קאוץ' סרפינג

קאוץ' סרפינג – גלישת ספות – הוא מונח שמתגלם באתר ממשי ועובד – www.couchsurfing.org

הרעיון הבסיסי הוא מאגר של אנשים שמוכנים לארח ו/או להתארח. האירוח לרוב כולל לינה, שיכולה להיות גם בתנאים מינימליים, אפילו לישון על הספה בסלון, ומכאן השם – גלישת ספות.

לכאורה, פטנט נחמד לחסוך בעלות לינה למי שמוכן "להתכלב". בפועל, הרבה יותר מזה (וגם הרבה יותר מספה ללינה). הרעיון הוא חילופי תרבות ויצירת קשרים עם אנשים מקומיים בארץ בה אתה מטייל.

בטיול שלנו בארה"ב זכינו "לגלוש ספות" אצל תשע משפחות שונות. הרווחנו חוויות מעשירות שאי אפשר לקבל באופן אחר ועל הדרך, גם חברים לחיים (עם כולם אנחנו שומרים על קשר ומקווים לארח חלק גם כאן בישראל ביום מן הימים). בנוסף, אנחנו אירחנו בשנים האחרונות כמה עשרות גולשי ספות וגם מהאירוחים האלו זכינו להכיר אנשים נפלאים שאנחנו איתם עדיין בקשר.

אנסה לענות על שאלות נפוצות בקשר לקאוץ' סרפינג – התשובות מבוססות על כללי האתר ועל ניסיוננו בתחום כאורחים ומארחים –

האם חייבים לארח כדי להתארח?

במילה אחת – לא. ובכמה מילים…

יש כמה רמות לאירוח. להציע מקום לינה זו הרמה ה"גבוהה ביותר", אבל אפשר גם להסתפק בלהציע פגישה על כוס קפה או סיור משותף באיזור שלכם. אפשר גם לסמן שאין לכם אפשרות להפגש ולארח כלל, או להשאיר "אולי" פתוח.

אפשר לקבוע את הסטטוס בפרופיל שלכם באתר כך שישקף את יכולת האירוח שלכם. אתם יכולים להחליט שבאופן קבוע אתם לא מארחים, או לשנות את הסטטוס בהתאם למצבכם בתקופה מסויימת. בכל מקרה, אין לכם מחויבות לארח אף אחד באף תקופה, גם אם הפרופיל שלכם מראה שאתם מארחים. כל בקשה היא נפרדת ותלויה בכם. כמובן שמנומס לפחות לענות על בקשות, אפילו כדי להגיד "מצטערים, אבל לא מתאים". הפרופיל באתר מראה את אחוז התשובות לבקשות (לא הענות חיובית לבקשה, אלא מתן תשובה אישית של כן או לא).

מה אם אני רוצה לארח אבל אין לי אפשרות?

קחו בחשבון שלרבים מגולשי הספות, במיוחד הצעירים ביניהם, אין ציפיות גבוהות. חלקם ישמחו באמת לישון על ספה בסלון, או אפילו באוהל בחצר שלכם. אצלנו בבית, למשל, אין חדר אורחים. המטיילים שמגיעים אלינו נאלצים להסתפק במזרון ושק"ש בפינה דחוקה בחדר המחשב הקטנטן ועוד לא נתקבלו תלונות. כולם יודעים מראש מה יש ומי שמוכן לבוא, לרוב לא אכפת לו כל כך מה סידורי הלינה והוא שמח לפגוש אנשים מקומיים. מיקום חשוב מאד לרוב הגולשים, כך שאם אתם גרים בירושלים, חיפה, תל אביב או נצרת, אתם יכולים לצפות לבקשות, גם אם הספה שלכם לא מאד מפוארת.

זה לא מסוכן? איך אפשר לדעת שלא מארחים או מתארחים אצל מישהו מסוכן?

לכל גולש ספות יש פרופיל בו הוא/היא מתארים את עצמם. קריאת פרופילים היא מרתקת בפני עצמה, אגב. בנוסף, יש בפרופיל פידבק מאנשים שאירחו והתארחו או היתה להם אינטרקציה אחרת עם אותו גולש ספות. בנוסף, קיימת שיטה במערכת של vouching, כלומר "ערבות". אחרי שמתארחים עם מישהו ומרגישים שמכירים אותו מספיק כדי לערוב לו מול אחרים, מפעילים את כפתור ה-vouch. אחרי שארבעה אנשים שונים ערבים לך, אתה נחשב trustworthy יכול להתחיל לערוב גם לאחרים.

השיטה אולי לא מושלמת, אבל בפועל היא מאד אפקטיבית. עוד על נושא הבטיחות: http://www.couchsurfing.org/safety

ומה אם לא מתאים לנו לישון על הספה בסלון של מישהו?

שוב, מדובר בספה במובן מטאפורי. בפועל, זה יכול להיות כל דבר החל מרשות/אפשרות להקים אוהל משלכם בחצר שלהם ועד יחידת דיור מפוארת ופרטית בשבילכם. כל גולש ספות שיכול לארח כותב בפירוט איזו "ספה" הוא מציע, ולפעמים יש גם תמונות. הנה תיאור ה"ספות" שהתארחנו בהן, כולל הילדים שלנו –

חדר חביב + שירותים/מקלחת פרטיים בבית ששכן בלב מגרש גולף מעוצב.

סוויטה בקומה התחתונה של בית מאד מפואר – שני חדרי שינה + שני חדרי אמבטיה + חדר משפחה עם משחקים וספרים, הכל ברמת גימור ועיצוב שיצאו מתוך מגזין.

חצי מקומת מרתף ענקית (מוארת עם חלונות), כולל שני חדרי שינה, שירותים/אמבטיה משלנו, סלון עם פלזמה ופלייסטיישן ושולחן ביליארד ענק (בנוסף, היו עוד שני חדרי שינה, עם שירותים/מקלחת משלהם יחד איתנו בקומה, וגם בהם התארחו באותו הזמן – לבעלי הבית היו עוד שלל חדרי שינה ושני חדרי סלון גדולים בקומות מעלינו).

קומת מרתף (מוארת עם חלונות) ובה חדר שינה להורים, מקלחת/שירותים משלנו ואיזור משחקים עם שטיח מקיר לקיר, שם ישנו הילדים שלנו בשק"שים.

ספה בסלון (סוף סוף!) בבית של שלוש שותפות. כשקבעתי איתה מראש, היה בתכנית חדר אורחים נפרד, אבל בינתיים הגיעה חברה שתפסה אותו. כאן הימרתי על בחורה צעירה, ולמרות שבהחלט היתה מקסימה, לא היתה מספיק מבוגרת להבין שלנו כמשפחה פחות נוח להתנחל להם בסלון לשלושה לילות (הסיכום המקורי). אחרי הלילה הראשון, הודינו לה מכל הלב ועברנו למוטל בעיר. עדיין, נהננו ממפגש אנושי מעניין, עם מישהי ש"חזרה" בשאלה ועזבה כת דומה לאמיש בפנסילבניה.

שלושה חדרי שינה + שירותים/מקלחת נפרדים חיכו לנו בבית כפרי מקסים, עם סוסים באחו ואגם פרטי בחצר. שם לנו בהרכב של שישה, כולל ההורים של צחי, וכולם נהננו מאד.

חדר אורחים חמוד עם שירותים/מקלחת בבית מקסים של משפחה בסן חוזה.

חדר ילדים שפונה למעננו ובו התנחלנו במיטות ילדים (לילדים) ושק"שים על מזרנים לנו בבית בטקסס.

שני חדרי שינה בבית מקסים באלבקרקי, אותו חלקנו עם בעלת הבית, שני הכלבים וכמה צבים (בחצר).

כמו שהילדים אצלנו אומרים, בקאוץ' סרפינג, זה הרבה יותר טוב ממוטל.

איך מוצאים מקום להתארח בו?

באתר הקאוצ'סרפינג יש מנגנון חיפוש נוח, שמאפשר לחפש מארחים לפי עיר, איזור במפה, ושאר קטגוריות וקריטריונים. חשוב לקרוא את הפרופילים שעולים בתוצאות החיפוש ולבדוק שאכן יש התאמה. למשל, בגילנו המתקדם, עם שני ילדים קטנים, אנחנו מתחברים יותר למשפחות. חשוב לקרוא את קורות החיים וגם את הביקורות של מי שכבר התארחו או אירחו. כל זה נותן תמונה כללית לגבי מידת ההתאמה. כמו כן, חשוב לקרוא לגבי תנאי האירוח ולראות שמתאים לכם.

כשמוצאים מארח פוטנציאלי מתאים, שולחים מסר באמצעות האתר. בטופס מפרטים את התאריכים, איך תגיעו (רכב? זקוקים לסיוע עם תחבורה?), ועוד כמה דברים. חשוב שהפרופיל שלכם באתר יהיה מפורט ככל האפשר, כולל תמונות ותיאורים, כדי לאפשר למארח הפוטנציאלי להחליט אם הוא/היא/הם מעוניינים. מומלץ לא לפנות במקביל לגבי אותם תאריכים, כדי לא סתם להטריד אנשים. הערכו מראש, שילחו בקשה, גם אם התאריכים עדיין לא סגורים (וציינו זאת), ורק אחרי שקיבלתם תשובה שלילית, פנו למארח הבא בתור.

לאיזה גילאים/מצב משפחתי זה רלבנטי?

כל הגילאים, כל ההרכבים וכל המצבים המשפחתיים. כל אחד יכול למצוא לו את הנישה שלו בקהילה הענקית הזו. אם אתם צעירים, בגילכם הביולוגי או הנפשי, לא מפונקים ובלי ילדים, יהיה לכם קל יחסית למצוא ספות. משפחות, כמו שלנו, יצטרכו לחפש קצת יותר, כדי למצוא מארחים. לטעמי, הבונוס לילדים כאן עצום וזו חוויה מעשירה ומיוחדת. מניסיון, גם ילדים ישראלים לא רגועים במיוחד, מתאימים את עצמם לסיטואציה והופכים לאורחים למופת.

איך זה הולך – מה עושים תוך כדי?

מגיעים אחרי תיאום טלפוני ספציפי יום קודם או באותו היום (אחרי שכבר תיאמנו כמה זמן שאפשר מראש, כמובן). מחייכים הרבה, ומוזמנים פנימה. יש כבר היכרות התחלתית, על סמך הפרופיל וחילופי המסרים, כך שהשיחה לרוב קולחת מאד. כמעט תמיד חולקים ארוחת ערב. כשהתארחנו, השתדלנו לבשל למארחים שלנו ארוחת גומלין במטבח שלהם יום למחרת, או לקחת אותם לדיינר מקומי לארוחה על חשבוננו. האורחים שלנו, ברובם תרמילאים וצעירים, לפעמים מבשלים אצלנו ולפעמים לא ואנחנו לא מצפים לשום דבר, כמובן. בסיום האירוח, מקובל לתת שי צנוע למזכרת (ברמת מגנט, סיכה, מדבקה, משהו שיזכיר אתכם ואת המקום ממנו באתם).

לפעמים מטיילים ביחד, בכפוף בעיקר ליכולת של המארחים מבחינת זמן פנוי. לפעמים המארחים לוקחים למשהו מקומי מיוחד. צחי יצא עם אחד המארחים שלנו בקולורדו לאימון ספורט מיוחד של טיפוס על הר מקומי. במקום אחר הצטרפנו למארחים לביקור מרתק בכנסייה שלהם, ואצל זוג אחר הצטרפנו לאירוע בבית הספר המקומי של אנשים שהתמודדו עם מחלת הסרטן. אצלנו, אנחנו משתדלים לקחת אורחים לטיולים, במיוחד אם מדובר במטייל בודד שאפשר לקחת איתנו ברכב ואם מדובר בסופ"ש, או לפחות לטייל איתם ברגל באיזור. כבר אירחנו בארוחות שבת משפחתיות, במנגל של יום העצמאות ואפילו בליל סדר אחד (כשהאורחים מגיעים איתנו לבית אחר).

וקצת סיפורים, כדי לתת לכם תיאבון –

עיקר העניין בקאוצ'סרפינג הוא הקשר האישי שנוצר. אז חשבתי לחלוק כאן כמה אנשים וסיפורים מעניינים, על קצה המזלג –

זוג פנסיונרים נשואים – הגבר כומר והאישה יהודייה תוססת, שהתארחנו אצלם. מעבר לשיחות רבות ומעניינות, על דת, יהדות וישראל, הילדים למדו לשחק שם גולף ובילו שעות בחיפוש כדורי גולף אבודים בשיחים. כדור אחד קיבלנו גם למזכרת.

ביולוג המתמחה בחקר אריות הפומה ועובד בניטור אוכלוסית הפומות בדרום-דקוטה, ורעייתו המקסימה שגדלה בגרנד קניון ממש (שני הוריה היו ריינג'רים קבועים בפארק). נסענו איתם ועם שלוש הבנות שלהם למאונט ראשמור והילדים נשבעו ביחד את שבועת הריינג'רים.

פקח תעבורה אווירית קשוח (איש נייבי לשעבר) ורעייתו, אחות אונקולוגית במקצועה, שניהם נוצרים אדוקים שחינכו את ילדיהם לתרום לעולם ואלו אכן נמצאים בשליחויות הומניטריות ברחבי העולם, בעוד ההורים משמשים כמשפחה מאמצת לבחור אמריקאי צעיר וחסר בית משלו. איתם ביקרנו בכנסייה שלהם לטקס יום ראשון מרתק ומהנה.

אב שמלמד כיתה בבית הספר היסודי בעיר, בעוד האם מלמדת את שני ילדיהם בבית. הם חלקו איתנו סיפורים מטיול של ארבעה חודשים שעשו עם הילדים באירופה שנה קודם לכן, כמעט כולו בקאוץ' סרפינג והמורה גם אירח אותנו לביקור מעניין מאד בבית הספר, כולל הרצאה על ישראל שהעברנו לתלמידים.

זוג לא צעיר, האב רוקח והאם בבית, מגדלת את הנכד שאומץ כבן. נוצרים טובים שגידלו חמישה ילדים ביולוגיים ועוד אחד עשר מאומצים! פגשנו אותם וחלק מילדיהם ונכדיהם המקסימים ולמדנו הרבה מהשיחות איתם על הצדדים הפחות סימפטיים של החברה האמריקנית.

וקצת מהאורחים שלנו…

בחור צרפתי שהתארח אצלנו במשך ארבעה ימים וחלק איתנו סיפורים על בריטני ממנה הגיע, על שירותו בצבא הצרפתי ועל ביקורו הטרי בסוריה. הוא היה במסגרת טיול מסביב לעולם, שכולו בטרמפים/ברגל ובגלישת ספות.

בחור מורמוני שהגיע בסיום הסבב המיסיונרי שלו לישראל, אחרי שנה במצרים ולמדנו ממנו הרבה על המורמונים ואורח חייהם.

איש מחשבים צרפתי, בשנות החמישים לחייו, שקם אחרי משבר רפואי והחליט שהוא הולך ברגל לירושלים. אדם מקסים עם תובנות מרתקות לגבי החיים.

בחור סיני שעשה קורס במסגרת תואר שני בכימיה באוניברסיטת חיפה וקפץ אלינו לארוחת ערב.

היו עוד רבים וטובים, גם במארחים וגם באורחים. אני שמחה לאמר שעד היום לא היתה לנו אף חוויה שלילית, ואנחנו מרגישים שחיינו עשירים יותר בזכות האינטרקציות המיוחדות האלו.

אשמח לענות לשאלות, אז תרגישו חופשי לכתוב אותן כאן בטופס התגובות.

 

7 comments

  1. לענת שלום ,

    מעריכה מאוד את פועלכם . מעוניינת להצטרף ולחוות .כיצד עושים זאת ?

    תודה !

    הדסה

    1. שלום הדסה. אפשר להצטרף לארגון בכתובת – http://couchsurfing.org
      אחרי שנרשמים וההרשמה מאושרת, רצוי לבנות פרופיל מפורט, כולל תיאור שלכם ושל סוג האינטרקציה שאתם מעוניינים בה. יש לצורך העניין טפסים ושאלונים מסודרים. רצוי להוסיף גם תמונות.

  2. מסמך מרתק ויחיד במינו! כל הכבוד על האומץ לנקוט בדרך חיים כזה, וכל הכבוד על ההשקעה ברישום הדברים. נהניתי מאוד לקרוא – תודה גדולה!

    רבקה

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *