פוסט קצר היום ובלי תמונות.
אנחנו במונטריי – Monterey – דרומית לסן פרנסיסקו. רוב היום הוקדש לנהיגה – יצאנו מאוקהרסט לסן פרנסיסקו, שם עצרנו ממש לכמה דקות כדי לאסוף מרשמים והמשכנו הלאה למונטריי.
לא ספרתי, אבל נראה לי שכולל הפקקים, היינו לפחות שש שעות על הכביש. למעט חצי שעה שהתחלפנו בה, נהגתי את כל הדרך. אין מה לדבר, לנהוג בטאון אנד קאנטרי שלנו זה תענוג. בכל נסיעה אנחנו מגלים דברים חדשים – הרכב מאובזר בחיישנים לכל צורך ועניין וכמו שרון אמר, הוא חכם לפחות כמו דוב.
זהו. אנחנו כאן בבסט ווסטרן רמונה אין במונטריי. החדר קטן מזה שהיה לנו בקומפורט אין, אבל לא חסר בו כלום. יש מקרר, מיקרוגל, ארון מרווח והכל נקי ומסודר. אנחנו גם משתפרים מאד – תוך עשר דקות מהכניסה לחדר, כבר סידרתי את הדברים במקום והכל נוח ונעים פה.
מחר… נראה. אולי נבקר באקווריום או ניסע לשמורת פוינט לובוס. בערב אנחנו יוצאים לפגוש חברים בסנטה קרוז.
עד כאן שידורינו לערב זה. מונטריי, סוף.
גלית, כשתגיעו לרמונה אין, בקשו חדר אחורי. יש די הרבה רעש מהכביש ושומעים אותו יופי מהחדר שלנו. החדר הזה, 102 הוא גם ממש ליד הקבלה, כך שמי שמגיע לעשות צ'ק אין מחנה ליד החלון שלנו.
זה לא נורא, אבל אם אפשר להמנע, אז כדאי.
הי חברים שם בפקקים של כביש מס' 1. שמחה לקרוא את כל המידע. מגניב שגם פה נשהה באותו מלון. בקיצר, אני מטיילת דרככם וזה נפלא.
מקווה שגם בבואנה ויסטה ב SF וגם ברמונה אין אמרתם שהחברים שלכם מגיעים אחריכם:) תמשיכו לכייף.
נהדר לשמוע, נהניתי לשמוע שרון מסכים לחזור עם סבא עמוס וסבתא ציפורה שאהיה איתו קצת ולתת לם שבועיים לבד כפרהעלין הנכד הגדול שלי ,רונצו אני אוהבת אותך המון המון, ענת תביאי איתך את הרכב הזה כי שלך אומץ לנצח נראה לי, וצריך אחד כמו שיש לך עכשו.ככה תקחו אותנו גם לטיייל קודם בארץ
נשיקות חיבוקים והרבה אהבה, צחי מה עם הרכבת? יש שם?