היום ה-77 – ונקובר

היום (ה-2 באוגוסט), הצטרפו אלינו סבא וסבתא מפרדס-חנה, שיהיו שותפינו למסע במהלך החודש הקרוב – איזה כיף! פרטים עוד יגיעו בהמשך, אבל בינתיים אני עוד חייבת לסיים את קורות הימים הקודמים וכרגיל, אתחיל מהמקום בו הפסקתי –

היום ה-77, שבת, ה-30 ביולי 2011

הגענו לונקובר לתקופה של חגיגות שנפתחת בדיוק בסוף השבוע הזה. מצעד הגאווה, יום בריטיש קולומביה וחגיגות האור (פסטיבל הזיקוקים), כולם מתוכננים לסוף השבוע הזה. מרכז החגיגות: אינגליש ביי – האיזור בו ממוקם המלון שלנו. לכך יש גם השלכות מעשיות יותר בדמות סגירת הרחובות באיזור לתנועת כלי רכב בחלק מהימים והשעות.

אי לכך ובהתאם לזאת, החלטנו מראש שלא מזיזים את הרכב היום ונותנים לו שבת מנוחה. בבוקר יצאנו מהמלון היישר אל עבר החוף הסמוך. עם כוס קפה ביד, שוטטנו לאורך הטיילת ומהר מאד מצאנו את עצמנו בשעריו של סטנלי פארק, הנחשב לאחד הפארקים העירוניים הטובים ביותר, אם לא ה…

קסם של בוקר. הליכה נינוחה לאורך ה-seawall שמקיף את הפארק מצד הים. השפל חושף סלעים ואצות על רצועה רחבה של חול רטוב. לצד שביל הולכי הרגל, יש שביל של אופניים וסקטים, והמוני ונקובראים רצים, מהלכים, רוכבים ומתגלגלים לידינו. בכל פינה, הפתעה קטנה. מגרשי משחקים לילדים, עם מתקנים מקסימים. בריכה מחוממת ענקית, עם מגלשות מים (חבל שלא הבאנו בגדי ים…), פסל מקומי שמתמחה בהקמת מגדלים בלתי-אפשריים מאבנים על סלעי החוף ועוד ועוד. בחוף השלישי, ירדנו אל קו המים ושוטטנו ארוכות בין הסלעים מכוסי האצות. ראינו המון צדפות חיות וגם המוני סרטנים קטנטנים.

לקראת הצהריים, שינינו כיוון אל תוך פנים הפארק. בניגוד לפארקים עירוניים אחרים, כאן אין צורך בגינון מיוחד. פשוט מאפשרים לטבע לעשות את שלו, והוא עושה ובגדול. עושר של עצים ענקיים, שיחים וצמחים, והכל מכוסה בטחבים למיניהם. השבילים מתפתלים ואנחנו פונים בחזרה לכיוון האינגליש ביי.

החלטנו להתפצל בנקודה זו. אני והילדים רצינו לבקר באקווריום של ונקובר וצחי החליט שהספיקו לו אקווריומים בטיול והוא רוצה לעשות ספורט. צחי חזר למלון, התארגן, יצא ושכר לו זוג רולר בליידס והצטרף למקומיים בשתי הקפות מלאות של סטנלי פארק (8 ק"מ כל אחת).

אני והילדים נכנסנו לאקווריום ופנינו מיד להופעת לוויתני הבלוגה המובטחת. מסתבר שבונקובר יכול גם להיות חם מאד כשיושבים רבע שעה בשמש… עד שסוף סוף התחילה ההופעה, הסתבר שמדובר בסה"כ בהסברים על הבלוגות ועל החיים באוקיינוס הארקטי. הילדים התאכזבו מאד (ציפו למשהו בסגנון עולם הים), ועקב החום והקרינה הבלתי נסבלים, עזבנו כמה דקות אחרי שההופעה התחילה. בדיעבד, הסתבר שאת ההופעה כולה מקרינים בשידור חי בקומה התחתונה של המבנה, שם ניתן לצפות גם בבלוגות מקיר הבריכה. מומלץ למבקרים ביום חם שלא רוצים לשבת בשמש.

המשך הביקור היה מוצלח יותר. גלידה וקולה ציננו אותנו, ועברנו לראות דברים אחרים. המקום חביב, אם כי קטן ביחס לאקווריומים אחרים שראינו. יש סרט "4 מימדים" נחמד מאד, כמה אקווריומים, פינת לימוד לקטנים והפעלות לילדים, שדן לקח חלק באחת מהן ויצר בובת פאפין (ציפור ים מאיזור הקוטב הצפוני).

אחרי כשלוש שעות של בילוי באקווריום, הלכנו בחזרה למלון ובדרך נהננו מנופי וונקובר הנאה, ומטיפוס על גזע עץ ענק שמונח על הצד.

אחד ה"נעצים" שלי בטיול, מבחינת התזמון, היה האירוע של הערב – The Celebration of Light. כבר במהלך הטיול בבוקר ראינו את האסדה הענקית העוגנת מול חופי האינגליש ביי, ממנה תיערך ההופעה. כיוון שמדובר בזיקוקים, צריך לחכות לחשיכה וההופעה מתחילה בדיוק בעשר. כבר בשבע בערב, מורגשת תכונה רבה ברחובות, ואנחנו מציצים מחלון החדר שלנו ורואים כיצד המשטרה חוסמת את הרחובות והמוני אנשים מגיעים לאיזור, ותופסים להם פינה לצפייה במופע.

לקראת השעה תשע בערב, מופיע מטוס יחיד שמבצע תעלולי אווירובטיקה מרשימים במשך כעשר דקות לקול תשואות הקהל. זה כבר מוציא אותנו מהחדר, ואנחנו זורמים עם כולם לכיוון החוף, ומתמקמים לנו בדיוק מול האסדה ומחכים. האווירה מדהימה – מאתיים אלף איש מתרכזים על רצועת החוף, אבל הכל נחמד ונעים. כל רבע שעה, נורים כמה זיקוקים מהאסדה, "לחימום הקנה" ושדרן הרדיו של התחנה המלווה את המופע במוזיקה "מחמם" גם הוא את האווירה.

בסופו של דבר, מגיעה השעה, ובספירה לאחור של כולנו, נפתח המופע.

לא מזמן, בארבעה ביולי, ראינו בעיירה ג'קסון זיקוקי יום העצמאות שנחשבים למצויינים בקנה מידה אמריקאי. חשבנו שגם הפעם נראה משהו דומה ואולי קצת יותר טוב. לא דומה ולא ליד.

המופע בונקובר הוא חלק מתחרות, בה לוקחים השנה חלק שלוש נבחרות: סין, ספרד וקנדה. אנחנו ראינו את המופע של הסינים. הרעיון הוא ליצור מופע אורות מסונכרן למוזיקה, כשהזיקוקים הם חלק ממיצג מופלא של אור ומוזיקה. התוצאה היא לא פחות ממדהימה. מגוון אדיר של זיקוקים, בהמון צורות וצבעים, כולל זיקוקים ממונעים שעולים למעלה ואז למטה, כולם מגוייסים לטובת יצירת אמנות מהממת. הכל נע לקצב המוזיקה, עולה ויורד, שיאים שנבנים בעדינות ואז מתפרצים ומאירים את השמיים. לצערי, אין לי מילים שיכולות לתאר את הדבר המהמם הזה שראינו ולקרוא לזה "זיקוקים" בהחלט מחטיא את המטרה. הצטערתי שלא נוכל להשאר ולראות גם את שתי ההופעות האחרות… אגב, המוזיקה היא חלק מהותי מההופעה. ביוטיוב תוכלו למצוא קליפים שמראים את החלק הויזואלי, אבל לא מצאתי שום דבר שמביא גם את הפסקול הנלווה.

זהו, יום נהדר עם סיום מדהים ומרומם נפש. ונקובר, שיחקת אותה!

אני צריכה לסיים כאן להערב ואותיר אתכם עם גלריית התמונות…

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. Big O

    אח, ונקובר אהובתי.

    היינו שם לפני 11 שנים בדיוק (באוגוסט) ל-5 ימים ואהבנו כל כך.
    חבל שלא היו לכם יותר ימים – הטיפוס על הר גראוס הוא חוויה וכך גם השייט והביקור באי ויקטוריה.
    אנחנו נהנינו במוזיאון האנתרופולוגי אבל לא היינו עם ילדים ולא היו לנו ציפיות לתצוגות אינטראקטיביות.

    אנחנו מקווים שיצא לנו לשוב לונקובר לביקור הרבה יותר מעמיק וארוך (אולי איזו שנה שם…)

    את סיאטל לעומת זאת ממש לא סבלנו והמלון שהיינו בו בדאון-טאון היה הגרוע ביותר שיצא לנו להיות בו אי פעם (כולל כמה מדינות עולם שלישי שביקרנו בהן).

  2. רבקה.ק.

    נרגעתי. הסילביה היה המלון שבו אנחנו לנו בונקובר, והיה המלון הכי פחות נוח בכל הטיול שלנו.

    רבקה

  3. אתי

    היי ענת,

    באמת קשה לתאר את פסטיבל הזיקוקים הזה, אבל את עשית זאת יפה מאוד. היינו שם לפני חמש שנים וגם נשארנו פעורי פה מהמופע המרשים.

  4. רבקה.ק.

    הי ענת – מה, אתם לנים במלון סילביה? ואוהבים?
    איזה געגוע לונקובר המדהימה!!!!!!!!!!!!!!!

    רבקה

    1. ענת

      רבקה, היינו במלון אחר, ליד הסילביה. היינו במלון שנקרה – English Bay hotel (שם יצירתי, אני יודעת…) הסילביה קצת יקר יותר, אני חושבת.

כתיבת תגובה