יום 135 – סן אנטוניו

חם היה לנו בטקסס, מאד מאד. הטמפרטורות במשך היום, ביוסטון ואוסטין היו קרוב לארבעים מעלות צלזיוס בצל וגרמו לנו לבלות רק בתוך מוזיאונים, או בכלל לא… באוסטין, התמקדנו בזמן איכות עם המארחים שלנו בביתם, אבל היה ברור שיותר מדי סיורים בעיר כבר לא נעשה, מפאת מזג האוויר. רצינו להתקדם ולהגיע אל מזג אוויר שפוי יותר, בצפון ניו-מקסיקו. אי לכך, החלטנו לעזוב אחרי לילה אחד באוסטין ולהמשיך הלאה.

טקסס גדולה מאד. ממש גדולה. כשחצינו את הגבול מלואיזיאנה לטקסס, השילוט אחרי היציאה הראשונה מהייויי 10 הראה: "אל פאסו, 857 מייל". שזה אומר, אם תרצו לחצות את טקסס לרוחבה בקטע זה, תיאלצו לנסוע כמעט 1,400 קילומטרים, שזה בערך מהחרמון עד אילת, שלוש פעמים, או קרוב לעשרים שעות נסיעה. בקיצור, העצירות ביוסטון ואחר כך באוסטין היו טובות לנו, ולו בכדי לשבור את רצף הנהיגה.

לפני שעזבנו את טקסס, היה לנו עוד מקום אחד לבקר בו: העיר סן אנטוניו.

סן אנטוניו חמה לא פחות משאר טקסס. למעשה, היא חמה יותר מיוסטון ואוסטין. כשהגענו אליה, בבוקרו של היום ה-135, אחרי נסיעה של כשעה וחצי מאוסטין, הטמפרטורה עמדה על 41 מעלות בצל… היות וכך, נסענו הישר אל מוזיאון קטן וחביב, בעיקר כדי להכנס למתחם ממוזג. מוזיאון ויטי, הוא מוזיאון קטן להיסטוריה של הטבע באיזור סן אנטוניו. התצוגות די מיושנות, אבל הצלחנו להעביר בהן כחצי שעה לפני שעברנו אל חלק נחמד יותר במוזיאון, שכלל הפעלות אינטרקטיביות לילדים. בשעה שלוש אחר הצהריים, החלטנו לאזור אומץ ולצאת אל העיר, לראות את מבצר האלאמו ההיסטורי.

אומץ, ובכל זאת, אחרי שהחנינו את הרכב ליד האלאמו, החלטנו בתור הקדמה, לבקר בסרט איימאקס סמוך שמספר את סיפורו של האלאמו. היה מעניין, ותרם לנו רבות להשכלה. הסרט מיושן קצת, אבל לילדים הוא התאים מאד והם נהננו מאד לראות סיפור מלחמה בסגנון של פעם.

אחרי הסרט, יצאנו לביקור קצר במבצר עצמו. המקום הוא מעין חצר וסביבה חומת אבן. בחצר יש את בנין המיסיון הישר ועוד מבנה ובו תצוגה מעניינת על תקופת הקרב על האלאמו. הסרט שראינו קודם אפשר גם לילדים וגם לנו להנות יותר מהתצוגה.

משם יצאנו ברגל אל נהר סן אנטוניו הסמוך, שם פגשנו חבר אינטרנטי שלי, בוב בייקר ואת אשתו המקסימה שילה. בוב ושילה עברו לא מזמן לסן אנטוניו והם במקור מאלאבמה. בילינו איתם ערב מהנה ביותר, כולל ארוחה במסעדת סרטנים הקרויה Joes' Crab Shack, שם המלצרים פוצחים בשירים וריקודים, ושיט לאורך הנהר. איזור הנהר, אגב, הוא הטיילת של סן אנטוניו, כשניתן לטייל לצד הנהר המונמך ולחצות מצד אל צד בגשרים.

זהו, פוסט ארוך והגיע הזמן לסיים אותו עם קצת תמונות –

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. אריק פאר

    צחי שלום
    נהנה מאד לקרוא את הבלוג שלכם.
    אנחנו בדיוק מתכננים טיול לארה"ב ל-3 שבועות, ובהחלט מצאנו רעיונות טובים אצלכם.
    נראה שאתם עושים טיול מהנה ומגוון ביותר, ורואים (גם במלל וגם בתמונות) כמה אתם נהנים.
    שאלה אליכם: אנחנו צריכים מלון בסן פרנסיסקו קרוב לשדה התעופה, כי הבן שלנו טס ארצה חזרה אחרי שבועיים, והטיסה היא ב-8:30 בבוקר.
    ראינו שהמלצתם על מוטל 6, אבל לזה שליד השדה (רח' מיטשל) יש ביקורות נוראיות ברשת.
    האם זה שהייתם בו הוא קרוב לשדה ? אם כן, מה כתובתו ?
    תודה, ותמשיכו להנות
    שנה טובה
    אריק

    1. ענת

      אריק, היינו במוטל 6 בבלמונט –
      http://www.motel6.com/reservations/motel_detail.aspx?num=1251&utm_source=googleplaces&utm_medium=local&utm_campaign=local
      הוא במרחק של כרבע שעה נסיעה משדה התעופה. הוא לא מאד דומה למוטל 6 אחרים שהיינו בהם – מורכב מכמה בניינים, מקום גדול מאד. החדרים היו מאד מרווחים, השירות היה טוב מאד והיה נקי מאד.
      הצצתי בביקורות בטריפ אדוויזר ואני רואה שגם שם יש הרבה ביקורות קשות. מה שהייתי מציעה זה לא להזמין מראש, אלא להגיע, לבקש לראות את החדר, ולקחת רק אם מרוצים. אפשר כבר לבדוק לגבי אלטרנטיבה באיזור.

      אגב, יש מצב שנהיה באותו מוטל בעוד שלושה שבועות! אולי עוד נתראה שם! צחי ירצה בוודאי לכתוב לך בנפרד באימייל.

      ענת.

התגובות נעולות.