יום 24 – פארק מסה ורדה

בבוקר הזדרזנו לעזוב את המוטל הגרוע במערב. צחי היה אמיץ מספיק ובדק את ארוחת הבוקר שלהם, כך שעוד הספקנו לגלות שיש להם גם קפה גרוע ומימי במיוחד. ויתרתי על התענוג ולקחתי במקום זה קפה טוב וחזק בחנות ליד, שם קנינו גם קרח לצידנית (מכונת הקרח במוטל היתה מקולקלת, איזו הפתעה).

חששנו קצת מפני החום באיזור, אבל שיחת טלפון לפארק שכנעה אותנו שכדאי לנסות ולבקר במסה ורדה וכך עשינו. הפארק ממוקם במרחק כעשר דקות נסיעה מקורטז, אבל יש נסיעה ארוכה בתוכו. הנוף מרהיב וירוק, ואנחנו מטפסים בכביש שמתפתל ומתעקל כל הדרך עד למרכז המבקרים שבראש המסה. מרכז המבקרים די עמוס, אבל מתנדבים שמסייעים לריינג'רים מציידים אותנו בחוברות ג'וניור ריינג'ר ואנחנו מתחילים, כמו תמיד, עם החוברות. אלו שבמסה ורדה מושקעות במיוחד, עם מבחר מרשים של פעילויות לילדים, כולל מבוכים, משחקי מילים ועוד.

החוברת גם מסייעת לנו להתמקד בתכנית ביקור לנו במקום ואנחנו יוצאים ממרכז המבקרים לנסיעה בדרכים המעגליות (לופ רוד) שבדרום הפארק. הדרך לוקחת אותנו מנקודה אחת לשנייה בה ניתן לראות את שרידי ההתיישבות הקדומה במסה ורדה, כלומר שרידי מבנים עגולים חפורים באדמה. כל נקודה כזו מוגנת באמצעות מבנה גדול, מה שמעלה מחשבות לגבי השרידים הארכיאולוגיים המרשימים שיש בישראל מהתקופה הזו ומוקדמות ממנה שלא זוכים לטיפול מסור כל כך. בכלל, הרושם הוא שפשוט אין הרבה שרידים ארכיאולוגיים בארה"ב ולכן מה שיש מעורר פה התרגשות רבה.

אחרי העצירה השלישית במעגל אדמה כזה, אנחנו מדלגים הלאה לנקודות בהן אפשר לראות את ההתיישבות המעניינת יותר: מבנים הבנוייםממש בתוך הסלע במעין שכונות קטנות לאורך הצוקים.יש סיורים מודרכים שיורדים אל תוך חלק מהם שנמצאים באיזור הקליף פאלאס (ארמון הצוק), אבל אנחנו מסתפקים בתצפית בנקודה זו.

מהחלק הדרומי של הפארק, אנחנו חוזרים את אמצעיתו, ומבקרים בבית האשוח – ספרוס טרי האוס – שם ניתן לסייר במבנה בסלע באופן עצמאי. צחי והילדים גם יורדים בסולמות אל תוך ה"קיוה" – החדרים התת-קרקעיים של המבנים. בתום הסיור, עולים אל המוזיאון הארכיאולוגי הסמוך, שם יש תצוגה מעניינת מאד של החיים במסה ורדה, הכוללת גם מוצגים שנמצאו במקום וגם דיורמות (תצוגות מיניאטורות). הילדים מקבלים את סיכת הריינג'ר של מסה ורדה שהרוויחו ביושר (עשו הרבה מטלות "אקסטרה") ואחרי צפייה בסרט שיש במקום כל חצי שעה, אנחנו עוזבים את מסה ורדה.

הדרך לדורנגו יפה מאד וברקע רואים את הרי סן חואן המושלגים, על רקע הירוק והנחלים. בנסיעה אנחנו מחליטים שצריך לקנות עוד לפטופ ונוסעים הישר את הוולמארט בדורנגו. חנות סופר סנטר ענקית, שיש בה הכל מכל ובכל, ולרוב מאד בזול. השפע בחנויות האלו פשוט מסחרר. אנחנו קונים גם קצת בגדים, תחתונים ומשקפי שמש (שלושה עד חמישה דולר למשקפי שמש לילדים, במבחר אדיר של דגמים). יוצאים עם לפטופ ועוד אביזרים ודברים. הקופאי ששומע שאנחנו מישראל, מתרגש מאד ומספר לנו שהוא תומך בנו מאד ועונד לפעמים סיכה עם דגלי ארה"ב וישראל משולבים. בכלל, דורנגו מתגלה כעיירה חביבה עם אנשים חביבים מאד שמתרגשים לשמוע שבאנו כל כך מרחוק.

מוולמארט, נוסעים למוטל. הפעם, בחרתי לפי המלצות טריפ אדוויזר במוטל בחלק הצפוני של העיר בשם סייסטה מוטל. בקבלה נמצאת הולי, בחורה צעירה המשפריצה חיוביות לכל עבר (מאד אופייני לדורנגו, אגב), ומציעה לנו סוויטה בשישים ושמונה דולר ללילה או חדר בחמישים ושניים. המחירים הזולים קצת מרתיעים אותי, בעקבות החוויה של הלילה הקודם, אבל כאן מדובר בחדרים מקסימים! אחרי שכולנו בוחנים את שתי האופציות, אנחנו מחליטים להתפנק בסוויטה. אגב, גם החדר הרגיל הוא מהגדולים שראיתי עד עכשיו ונראה נהדר. העיצוב מאד ביתי ואישי, שונה מהחדרים במלונות הרשתות ויש לנו כאן מעין דירונת נחמדה. מטבחון ופינת אוכל, ספה קטנה, פינת עבודה וטלביזיה. חדר שינה נפרד לילדים עם חדר ארונות. תוכלו להתרשם מהתמונות. כל כך כיף לנו פה, והמחיר כל כך נוח, שנראה שנשאר כאן שלושה לילות.