ימים 94-95 לטיול מקודי לג'קסון, וויומינג

לא להבהל, אנחנו בארץ. כבר יותר מחודשיים שאנחנו בארץ. אחרי מערבולת ראשונית של עומס עבודה, נשאבנו למערבולת אפילו יותר עוצמתית של בעיה רפואית שהגיע לשיאה בניתוח לא פשוט (עכשיו המנותח, שפרטיותו תשמר כאן, בשלבי החלמה.) החלטתי שהגיע הזמן לעמוד בהבטחה ולחזור לעדכון מפורט, בדיעבד, של הבלוג.

הפסקתי את העדכונים היומיים ביום ה-93 לטיול, בו עזבנו את קודי שבוויומינג. זה היה ב-23 בחודש אוגוסט ובאותו היום, אחרי בוקר ארוך וגדוש בחיפושים אחרי הארנק של צחי, נסענו שוב מערבה. הפעם, חזרנו לקוק סיטי והתמקמנו במוטל בשם The Alpine.

ביום ה-94 לטיול שהינו בקוק סיטי. הילדים בעיקר במוטל, שהיה מרווח וחביב מאד. בבוקר מוקדם, אני וצחי יצאנו שוב לנסות לראות זאבים בעמק לאמאר. מאד קר שם בבוקר, אבל לפחות לא ירד גשם. זכינו לראות הרבה חובבי זאבים ולדבר איתם, אבל זאבים לא ראינו. את שאר היום אני ביליתי במוטל, בזמן שצחי וארנון יצאו לטיול בילוסטון, באיזור הצפון-מזרחי שלו, באיזור מיוער שבו מספר אגמים.

ביום ה-95 לטיול נפרדנו מקוק סיטי בעצב רב מאד. קוק סיטי היתה הנקודה האחרונה בטיול בה ביקרנו במונטנה, שהיא באופן רשמי הסטייט החביבה עלינו ביותר. היתה לנו לבית במשך שבועות רבים בטיול ונכנסה לנו ללב. נסענו דרך ילוסטון, הפעם כן חיכו לנו עדרי ביזונים על הכביש, כך שגם ידידנו ארנון זכה לעבור "מחסום ביזונים ולהתרשם".

ביזונים חוסמים את הכביש בילוסטון
ביזונים חוסמים את הכביש בילוסטון

עברנו באיזור האגם הגדול ועצרנו לטיול רגלי חביב באורך של כשני קילומטר במסלול פליקן קריק שמוביל מהכביש אל שפת האגם. משם המשכנו לאורך הכביש ועצרנו באגן הגיאו-תרמי של הווסט-ת'אמב. לנו כבר ביקור שלישי באגן הזה, אבל לטעמי השילוב בין הבריכות החמות הצבעוניות והאגם שברקע תמיד מקסים.

משם המשכנו בנסיעה ועזבנו את הפארק דרך היציאה הדרומית, שמחברת אותו כמעט מיד לפארק גרנד טטון, היעד הבא שלנו. בגרנד טטון הזמנתי מראש יחידת נופש בטטון וילאג', כפר הסקי שלמרגלות ההרים. בפעם הקודמת היינו בג'קסון עצמה, שהיא גם לא מאד זולה. בכפר הנופש יכולנו לקבל דירה עם שני חדרי שינה וסלון, מרווחת מספיק לחמשתנו, במחיר של $135 ללילה, הרבה יותר זול משני חדרי מלון. בכלל, זו אופציה מצוינת ומשתלמת מאד למשפחות שיכולות לעשות עצירה בנקודה אחת ליותר משני לילות.

לא בזבזנו את הערב ומיד אחרי ההתמקמות במלון נסענו לקיים מצוות צ'אק ווגון. צ'אק ווגון, Chuck Wagon, הוא אותו קרון שהיה מלווה את הבוקרים במסעותיהם עם עדרי הבקר. מדי ערב, אחרי שמכנסים את העדר, הבוקרים היו מתכנסים סביב הצ'אק ווגון ונהנים מארוחה חמה שבושלה על המדורה. עם השנים התפתחה תרבות שלמה סביב הצ'אק ווגון, שכוללת מוסיקה, בידור וכמובן תרבות קולינרית. היום יש בוויומינג כמה מקומות שמציעים הופעת צ'אק ווגון הכוללת מוזיקת קאנטרי וארוחת בוקרים קלאסית. עוד כשהיינו בקודי מאד רציתי ללכת, ולא יצא, אז הפעם היינו ממוקדים יותר. הפיספוס שלנו בקודי היה כנראה לטובה, כי קשה לי להאמין שהיינו זוכים לראות הופעה טובה מזו שראינו בג'קסון. היה פשוט מקסים.

ובפירוט רב יותר – הגענו לחווה, לא רחוק מכפר הנופש. במקום מבנים כפריים טיפוסיים, וטיפוסים כפריים בנויים היטב, כלומר בלבוש בוקרים מלא. התבקשנו לבחור בין מנה עיקרית של בקר, עוף וצמחוני. עוד על הצמחוני, שנבחר על ידי חלקנו, בהמשך. משם הוזמנו לבקר באסם הענק שבו מתקיימת הארוחה וההופעה, "לתפוס מקום" בשולחן שלנו. השולחנות מסומנים, אבל מקומות הישיבה לא, אז חשוב להגיע מוקדם ולשים את הדברים שלכם על הספסל. אחר כך אפשר לשוטט בחווה, לראות סוסים, ולטייל בנתיב של פסלים מוזרים של בעלי חיים ואינדיאנים. מחוץ לאסם עומד לו קאובוי ומכין רקיקים (biscuits) בשיטה המסורתית, במעין תבנית/פוייקה, על האש. עומדים בתור בסבלנות אמריקאית ומקבלים רקיק חם שאפשר לאכול כמו שהוא, או בתוספת רוטב מייפל.

בשעה שבע נכנסנו כולנו אל האסם והתיישבנו. כולנו, כלומר כארבע-מאות איש. זו תכולת המקום והוא מתמלא עד אפס מקום מדי ערב. אל הבמה עלה קאובוי לא-צעיר שהתחיל לספר לנו על המקום ועל מה שעושים שם, כמובן שתיבל את ההרצאה בהמון בדיחות. אחת מהן היתה על ההתאמה שנאלצו לעשות בתפריט בשביל אותם אוכלי-תרנגולות מוזרים שהתחילו להגיע להופעות וביקשו עוף כי זה בריא יותר. גברים וויומינגים אמיתיים אוכלים רק בקר, כמובן. לכן הם קאובוייז ולא צ'יקנבויז. אף מילה על הצמחונים, ורק אחר כך הבנו למה.
ההסברים הסתיימו בהסברים מפורטים לגבי חלוקת האוכל. כל אחד מקבל מסטינג וסכו"ם. את הסכו"ם שמים בכיס, ועם המסטינג עוברים בתחנות ההגשה. לאוזן ישראלית זה נשמע כמו פוטנציאל לברדק רציני. אצל האמריקאים זה עבר בצורה מתוקתקת לגמרי. תוך פחות מעשר דקות, ארבע-מאות איש עברו בסך מול תחנות ההגשה והמסטינגים של כולנו התמלאו בשעועית אפויה, תפו"א אפוי בנייר כסף, רסק תפוחים, עוגות לקינוח וכמובן, תבשיל בקר, סטייק או עוף, לפי ההזמנה בקופה. והצמחונים? אחרי שחיכינו ליד השולחן (אל דאגה, בלסנו מהתוספות המשביעות) הגיע קאובוי עם המנה הצמחונית, מעין שניצל טבעול כזה, והסביר שכבר שנים רבות אף אחד לא הזמין צמחוני בארוחה…

אחרי האוכל, הגיע זמן ההופעה. היה פשוט מקסים! שישה קאובויים הנעימו את זמננו בשירים ובדיחות ללא רגע דל. החבר'ה האלה הם מקצוענים אמיתיים ואני מוסיפה סרטון מיוטיוב לפוסט. מקווה שיעשה לעוד אנשים חשק לבקר אותם. וזו כתובת האתר – http://www.barjchuckwagon.com/

וכמובן הגלריה:

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. תודה רבה על העדכון והרבה בריאות לכולם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט