ימים 136-137 – קרלסבד, ניו מקסיקו

למחרת הבילוי בסן אנטוניו, נפרדנו מטקסס בנסיעה ארוכה אל עבר דרום ניו-מקסיקו. עד שהגענו לקרלסבד, כבר היה אחר הצהריים. עשינו קצת טלפונים והתברר שיש עומס במלונות בעיר עקב עבודות בכבישים – העובדים הרבים תופסים את החדרים הפנויים, ביחוד במקומות הזולים יותר. מיהרנו לנכס לנו את החדר האחרון במוטל 6, ויצאנו אל עבר פארק לאומי מערות קרלסבד, כדי לצפות במעוף העטלפים.

הגענו לפארק כמעט בחמש, ושמחנו לגלות שהריינג'ר מוכן להתגמש בשעת הסגירה ולהקדיש לנו כמה דקות. קיבלנו חוברות ג'וניור ריינג'ר והדרכה לגבי סיורי מערות שנוכל לעשות למחרת. משם יצאנו אל האמפיתיאטרון שבו יושבים כדי לצפות בעטלפים. אחרי שכבר התחלנו לקטר על העטלפים שמאחרים לנו, הסתבר לנו שבעצם אנחנו מקדימים בשעה… לא שמנו לב שעברנו איזור זמן אחד מערבה.

גם השעה הזו עברה, ולבסוף הגיע ריינג'רית והתחילה את תכנית הערב בהרצאה מעניינת על חיי העטלפים. בשלב כלשהו, החלו נקישות להשמע בסנסורים שמוצבים שם – ראשוני העטלפים מתחילים לצאת. יחד עם כל הקהל, התיישבנו בדממה כשלמעלה ממאה אלף עטלפים עשו את דרכם החוצה מפתח המערה שמולנו. עשרים דקות ישבנו שם, והעטלפים לא הפסיקו לצאת. לצלם אסור, אז התמונה שתראו בגלריה היא רק צילום של פוסטר ממרכז המבקרים, אבל העיקרון דומה. כשהחשיך לחלוטין וכבר היה קשה לראות את העטלפים, עזבנו.

בדרך, עצרנו לתצפית כוכבים מדהימה בפינה חשוכה של הפארק. שביל החלב זהר במלוא עוצמתו מעלינו, ובזכות צחי, הצלחנו לצפות גם בגלקסיית אנדרומידה במשקפת שלנו!

יום 137 – 28 בספטמבר, 2011

נסענו שוב אל הפארק, הפעם לביקור במערה שבו. התלבטנו אם כן או לא – אחרי שביקרנו כבר במערת הרוח בדרום דקוטה ובמערת ממות' בקנטאקי, האם באמת כדי להקדיש בוקר שלם למערה נוספת, כשלפנינו יום נסיעה לסנטה פה? הכף הוכרעה בזכות הרצון לקבל את תגי הג'וניור ריינג'ר, וטוב שכך. מערות קרלסבד הן ללא ספק היפות והמרשימות ביותר שראינו עד כה. בניגוד לקודמות, מדובר במערות נטיפים ענקיות ועשירות בתצורות מיוחדות.

המשך היום, מהצהריים והלאה, כלל בעיקר נסיעה רצופה עד סנטה פה שבחלקה הצפוני של ניו מקסיקו.

מכאן, אתן לתמונות לדבר. אלו נלקחו במהלך הסיור העצמי, במסלולים הכחול והאדום שבמערה הראשית –

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. ענת

    אתי, תודה – נעים לדעת שאנשים קוראים (אני יודעת שיש עוד כמה… תרגישו חופשי להגיב, זה תמיד נחמד לקרוא).

  2. אתי

    אני עוקבת כל הזמן, אפילו שאני לא מגיבה.
    גם לנו היה בלבלול בשעות כשעברנו מאזור זמן אחד לשני (השעה התחלפה באמצע דרום דקוטה או מיניסוטה) וגם באזור יוטה-אריזונה-קולורדו. זה נחמד כש"מרוויחים" שעה.

    שנה טובה.

  3. עמוס

    מה עוד אפשר להכיד. כל הכבוד.כל מערה – מאורע. כאן הכל בסדר. גזר ומישמיש מחכים לךבם בסבלנות.אפילו מישמיש הפכה ידידותית . גזר מבקש ליטופים בכל ארוחה.

כתיבת תגובה