ימים 19-20 – מגילת רוט 66

אנחנו עכשיו בפלגסטאף, אריזונה, בחדר נחמד במלון Highland Country Inn. אתמול היה יום ארוך של נסיעות ועצרנו ללינת ערב קצרה בעיירה נידלז בקליפורניה, במוטל 6. לא היה אינטרנט וגם לא זמן וכוח לעדכן את הבלוג, אז הנה עדכון דו-יומי.

יום שישי – 3 יוני 2011

פתחנו את הבוקר עם בשורות טובות. התרופה שחיכינו לה בלוס אנג'לס הגיעה.  אספנו אותה ועשינו צ'ק אאוט מהמלון. לוס אנג'לס היתה נחמדה מאד, אבל מתחשק לנו כבר לעזוב את החוף ולצאת אל המערב האמיתי…

לפני שעוזבים, לבקשת הילדים, טעימה נוספת מיוניברסל סטודיוס. הכרטיס נרכש באינטרנט, מה שהופך אותו לכרטיס עם כניסה שנייה חינם, ואם נותנים לנו פארק שעשועים בחינם, למה שלא נלך. הפעם הגענו מצוידים טוב יותר, עם בגדי ים ומגבות ונתנו לדן להשתולל כמו שצריך באיזור המשחקים הרטוב של ג'ורג' הסקרן. רון בחר להשאר יבש ובילה באיזור הג'ונגל היבש – שם יש מתחם ענק של תותחים ושאר כלי משחית שמאפשרים לילדים לנהל מלחמות כדורי ספוג. את הכדורים לא אוספים סתם ביד, אלא בשואבי כדורים ענקיים.

אחרי כשעה וחצי של משחקים, המשכנו לשתי ההופעות שלא הספקנו בביקור הראשון. הופעת החיות היתה נחמדה מאד – קצרה וקולעת. היה רושם שמתייחסים נפלא לחיות, וגם טרחו לציין שוב ושוב איזה יחס מעולה החיות מקבלות ועל כך שיש פיקוח מלא של צער בעליי חיים האמריקני. החיות הללו הן כוכבות קולנוע של ממש, וכל כלב, חתול, חזיר ותוכי שראינו טרחו לציין באילו סרטים ותכניות השתתף.

הופעת ה- special effects  היתה קצת מאכזבת לדעתי. זוג מנחים שניסו להסביר באופן משעשע איך עושים את האפקטים המיוחדים בסרטים. ההופעה משלבת סרטונים והדגמות, אבל בפועל היא הרבה פחות מרשימה מההופעה שראינו בביקור הקודם, זו של עולם המים.

אחרי עוד כמה תמונות עם דמויות בפארק ועוד קצת ספיגת אווירה, נפרדנו לשלום מהוליווד ונסענו לדרכנו מזרחה. כולל הפקקים ביציאה מלוס אנג'לס, וכולל עצירה בדרך לארוחת ערב בדיינר, היינו כשש וחצי שעות על הכביש עד שנעצרנו בישוב נידלס – Needles, קליפורניה, ממש לפני הגבול עם אריזונה. אגב, הדיינר האמריקני התגלה כבעיה של ממש לצמחונים, שלא לאמר טבעונים, שלא לאמר סתם מישהו שמחפש משהו בריא לאכול. אפילו סלט כאן, מורכב בעיקר מעוף וגבינה…. אחרי מאמץ רב, מצאנו שני פריטים בתפריט – ירקות בגריל וקישואים. הירקות היו סבירים, אם כי לא טעימים במיוחד, והקישואים הגיעו מטוגנים בתוך שכבה עבה של בצק – כלומר סופגניה עם מילוי קישוא. די מוזר לראות את הבחירות שלהם בתפריט, כשבכל סופרמרקט יש שפע מופלא של ירקות ופירות טריים.

המלון שעצרנו בו היה מוטל 6 פשוט. הדגש כאן הוא על מחיר זול. העיצוב נקי, ממש ספרטני, ואפילו תמונות אין על הקירות. אין מקרר או מיקרו, או אפילו פינת קפה, ואין רשת אינטרנט חינם. אין אמבטיה, אלא רק מקלחת. מצד שני, הכל נקי, זמין ובמחיר של פחות מ-$50 למשפחה. לא נראה לי מקום שהייתי רוצה ללון בו כמה לילות ברצף, אבל לעצירת לילה על הדרך זה היה מצוין. היינו ערוכים ללינה של לילה אחד על הדרך, כך שאפילו לא היה צורך בפריקת מטען מלאה, אלא רק לקחת תיק אחד לחדר.

שבת – 4 יוני, 2011

קמנו מוקדם בבוקר ליום חם ויבש בנידלס, אבל לא נשארנו יותר מדי זמן. במוטל 6 אין ארוחות בוקר וגם לא קפה בחדר, אז פשוט לוקחים קפה בכוס קלקר מהקבלה. התארגנו בזריזות, אכלנו קצת ממה שהיה לנו בצידנית (שמקוררת בקרח מהמוטלים), ויצאנו לדרך.

מנידלס עצמה, עלינו הישר על דרך 66 ההיסטורית לכיוון העיירה אוטמן – Oatman. עיירת הכורים הזו התגלתה כעיירה מנומנמת למדי, אבל מצד שני, מדובר היה בשמונה וחצי בבוקר ביום שבת, אז קשה לבוא בטענות. לא ראינו את החמורים המפורסמים שאמורים לבקר ברחובות, אבל ראינו הרבה מזכרות ואיזכורים. פסלים ותמונות של החמורים לאורך הרחוב הראשי, וגם מזכרות מאד פיזיות מהביקורים האחרונים שלהם בעיירה… קרבות אקדחים מתקיימים רק בצהרי היום, אז אבא והבנים ניסו להציג תחליף משלהם. ברחוב הראשי (ובערך היחיד), בו סיירנו, גם הרבה ציורים, מודעות ועוד אלמנטים משעשעים (שימו לב למודעות בתמונות שבגלריה).

מאוטמן המשכנו לכביש 66 עד קינגמן. הכביש עובר בהרים במעבר שנקרא Sitegreave Pass – הכביש מתפתל ועובר בקטע נוף יפהפה –

ולא רק הכביש התפתל לו… חשבנו שהוא מת, אבל אז הוא התחיל לזוז וירדנו בשמחה מהרכב לראות מקרוב (אבל לא קרוב מדי!) את נחש הפעמונים – rattlesnake – הראשון שלנו בטיול!

קטע הנסיעה שאחרי הפאס היה ישר ורגיל למדי ואת אותו הדבר אפשר לאמר גם על קינגמן. מבנים עתיקים ונופך יחודי, אבל אחרי אוטמן הביזארית משהו, כבר פחות התרשמנו כאן. ארוחת צהריים אכלנו כאן בסניף של קרל ג'וניור, שהוא עוד וריאציה על מזללת המבורגרים נוסח מקדולנדס. הילדים התמקמו בהמבורגר וצ'יפס ואנחנו במנה אחרי מנה של סלט. הסלט נחשב פה side dish שולי ולא חשוב, ועל כן מחירו בהתאם – 60 סנט למנה… אגב, סודה גם נחשבת משקה כל כך שולי, שלא גבו עבורה כסף.

מקינגמן, נסענו לגולת הכותרת של הביקור בכביש 66: העיירה סליגמן, עליה מבוססת העיירה עמק רדיאטור בסרט "מכוניות". בהתחלה קשה היה לראות את ההקשר, והיה צריך דימיון רב כדי לקשר בין חלקה המערבי של העיירה לסרט. למרבה המזל, בחלק המזרחי יותר, כבר השכילו למנף את הפרסום והעמידו מכוניות עתיקות כמו אלו שבסרט בשביל התיירים שמגיעים להצטלם. הילדים חגגו כאן והצטלמו ליד כל אחת מהמכוניות בהתרגשות רבה.

לא דילגנו על הגלידה המומלצת של snow cap. הגלידה רחוקה מלהיות "גורמה", אבל המקום בהחלט מיוחד: מבנה עץ קטן שעומד במקום משנת 1953 וכולו מוקף בדברים שקשורים לתקופת התהילה של כביש 66, או לסרט מכוניות, או סתם לדברים שנראים מוזרים ומצחיקים. המוכרים לא מפסיקים לנסות להצחיק. הזמנת שתייה? שואלים אם אתה רוצה קש, ומיד שולפים ערימת קש סוסים. אותי שאלו אם אני רוצה חרדל, ובלי הרבה שהיות, נשלף בקבוק חרדל ושפריץ צהוב הותז ממנו על החולצה שלי… לא אמיתי, כמובן, רק חוט צהוב, אבל מספיק בשביל לגרום לרון להתגלגל מצחוק. בקיצור, היתה גלידה חוויתית מאד, ולאו דווקא מהבחינה הקולינרית.

אחרי הביקור בסליגמן, נסענו כמעט ישירות לפלגסטאף, עם מעבר קצר בוויליאמס אותו ניצלנו בעיקר לקניות בסופרמרקט. היינו עייפים, והגענו ישר למוטל בו אנו נמצאים כעת, למנוחה של כשעתיים. אחרי שהתאוששנו, יצאנו לביקור במצפה הכוכבים לואל שנמצא במרחק חמש דקות נסיעה מהמלון שלנו.

הביקור במצפה הוכתר כהצלחה מסחררת. פתחנו ב"סיור פלוטו", בו למדנו כיצד גילו במצפה זה את כוכב הלכת הננסי פלוטו. הסיפור היה מרתק והעובדה שסופר במצפה עצמו, ליד הטלסקופ המקורי הוסיפה נופך מיוחד. רון היה מרותק ונלהב כולו, ודרש תרגום סימולטני. דן קצת פחות התעניין, אבל התנהג למופת.

משם עברנו לביקור בתצוגה המצוינת שיש במצפה. המחשות מעולות של סוגיות שונות הקשורות באסטרונומיה. מומלץ בחום, ולא רק לילדים.

בשעה שמונה בערב, כשהתחיל להחשיך, נפרסו ברחבה שבחוץ טלסקופים שונים ששייכים לחובבים שמגיעים לעשות תצפיות מהמיקום המעולה של המצפה. הם שמחו לחלוק את הצפייה עם המבקרים, והילדים מאד התרגשו לראות את הטבעות של שבתאי וירחיו ואת מכתשי הירח. התיישבנו לחכות למישהו שהגיע עם טלסקופ דיגיטלי מתוחכם, כדי לראות תצפית גלקסיות, כולל סופר נובה אמיתית, אבל תקלות טכניות עיכבו את התצפית ולבסוף החלטנו לוותר ולשוב למלון.

זהו. עוד יום עמוס עבר על כוחותינו…. מבלים וחווים, וגם כבר מתחילים להרגיש געגועים הביתה. שיהיה לכולכם שבוע טוב – נמשיך לעדכן!

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. מנסיוננו כשעוזבים את החופים בארה"ב ונכנסים פנימה ל"ארה"ב האמיתית" יש בעיה עם האוכל – הכל מלא קמח לבן, מטוגן ועתיר שומן (אפילו פסטה במסעדה "איטלקית" האמריקאים אוכלים עם לחמניה ליד!). קצת יותר ירקות וקטניות אפשר למצוא במסעדות מקסיקניות, למרות שגם שם זה לא בדיוק בישול בריאות…
    באחד הביקורים היינו ביריד כפרי ואטרקציית הכיבוד שם היתה פרוסת עוגת גבינה (מגבינת שמנת 30% שומן לפחות כמובן) מטוגנת בשמן עמוק….

  2. נהדר לשמוע ממכם וכיף שאתם נהנים. הזהרו ממלפפונים אכלו רק ירקות על האש או הגריל חחחחחחח
    זה לא מצחיק
    כאן הכול בסדר ורגיל
    נישוקים וחיבוקים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט