קודם כל עדכון. אנחנו כבר במדינת צפון דקוטה. נדמה לי שכבר ביום חמישים ומשהו לטיול? את הבלוג מעדכנת היום בדיליי מסויים (איחור אלגנטי?). אז אל תיבהלו מהכותרת – הכל בסדר, אנחנו בסדר והטיול נמשך כסדרו. סתם חוויה לא נעימה שגם אותה צריך לתעד ולחלוק…
התחלנו את היום ה-46 לטיול בעזיבת המלון בניאגרה פולס. היעד שהזנו ל-GPS היה דולות' שבמינסוטה, ובחרנו בנתיב שיעביר אותנו דרך צפון מישיגן וצפון ויסקונסין. ה-GPS הודיע שמדובר בכ-17 שעות נהיגה, אבל זמן יש לנו ואפילו לא טרחנו לצאת מוקדם מדי בבוקר. ארבע שעות הנהיגה הראשונות היו בקנדה והביאו אותנו למעבר הגבול אל מישיגן, בעיירה סרניה, בשעה שלוש בצהריים. בדקתי על השעון, ומעבר הגבול, כולל ההמתנה לרכב שהיה לפנינו בתור, לקח שלוש דקות בדיוק. חזרנו שוב לארה"ב!
נסענו צפונה, מתוך כוונה לנסוע עד שנתעייף. עצרנו כמובן לאכול בדרך וגם לעשות קצת קניות. עצירה חריגה אחת נרשמה עקב מזג האוויר. נקלענו לסופת ברקים מרשימה מאד, כולל גשם בעוצמות שגרמו לנו ולנהגים האחרים פשוט לעצור בצד לעשר דקות ולחכות עד שהסופה תחלש. בתשע בערב, אחרי כמעט עשר שעות נהיגה בסה"כ, החלטנו לעצור ללינה. היינו ממשיכים עוד, אבל לפנינו היה הגשר שעובר בין לייק היורון ללייק מישיגן ורצינו לעבור אותו באור יום ולעצור לתצפית בצד הצפוני שלו.
עצרנו בעיירה גיילורד ונכנסנו בערך למוטל הראשון שראינו. בעל המוטל, בחור הודי חייכן עם סנדלים הודיים, התגאה בפני בחדרים המאד נקיים שהם, squeaky clean, כמו שכתוב בברושור שלהם. קשר האינטרנט היה מעולה, והמחיר היה מצוין – רק 50 דולר ללילה אחרי הנחת AAA. החדר היה מרווח ומאובזר היטב, כולל במקרר ומיקרוגל וכל הערב התפעלנו מהתמורה המעולה שקיבלנו לכספנו.
בשעה שתיים לפנות בוקר צחי העיר אותי, מכוסה עקיצות. הסיוט הגדול של התיירים והמלונאים: פישפשים. החולירות הקטנות עוקצים בשלשות, כך שקל לזהות במה מדובר. חיפוש קצר בין הסדינים ומצאנו אותם. קטנים מאד, יותר ממה שחשבנו, אבל שבעים ואיטיים ומחיצה קלה אישרה שצחי היה בתפריט ארוחת הלילה שלהם. מה עושים? להמשיך לישון בטח אי אפשר, במשרד אין אף אחד, וגם אם היה – מה בדיוק יעשו איתנו באמצע הלילה, הרי לא נרצה לישון באף אחד מחדרי המלון שלהם. בנוהל קרב מזורז, ארזנו את הבגדים שהיו בחדר בשק כביסה ענקי נפרד, ושמנו בפנים גם את הבגדים שלבשנו ואת אלו שלבשו הילדים שהערנו מהשינה. כמו בטיהור אב"כ, הלבשנו אותם בבגדים נקיים בעמידה וישר לאוטו. בשלוש בבוקר, שמנו את המפתח בעמדת החזרת המפתחות, עלינו על הרכב והתחלנו לנסוע….
בחוץ היה חשוך וערפילי. גם כשהשמש התחילה להאיר, עדיין האיזור היה מכוסה ערפל. את גשר מקינק שבין האגמים חצינו בלי לראות הרבה מסביב והמשכנו בדרכנו על הפנינסולה של צפון מישיגן. החלק הראשון של הנסיעה היה לאורך גדות לייק מישיגן, ואז פנינו צפונה עד שהגענו ללייק סופריור והמשכנו לאורכו. קפה כל שעתיים והאדרנלין של כל הסיפור החזיקו אותי, הנהגת, עד שתיים עשרה בצהריים. אז הרגשתי שהעייפות כבר מתחילה לסכן אותנו, ועצרנו בתחנת דלק לנימנום של רבע שעה, שנתן לי בוסט להמשיך עוד שעתיים. המטרה שלנו היתה פשוט להגיע למלון, אבל כניסה למלון בדרך כלל עושים רק משתיים בצהריים, אז חשבנו פשוט להמשיך לנהוג עד דולות', מה עוד שמזג האוויר הסגרירי והגשום לא איפשר יותר מדי טיולים בדרך.
בשתיים בצהריים, אחרי שבע שעות נהיגה (שהיו אחרי שלוש שעות שינה), עצרנו באשלנד, ויסקונסין לקנות לילדים מקדולנדס לארוחת צהריים. אני לא יודעת עם זו היתה העייפות או הרעלת הקפאין, או אולי שילוב של שניהם, אבל הרגשתי שלהמשיך לנהוג יותר משבע שעות במצב כזה זה פשוט מסוכן. החלטנו לעצור באשלנד לכביסות ולינה. מצאנו מוטל מקומי, עם נוף ללייק סופריור והמלצות בטריפ אדוויזר וקרסתי למיטה לשינה טרופה של שעתיים. הילדים השתדלו לא להעיר יותר מדי, אבל בהצלחה מוגבלת. צחי טיפל באותו הזמן בכביסה.
בשעה חמש קמתי. התחושה הכללית היתה כמו בג'ט לג. עפיצות כללית לא מוסברת וכאב ראש קל. החלטנו לנסות לשטוף את הקפאין החוצה מהמערכת באמצעות שתיית הרבה מים והליכה רגלית בחוץ. אני וצחי יצאנו לטיול על שפת האגם וברחובות אשלנד, שהתגלתה כעיירה חביבה מאד עם הרבה ציורי קיר מרשימים. העקיצות הציקו מאד לצחי ולדן. אני ורון ניצלנו משום מה. כנראה שלצחי ולדן יש רגישות גדולה יותר לעקיצות וגירויים. השתדלנו ללכת לישון מוקדם, ולנסות לשים את החוויה הלא נעימה כולה מאחורינו.
זהו. אין תמונות לחלוק מהיום הזה. רק סיפור, שכאמור שמנו אותו מאחורינו… אנחנו חמישה ימים אחרי, והעקיצות עדיין מציקות לצחי, אבל כבר פחות או טו טו והכל ישכח.
שלום ,
מי צריך נחשים ועוד מרעין בישין כשיש חיות זעירות שעושות את העבודה טוב .
נחמד (אני בטוח שבזמן אמיתי זה היה פחות נעים), דבר ההיחלצות מהמקום. פיניתם בזמן את החדר לאורחים טריים שיקבלו טיפול בתמורה לאגרה .
המשך נעים לכם
נתן