אחרי דממת אלחוט של כמה ימים בעמק יוסמיטי, משלימה את הימים החסרים. את הטקסט כתבתי בזמן הפנוי ביוסמיטי, עד שנגמרה הסוללה, והגיעה הזמן לחתוך, להדביק, להוסיף תמונות ולפרסם. למען הסדר הטוב, אשתדל להוסיף כל יום כפוסט נפרד.
22 מאי 2011 –
היום עזבנו את סן פרנסיסקו ויצאנו אל המרחבים. אנחנו בדרך לפארק לאומי יוסמיטי, אבל קודם כל צריך להצטייד כראוי כך שההגעה ליוסמיטי מתוכננת למחר, והיום אנחנו בקניות וקצת תיירות.
יוצאים צפונה מסן פרנסיסקו דרך גשר המפרץ המרשים ואחר כך דרך גשר ארוך נוסף, מרשים לא פחות. האוטוסטרדות גדולות ורחבות, והטנק שלנו משתלב נהדר בנוף המוטורי. אני נוהגת ונהנית מכל רגע. תוך כדי, לומדים את הרכב והוא אכן מלא הפתעות.
לפני הנסיעה תהיתי אם לצרוב דיסקים והאם המערכת ברכב תוכל לקרוא קבצי MP3 או אולי צריך לצרוב דיסקים למוזיקה. ובכן… לא רק שהמערכת ברכב יכולה לקרוא בקלות כל פורמט שהוא, היא מתחברת לחיבור AUX, חיבור USB, בלוטות', ואת כל המדיה אפשר פשוט להעביר לדיסק הקשיח שלה שיש בו מקום ל-28 ג'יגה של מדיה.
היום גם מפעילים בפעם הראשונה את הג'י.פי.אס. היעודי דובר העברית שהבאנו מהארץ. אמנם אפליקציית ה-IGO הוכיחה את עצמה יפה עד עכשיו, אבל בכל זאת נחמד לשמוע את ההוראות בעברית. כך גם מתפנה האייפון למשימות חשובות כמו גלישה ושיחות סקייפ תוך כדי נסיעה. יש אפילו שיחה מרגשת בה מודיעים לנו שתינוק חדש הצטרף למשפחה המורחבת!
היעד הראשון שלנו הוא מפעל הסוכריות ג'לי בלי, צפונית לסן פרנסיסקו. היום יום ראשון כך שאין יצור, אבל הסיורים מתקיימים כרגיל. במהלך הסיור החינמי, אנחנו לומדים על ההיסטוריה של החברה ועל האופן בו מיצרים את מוצר הדגל שלהם: הג'לי בין. הסיור מלווה בטעימות של סוכריות בשלבי יצור שונים. אני מניחה שכאשר פסי היצור פועלים, יש יותר מה לראות. כשאנחנו היינו, היה קצת משעמם.
משם ממשיכים אל היעד הבא: מרכז הפרימיום אאוטלטס שבעיירה וואקאביל Vacaville. אינני בטוחה מה גודל העיירה, אבל מרכז הקניות עצום בגודלו. אי אפשר ללכת מחנות לחנות, אלא צריך לנסוע ברכב (שלושה קילומטר מצד לצד). מזל שיש גוגל מפס באייפון, ואנחנו מנווטים לחנות הנעליים שחיפשנו (מרל) ושם מצטיידים בנעלי הליכה לאמא ולילדים.
הגיע הזמן לארוחת הצהריים, והפעם דוגמים את רשת ההמבורגרים In-and-Out. הילדים טוענים שההמבורגרים הרבה יותר טעימים מאלו של מקדולנדס, אבל הצ'יפס פחות. אני שואלת אם יש vegie burger ומזמינה שניים כאלו לגדולים. מקבלים לחמניה עם הרבה חסה, עגבניה ורטבים וקציצה אין. מסתבר שברשת הזו וג'י ברגר פירושו שאין ברגר ויש רק ירקות…
ממשיכים בנסיעה לכיוון יוסמיטי (נסענו קצת צפונה לאאוטלט, ועכשיו נוסעים לכיוון דרום מזרח). הג'י.פי.אס. מנווט אותנו דרך קיצורי דרך באיזורים חקלאיים ולבסוף מגיעים אל היעד הבא: מנטקה (Manteca). לא יודעת הרבה על המקום, מלבד העובדה שיש בו סופרסנטר של וולמארט ומיד לידו סייפויי. בכלל, התרשמנו שיש המון המון המון חנויות בדרך והמון מרכזי קניות ענקיים ליד כל עיר בגודל קטן או בינוני. תרבות הצריכה שולטת בעוז.
בוולמארט קונים צידנית, שקי שינה, מקלות הליכה, אוכל וביגוד. הפעם גם השיטה של "הרדמת" הילדים בעזרת משחקים באייפון ובאייפוד טאץ, לא עובדת, ונרשם מיני-משבר אחרי שהם מתקוטטים בין המדפים בחנות בזמן שאני מודדת בגדים. בסופו של דבר, משלמים ויוצאים לדרך לעבר העיירה ג'יימסטאון.
ג'יימסטאון היא עיירה היסטורית שנמצאת על כביש 49 – הנתיב העובר לאורך עורק הזהב הראשי שהביא לבהלה לזהב במחצית המאה ה-19. במקור תכננו לטייל כאן ובעיירה קולומביה הסמוכה, אבל מגיעים מאוחר ובעיקר רואים את ג'יימסטאון מזווית המוטל שלנו.
המוטל מכונה Miner's Hotel והוא דווקא משקף יפה את עברה ההיסטורי של העיירה. מדובר במבנה משומר, בסגנון היסטורי, ואנחנו "מרגישים כמו בסרט" כמו שאומר דן.
החדר מרווח, הכל נקי ומסודר, ויש מיקרוגל ומקרר, כך שאנחנו מרוצים. פורסים את כל הקניות ובזמן שהילדים רואים עוד פרק ב"הארי פוטר", מארגנים את החדר. קשר האינטרנט רופף מאד, כך שהבלוג לא מתעדכן, אבל דרך הקישור הסלולרי, יש לפחות גישה לאימיילים וכד'.
