עזבנו את פארק אכדיה ב-3 ביולי, יום רביעי, ופנינו שוב מועדות לבנגור, מיין. התכנית היתה לבלות את ה-4 ביולי עם משפחה מקומית שמצאתי באתר גלישת הספות. לא מיהרנו להגיע, אז החלטנו לעשות קצת "תיירות" על הבוקר ונסענו למבצר פורט נוקס.
פורט נוקס של מיין הוא לא אותו פורט נוקס מפורסם, אלא מבצר אחר, הראשון שנקרא פורט נוקס. הוא ממוקם על מיצרי נהר פנובסקוט בצפון מיין ונועד להגן על החוף הצפוני של המדינה מפלישות, של האנגלים ואחריהם הספרדים וצבא הדרום במלחמת האזרחים. המבצר עצמו, אכן מבצר הוא, והזכיר לנו מאד מבצר מימי הביניים. מבוצר באבן גרניט, חפור אל תוך האדמה ומוקף בסוללות תותחים. כיום הוא סטייט פארק היסטורי. בנוסף למבצר, יש באתר מגדל תצפית שנמצא בתוך אחד משני עמודים של גשר פנובסקוט. הגשר חדש יחסית ונבנה בשנות ה-2000, לאחר שהגשר הישן הוצא משימוש. הוא בנוי על בסיס שני מגדלים גבוהים, ובאחד מהם נמצאת מרפסת תצפית, הגבוהה מסוגה בחצי הכדור המערבי.
ביקרנו במגדל והתרשמנו מהתצפית, שאפשרה לנו לבחון את יכולות הזום של המצלמה שלנו. משם המשכנו למבצר, ירדנו לסוללות התותחים וטיפסנו אל תוך המבצר עצמו. בסך הכל, נרשם ביקור מעניין ומהנה מאד לכל הגילאים.
אחר הצהריים הגענו אל בית המשפחה, שם פגשנו את אב המשפחה ואחד משני הבנים (השני נסע לשבוע לקיטנה). לא לקח הרבה זמן לילדים להתחבר על המחשב ולגדולים בשיחות. בערב יצאנו ביחד למסעדה סינית מקומית וקבענו לצאת למחרת בבוקר ביחד לפרייד המסורתי של ה-4 ביולי.
בדיקות מסלול מעמיקות יותר ושיקולים נוספים הביאו להחלטה שלא להשאר בבנגור לזיקוקים, אלא להתחיל לנוע מערבה עוד ב-4 ביולי. כן נשארנו לפרייד, בו צפינו בהתלהבות יחד עם הולי, המארחת שלנו, ובנה ג'פרי. ותיקי הקרבות ובוגרי הצבא המקומיים עברו בסך, ואחריהם שלל עסקים מקומיים, בתי ספר וכדומה. אפילו המושל של מיין היה במצעד, ונתן לדן שלנו היי פייב. היה נחמד, אבל גם מאד חם, מה שחיזק את ההחלטה לנסות ולברוח ממזג האוויר המהביל של החוף המזרחי.
בסיום המצעד, נפרדנו מהמארחים שלנו, עלינו לרכב והתחלנו בנסיעה מערבה, כשהיעד הוא טורונטו, במרחק כ-12 שעות נסיעה. החלטנו להשאר ללון באותו הערב בצד האמריקאי, בשאיפה לראות את הזיקוקים.
הנסיעה היתה בדרך יפה מאד. מיין עצמה מדינה יפה וירוקה מאד. הכבישים עולים ויורדים על הגבעות ועוברים בין אגמים קטנים. עצרנו בדרך במפלים מעניינים עם דמויות של אינדיאנים על החוף.
ממיין עברנו למדינת ניו המפשייר וחצינו את ההרים הלבנים, אליהם עוד נחזור לקראת סוף ספטמבר. יהיה מעניין לראות את אותם המקומות בצבעי השלכת. את המעבר בהרים עשינו דרך גרפטון נוטץ' ואחריו דיקסיוויל נוטץ' (נוטץ' הוא הכינוי במזרח ארה"ב למה שבמערב מכנים "פאס", כלומר נתיב העובר בין ההרים). לקראת ערב הגענו לעיירה בשם קולברוק בצפון ניו המפשייר. זו היתה העיירה האחרונה לפני מעבר הגבול לקנדה, אז עצרנו בה ללינה.
בערב הספקנו להנות מהזיקוקים. מדהים איך גם בעיירה נידחת וקטנה יחסית מצליחים להרים מופע זיקוקים שלא היה מבייש עיר ואם בישראל. זהו, כמה תמונות מהביקור במבצר פורט נוקס ואירועי יום העצמאות –
איזה כיף, מחכה לפוסט בטורנטו ואצל חיה לה ומוטי