יום 114 – אלבקרקי, ניו מקסיקו

התעוררנו לעוד בוקר שטוף שמש, הפעם באלבקרקי. אחרי יומיים של נסיעה, החלטנו לעשות קצת sightseeing. התכנית היתה לבקר במוזיאון הגרעין הלאומי ומשם לנסוע ללוס אלאמוס, דרך העיר הציורית סנטה פה. כיוון שאין לנו עניין רב באומנות, וסדונה למשל, לא שבתה את ליבנו באופן מיוחד, הפוקוס היה אמור להיות על לוס אלאמוס.

מוזיאון הגרעין באלבקרקי היה מרתק. הוא עבר למבנה חדש והמוזיאון כולו כולו נראה חדש ומצוחצח. התצוגות עוסקות בעיקר בהשלכות התרבויות וההיסטוריות של גילוי הפיסיקה הגרעינית, בדגש על נושא הנשק הגרעיני. ראינו דברים מרתקים, כמו למשל שימוש בחומרים רדיו-אקטיביים בתוך קרם פנים, מי סודה וכד', הרבה לפני שהבינו עד כמה הקרינה מסוכנת. התרשמנו גם ממגוון הנשקים הגרעיניים של ארה"ב, החל מטילים באליסטיים בין-יבשתיים וכלה במוקש גרעיני ואפילו מנשא גב לחייל ובו פצצת אטום. רק באמריקה.

סיימנו את הביקור במוזיאון, עלינו על הרכב ופנינו אל עבר לוס אלאמוס. אחרי הביקור במוזיאון, החלטנו שבעצם שבענו פצצות אטום לבינתיים, ובהחלטה ספונטנית של הרגע, עושים פרסה על ההייווי (במחלף הקרוב לנו) וממשיכים בנסיעה מזרחה. אולי עוד נשוב לאיזור ונשלים חובות בעתיד.

הנסיעה נמשכת ונמשכת. צחי ישן ואני נוהגת ותוהה אם הגענו כבר לטקסס או לא. מסתבר שגם ניו מקסיקו מדינה גדולה מאד ולוקח זמן לחצות אותה. רק אחרי הצהריים הגענו לטקסס, שבירכה אותנו בשלטים מאירים עיניים ועליהם, בין השאר, הכתובת Don't Mess with Texas .

מהירות הנסיעה בטקסס נמוכה יותר. רק 70 מייל לשעה במשך היום, ורק 65 בלילה. כנראה שכאן גם מתכוונים לכך, או לפחות כך הנהגים חושבים, כי כולם נוסעים לפי הגבלת המהירות. כנראה לא רוצים להתעסק עם טקסס, וגם אני מיישרת קו ונוהגת בהתאם למהירות המותרת.

באמארילו, עצרנו לארוחה באפלבי'ס שהפעם אכזב קצת. לפחות אפשר היה לשים לב למבטא הקצת שונה של המלצרית ולביטוי y'all, שבישר לנו שאנחנו כבר לא בחוף המערבי… המשכנו עוד קצת לנהוג, עד שהתעייפנו ועצרנו ללינת לילה במוטל עלום שם בעיירה שאמרוק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט