נכתב בתאריך 23 מאי, 2011:
בהתרגשות רבה אנחנו עוזבים את המלון ויוצאים לדרך לכיוון יוסמיטי. שעה וחצי אחר כך, אחרי התפעלות מהנופים ה"גליליים" וה"רמת גולניים" בדרך, ואחרי עצירה של כמה דקות בשלג שבכבישי הכניסה, עוברים במנהרה המיוחלת ו… וואו! אין דברים כאלו! צחי אומר שאם קולנוען היה יוצר רקע כזה לסרט, זה היה נראה דימיוני מדי ולא ריאליסטי. העמק נפרס לפנינו במלוא הודו, כשמפלי מים נופלים מגבהים שונים בנקודות שונות לאורך הצוקים.
אחרי עצירה לתמונות ותצפית מנקודת Tunnel View, אנחנו ממשיכים פנימה, נפעמים מיופיו של נהר המרסד השוצף בתחתית העמק. עוצרים במפלי ההינומה (Bridalveil Falls) הרועמים מלמעלה. את הרסס מרגישים כבר בתחילת השביל, והוא מתעצם ככל שמתקרבים. החלק האחרון של השביל מוצף מים זורמים ו"גשם" חזק יורד מסביב ומרטיב אותנו. למרות שיש שמש רוב הזמן, המים הקרים עושים את שלהם, ודן, שאזר אומץ והלך בשביל כמעט עד המפל עצמו, מתלונן מאד על הקור.
חוזרים לרכב, ונוסעים עד הקמפ "שלנו": Housekeeping Camp. נרשמים בקבלה, חותמים בשישה מקומות שונים על כך שאנו מבינים ומקבלים את נהלי המקום (בעיקר בהקשר של אחסון מזון כך שהדובים לא יגיעו אליו) ולבסוף מופנים אל היחידה שלנו. מחנים את הרכב צמוד אליה (לכל יחידה חניה משלה) ונכנסים. מעין אוהל עם שלושה דפנות מוצקים יחסית, ובו מיטת שדה זוגית אחת ומיטת קומות. על המיטות יש רק מזרוני פלסטיק דקים. בחדר יש גם מנורה, מראה וכוננית ריקה ווא מסריח מאד, כנראה מעשן מדורות.
אנחנו מתפצלים – צחי ורון הולכים לטפל בכביסות ואני ודן הולכים לעשות קניות בחנות המקומית. את הדרך לחנות אנחנו עושים ביחד, אבל החניות כל כך עמוסות שאני מתנדבת לעשות את הקניות לבד עם דן ולחזור ברגל, כך שצחי מחזיר את הרכב לחניה שליד היחידה שלנו.
החנות גדולה ומחולקת לשני חלקים. החלק הראשו מוקדש ל“מזכרות" יוסמיטי, שכוללות ביגוד, כובעים, וכמובן שלל המגנטים, הבובות והשמונצעס ההכרחיים. בחלק הזה אני קונה ז'אקט פליז לדן וכובעי צמר לי ולילדים. החלק השני הוא מעין סופרמרקט קטן עם שפע של ירקות ופירות, לחמים ומוצרי מזון אחרים, כלים ועוד. כיוון שקנינו מעין "גזייה" על בסיס ג'ל וסיר קטן, אני קונה לילדים נקניקיות ולנו ירקות ו… חומוס!
בדרך חזרה, מתגלה ההבדל הגדול בין ביקור בסופרמרקט השכונתי בארץ לבין ביקור ב"סופר" ביוסמיטי. השביל בין החנות למחנה שלנו מתפתל בתוך יער, בין נהר המרסד ליובליו הקטנים יותר, וברקע, בכל פעם שיש רווח בין העצים, מתגלים הצוקים רבי ההוד של יוסמיטי ומפלים לבנים שוצפים במלוא עוזם. מדהים. אף פעם לא ראיתי דרך כל כך יפה למכולת.
חוזרים למחנה, מבשלים לילדים את הנקניקיות ועושים פיקניק קטן ואז כולנו הולכים אל גדת הנהר, ליד המחנה, אל קטע חולי בו אפשר לגשת עד המים. אני קוראת ספר, הילדים משתוללים ואנחנו מתחילים לשים לב לשינוי באוויר. השעה חמש הגיעה, מעכשיו מותר להדליק מדורות בשטח המחנה ושכנינו לא מתמהמהים. ברחבי המחנה מתחילות להדלק המדורות, והריח מגיע עד לקטע הנהר שאנחנו נמצאים בו. בחשש מה אנחנו חוזרים ליחידה שלנו ואכן, עשן מדורות נישא מכל עבר…
אם יש משהו שצחי לא אוהב, זה סירחון של מדורה שנדבק לשיער ולבגדים. אחרי התייעצות קלה, אנחנו מחליטים לגשת ולברר אם אפשר לעבור דירה לקארי ווילג' הסמוך (Curry Village). יחידות הדיור בקארי וילג' צפופות יותר, ואי אפשר להתקרב עם הרכב אל היחידה שלך, אבל מנגד, גם אסור להבעיר אש ולבשל באיזור המחנה. רבים יראו בכך חיסרון נוסף, אבל מבחינתנו מדובר ביתרון מוחץ ואחרי אישור מהרמות הממונות, עוברים דירה.
לפנות ערב, כשכבר קצת מתחיל להחשיך ולהתקרר, נכנסים לאוהל שלנו בקארי וילג'. מדובר ביחידות עם רצפה, מסגרת עץ מסיבית וקירות ברזנט לבנים. בפנים, מיטה זוגית ושלוש מיטות יחיד. כאן המיטות מוצעות בסדינים לבנים ועל כל אחת יש כריות ושמיכות צמר. יש גם יחידת מדפים ובה כספת. אנחנו מרוצים – הילדים נותנים לקארי ווילג' שני כוכבים ואומרים שלהאוסקיפינג אין אפילו כוכב אחד. אכן שדרוג.
בערב, אחרי התלבטות, הלכתי בכל זאת להתקלח. המים חמים, אבל בשעה הזו כבר קר מאד וקשה לי לאמר שמאד נהניתי מהמקלחת. התא צפוף והפרטיות מוגבלת לוילון מקלחת שני שתוחם עוד מטר מעבר למקלחון עצמו.
זהו. תכניותנו לפעילויות ערב נגנזות עקב הקור בחוץ (יגיע לארבע מעלות בלילה) – לילה טוב! תהנו מהתמונות – קשה להעביר את העוצמה של הנוף הזה בתמונות, אבל מצד שני, גם קשה היה להפסיק לצלם…
איזה יופי,
לא סתם היוסמיטי הוא אחד המתויירים בארה"ב.
מתגעגעת לנופים.
אושרה