ושוב יצאנו אל הדרך!

לא להאמין, אבל מחר בבוקר אנחנו עולים על הרכבים ויוצאים שוב לרוד טריפ!

אני רוצה לעדכן הכל כאן בבלוג. בעיקר בשבילנו, כי גיליתי שאני חוזרת שוב ושוב לסיכומים העתיקים שלנו ונהנית בעצמי להזכר. מי שרוצה, מוזמן לעקוב. מוזמנים גם להוסיף תגובות, אבל אני מזהירה מראש שלצערי, לא יהיה לי זמן לענות לשאלות בנושאי טיולים בארה"ב.

למי שעוקב אחרינו במהלך השנים ולא מכיר אישית, אני חייבת עדכון קצר כדי להסביר למה הטיול הזה לא מתחיל בטיסה.

לפני שנתיים ארזנו שתי מזוודות לאדם ויצאנו למסע ממש ממש ארוך בארצות הברית. רילוקיישן לתקופה לא ידועה. אנחנו כאן במסגרת בניית העסק שלנו, וגם כדי להיות ליד רון שלנו שגדל קצת מאז סיפורי הטיולים הראשונים שלנו בבלוג. היום הוא כבר בן 21 ובימים אלו שוקד על דוקטורט במדעי המחשב באוניברסיטת שיקגו. דן כבר בן 19 ובאוגוסט יתחיל תואר בביולוגיה בקולג' במסצ'וסטס. ובזאת אסיים את עדכוניהם, כי הם כבר עלמים צעירים ולא ילדים קטנים, ואמא תנסה לשמור קצת יותר על הפרטיות שלהם, למרות הרצון העז להשוויץ בגוזלים.

במהלך השנה הראשונה שלנו בארה"ב, רון עדיין היה בישראל במסגרת לימודי תואר שני במכון וויצמן. אנחנו יצאנו לכאן שנה לפניו מטעמים עסקיים. כיוון שחיכינו לשמוע איפה רון יעשה את הדוקטורט, לא ידענו עדיין היכן היעד הסופי. בינתיים התגוררנו בפלורידה. כי למה לא.

ברגע שידענו שרון ילמד בשיקגו, עברנו לאילינוי וקנינו כאן בית בפאתי שיקגו. אז היום אנחנו גרים בבית בעיר קטנה בפרברי העיר כבר במשך שנה.

פאסט פורוורד לטיול הנוכחי

הטיול הזה נולד לפני כשנה, בשיחה עם בועז ואיילת. בועז הוא אחיו התאום של צחי ואיילת היא רעייתו. הראינו להם את הבית וסיפרנו כמה אנחנו מתגעגעים ורוצים שיבואו. כך נולד הביקור שלנו כאן. אם כבר באים, אז לתקופה ממושכת כי הטיסות באמת לא כיפיות.

אמה מה, אילינוי, איך להגיד בעדינות לא כזה להיט מבחינת טיולים. אמנם יש כאן של שיקגו (לטוב ולרע) אבל זהו בערך. טיולי כוכב מכאן זה די משעמם. יש את האגמים הגדולים, וקצת פארקי מדינה חביבים ותו לא.

החלטנו שאם כבר המשפחה מגיעה לכזה פרק זמן, אז רוצים להראות להם אמריקה כהלכתה ולוקחים אותם לראות את המערב "שלנו". את מחוזות ילדותם של רון ודן: גליישר, ילוסטון וקולורדו.

וככה נולד לו הטיול הזה. הוא נרקם לו לפני כשנה, ובמהלך השנה האחרונה, ארגנתי את המסלול, לינות וכל מה שצריך.

הכנות וארגונים

הפעם אנחנו מטיילים בארה"ב כתושבים ולא כתיירים. תחושה מוזרה ומעניינת. זה לא מאד קריטי, למעט העובדה שיש לנו רישיון אמריקאי וגם רכב שלנו. ואנחנו – בניגוד לאורחים שלנו – לא מתחילים את הטיול עם ג'ט לג.

אז לנו יש רכב מסוג יונדאי פאליסייד, שזה מה שנקרא כאן מידסייז SUV. בפאליסייד יש אמנם מקומות לשבעה אנשים, אבל אז אין יותר מדי מקום למזוודות. בכל מקרה, אנחנו תשעה בסך הכל, כי בועז ואיילת הגיעו עם שלושה צאצאים בגילאי 10-14. בקיצור, ברור היה שצריך שני רכבים.

אני אחסוך מכם את תלאות הזמנת הרכב – והיו תלאות. אבל בסופו של דבר היתה לי הזמנה לסברבן עם אוויס בשדה התעופה אוהייר. נסענו לשם כולנו אתמול לאסוף את הרכב ואז הסתבר שאבוי, הסברבן שיש להם צריך טיפול ממש בקרוב ולכן אי אפשר לתת לנו אותו להשכרה ארוכה.

מדובר בסופש של הארבעה ביולי. חופשה עם עומס על רכבים מושכרים ואין רכב אחר בקטגוריה הזאת. הציעו לנו במקום לקבל רכב קצת יותר קטן, דומה יותר לרכב שלנו מבחינת גודל, אבל פרימיום. חדש לגמרי, והגיע ממש באותו בוקר לסוכנות. כל כך חדש שלא סיימו להוריד ממנו את המדבקות, בחיי.

קצת חששתי מכך שהרכב קטן. עדיין חוששת מכך (טרם ארזנו והעמסנו את הרכבים). מצד שני, קיבלנו רכב פרימיום. מרצדס GLS 450 עם 6 מיילים על השעון. חדש לגמרי. אני הראשונה שנהגתי בו. והוא קיבל את פני בחדווה ומיד שאל מה הגובה שלי והתאים את המושב, ההגה והכל.

אבל מה שהכי חשוב, יש לו את כל איבזורי הבטיחות הנדרשים. כולל סנסורים מכל הכיוונים, אזהרת בליינד ספוט, שמירת נתיב, קרוז אדאפטיבי ואפילו מצלמת 360. והוא לא זעיר, בסופו של דבר. גדול יותר מהניסאן פאת'פיינדר שנסענו בה עד אלסקה ובחזרה.

בקיצור, הסכנתי עם השינוי. הכל לטובה. נצטרך להצטמצם קצת בציוד אבל הי, לפחות אנחנו מתחילים בבית אז יש גמישות מהבחינה הזאת.

המסלול המתוכנן

אז, לאן מועדות פנינו? הנה התכנית –

נצא מחר מאילינוי וניסע דרך ויסקונסין ומינסוטה עד ראפיד סיטי שבדרום דקוטה. שם נעצור לכמה ימים כדי לטייל בגבעות השחורות של דקוטה. מדקוטה ממשיכים אל מונטנה, אהובתנו. נוסעים הישר אל גליישר להגיד שלום לדובים, ומשם חוצים את הרוקיז ומטיילים קצת בצד המערבי של הרכב.
בהמשך, נרד עם הרוקיז אל ילוסטון ואל הטטונס. כדי שנהיה כולנו ביחד שם, הזמנתי לנו איירביאנדבי בצד המערבי של הטטונס, בעיירה בריגס שבאיידהו. אחרי שבוע שם, מנשיך אל הלג הרביעי של הטיול: שבוע בקולורדו, שם נתמקם בעיירה דילון ונצא ממנה לטיולי כוכב ברוקיז של קולורדו. וזהו, משם בנסיעה קצרה של 15 שעות, נחזור הביתה לאילינוי. איילת, בועז, איתי, אלון ומיקה ישארו אצלנו למשך שבוע נוסף כאן באילינוי ונראה להם את שיקגו ואז… על הפרידה אני מעדיפה לא לחשוב כרגע.

אז זהו. זה המסלול, בגדול. היות ובמקומות הללו כבר היינו בעבר ויותר מפעם אחת, וכן מפאת אילוצי זמן (היום אני וצחי עובדים על העסק וזה הרבה יותר אינטנסיבי!), הטיול הזה מתוכנן בקווים יחסית כלליים. יחסית לתכנוני העבר.

עכשיו זמן לסיים את הפוסט הזה וללכת לארוז. וממחר – פוסטים עם תמונות ודיווחים יומיים או קרוב לזה!