יום 22 – וושינגטון – הפנטגון ומוזיאונים

את הסיור לפנטגון הזמנתי כמה חודשים לפני הטיול עצמו. העברנו רשימה של כל המשתתפים בקבוצה, כולל תאריכי לידה ומספרי דרכונים לסריקה בטחונית מוקדמת ואחרי כמה ימים קיבלתי הודעה שהשתתפותנו בסיור מאושרת.

הסיור שלנו הוזמן לשעה תשע בבוקר. באדיבות הפקקים והתברברות קלה בחניות, הגענו בריצה קלה אל הפנטגון. שם כמובן חיכינו כרבע שעה עד שבכלל הגיע המדריך של הקבוצה. ההמתנה גם היא מעניינת. מסביבנו המון מבקרים, אבל לא תיירים אלא אנשים שהגיעו לפגישות בפנטגון וקבוצות של חיילים במדים שבאו לעשות סיור מורשת.

כנראה שהעיכוב היה כדי לחכות לנרשמים האחרים בקבוצה שלנו. הסתבר שהם לא הגיעו, ואנחנו היינו היחידים בקבוצה של הסיור של השעה תשע. גרג המדריך שלנו היה מבחינתנו האטרקציה העיקרית בסיור. איש חיל האוויר, במדי יצוג מצוחצחים, ממורקים ומעוטרים במיטב המסורת האמריקנית, הוא העביר את כל הסיור בחן רב, ובהליכה אחורנית. בלי להעיף יותר מדי מבטים לאחור, הוא צעד ברברס כל הדרך, כולל במדרגות ובמדרגות נעות. רק פעם אחת היינו צריכים להסב את תשומת ליבו לסולם עליו עמדו אנשי תיקונים, שהופיע מבחינתו במפתיע במסלול שלו. הוא הופתע לראות אותם שם ובירר איתם כמה זמן הסולם יעמוד שם במסלול, כדי לעדכן את כל שאר המדריכים המהלכים לאחור.

כל ההליכה אחורנית הזו נועדה כנראה לאפשר לו לפקח תמיד על המבקרים. הצילום בסיור ובכלל בסביבות הפנטגון אסורים כמובן. כמו כן אסור להשאיר טלפונים פועלים, גם לא על רטט. גרג הסביר שאם הוא שומע איזשהו מכשיר אלקטרוני מרטט, מזמזם או מצפצף מכיווננו, בין אם טלפונים או טאבלטים או כל דבר אחר, הוא מחויב להחרים אותם ללא שוב.

הסיור עצמו די מעניין. הפנטגון מרשים מאד מבפנים. מסדרונות רחבים מאד ושוקקי פעילות. גברים ונשים במדים ובלבוש אזרחי פורמלי עוברים במסדרונות (אנחנו חייבים ללכת בצד של המסדרון שגרג הולך בו, כדי לא להפריע להם). במקום עובדים למעלה מעשרים אלף איש ויש בו מערך שירותים וחנויות של עיר קטנה. עברנו ליד חנויות ממתקים, בתי קפה ובגדים, סניף בנק, חנות להשכרת סרטים ואפילו חנות לתיקון נעליים. גרג סיפר שיש להם גם שלל חדרי כושר ומסלולי ריצה וכמעט כל דבר שתוכלו לחשוב עליו. למעשה, הפנטגון בנוי כך שבחירום הוא יכול להנעל הרמטית ויש בו אספקה שתספיק לעובדים למשך חצי שנה.

הסיור עובר במספר מסדרונות המוקדשים לזרועות הצבאיות השונות. גרג הסביר בכל מסדרון על כל כל זרוע והתרשמנו מהתצוגות השונות. תצוגות מיוחדות הוקדשו לראשי המטות המשולבים שזכו לחמישה כוכבים, אלו שהנהיגו את צבא ארה"ב במלחמות העולם. הסיור הגיע עד הנקודה בפנטגון בה התרסק מטוס אל תוך המבנה באירועי ה-11.9. במקום יש כעת חדר הנצחה מרשים.

מהפנטגון המשכנו אל תוך העיר וחנינו הפעם באיזור דרום-מזרחית למול. תחילה פנינו לבקר במוזיאון המורשת האינדיאנית. מוזיאון חדש למדי ודי מעניין. הילדים דווקא גילו עניין בסיפורם של הילידים והקדשנו לא מעט זמן לעיון בתצוגות ותיווך החומר. יש במוזיאון גם איזור הפעלות נחמד לילדים, שהעסיק אותם לעשר דקות בערך. צפינו גם בהדגמה של תיפוף ושירה אינדיאנים שהיתה במרכז המוזיאון, בחלל הענקי המשותף לכל הקומות.

משם עברנו למוזיאון החלל והתעופה. כמו במוזיאון ההיסטוריה של הטבע, גם כאן נתקלנו בבעיה של "כבר ראינו כאלו". דווקא איזור הילדים, עם כל ההפעלות והניסויים עניין אותם באופן חלקי מאד (כאמור, בוגרי הרבה מוצגים כאלו במוזיאוני מדע אחרים), וחלק ניכר מהביקור הם שוב בילו עם הטאבלטים. אין לנו תלונות, כי זה איפשר לי ולצחי להתעמק קצת בתצוגות אחרות שעניינו אותנו יותר.

לשמחתנו, מצאנו סרט איימאקס שעוד לא ראינו ושעניין את הילדים. בזמן שצחי והילדים צפו בסרט, אני ישבתי בקפיטריה, סרגתי והבטתי בהתפעלות במזג האוויר שבחוץ. כל היום היה מעונן חלקית, חם למדי ולח, ופתאום התפרצות עזה של גשם ורוחות. נמשך בערך עשרים דקות והיה מאד דרמטי. בדיעבד, הסתבר שטורנדו של ממש פגע לא רחוק מוושינגטון ומה שראינו היה סופת השוליים שלו.

הערב היה עוד ערב רגוע במחיצת המארחים שלנו, סיילאס ובן זוגו מארק. שיחות מעניינות וארוכות על ההווי האמריקאי והישראלי.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. נשמע מאוד מעניין הביקור בפנטגון. איך הילדים הרגישו שם? התעניינו?
    גרג מדבר אנגלית ואתם מתרגמים? איך זה פועל בשטח?
    הוא ממש הלך אחורה… הא?!

    דרישת שלום לשלושת הגברים שלך!

    1. האמת שאנחנו אחוזי התפעלות מהאנגלית של רון ודן. לרוב אין שום צורך בתרגום (רק אם מדובר במישהו עם מבטא מאד כבד). הם מקשיבים או לא, בהתאם לרמת העניין והקשב, ללא קשר לשפה. לרוב רון מתעניין מאד, ודן באופן חלקי יותר, תלוי בנושא. תשלחי לי איזה טלפון קווי שאפשר להתקשר אליכם – דן מאד רוצה לדבר כבר עם מאור.

  2. קראתי בענין רב, לא ידעתי כל זה למרות שבסדרות בטחויזיה כבר ראיתי איך ננעל ואנשים תפקדו מנותקים מהעולם, חשבתי שזה רק בסרטים
    שמחה שכיף לכם ותודה ענץ הצלחתי להכנס למשחקים.
    שיעברו כבר מהר הימים ותחזרו…………………ועד אז תהנו נשיקות וחיבוקים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט