החלטנו לנסוע לבקר באיזור בפארק שטרם ראינו: איזור טו מדיסין שבדרום-מזרח הפארק. אחרי נסיעה של כמעט שעה מאיזור המוטל, הגענו לאיזור יפהפה של הרים ואגם בגוני טורקיז. נסענו אל מרכז המבקרים המקומי וקיבלנו המלצות למסלולים שטוחים וקלים באיזור. המסלול הראשון היה באורך של כקילומטר לכל כיוון וטיפסנו בו אל נקודת תצפית גבוהה ואל מפל נחמד לידה. המסלול השני היה קצר יותר ונחמד מאד. לא רק שהוא עבר בין עצים, שיחים ופרחים, הוא הביא אותנו למפל מדהים ביופיו. זרם שוצף של מים יוצר מתוך נקרה בסלע, אל תוך אגם ירקרק-טורקיזי למרגלותיו. הכל ממוסגר בנופים המדהימים של הרי הרוקיז.
מקום קסום ממש, ומומלץ מאד. השביל קרוי על שם אינדיאנית שחיה באיזור, Running Eagle, ויש שלטי הסברה בתחילת המסלול ולאורכו, על חייה של אותה אינדיאנית. השלטים, אגב, גם באנגלית וגם בשפת השבטים המקומיים.
בצהריים חזרנו למוטל ואני הקפצתי את צחי לאיזור מאני גליישר הסמוך, למסלול הליכה "קצר" של 11 ק"מ עד אגם גרינל. סיכמנו שאבוא לאסוף אותו בערב, יחד עם ארנון והילדים, וביחד נצא לחפש מוסים באגם פישרקפ שליד מרכז המבקרים. בשש בערב יצאנו מהמוטל לכיוון מאני גליישר, כדי לאסוף את צחי, אבל לגליישר תכניות משלו. רצינו לראות מוס באגם פישרקפ, אבל מה לעשות שהמוס, או מוסית במקרה הזה, החליטה לסעוד את ליבה דווקא באגם סויפטקארנט, שנמצא ממש על הכביש אל מרכז המבקרים. כמובן שעצרנו, והצטרפנו לצופים הנלהבים שירדו אל שפת האגם לתקתק במצלמות. המוסית מצידה המשיכה לרעות בתוך המים, ולהתעלם באלגנטיות מהצלמים שנמצאים במרחק של פחות מחמישים מטר ממנה.
היה לנו חבל שצחי פיספס את המוסית, אבל כשהגענו למרכז המבקרים ופגשנו אותו, הסתבר שהוא מצידו פגש מוס זכר במסלול שלו. התמונות השוות יותר של היום הן בהחלט של המוס של צחי, הזכר עטור הקרניים שצולם בלייק גוז'פין. לנו לא היתה מצלמה טובה והמוסית "שלנו" היתה בשעת השקיעה, כך שהתמונות פחות מרשימות.
אספנו את צחי ויצאנו אל פישרקפ לייק. האגם נחמד כמו בביקור הקודם שלנו בו, אבל מוסים לא ראינו (כנראה שהם היו עסוקים באיזורי הפארק האחרים). רעמים וברקים באופק גרמו לנו לחזור לרכב, לא לפני שנתקלנו בצבי מטייל ממש על השביל, ורון הצליח לצלם אותו מהטאבלט. בדרך חזרה, על הכביש של מאני גליישר, שוב עצירה ופעם גריזלי בלונדיני, כמעט לבן, רועה בשדות התות.
אגב, למי שריכוז הדובים נראה מוזר, מסתבר שגליישר הוא האיזור עם ריכוז הדובים הגבוה ביותר בכל צפון אמריקה. מעריכים שבפארק יש כ-1600 דובים בכל זמן נתון. אחד הריינג'רים סיפר לצחי שהוא ספר פעם 17 דובים על צלע הר אחד (בתצפית בטלסקופ). בדיקות גנטיות שערכו בפארק, לשער מפרוות דובים שנשר באתרים שבדקו, העלו שבאופן מפתיע יש כנראה יותר דובי גריזלי מאשר דובים שחורים. כיוון שעד היום ראינו בגליישר לא פחות מחמישה דובי גריזלי בפחות מחמישה ימי ביקור, המספרים נראים לנו הגיוניים מאד.
מרוצים מקציר של גריזלי ומוס, החיות ה"שוות" ביותר, חזרנו למוטל. הנה עוד תמונות מאותו יום –
