ימים 31-32 לטיול – יוסמיטי!

יום רביעי, ה-16 בספטמבר – יום 31 לטיול

השילוב של יוסמיטי בטיול הזה לא היה טריביאלי. ביוסמיטי ביקרנו כבר פעמיים והתלבטנו אם להכנס שוב, בפרט בחודש ספטמבר, כשהמפלים יבשים, ועוד אחרי כמה שנות בצורת. בכל זאת, היתה לנו סיבה אחת ממש טובה להגיע ליוסמיטי: צחי רצה מאד לטפס על ההאף דום. ההאף דום, למי שלא מכיר, הוא צוק גרניט ענק בגובה 1444 מטר. יש לו צד אחד אנכי, שיש מי שמטפסים עליו, אבל כמובן בטיפוס מקצועי, כולל הציוד והניסיון הנדרש. מהצד השני, כפי ששמו של הצוק מרמז, הוא בעל צורת כיפה. כדי לטפס מהצד הזה, צריך קודם כל לעלות בשביל מהעמק את רוב הגובה, במסלול שאורכו כ-14 ק"מ (לכל כיוון), את הטיפוס על הכיפה עצמה מבצעים בעזרת עיגון עם כבלים ממתכת שנעוצים בצוק.

למרות שמדובר במסלול של סה"כ 28 ק"מ, עם עלייה של כמעט קילומטר וחצי, ואולי בגלל זה, מדובר במסלול פופולרי מאד. צפיפות במעלה הצוק עלולה להיות מסוכנת מאד ולכן יש בקרה על מספר המטפסים. לכל יום בעונה, בין האביב לסתיו, מוגרלים כמה מאות רשיונות. ההגרלה מתקיימת בתחילת האביב ואפשר לראות את הסטטיסטיקות באתר הפארק לגבי מספר הנרשמים לכל תאריך בשנה. כמובן שקשה יותר להצליח בהגרלה בסופי שבוע, ו/או חגים, ו/או חודשי הקיץ. למזלנו, ביום חול באמצע ספטמבר היה קצת יותר קל ואכן זכינו ברשיון המיוחל לשני מטפסים.

אם כך, כבר במרץ ידענו שצחי ואורי יכולים לטפס על ההאף דום בדיוק ב-17 בספטמבר. השאלה לגבי היכולת והכושר נשארה פתוחה ממש עד שבוע לפני. מסלול של כמעט 30 ק"מ ביום, כולל עליה דרמטית, בכל זאת לא הולך ברגל. היו ספקות, היו דילמות, אבל שבוע לפני הוכרעה הכף: ההאף דום תהיה בידינו.

היתה לי הזמנה לשני לילות ביוסמיטי, לפי התכנון של "אם נעשה את ההאף דום". הבעיה היתה ששני הלילות היו בהאוזקיפינג קמפ. אנחנו מכירים לא רע את תנאי הלינה ביוסמיטי וידענו שהאוסקיפינג ממש לא אידיאלי מבחינתנו, אבל לא היתה שום אפשרות אחרת. לכן, אחרי הרבה התלבטויות, שינינו את ההזמנה ביוסמיטי ללילה אחד. התכנית: להכנס ליוסמיטי הכי מהר שאפשר, מטיוגה פאס, ללון לילה אחד בהאוסקיפינג, למחרת צחי ואורי יסתערו על ההאף דום ואנחנו ניתן גיבוי מוראלי מהעמק. איך שיחזרו, מקלחות ונוסעים לממות' לייקס, שם מחכה לנו הקונדו.

עם התכנית הזאת יצאנו מלייק טאהו ביום של ה-16. נסענו דרך הכביש המזרחי עד לי וינינג, שם עצרנו לארוחת צהריים מאכזבת בדיינר מקומי. משם, לטיוגה פאס. אין מה להגיד, יוסמיטי היה ונשאר מרהיב. בכל עונה ובכל מצב. תמונות מעצירות בטיוגה פאס –20150916_141729

20150916_140524

20150916_140429

נכנסנו לעמק והגענו לקמפ. אחרי הרישום במשרד, ניגשנו לאפסנאות לחתום על ציוד –

20150916_160115

משם, ל"אוהל" שלנו, ולהקמת מיטות השדה. בכל יחידת אוהל כזאת יש 4 מיטות מוכנות בפנים (מיטה זוגית + מיטת קומותיים). כדי ששישה ילונו ביחידה, צריך להוסיף שתי מיטות שדה.

20150916_160804

20150916_160825

אחרי שהתמקמנו, יצאנו לשוטט בעמק. המקומות הכי שווים לדעתי הם פשוט בשבילים שמחברים בין קמפ קארי, האוסקיפינג ואיזור החנויות והמסעדות, ליד מרכז המבקרים הראשי של העמק. אפשר לשוטט שם במרחק של קילומטר או שניים, לחצות את נהר המרסד בגשרים היפים ולספור כמה צבאים מצליחים למצוא לצד הדרך (רמז: הרבה מאד!) כשחזרנו לקמפ, מצאנו סוף סוף את הראקונים הראשונים שלנו אי פעם בארה"ב!

20150916_191123

יום רביעי, ה-16 בספטמבר – יום 31 לטיול

היום הזה מתחיל מוקדם מאד בשביל צחי ואורי. השאיפה היא שהם יעלו להאף דום ויחזרו הכי מהר שאפשר, כי לפנינו עוד נסיעה לא קצרה עד ממות' לייקס. התלבטו הרבה אם לקום בשלוש, או בארבע, או אולי מספיק בחמש. מי שבסופו של דבר הכריע את הכף היו הראקונים.

בשתיים לפנות בוקר התעוררנו מרחש של מישהו שמנסה לפתוח את התיקים שלנו. למרות שהקפדנו על הנחיות הפארק וכל המזון היה אך ורק בקופסאות הדובים, הראקונים השובבים נכנסו לתוך האוהל שלנו וחיטטו בתיקים! השמחה היתה רבה, הראקונים הסתלקו, אבל צחי ואורי כבר התעוררו והחליטו שאם כבר ערים, עדיף לצאת לדרך. וכך, בשתיים לפנות בוקר (!) החלו בצעדה אל עבר ההאף דום.

היום הזה מתחלק מבחינת התמונות לשני חלקים. ניתן כבוד לצחי ואורי, המעפילים האמיצים אל הפסגה, ונתחיל עם תמונות מההאף דום –

20150917_065217

IMG_4692IMG_4625

IMG_4631

IMG_4636

20150917_081442

IMG_4641

עמדו במשימה בכבוד רב. כל המסלול לקח להם עשר שעות. זמן מכובד מאד, בהתחשב בזה שיש אנשים שזה לוקח להם יומיים…

בינתיים אנחנו התעוררנו לנו במחנה, אחרי לילה לא שקט. הראקונים המשיכו לעבור מאוהל לאוהל וכל עשרים דקות היו צעקות מאוהל אחר שהעירו אותי. הילדים המשיכו לישון. אחרי ארוחת בוקר קלה, סבא ורון יצאו לטיול לעבר איזור מירור לייק. רון היה א. ניווטים ושניהם נהנו מאד מאד –

20150917_081800

אני ודן הזדכינו בינתיים על כל הציוד ועל האוהל, ארזנו והזזנו את הרכב לקמפ קרי, שם קבעו להפגש עם טיילי ההאף דום. משם הלכנו ברגל שוב לאורך נהר המרסד, בשיטוטים מהנים ואיטיים. כשהגענו למרכז המבקרים עלינו על השאטל הצפוף וחזרנו איתו לקמפ קרי. תמונות מהדרך –

20150917_102318 20150917_100832 20150917_100144

חברנו לסבא ולרון שהגיעו גם הם לקמפ קרי. אכלנו לנו שם ארוחת צהריים ושוטטנו אנה ואנה עד שהגיעו הטיילים ב-12 בצהריים. בתמונה – רון ודן ממתינים בקמפ קרי –

20150917_115138

אחרי מקלחות בהאוסקיפינג לגיבורי ההאף דום, עלינו על הרכב ונסענו לאיטנו עד ממות' לייקס, עיירה השוכנת בצידו המזרחי של הפארק. כך, תוך פחות מ-24 שעות נכנסנו ליוסמיטי מטיוגה פאס, עלינו על ההאף דום, ויצאנו בחזרה דרך הטיוגה פאס.

כולם סיכמו את הביקור כחוויתי ומהנה במיוחד. נשארנו עם טעם של עוד!

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. היי ענת, קראתי באתר של יוסמיטי שצריך להירשם גם למסלולים אבל לא הצלחתי למצוא איך ואיפה
    האם זוג שמגיע ליומיים בסוף אוגוסט ולא מתכנן לעלות להאף דום נדרש להירשם ולעשות את כל ההזמנות מראש? או שמספיק למצוא קמפסייט ואת כל השאר כשמגיעים?

    1. הי יובל,
      רישום ואישור permit מראש צריך לדעתי רק להאף דום או למי שרוצה לעשות מסלולים של כמה ימים עם לינה בשטח (לא בקמפגראונד), למשל כדי לעשות את שביל ג'ון מויר. אם אתם רק רוצים לעשות חד-יומיים, מספיק למצוא מקום לינה.

  2. תודה רבה ענת!
    לקח לי זמן למצוא באיזה חלק של האתר פניתי אליך (:
    החלטנו שכן נשלב את יוסמיטי ואולי את פארק ציון. אשמח אם אוכל לקבל ממך חוו"ד. היכן כדאי להעלות שאלה בנוסע המסלול?
    ושוב, שאפו גדול על הבלוג

    1. הי טל, אני מקבלת הודעות על תגובות בכל דף, אבל נראה לי שלטובת גולשים אחרים, אולי עדיף להעלות את השאלה בדף של המסלול של דרום-מערב ארה"ב.

  3. הי ענת
    אני מאוד נהנית לקרוא את הבלוג המושקע.
    אנחנו מתכננים לנסוע בספטמבר הבא לדר׳ מערב ארהב בשילוב הוואי. אני מתלבטת אם לשלב את יוסימיטי בעונה זו.
    לא מתוכננים פארקים בארהב בטיול ( כביש 1 ייתכן), את טיולי הטבע נחווה בהוואי ( מפלים, הר הגעש וכו). אשמח לעצתך
    תודה

    1. בספטמבר המפלים יבשים והזרימה בנהר המרסד מאד נמוכה. הפארק לא במיטבו. עדיין, זה יוסמיטי וגם כשהוא לא במיטבו, לדעתי הוא מדהים.
      לשיקולכם כמובן, אבל לדעתי אחד הדברים המיוחדים במערב הוא הגיוון האדיר בטבע. יוסמיטי לא דומה לפארקים של יוטה, שלא דומים לילוסטון, שלא דומה לגליישר או לרדוודס. כל אחד זה משהו אחר לגמרי וכמובן שהוואי שונה ומהממת בדרכה. אני כותבת את זה כי קצת נדמה כאילו את חוששת שתהיה פה איזושהי חפיפה או "חזרה" בין טיול טבע ביוסמיטי לטיולי טבע בהוואי. אני לא חושבת שזה המצב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט