סיכום אלסקה: דנאלי, טולקטינה ואנקורג'

סיכום הביקור שלנו בפארק הלאומי המדהים דנאלי, בעיירה טולקטינה ובאנקורג', העיר הגדולה ביותר באלסקה. קחו לכם כוס קפה, כי זה סיכום ארוך עם הרבה תמונות!

ביקור בפארק לאומי דנאלי

לפני שבוע עזבנו את פיירבנקס ונסענו לפארק לאומי דנאלי, אחד המקומות שיותר רצינו לבקר בהם באלסקה. דנאלי הוא פארק מיוחד במינו. גולת הכותרת שלו היא הר דנאלי (לשעבר הר מקינלי), ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה. כראוי להר גבוה כל כך ובמיקום צפוני כל כך, דנאלי עטוי בעננים רוב הזמן. ההערכה היא שרק כשליש מהמבקרים בפארק זוכים לראות את ההר ורובם רואים רק חזית עננים סמיכה בכיוון שלו. חוץ מדנאלי עצמו, הפארק משמר גם איזור פראי עצום בגודלו (גדול ממדינת ישראל). בחורף הוא מכוסה בשכבה עבה של שלג אבל בקיץ מתגלה נוף קדומים של הרים, עמקים והרבה בעלי חיים.

הפארק עצום בשטחו אבל רק חלק קטן ממנו מפותח לצרכי תיירות. מותר לטייל איפה שרוצים ברגל, אבל הכניסה ברכבים מוגבלת מאד. יש דרך אחת בפארק ולרכבים פרטיים מותר להכנס רק לעשרים הקילומטרים הראשונים שלה. הלאה אפשר לנסוע רק באוטובוסים של הפארק וזה מה שעשינו. לפני כמה חודשים הזמנתי לנו מקומות לאוטובוס שיוצא בשש וחצי בבוקר אל תוך הפארק, אז הגענו יום קודם כדי ללון בקרבת מקום.

נכנסו אל הפארק אחר הצהריים, אספנו את הכרטיסים שלנו שיהיו לנו מוכנים ליום המחרת ונסענו בשאטל חינמי אל הכלבייה של דנאלי.

ביקור בכלביה של דנאלי

מסתבר שבגלל חוקי שמירת הטבע באלסקה (שנקבעו לפני חמישים שנה בערך), אסור להשתמש ברכב ממונע מעבר לדרך היחידה בפארק. בחורף, הכביש חסום בגלל השלג והדרך היחידה בה הריינג'רים יכולים לסייר בפארק היא באמצעות מזחלות כלבים. בכלל, מזחלות כלבים הן עדיין כלי תחבורה שימושי מאד באיזורים האלו של אלסקה. כמו שאומרים כאן, בטמפרטורה של מינוס ארבעים מעלות, הקרבורטורים של הכלבים הרבה יותר אמינים מאלו של אופנועי השלג.

הכלבים של דנאלי הם כלבים אלסקנים מקוריים. כלומר, בבסיסם הם כלבי האסקי שהגיעו לאלסקה מסיביר לפני מאה וחמישים שנה כדי להוביל מזחלות. בתקופת הבהלה לזהב היה מחסור עצום בכלבים כאלו והתחילו להביא כלבים מכל מיני איזורים בארה"ב. מי שקרא את "קול קדומים" של ג'ק לונדון מכיר את התופעה. כלבים גדולים וחזקים נמכרו ולפעמים נחטפו והגיעו ליוקון ולאלסקה. אלו מביניהם ששרדו, התערבבו עם ההאסקים הסיביריים ואת צאצאיהם אפשר לראות בכלבי המזחלות של אלסקה כיום.

הביקור בכלבייה מתחיל בסיבוב בין הכלבים. חלקם בכלובים גדולים וחלקם קשורים למלונות שלהם. למי שרגיל לכלבים כחיות מחמד, המראה לא קל. אבל הכלבים מטופלים להפליא, מקבלים חום ואהבה מהכלבנים (ראינו במו עינינו, כלבנית יושבת בתוך הכלוב ומפנקת כלב כזה) ובסך הכל הרושם שלנו הוא שאלו כלבים שמאוהבים בעבודה שלהם ושום דבר אחר לא מעניין אותם. כמו כל התיירים, עברנו בין הכלבים שמותר ללטף וזכינו להתעלמות מופגנת.

20170821_134136

20170821_133828 20170826_165306 (2)

אחרי כחצי שעה, התבקשנו להתרכז באיזור ההדגמה. הכלבנים ניגשו לכלבים והתחילו לרתום אותם למעין מזחלת עם גלגלים שמשמשת לאימוני הקיץ. היה מדהים לראות את הכלבים קמים לתחיה ומשתוללים מאושר. כולם רצו להרתם למזחלת וברגע שהיו ברתמה, לא הפסיקו ליילל בהתרגשות עד שקיבלו את הפקודה להתחיל לרוץ. במהירות מסחררת נסעו בשביל לאורך כמאה מטרים ונעצרו מולנו. ריינג'ר של הפארק סיפר לנו על הכלבים ועל תפקידם בפארק. ההסבר לא היה מספיק מעמיק לטעמי (לא בסטנדרט של פארק לאומי) אבל לצפות בכלבים בהחלט היה מרתק.

החלטנו לא לחכות לשאטל והלכנו ברגל בחזרה למרכז המבקרים, מרחק של כשלושה קילומטר. מרכז המבקרים מעניין ומפורט ואחרי סיום הביקור בו נסענו למלון שלנו.

הנסיעה בדנאלי

בשעה שש בבוקר, מצוידים באוכל ושתייה (אין אפשרות לקנות באף מקום בתוך הפארק מעבר למרכז המבקרים), נעמדו בתור לאוטובוס שלנו יחד. בשש וחצי יצאנו לדרך, באוטובוס ירוק שמזכיר את הטילטוליות הצבאיות, אבל נקי ומסודר. הנהג שלנו, שאווס, הסביר שאמנם קנינו כרטיסים רק לנסיעה באוטובוס ולא לסיור מודרך, אבל הוא במקרה גם מדריך בטיולים המודרכים ואם נרצה, ישמח להסביר לנו. כמובן שהצעתו התקבלה בברכה וזכינו לסיור מודרך מעמיק ומרתק. ממה שקראתי, זה די הסטנדרט. הנהגים מנוסים ובקיאים מאד בהלכות דנאלי ובדרך כלל מוסיפים הדרכה למרות שזו לא כלולה במחיר. הם גם עוצרים ומנסים מאד לעזור למבקרים לראות ולצלם בעלי חיים וזה מה שהיה במקרה שלנו. בתמורה, נהוג לתשר את הנהג בסיום הנסיעה. אנחנו היינו כל כך מרוצים משאווס המקסים, שגם תישרנו אותו בעשרים דולר וגם הזמנו אותו אלינו הביתה כשיבקר בישראל!

רוב הנסיעה היא על דרך עפר. בכוונה הזמנתי מקומות לסיור המוקדם של הבוקר, כי אומרים שאז רואים הכי הרבה חיות. אכן, הצליח לנו! את הר דנאלי לא ראינו, אבל העלנו בחכתנו לא פחות מ-19 דובים (כולם גריזלי, אין דובים שחורים בפארק), כמה וכמה איילי קאריבו, שועל ואינספור כבשי דאל. מה שהיה שווה במיוחד היה שכמה דובים עברו קרוב מאד לאוטובוס. אין כמו ההתרגשות של גריזלי ענקי שהולך לאיטו ליד האוטובוס שלך, כשכולם עוצרים נשימה ורק מתקתקים במצלמות.

20170822_102508_Moment2 (2)

IMG_9936

והכי כיף כשזה קורה שוב, והפעם עם דובה ושני גורים! ככה זה נראה מתוך האוטובוס –

20170822_084648

מרגש, כבר אמרתי? הדובה הזאת שרואים כאן מבעד לחלון היא אמא לשני גורים שובבים במיוחד. הם בני שנתיים ומתקרבים מדי לבני אדם. לפני שבוע, האמא הזאת ושני הגורים שלה התקרבו לאוטובוס שנהג שאווס שלנו והגיעו למגע ישיר. הם התחככו באוטובוס, וגם נשכו את לוחית המספר ואת הצמיגים. האירוע דווח לרשויות הפארק שסימנו אותם כדובים בעייתיים. לא עברו יומיים, והדובים נכנסו לקמפגראונד הסמוך, הסתובבו בין האוהלים ואחד הגורים הניח כפה על אחד האוהלים. מדובר בגריזלי בן שנתיים, לא בדיוק דובון קטנטן ומן הסתם הבהלה היתה גדולה. אם הדובים האלו לא ילמדו להתרחק מבני אדם, יאלצו להמית אותם. לכן יש כרגע מאמץ גדול בפארק להפחיד אותם כשהם מתקרבים לבני אדם. ראינו את רכב המעקב של הפארק שמשגיח על הפעילות שלהם. אם הם מתקרבים מדי, יורים בהם כדורי גומי ומנסים להפחיד אותם. שמחנו לגלות שהם אמנם היו במרחק כמה מטרים מהאוטובוס שלנו אבל לא הגיעו למגע. ליתר ביטחון, כשהם התקרבו, שאווס הפעיל בלמי אוויר כדי להפחיד אותם קצת.

הנסיעה ארוכה (ארבע שעות לכל כיוון) ויש עצירות כל שעה בערך לשירותים. הגענו בסוף למרכז המבקרים איילסון, שם אפשר למלא בקבוקים במים, להשתמש בשירותים "אמיתיים", לנוח חצי שעה ולחזור עם האוטובוס. מי שרוצה יכול להשאר לטייל ברגל ואז לחזור עם אוטובוס אחר. הרבה אנשים בוחרים לעשות את זה ולכן האוטובוס שלנו היה מלא בהלוך ופחות מלא בחזור. אפשר גם לקנות כרטיסים לאוטובוסים שממשיכים הלאה לתוך הפארק אבל חשבתי ששמונה שעות באוטובוס זה די והותר בשבילנו ובדיעבד, זה הסתבר כנכון. דובים, דובים, אבל זה מעייף. הנה עוד תמונות מהביקור שלנו בדנאלי –MVI_9827_Moment (2) IMG_9925 20170822_091752 20170822_091209

20170822_091203

אייל קריבו! מגדלים אותם גם חצי מבוייתים (במרחבי הטבע, אבל בצורה מבוקרת ועם תיסוף מזון) ואז הם נקראים ריינדיר. בין יתר תפקידיהם, הם סוחבים את המזחלת של סנטה קלאוס. הפראיים לגמרי נקראים קריבו והם נודדים בעדרים ענקיים שמונים בין מאות לעשרות אלפי איילים. אנחנו ראינו אותם רק בבודדים, אבל הנהג שלנו סיפר לנו שיש בדנאלי כמה עדרים של מאות איילי קריבו ולפעמים הם חוצים את הדרך ועוצרים את האוטובוסים.

IMG_9946

את הנסיעה באוטובוס הנעימו גם השיחות בין הנוסעים, שחלקם טיפוסים מעניינים. למשל לפנינו ישבה מישהי שסיימה 350 מרתונים!

ביקור בטולקטינה

אחרי הביקור בדנאלי, יצאנו בדרכנו דרומה לכיוון אנקורג'. ירד גשם שוטף אבל החלטנו בכל זאת לעצור בדרך בעיירה טולקטינה. טולקטינה  נמצאת בין דנאלי לאנקורג' וממנה יוצאות טיסות תיירות מעל ההרים של דנאלי וגם הטיסות שלוקחות את מטפסי ההרים שמנסים להעפיל על ההר. היא ידועה גם בתור העיירה שהיתה מקור ההשראה לעיירה הדימיונית סיסלי בסדרה "חשיפה לצפון".

עצרנו בטולקטינה גשומה. רחוב אחד, עמוס במבקרים שנכנסים לחנויות השונות – כמעט כולן חנויות מתנות או מסעדות. 20170823_135927 - Copy

החלטנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה ההיסטורית המפורסמת, הרודהאוס של טולקטינה. השמועות אמרו שמשם יוצאים הטייסים ומטפסי ההרים שאיתם ואכן הקירות מעוטרים במכתבי תודה ממועדוני טיפוס הרים ועל השולחנות מפות של דנאלי. המקום היה עמוס, אבל מצאו לנו כמה כיסאות באחד השולחנות המשותפים והמלצרית הקפידה לעשות היכרות בין כולנו. למרבה השמחה, אחד המצטרפים לשולחן שלנו התגלה כטייס אותנטי! מאלו שטסים מעל דנאלי! היתה שיחה מעניינת וארוחה טעימה, בסיומה חזרנו לאוטו כדי להמלט מהגשם. כן נכנסתי לחנות של נאגלי, המכולת המיתולוגית של טולקטינה. בפנים, המון פרוות, מלכודות לבעלי חיים ושאר אביזרים שיזעזעו טבעוני ממוצע (לא בזילזול, אצלנו בבית טבעונים!) בהחלט אווירה אותנטית והיסטורית.20170823_140149 - Copy

את היום סיימנו באנקורג', העיר הגדולה ביותר באלסקה.

מטיילים באנקורג'

אין הרבה מה לעשות באנקורג', לפחות לא בהשוואה למקומות אחרים באלסקה, אבל זה בהחלט היה מקום נוח לנוח בו יום. ניסינו כן לטייל קצת, למרות הגשם ומזג האוויר הסגרירי. ביקרנו בפארק קינקייד הענקי והלכנו קצת בשביל החוף (שביל טוני נואלס). את ההליכה בשביל התחלנו בפארק רעידת האדמה, פארק קטן ומעניין, בו מוצג סיפור רעידת האדמה של 1964 באלסקה. זו היתה רעידת האדמה החזקה ביותר שאי פעם תועדה ביבשת צפון אמריקה (והשנייה בעוצמתה שתועדה אי פעם בעולם). זעזוע של 9.2 בסולם ריכטר, מלווה בעשרות זעזועי משנה משמעותיים ובעיקר בגלי צונאמי שהיכו בחופי אלסקה, מחו יישובים שלמים וגרמו לנזק משמעותי גם באנקורג' עצמה. לא פלא שבאיזור החוף באלסקה מזכירים עדיין את הרעידה הגדולה בכל מוזיאון, פארק וסיור. כמה תמונות מהיום שלנו באנקורג' ואשלח את הפוסט הזה לפרסום. את קורותינו בסיוורד שומרת לפוסט נפרד.

20170824_125128 - Copy 20170824_105300 - Copy

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *