ימים 10-12 – לונדון

שילוב של טיסות, מחלות, ג'ט לג וקשיים בתקשורת אינטרנט הביא לעיכוב משמעותי בעדכון הבלוג. אנסה להתחיל להשלים פערים. אנחנו כבר אחרי ניו יורק, אבל יש לנו השלמות לונדון לבלוג.

ימים 10-12 – לונדון וטיסה
היום הראשון של חודש יוני הביא אותנו לבאטרסי פארק. החלטנו שלא להסתכן בביקורים במוזיאונים ולבקשת הילדים חיפשנו גן חיות. גן החיות של לונדון נפסל על רקע מחיר מופרך (והעובדה שביקרנו בו כבר), והחלטנו לדגום את גן החיות הקטן בבאטרסי פארק.
גן החיות אכן קטן. נקי ומסודר, אבל מותאים לילדים קטנים מאד והיצע התצוגות בו דל למדי. בילינו בו כשעה וחצי, שעלתה לנו 28 פאונד, ויצאנו ממנו לבאטרסי פארק, שהתגלה כפארק יפהפה, שאינו נופל במאום מהפארקים הידועים יותר במרכז העיר, ואולי גם יפה מהם. בפארק היתה גם הרבה פעילות, כולל משחקי קריקט.
במהלך היום התחלתי להרגיש לא טוב כל כך, כך שאחרי הביקור בפארק פשוט חזרנו לדירה. החלטנו גם לבלות את יום המחרת במנוחה יחסית, והילדים נהנו מטורנירים של אקס בוקס, בעוד אנחנו קצת סידרנו וניקינו ובעיקר נחנו. אחרי הצהריים, נסענו במונית מוזמנת מראש לאיזור שדה התעופה הית'רו ללינה במלון פרמייר אין ברחוב באת'. המלון היה מאד נקי ומסודר, אבל אנחנו, ליבנו כבר בארץ המובטחת ורק חיכינו כבר לטיסה לארה"ב.
למחרת, הגענו לשדה התעופה. בדיקות ובידוקים סטנדרטיים ולא מרעישים. למעשה, אפילו נינוחים משהו, ושעתיים שהעברנו בדיוטי פרי והופ, אנחנו על טיסת דלתא. מרגע שעלינו למטוס, הרגשנו אמריקה. טיסה מפנקת גם במחלקת נוסעים רגילה, עם המון אוכל, שמיכה וכרית, דיילות חייכניות, ומערכת בידור אישית. שום דבר שחורג מהמקובל, ועדיין תחושה של שירות בסטדנרט אמריקאי. אני הרגשתי בסדר, אבל דן הרגיש מאד לא טוב והקיא פעמיים בטיסה. כשהגענו לשדה בניו יורק, דן היה תשוש לגמרי. למזלנו, תהליך מעבר רשויות ההגירה והמכס היה חלק וקצר יחסית ואחרי המתנה לא ארוכה בתור למוניות מצאנו עצמנו נוסעים לחדר שהזמנו מראש בברוקלין. הנהג היה ידידותי מאד, פטפט איתנו כל הדרך, וכשהגענו ולא מצאנו אף אחד בבית, התקשר עבורנו אל המארחת שלנו וקיבל ממנה הנחיות (דלת ליד, והמפתחות בתיבת הדואר).
הגענו לבית בברוקלין, בו קומת המרתף עומדת לרשותנו , כולל חדר שינה מרווח וחדר שירותים-אמבטיה. כבונוס קיבלנו את לורן, עורכת דין ניו יורקית חביבה להפליא שהיא המארחת שלנו פה, ושני החתולים שלה, מאפין ופאמפקין. לגבי קורותינו בניו יורק, אוסיף בפוסטים הבאים.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. זים לאלוני יצחק- אין מי שיטפל בהםץ אורי שוכב כבר שבוע בבית החולים בצפתץ יש לו חום נמוךולא מגי
    לים את הגורםץ שמרנו לכם מקום במסעדת גפניקה וגם אכלנו בשבילעם סושי.כבר מתגעגעים אליכם רון ודן , תהנו מהטיול.

להגיב על עמוס לבטל

סגירת תפריט