טיול ברומניה – 3-9 בספטמבר 2018

חזרנו אתמול מטיול מהנה באיזור טרנסילבניה שברומניה והגיע הזמן לסכם. כן, הבלוג הזה אמנם מוקדש לטיולים בארה"ב אבל זה בראש ובראשונה בלוג הטיולים האישי שלנו, אז מדי פעם תצטרכו "לסבול" סיכום טיול מיבשת אחרת.

אז מה היה לנו, קלרשו?

יצאנו ב-3 בספטמבר עם טיסת וויז לבוקרשט. שכרנו רכב דרך רנטאל קארס ויצאנו מיד צפונה, אל ההרים. חצינו את רכס הקרפטיים בכביש הטרנספגראשן ומשם נסענו לאיזור ברשוב. את יתר הטיול בילנו באיזור בראשוב-בראן-סינאיה וביום האחרון חזרנו לטיסת וויז מבוקרשט לישראל.

אם מעניין אתכם, מוזמנים להמשיך לסיכום יום אחרי יום.

יום ראשון לטיול: יום ב' 3 בספטמבר

יצאנו לטיסת וויז כשאנחנו חמושים בארבע טרוליז ותיק גב. המחיר הבסיסי של הטיסה היה קצת פחות ממאה דולר לאדם, אבל הוספנו מקום לרגליים (משפחה של גבוהים…) וגם שדרגנו את אחד הכרטיסים לדרגת פריוריטי, כדי להבטיח שנוכל להעלות לטיסה תיק גב. בסך הכל, עם כל השידרוגים, שילמנו אלפיים שמונים ושלושה ש"ח על כל הכרטיסים.

טיסת וויז יוצאת מטרמינל 1 הישן. עד כמה שניסיון העבר לימד אותנו שנתב"ג יעיל ומהיר, בכל זאת הגענו שלוש שעות לפני הטיסה, כמתבקש. מרגע הכניסה לטרמינל ועד שישבנו להמתין ליד הגייט עברו 12 דקות. כן, כל כך מהיר. בדיקה בטחונית סופר זריזה ודרכון ביומטרי ונשאר רק לחכות בסבלנות.

הטיסה עצמה קלה מאד. המטוס נוח והצוות נחמד. כל הטיסה אורכת בסך הכל כשעתיים וחצי ואנחנו לא מפסיקים להתפעל עד כמה היא קצרה ואיך אין בכלל ג'ט לג כשנוחתים ברומניה. הכניסה לרומניה היתה קלה גם היא. עשר דקות ואנחנו כבר יוצאים מהטרמינל ופוגשים את נציג חברת השכרת הרכב שמחכה לנו בשער עם שלט ועליו שם החברה. הוא מוביל אותנו לנקודה בה השאטל של החברה אוסף אותנו ומשם נוסעים לתחנת ההשכרה.

כשהזמנו את הרכב בחרתי ב-SUV 4X4 אוטומטי, מה שהסתבר כבחירה חשובה מאד בהתחשב בדרכי העפר המשובשות שנסענו בהן בחלק מהטיול. לקחתי את ההצעה הזולה ביותר שמצאנו ברנטאל קארס, עם חברה עלומה בשם  Premium Rent. תחנת ההשכרה היתה קטנה מאד וצפופה, אבל בסך הכל השירות היה מצוין. נציג החברה דיבר אנגלית שוטפת והסביר את הכל בפירוט רב. שירות הרבה יותר טוב ממה שבדרך כלל אנחנו מקבלים בארה"ב.

כהרגלנו, בחרנו לוותר על ביטוח ביטול השתתפות עצמית היות וסך כל ההשתתפות העצמית המקסימלית היתה 1200 אירו והביטוח עצמו היה סדר גודל של יותר מעשרה אחוז מזה. יתרה מכך, בדלפק קיבלנו טופס שמפרט בצורה מדויקת וברורה כמה נשלם עבור כל נזק אפשרי. שריטה ברכב, שמשה או מראה – לכל חלק היה תג מחיר ברור וברוב המקרים הוא היה בערך כמו עלות ביטול ההשתתפות העצמית. כך שמבחינתנו, לשלם אותו זה כמו מראש לדפוק את הרכב וחבל. אני אחסוך לכם את המתח ואספר שלא נגרם לרכב שום נזק וקיבלנו אישור על כך בהחזרה כך שלא שילמנו כלום. 

הרכב עצמו היה קיה ספורטג' דיזל 4X4 אוטומטית עם קרוז קונטרול וכל מה שצריך. לא מפואר אבל עשה את העבודה יופי. הרכב לא היה חדש – היו לו כמעט 90 אלף ק"מ עליו ומה שעוד יותר היה מוזר, הוא היה עטור שריטות וחבטות. רובן מינוריות וקשה לראותן וכולן מסומנות היטב בטופס השכרת הרכב. סתם מוזר לנו בתור מי שרגילים לקבל רכבים חדשים במצב מעולה בהשכרות בארה"ב. נראה שכאן גובים מהשוכרים את דמי הנזק אבל לא טורחים באמת לתקן את הרכב.

יצאנו מתחנת ההשכרה בזהירות רבה – ברומניה נוהגים, ובכן, בגמישות רבה יותר בהתיחס לחוקי התנועה. ראינו נהגים נוסעים באדום, לא עוצרים בתמרור עצור, חוצים קוי הפרדה לבנים בלי סוף ואפילו נכנסים בכיכר תנועה נגד הכיוון כדי "לחתוך" כשהכיכר היתה עמוסה מדי.

עצירה ראשונה היתה במרכז קניות שסימנו לנו על הדרך. התחלנו בארוחת צהריים בסניף של KFC מקומי. המחירים לא זולים במונחי רומניה אבל מאד זולים בהשוואה לישראל. דלי ענק של עוף (יותר מעשרים חתיכות), כמה מנות של צ'יפס, סלטים ושתיה לכולם, הסתכמו בערך בתשעים ש"ח. אחרי כן נכנסנו לחנות של רשת הטלפונים אורנג' וקנינו סימים לכולנו. כל סים עולה בערך עשרים ליי (שזה דומה מאד לעשרים ש"ח) וכולל בתוכו 5 ג'יגה נפח גלישה. המוכרת עזרה לנו להחליף את הסימים ולודא שכולם עובדים. משם נכנסנו לסופרמרקט מרשת Auchan שהתגלה כמקום ענקי. לא מבייש בגודל סופרמרקט אמריקאי, שלא לאמר ישראלי. שפע של מוצרים והכל ממש בזול. בין חצי לשני שליש מחיר מישראל. הצטיידנו במזון לכמה ימים והמשכנו בדרכנו.

נסענו לעיירה בשם קוארטה דל ארגס, Curtea de Argeș  שם עצרנו ללינה. היעד נבחר בזכות קרבתו לכביש הטראנספגרשן, בו תכננו לנסוע למחרת. מקום הלינה היה פנסיון רוקסי Ruxi שהוזמן דרך בוקינג (כמו כל הלינות שלנו בטיול). המקום מנוהל על ידי מורה לאנגלית וגרמנית בשם רוקסי שהיתה פשוט מקסימה. כזאת קבלת פנים לבבית לא קיבלנו באף מוטל אף פעם. חייכנית ורק מחפשת איפה לעזור. המקום כולו מטופח מאד, עם המוני עציצי גרניום.

20180904_084151

החדרים מעוצבים בפשטות אבל נקיים מאד ונוחים.

20180903_185002

שני חדרים, אחד לנו ואחד לילדים, כל אחד עם שירותים ומקלחת משלו עלו לנו בסה"כ $58 ללילה.

יום שני לטיול: יום ג' 4 בספטמבר

נפרדנו בבוקר לשלום מרוקסי אחרי ששתינו קפה מהמכונה (שני ליי) והכנו לנו סנדוויצ'ים במטבחון המאובזר שעומד לרשות האורחים. יצאנו לדרך אל כביש הטראנפגרשן.

הכביש הזה הוא פרוייקט מגלומני של הרודן הקומוניסטי צ'אוצ'סקו. התירוץ שלו היה לפלס כביש בהרים שיאפשר מעבר כוחות צבא והגנה מפני פלישה סובייטית. בפועל, זה היה די מיותר, היות ויש כבישים דומים גם ממערב וגם ממזרח לדרך הזו. בכל מקרה, העולם הרוויח את אחד הכבישים ההרריים המרשימים ביותר. בתכנית הנהיגה של הבי.סי.סי. טופ גיר, הכתירו אותו בתור "הכביש השווה ביותר בעולם" ומאז הוא מוקד משיכה לתיירים. בכוונה התחלתי את המסלול איתו, כדי להמנע מנהיגה בו בסוף השבוע. בנוסף, יצאנו יחסית מוקדם בבוקר. שתי ההחלטות השתלמו – כשאנחנו עצרנו לאורך הכביש, מצאנו מקומות חניה. כשעזבנו אותם שעה אחרי, הכל כבר היה מלא.

נסענו את הכביש מדרום לצפון. העצירה הראשונה המשמעותית היתה בסכר בשם Barajul Vidraru. סכר ענקי שהוקם בשנת 1965 כדי לייצר חשמל. בצידו האחד נוצר אגם יפהפה, שמכסה על כפר מקומי שהוצף וטבע עם הקמת הסכר.

20180904_100018

המשכנו במעלה הכביש ולאורך כשעה נסענו בפיתולים השונים, עברנו מפלים ונחלים והגענו לנקודה הגבוהה ביותר – אגם בליאה Bâlea Lac.

20180904_120405_Film4

ליד האגם יש מגרש חניה גדול בתשלום (חמישה ליי לשעה) ומסביבו שפע של דוכנים בהם מוכרים מזכרות ואוכל. בנוסף, יש במקום מספר מסעדות לא יקרות בכלל. התיירות ברובה תיירות רומנית והמחיר בהתאם.

וכן, נכנסנו למסעדה רומנית שם והזמנו צ'ורבה. ושאלנו כמה כי לא היה תפריט. ובחיי שאני לא ממציאה את זה, אבל התשובה אכן היתה שבע!

בנקודה הגבוהה ביותר ברכס יש עמדת תצפית בתשלום סמלי (שני ליי לאדם). נוחה בעיקר אם יורד גשם, היות והיא מקורה ושקופה. אפשר לוותר כי התצפית הטובה יותר היא בלי הזגוגיות, פשוט מסביב לעמדה עצמה. משם רואים את הכביש במלוא הדרו כשהוא יורד אל החלק שמצפון לרכס.

20180904_121210

ירדנו בכביש המתפתל במשך כשעה עד שלבסוף יצאנו מאיזור ההרים אל המישורים שמצפון להם. אחרי שעה נוספת של נסיעה עצרנו בעיר קטנה בשם פאגרס Fagars על שם רכס ההרים. התיישבנו לאכול במסעדה בשם The Corner שהומלצה בטריפ אדוויזר והיתה ממש על הדרך. האוכל היה טעים מאד אבל השירות איטי להפליא למרות שהמסעדה היתה כמעט ריקה. מחלון המסעדה נשקפת הכנסייה המהודרת של פגראס וגם ארמון. לא הכרתי אותו קודם, אבל מייד שלפנו טלפונים וראינו שאכן, יש בעיר טירה מימי הביניים ויש בה גם מוזיאון שאפשר לבקר בו.

אחרי הארוחה, יצאנו אל הטירה המקסימה שמוקפת בתעלת מים להגנה מפני האויבים, כולל הברבורים המתבקשים –

20180904_164947

בפנים היה מוזיאון חביב שאפשר הצצה להיסטוריה המקומית של הטירה ושל האיזור כולו.

20180904_172207 20180904_172626

הביקור בטירה ארך כשעה ומשם המשכנו ברכב אל נקודת הלינה הבאה שלנו, פנסיון בשם לורנה בעיירה בראן. כאן הזמנו מעין דירונת – כלומר שני חדרי שינה וחדר אמבטיה מרווח משותף לשניהם.

20180904_200836_Film4

גם כאן מעוצב, חביב ושקט והמחיר הכולל לשני חדרים לשני לילות – $94.

יום שלישי לטיול: יום ד' 5 בספטמבר

התעוררנו לבוקר גשום למדי. היה ברור שהתכנית המקורית שלנו לבקר בקניון שבעת הסולמות פחות תתאים היום. במקום זה יצאנו לבית מחסה לדובים שהיה קרוב מאד אלינו, בעיירה Zarnesti. הצטרפנו לסיור מודרך באנגלית שבדיוק התחיל ואת השעה הקרובה העברנו בין איזורי הדובים, כשבינינו לבינהם מפרידות גדרות חשמליות.

במקום יש כמאה דובים שאת כולם הצילו המתנדבים במקום מגורל רע ומר. עד לפני כעשור, עוד אפשר היה לראות ברומניה דובים מנוצלים למטרות "תיירות". הדובים הללו הוחזקו בתנאים נוראיים, סוממו ועברו פגיעות פיזיות ונפשיות קשות – הכל כדי שתיירים יוכלו להצטלם לידם. פעילי רווחת בעלי חיים רומנים הפעילו לחצים רבים עד לחקיקה שהוציאה את הדובים לחופשי – אבל מצבם של הדובים היה כזה שכבר אי אפשר היה פשוט לשחרר אותם לטבע. כדי לטפל בהם, הקים הארגון את בית המחסה הזה.

20180905_104228

התרשמנו שמדובר בבית מחסה ברמה בינלאומית, עם סטנדרטים מאד מאד גבוהים של רווחת בעלי חיים. לדובים יש שטח עצום בגודלו (האיזורים השונים מחוברים ברובם במנהרות תת-קרקעיות שמאפשרות לדובים מעבר), זוכים לטיפול רפואי ומזון מצוינים ובאופן כללי, ברור היה במהלך הסיור שרווחת הדובים היא הדבר היחיד שחשוב לצוות במקום. אם אתם באיזור, מומלץ בהחלט לבקר. מדובר בארגון ללא מטרת רווח שלא מתוקצב על ידי ממשלת רומניה. עלות הכרטיסים היא כחמישים ליי לאדם וכל הכסף הולך לטיפול בדובים.

כיוון שעדיין טיפטף גשם, החלטנו לנסוע לארוחת צהריים וסיור בעיר הגדולה הקרובה, בראשוב. יש עדויות להתיישבות אנושית באיזור מזה עשרת אלפי שנים, אבל תקופת הזוהר של בראשוב היתה במאות ה-11 עד ה-13 אז שלטו בה מתיישבים גרמניים שנודעו בשם – הסקסונים של טרנסילבניה. כיום מדובר בעיר בת רבע מיליון תושבים, עם מרכז היסטורי מרתק. הנה כמה תמונות מהביקור –

20180905_140925 20180905_143756 20180905_123205

אחרי הצהריים חזרנו לכיוון המלון שלנו אבל במקום לעצור בו, המשכנו עוד קצת עד לטירת בראן הסמוכה. טירת בראן היא אולי האטרקציה הכי משמעותית באיזור, בהיותה ידועה בתור "טירתו של דרקולה". בפועל, זו לא באמת היתה הטירה של ולאד טפש, הוא ולאד המשפד ששימש השראה לדמותו של דרקולה בספר של בראם סטוקר. למעשה, סטוקר (הסופר שכתב את הספר דרקולה) מעולם לא היה ברומניה. הוא פשוט ראה איור של טירת בראן בספר על טראנסילבניה ו"העתיק" את התיאור משם. כך שכן, זו הטירה שמתוארת בספר ולא, זו לא באמת היתה הטירה של ולאד המשפד.

מוניטין זה מוניטין, ובזכותו של בראם סטוקר הטירה הפכה למגנט לתיירים. קראתי ביקורות לפני הביקור והחלטנו לא להכנס אל תוך הטירה עצמה. מכל מה שקראנו עלה שמדובר במלכודת תיירים צפופה במיוחד שאין יותר מדי מה לראות בה בפנים. סתם עוד טירה ממוצעת בטרנסילבניה, לא שונה מזו שביקרנו בה יום קודם. הסתפקנו אם כך בביקור בגן שמסביב לטירה והתרשמנו משלל הדוכנים בשוק הקטן למרגלותיה – שכולם חוגגים את אגדת דרקולה.

20180905_171439

יום רביעי לטיול: יום ה' 6 בספטמבר

עזבנו בבוקר את פנסיון לורנה והפעם יצאנו סוף סוף אל הפארק הלאומי שליד בראן: Piatra Craiului National Park. הגשם פסק והיה יום יפהפה ומעונן חלקית. התחלנו אותו בכפר זארנסטי ממנו אפשר להכנס לתוך הפארק. הכניסה לפארק עולה 5 ליי לאדם לשבוע ואת הכרטיסים אפשר לקנות בכפר במכונה אוטומטית לממכר כרטיסים בסניף הדואר המקומי. נכנסנו גם למרכז המידע לתיירים שם קיבלנו מפה של הפארק והמלצה למסלול. ממש ליד מרכז המידע מצאנו בית קפה קטן ופשוט מקסים. הוא נקרא Jimmy's Corner ומומלץ בחום אם אתם מגיעים ל-Zarnesti. קפה איכותי ושלל מאכלים טריים טריים בסגנון איטלקי. לקחנו לנו ארבעה סנדוויצ'ים, שני סלטים ארוזים לדרך (עם ג'בטות טריות), מאפינס שוקולד פשוט מעולות וקפה. כל זה בפחות משבעים ליי. הכל היה טרי מאד, הוכן במקום והיה מאד טעים.

20180906_104937

נסענו אל תוך הפארק בדרך עפר באיכות טובה יחסית ועצרנו בנקודה הראשונה שהומלצה לנו למסלול – Prapastiile Zarnestiului. אם אתם רוצים להגיע לשם, שימו בווייז: Fântâna Botorog ושם תחנו את הרכב וכנסו למסלול. בכניסה למסלול עומד עובד הפארק ובודק כרטיסים אז הכינו אותם מראש.

המסלול עצמו פשוט יפהפה ולשמחתי גם קל מאד יחסית. מאד מתאים למשפחות. למרות שמדובר באיזור הררי, המסלול שטוח ונוח, עם עליה מאד מתונה בכיוון הלוך. הולכים במעין עמק/קניון עמוק לעבר הצד השני של הרכס. אני אתן לתמונות לתאר את המראות –

20180906_132826 20180906_132323

אורך המסלול גמיש מאד. הוא לא מעגלי כך שאפשר להסתובב ולחזור בכל שלב. אנחנו הלכנו בו 3-4 קילומטר ואז חזרנו.

אחרי ההליכה, עלינו על הרכב והמשכנו אל תוך הפארק. דרך עפר משובשת מובילה אל שני הכפרים הקטנים שנמצאים בפיסגה – Magura ו-Pestera. אמנם ראינו גם רכבים רגילים נוסעים שם בכיף, אבל בהחלט מומלץ רכב ארבע על ארבע בחלק מהעליות והירידות, בפרט ליד פסטרה. למעשה, גם עם SUV העדפנו לוותר על העליות האחרונות בפסטרה. היו בהן בורות רציניים ולא התחשק לנו לגרום לנזק לרכב. היה מספיק מה לראות מסביב. נופים מהממים במזג אוויר נפלא.

20180906_141517 20180906_141206 20180906_151809_HDR_Film4

ירדנו מהרכס בצד השני שלו והתחברנו בחזרה לבראן ומשם נסענו ליעד הבא שלנו: הכפר Busteni ליד פארק לאומי Bucegi Mountains. הדרך מקסימה ועוברת בהרים. בוסטני התגלה יותר כמו עיירת סקי מפונפנת בחלקו הצפוני – והיה פקוק בהתאם. הלינה שלנו היתה בחלק הדרומי של הכפר, הפעם בדירות נופש שמנוהלות על ידי ישראלית בשם יעל (לא דיברתי איתה, אני רק מנחשת מהשם). פחות זול ממה שהיה לנו בטיול עד כה, אבל רצינו להתפנק בדירת נופש ממש, כולל מטבח. הדירות של יעל מקסימות – מעוצבות בסגנון מודרני, נקיות מאד ועם שירות מצוין. הכל חדש, כולל חדר האמבטיה המפנק. הדירה שלנו כללה חדר שינה נפרד להורים, הילדים ישנו בסלון המרווח. היתה לנו גם מרפסת מקסימה עם נוף להרים.

20180906_172446_HDR_Film4 20180906_172455_Film4

וכדי שממש נרגיש בבית, חיכתה לנו בסלון צלחת עם תפוחים ודבש ולצידה ברכת שנה טובה! שלושה לילות בדירה עלו לנו בסה"כ $236. מומלץ, במיוחד עבור מי שמעדיף לדבר בעברית עם המארחים. אותנו פגש בדירה מנדל שדיבר עברית ורומנית – לבחירתכם.

יום חמישי לטיול: יום ו' 7 בספטמבר

הדירה של יעל השרתה עלינו מצב רוח נינוח במיוחד והאטנו קצב בשלב הזה של הטיול. ביום החמישי לטיול התמקדנו בביקור בטירת פלש – Peles Castle בעיירה הסמוכה סינאיה – מרחק רבע שעה נסיעה מהדירה. הטירה נחשבת גם היא למוקד תיירותי עמוס למדי, לכן יצאנו בשמונה ורבע בבוקר, עברנו בסופרמרקט להצטייד בארוחת בוקר קלה והיינו בטירה עם הפתיחה. כיוון שהגענו בין הראשונים, יכולנו לחנות במגרש העליון יחסית. קחו בחשבון שגם משם יש עלייה ברגל משמעותית. מי שמגיע מאוחר יותר, חונה במגרש הנמוך יותר ומשם העלייה ארוכה ומייגעת עוד יותר. אגב, על החניה משלמים 15 ליי. אם במילא מדובר בחניה התחתונה אפשר לנסות למצוא חניה מחוץ לשטח הטירה כי במילא תצטרכו ללכת די הרבה ברגל.

בחרנו בסיור המורחב בטירה – גם קומת הקרקע וגם הקומה השנייה בה נמצאים חדרי השינה והאמבטיה המלכותיים. הסיור הזה עולה 60 ליי לאדם (30 ליי לילד עד גיל 18). בנוסף, אם רוצים לצלם, צריך לשלם עוד 35 ליי. מקבלים מעין חשבונית שמצמידים לכם אותה לחולצה ואז אפשר לצלם. אחרת יעצרו אתכם מלצלם וינזפו בכם. כיוון ששילמנו, יש לי שפע תמונות מהטירה. בהחלט טירה יפהפיה, עם רמת גימור בפנים שלטעמנו יפה ומיוחדת יותר אפילו מזו בורסאי.

20180907_100001_Film4 20180907_100504_Film4 20180907_103057_Film4 20180907_104157_Film4 20180907_095649_Film4 20180907_094733_Film4

הסיור בטירה, כולל הקומה השניה, ארך בערך שעה. בסיומו ירדנו אל הרכב, עברנו שוב בסופרמרקט להצטיידות וחזרנו לדירה לאחר צהריים רגוע של מנוחה (וקצת עבודה מבחינתי).

יום שישי לטיול: יום שבת 8 בספטמבר

היום שלי היה קצת פחות מעניין, כי הוקדש בעיקר לעבודה מהדירה (הוויפיי בכל המקומות בהם שהינו היה מעולה, אגב). צחי לעומת זאת יצא לכבוש את ההרים שבפארק לאומי Bucegi Mountains. הוא יצא עם שחר מהדירה, חצה אל הפארק ועלה במסלול מאתגר ותלול מאד עד למעלה. לדבריו, מסלול למאד מיטיבי לכת עם יכולות טיפוס משמעותיות. לא רק בגלל הפרשי הגובה אלא גם בגלל שהמסלול היה בחלקו פשוט טיפוס על סלעי ענק עם אחיזות.

למעלה הוא עצר לארוחת צהריים קלה במסעדה ליד הרכבל וסייר ליד תצורות הסלע המפורסמות של הפארק, הספינקס והבאבל. את הדרך חזרה הוא עשה ברכבל. כמה תמונות –

20180908_113808_Film4 20180908_113242_Film4 20180908_113208_Film4 20180908_090257_HDR_Film4

יום שביעי ואחרון לטיול: יום ראשון 9 בספטמבר

זהו. יום אחרון ברומניה. ארזנו את מטלטלנו בבוקר, עזבנו את הדירה המקסימה ונסענו לכיוון בוקרשט. עצרנו בעיקר לארוחת צהריים ארוכה במסעדה מומלצת ליד שדה התעופה שנקראת La Lancu. אוכל רומני מעולה – בהחלט מומלץ גם מבחינתנו. מנות ענקיות, קבב רומני מושלם וממליגה מצוינת. לא שכחנו לתדלק עד הסוף ואז החזרנו את הרכב לאותה נקודה ממה לקחנו אותו.

לפנינו בתור היו עוד ישראלים, ביניהם כאלו שפחות הצליח להם וכן היתה פגיעה ברכב שלהם. הם נקנסו במאתיים יורו. הנציג במקום הבטיח להם שאם עשו ביטוח ביטול השתתפות עצמית על ידי רנטאל קארס, יוכלו לקבל בחזרה את הכסף. שוב, לדעתי, גם אם יקבלו (וסביר להניח שכן, כך אמרו אחרים שחוו את זה), הרי ששילמו מאה וחמישים אירו ויצטרכו להתעסק עם ההחזר. יותר פשוט לדעתנו כבר לקחת את הסיכון ולשלם את עלות התיקון של מאתיים אירו. אבל כל אחד ומה שהוא מעדיף, אז לשיקולכם.

כמו שאמרתי, אצלנו לא היו שום נזקים לרכב. הנציג של פרמיום, אלכס, היה פשוט מקסים. ידידותי, מקצועי ונחמד. נתן לנו העתק של האישור על העדר נזקים לרכב ולקח אותנו בשאטל לשדה התעופה. מבחינתנו, בהחלט היה שווה לשכור איתם ואם נחזור לרומניה, נעשה את זה שוב. אמנם המשרדים שלהם ממש לא מפוארים, אבל השירות אדיב מאד והתנאים מאד ברורים גם הם. אם אתם שוקלים לשכור דרך רנטאל קארס, אשמח אם תעשו זאת דרך קישור השותפים שלי כאן.

זהו. טיסה קצרה ונטולת הרפתקאות בדרך חזרה לישראל. הפעם איפשרו לנו לקחת את כל הטרוליז איתנו, אז כשחזרנו היציאה מהשדה היתה מהירה במיוחד ותוך עשר דקות היינו בחוץ בדרכנו הביתה.

בסך הכל, היה מעניין ומהנה מאד. מקווה שהסיכום הזה יעזור למי שמתכוון לנסוע לרומניה גם הוא. תודה שקראתם ושנה טובה ומלאת טיולים מרתקים לכולם!

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. ביקרנו גם אנחנו ברומניה בכל מיני מקומות אבל לאחר הפירוט שלכם שווה לחזור להנות מהמקומות שראיתם וכמובן הפירוט הוא יפה ומדוייק לכן זה מאוד עוזר .כל הכבוד לכם

    1. בהחלט יעד ששווה לחזור אליו, לדעתי. וכל כך יותר קרוב מארה"ב!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט