היום ה-83 – פארק לאומי אולימפיק

סבא וסבתא השכימו קום כדרכם ואילו דווקא אנחנו חרפנו יותר מהרגיל ורק בשמונה וחצי בבוקר התעוררנו… ארוחת הבוקר במוטל פה, הפלגסטון מוטל, דלה למדי כך שאחרי קפה וחצי מאפין, והתארגנויות לא מאד מאורגנות, עלינו לרכב ונסענו.

התכנית להיום – חלקו הצפוני של פארק לאומי אולימפיק. הפארק גדול מאד בשטחו, וברובו אינו נגיש לכלי רכב. למעשה, מתוך כוונה לשמר את אופיו הפראי של הפארק, דרכי הגישה אל החלקים השונים בו נסמכות כמעט כולן על כביש 101, שהיה סלול עוד קודם להכרזת הפארק. רק כביש אחד משמעותי נסלל לאחר הקמת הפארק – Hurricane Ridge Road. מדובר בכביש שעולה מאיזור פורט אנג'לס שליד הים ועד לפסגת רכס הוריקן, שנקרא כך על שם מזג האוויר ההפכפך והפראי השורר בו.

בכביש זה נסענו וטיפסנו דרך העננים. בסוף הכביש היה דווקא מזג אוויר מצוין, ושם ביקרנו במרכז המבקרים, האזנו להרצאת ריינג'ר קצרה (בעיקר לטובת סיכת הג'וניור ריינג'ר), סיירנו בשביל המוביל אל נקודת התצפית לכיוון צפון ובאופן כללי, התרשמנו מהנוף. הנוף כלל הרים מיוערים בצפיפות מצד דרום, עטורים בפסגות מושלגות, ים באופן הצפוני ושלוגית מקומית גדולה וכן הרבה הרבה ירוק והמון פרחים משגעים.

אחרי שירדנו מהרכס, עברנו שוב דרך פורט אנג'לס והפעם פנינו מערבה, אל עבר איזור אגם קרסנט וסול דק (Sol Duc). עצרנו באגם לתצפית וצילומים והמשכנו אל עבר איזור סול דק, שם סיירנו בתוך היער והגענו עד למפלים. היער מרשים מאד, עם עצי ארז ענקיים, עטויים שרכים ואזובים. המפלים שוצפים ומרססים מים אל כל עבר. אורך המסלול כשלושה וקצת ק"מ (הלוך וחזור), אבל נהננו לטייל לאיטנו ולספוג את אווירת היער.

פארק אולימפיק הפתיע אותי בזמן הנסיעה הרב שצרך. המרחקים כאן גדולים מכפי שנראה תחילה והפארק עצום בגודלו. החלטנו לעשות מאמץ והזמנו חדר בפורקס ליום ראשון בערב, כך שאת יום ראשון נוכל לבלות באיזור המערבי של הפארק מבלי לשוב לפורט אנג'לס בלילה. זהו, הנה כמה תמונות מיום זה –

כתיבת תגובה

סגירת תפריט