ימים 39-40 פארק לאומי אקדיה

הנסיעה בבוקר המחרת מבנגור לפארק אקדיה לא היתה ארוכה, אבל לא מיהרנו לצאת ובדרך גם עצרנו כדי שצחי יסתפר, כך שרק לקראת הצהריים הגענו אל הפארק עצמו. התחלנו במרכז המבקרים HULLS ודי נדהמנו למראה העומס הרב. ביקרנו כבר בהמון המון פארקים לאומיים, וכאן בפעם הראשונה ראינו תור ארוך עד כדי כך שהוא נמתח אל מחוץ למרכז המבקרים.

הסתבר שמדובר בתור לתשלום דמי הכניסה לפארק. למרבה המזל, מחזיקי כרטיס הפארקים הלאומיים השנתי כמונו פטורים ממנו. הסתפקנו בתור קצר בהרבה שהביא אותנו אל ריינג'רית שחילקה לנו חוברות ג'וניור ריינג'ר ומפות. שאלתי אם הגענו באמצע חג או פסטיבל, אבל היא הסבירה שמדובר בעומס הסטנדרטי בפארק בחודשי הקיץ. ההמלצה שלה היתה להמנע מכניסה לפארק ברכב ולהעזר בשירותי השאטל. חשבנו על זה קצת והחלטנו להתעלם מההמלצה. לוחות הזמנים של השאטלים נראו לנו מרווחים מדי, עם שאטל פעם בחצי שעה לאיזור של הפארק בו רצינו לבקר. בנוסף, תמיד טוב לנו להיות ליד הרכב, כשכל הציוד נגיש.

בתוך הפארק אכן היה עמוס ביחס לפארקים אחרים, עם טורים של רכבים חונים בנקודות העניין, אבל לא נתקלנו בחוסר מוחלט של חניה בשום שלב. מותר לחנות לאורך הכביש, כיוון שמדובר בכביש לולאה חד-כיווני. עצרנו ליד חוף סנד ביץ', שם תכננו להתחיל מסלול הליכה ברגל דרומה לאורך קו החוף. הצצה בחוברות הג'וניור ריינג'ר גילתה משימה שהצריכה בדיקת בריכות שפל בחוף, לכן החלטתי לרדת קודם כל אל החוף עצמו.

בריכות השפל באכדיה דלות מאד בהשוואה לאלו שראינו בחופי אורגון למשל. לא ראינו שום בעל חיים מעניין, רק המון אצות וקצת ברנקלס קטנים. חוף הים היה עמוס במשפחות שבאו לבלות בו כאילו מדובר בחופי הים התיכון שטופי השמש שלנו. כמה טיפוסים אמיצים אפילו נכנסו למים הקרים. אפילו מציל היה בחוף הזה, למרות שבאמת מעט אנשים העזו להרטיב יותר מאשר את כפות הרגליים. הילדים שלנו הסתערו בשקיקה על הסלעים שמסביב ובמשך כחצי שעה בילו בטיפוס על סלעי ים ומשחק עם הגלים. רון הצליח להרטיב את הנעליים ועוד קצת. שמחנו על ההחלטה להכנס עם הרכב ובסיום הביקור בחוף חזרנו לרכב להחלפת בגדים.

יבשים ומרוצים התחלנו ללכת במסלול שעובר על הדרך לאורך החוף, כמה עשרות מטרים מעל קו המים. בדרך נופים מעניינים של צוקים, סלעים, עצים וגלי האוקיינוס המתנפצים על החוף. השביל קל להליכה ויש קצת אווירה של הליכה על מדרכה, ליד הכביש, ועם הרבה מטיילים אחרים. כדי להרגיש קצת יותר טבע, החלטנו באומץ לנסות ולחזור אל הרכב דרך מסלול שעובר על רכס ההרים הסמוך.

המסלול על ההר היה מעניין יותר. רובו עובר על סלעי גרניט, חלקם רטובים וחלקלקים. לאט לאט נכנסים לאיזור מיוער יותר, והשביל גם הופך לתלול יותר. העבירות באיזור הזה כבר היתה די קשה, לפחות עבורי. המפות שנתנה לנו הריינג'רית לא היו ברזולוציה מספיק טובה לניווט, ובאיזה שהוא שלב הבנו שאנחנו עוברים מרחק קצר יותר ממה שנדמה והשביל רק הופך קשה יותר. החלטנו לחזור, בהתפצלות מעט שונה ומאתגרת לא פחות. ירדנו בחזרה אל שביל החוף והלכנו בחזרה אל הרכב. בשלב זה גם התחיל לרדת גשם, אז החלטנו לסיים בזאת את הביקור ולנסוע אל המוטל שלנו, בצפון העיירה בר הרבור.

מצאנו את המוטל בקלות. צחי נהנה משעתיים שקטות של מנוחה בזמן שאני לקחתי את הילדים הרעבים לדיינר סמוך שהומלץ על ידי פקידת הקבלה. מקום חביב ומקומי, שהילדים היו מרוצים מארוחת השניצלים והצ'יפס שלו, ואני התמוגגתי מגלידות הסאנדייס תוצרת הבית המצויינות.

למחרת, היום ה-40 לטיול, התעוררנו לבוקר סגרירי ומטפטף. הילדים התיישבו לסיים את משימות חוברת הג'וניור ריינג'ר ולקראת הצהריים נסענו שוב אל הפארק, שם נותר להם לבצע פעילות בהדרכת ריינג'ר. בגלל הגשם, הפעילות היתה בתוך מרכז מבקרים מקומי שמתמקד בטבע של אקדיה ועיקרה היה משחק לילדים, בו הם משחקים ציפור נודדת וצריכים לעבור בין תחנות לפי הגרלת קוביה. הילדים מאד נהנו, סיימו את המשחק, ואחרי שבילבלו לריינג'רית את המוח עם המון דיבורים וסיפורים, הושבעו כדת וכדין כג'וניור ריינג'רים של אקדיה וקיבלו את הפאטץ' המיוחל.

טיולים בגשם כבר לא התחשק לנו לעשות, ובאופן כללי, אקדיה קיבל אצלנו ציונים נמוכים למדי, בעיקר בגלל העומס והצפיפות. נסענו בחזרה לאיזור המוטל, שם ראינו יום קודם מיני-גולף מרשים בסגנון פיראטים. הילדים עשו שני סיבובים מלאים במיני גולף (צחי השתתף באחד מהם) ואחר כך חזרנו לדיינר "הקבוע שלנו בבר הרבור" לארוחת סיכום וללינת לילה אחרון בבר הרבור.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Steve

    You've visited during one of the wettest early Summers in history!

התגובות נעולות.