בבוקר ה-29 ביולי, עזבנו את ויסלר ונסענו דרומה, אל עבר ונקובר, בדרך ה-sea-to-sky הידועה. למרות שידעתי שהמרחק קצר, בכל זאת הופתעתי עד כמה. הדרך אכן יפה, אבל קצרה. כמעט ופספסנו את העצירה בסלע הענק צ'יף סוואטמוס ובמפלי שאנון, אבל אחרי סיבוב קצר הצלחנו להגיע גם אליהם. מצויידים בכל טוב מהסופרמרקט שבעיירה הסמוכה עשינו פיקניק במפלי שאנון ושילבנו עם טיול רגלי קצר אל המפלים היפים.
הדרך אל המפלים הפגישה אותנו בפעם הראשונה עם יערות הגשם של צפון מערב היבשת. פשוט מקסים – שילוב של ארזים, אשוחים ועוד עצים ענקיים, עם מגוון סוגי שיחים, שרכים וטחבים. הכל ירוק ירוק והגודל של העצים משרה קסם של ממש ביער. מפלי שאנון עצמם גבוהים ומרשימים, אבל אור השמש הקשה על הצפייה והצילום.
רק בצהריים הגענו אל פאתי ונקובר, ונסענו מיד לפארק קניון לין, שם טיילנו במשך כשלוש שעות. עשינו מסלול דמוי 8, שנקודת האמצע שלו היתה הגשר התלוי מעל הקניון. המסלול עובר מעלה ומטה, בגרמי מדרגות עץ רבים מספור, בתוך יער ירוק ורטוב. בכמה נקודות בקניון, למרות אזהרות מפורשות שאוסרות זו, ראינו בני נוער מקומיים קופצים אל תוך בריכות המים. מחזה מפחיד למדי, שהזכיר לצחי את הקניון השחור. הוא התכוון כמובן לקניון השחור של נחל הזוויתן, אבל רון התפלא מאד לשמוע שאבא שלו קפץ אל תוך הקניון השחור, כיוון שהוא הניח בשיא הטבעיות שאנחנו מדברים על הקניון השחור של נהר הגניסון בקולורדו…
אחרי סיור ממצה ומהנה בפארק, נכנסנו אל ונקובר עצמה, דרך פארק סטנלי. המלון שלנו חיכה לנו בלב הדאונטאון, באיזור האינגליש ביי. המון מכוניות, המון אנשים חוצים, נהיגה לא קלה שמבהירה לנו היטב שאחרי שבועות רבים בטבע, הגענו אל עיר של ממש.
חדר המלון עצמו שונה ממה שהיה לנו עד היום. החדר מרווח מאד ויש בו מטבחון, אבל לא מדובר ברשת מלונות, אלא במלון עצמאי ויש לו את הקטעים שלו. גם כאן, החנייה בתוספת תשלום, הפעם של כשנים עשר דולר ללילה. אין הרבה ברירות ואנחנו משלמים ונכנסים למלון. אני ודן מתמקמים לקראת הערב וצחי ורון יוצאים לסיור בדאונטאון של ונקובר ובפאתי סטנלי פארק (ומכאן התמונות העירוניות). זהו – הנה הגלריה ליום זה –
המון תודה,אנו נהייה בסוף ספטמבר ,כך שאני מאמינה שהחיסרון של המזגן פחות יפריע לנו.
תמשיכו להנות ולבלות,כיף לקרוא את הפוסט שלך!
היי ענת
אנו עוקבים פעורי פה אחרי מעלליכם כל הכבוד,אנו נטייל בספטמבר-אוקטובר ברוקיס וצפון מערב ארה"ב.
רציתי לקבל ממך מידע לגבי המלון בונקובר,מעבר לחנייה,היו עוד "עיזים" בבחירת המלון,כי מחירו אטרקטיבי יחסית והמיקום נראה נח. בקיצור,אהבתם?
תודה מראש
ענת, המלון היה מוזר עם פלוסים ומינוסים שקשה לאזן אותם בסיכום כולל. אפרט קצת, והכל כמובן רלבנטי לחדר בו שהינו, מספר 322. החדר מרווח מאד בתור חדר, עם מבנה קצת מוזר. איזור "שינה" גדול ובו מיטות גדולות, שמתחבר למטבחון וביניהם שולחן אוכל וארבעה כיסאות. במטבחון – מקרר גדול (גודל משפחתי ביתי סטנדרטי), פרקולטור ענק ולא שימושי כל כך (מה עוד שלא נתנו שקיות קפה, אלא רק תה), תנור עם כירות חשמליות וכיור וארונות מטבח. מכל האיזור הזה, יוצא מסדרון שמוביל לחדרון שמוביל לחדר שירותים אמבטיה. אפשר ממש "ללכת" מפה לשם, מה שיוצר תחושה של דירה ולא של חדר למי שהולך להתקלח. המקלחת והשירותים בסדר גמור והחדרון המוזר שבאמצע לא עוזר ולא מפריע.
רמת הניקיון – לא אחידה. המקרר היה נקי מאד וגם המיטות הרגישו נקיות ומסודרות. השטיח ורוב החדר היו בסדר גמור. הכירות של התנור היו עטופות בנייר כסף ומשום מה לא הרגישו לי מאד נקיות. ארונות המטבח היו מיושנים ולמרות שלא מצאתי "לכלוך", היתה תחושה "משומשת" שלא אופיינית למלונות אחרים שהיינו בהם. בחדר האמבטיה, הכל היה נקי חוץ מהדלת שהיו עליה כתמים של טיפות (איכס, אני יודעת, ופשוט ניקיתי בעצמי עם מטליות לחות).
אין מזגן וביולי זה היה קצת חסר, אבל מצד שני לא היינו הרבה בחדר ופתיחת חלונות אפשרה לבריזה להכנס, כך שלא היה נורא. כן היה מאוורר.
המלון מנוהל על ידי משפחה סינית. כולם היו נחמדים מאד, והיה אקזוטי קצת, כי הכל כתוב גם בסינית, גם בחדר.
החניה היא בתוספת תשלום, ואין הרבה ברירה אלא להשתמש בה. היא מתחת למלון ומקבלים מפתח מיוחד אליה. הכניסה והיציאה מרמפה צרה ותלולה, שדורשת תשומת לב (ראינו הרבה סימני שיפשוף על הקירות…) אני הסתדרתי עם המיני-ואן. בפנים לא היה מחסור במקומות חניה, למרות שהם לא מתחייבים שתמיד יהיה מקום פנוי.
בקיצור, מלון מוזר קצת. המיקום היה לנו מעולה להופעת הזיקוקים (עדכון בפוסט הבא). הוא במרחק דקות הליכה מפארק סטנלי ונמצא באיזור תוסס בכל שעות היממה. הזכיר לנו מאד אווירה של תל אביב באיזור הטיילת. זה גם אומר רעש של אנשים שיוצאים ונכנסים מהמסעדות והפאבים למטה, וכאמור, החלונות היו פתוחים רוב הזמן (אם סגרנו, לא היה רעש).
הרבה מידע, אני יודעת, אבל כמו שאת רואה, קשה לי לסכם את זה אחרת, כי מדובר היה באחד המקומות המוזרים יותר שלנו בהם… מקווה שעוזר. בסה"כ, היה בסדר לנו ואם היינו חוזרים, נראה לי שהיינו שוב לוקחים את אותו המלון.