ימים 5-6 לטיול – מיוטה למונטנה

הטיול שלנו מתגלגל לו קדימה בקצב מהיר מאד. בממוצע, אנחנו עוברים סטייט כל יום וחצי. בהחלט לא קצב מומלץ למי שמבקר באיזור בפעם הראשונה או השנייה. אנחנו עוברים בחלק מהמקומות האלו כבר בפעם הרביעית אז מרשים לעצמנו להתקדם קצת יותר מהר.

היום החמישי לטיול – מיוטה לוויומינג

עזבנו בבוקרו של היום החמישי את פרייס. היתה עיירה חביבה ורגועה שאירחה אותנו יפה ובזול (פחות משבעים דולר ללילה למלון מצוין). נסיעה של כשעתיים הביאה אותנו לסולט לייק סיטי ואת השעות הקרובות העברנו בשופינג בחנות REI – חנות מצוינת לציוד טיולים – ובארוחה קלה בוונדיס הצמוד. משם, נסיעה של עוד ארבע שעות ועזבנו את יוטה אל מדינת וויומינג. למעשה, חתכנו בדרך גם פינה קטנה מאיידהו… וויומינג כמנהגה, גדולה וריקה. הנסיעה היתה ברובה בדרכים כפריות. הכבישים לפעמים ריקים ולפעמים חולפות מולנו שיירות של רכבים אמריקאיים ענקיים. מזג האוויר מתחלף לו בין שמש לגשם לפרקים. בסופה של הנסיעה הגענו אל העיירה Alpine, בפאתי רכס הרוקיז.

באלפיין הזמנתי מראש חדר במלון בשם Three Rivers.  המוטל – כמו כל העיירה בערך – שוכן על גדות נהר הסנייק הזכור לטוב מביקורינו הקודמים בפארק הגרנד טטונס.

20170730_184649

אחרי חמישה ימים בטיול, הגיע הזמן לעשות כביסה וכך העברנו את הערב בקמפגראונד הסמוך שם היו מכונות כביסה ומייבשים. בזמן שהכביסה הסתחררה לה במכונה, צחי ירד את הנהר ויצא לשחיה בנהר הסנייק.

20170730_190125

יום 6 – נוסעים דרך הגרנד טטונס והילוסטון

אחרי התארגנות קצרה, יצאנו בבוקר להמשך דרכנו צפונה. החלטנו מראש שאת וויומינג נחצה דרך הגרנד טטונס והילוסטון, מטעמי נוסטלגיה. למי שלא מכיר, מדובר בשני פארקים צמודים וענקיים. לפעמים אנשים שואלים אותי אם יום אחד יספיק עבורם, אז היום הראינו שממש – אבל ממש – לא. ביום אחד, אפשר לנסוע דרך הפארקים אבל בתנאי שממש לא עוצרים לשום דבר חוץ מאשר כמה תצפיות, תידלוק ועצירות שירותים.

התחלנו בנסיעה לאורך רכס הגרנד טטונס שפסגותיו המשוננות עדיין עטויות שלגים –

20170731_112751

20170731_115113

משם, הכביש ממשיך אל פארק ילוסטון ושם שוב תחנת ריינג'רים. הפעם אנחנו נעמדים בפקק ארוך של כמעט רבע שעה. הריינג'רית הבטיחה לנו שהפקק מוגבל לאיזור של עבודות בכביש ליד הכניסה ושאחר כך יהיה פחות עמוס אז החלטנו לדבוק בתכנית המקורית וללכת להגיד שלום לביזונים בעמק היידן.

נוסעים לאורך הנופים המוכרים והאהובים של הילוסטון –

20170731_123636

בעצירה הראשונה לשירותים וחילוץ עצמות, פחי האשפה מזכירים לנו שאנחנו בארץ הדובים –

20170731_120807

צחי מתווכח איתי קצת אבל אני מתעקשת שנקנה גם הפעם ספריי נגד דובים. אני לא יודעת עד כמה התרסיסים הללו אפקטיביים נגד הדובים, אבל הם קצת משפרים לי את תחושת הביטחון האישי… אנחנו עוצרים בעוד שני מרכזי מבקרים – מאותן סיבות בנאליות. הנסיעה דרך הפארק אורכת כמה שעות, כך שחייבים לעצור כמה פעמים לשירותים, שתיה ואוכל.

20170731_132705

הפארק מרגיש לנו עמוס מאד. המון אנשים בכל מקום. אין כמעט מקום להכניס רכב בעצירות הנופיות ובכל מקום שיש שירותים, יש גם תור ארוך כדי להשתמש בהם. דיברתי עם מבקרים אחרים שהיו גם הם בפארק כמה פעמים בעבר וגם לתחושתם הפארק עמוס ומלא מאד. אני לא יודעת אם זה משהו יחודי להיום או שפשוט יש יותר ויותר תיירים משנה לשנה?

נופפנו לשלום לביזונים של עמק היידן. בעבר כבר חווינו מפגשים קרובים מאד איתם, כולל להתקע באמצע עדר של מאות ביזונים שחוצים את הכביש. הפעם, אולי כי היינו בצהרי יום חם, היו פחות ביזונים והם היו מפוזרים יותר. 20170731_144609

יצאנו מהיציאה הצפון-מערבית אחר הצהריים. העייפות רבה ואנחנו נזכרים שעדיין גם יש ג'ט לג. נוסעים לעיירה בוזמן, במרחק כשעתיים מילוסטון וכאן נעביר את הלילה.

לפני שאסיים, אני לא יודעת אם מי שמשאיר תגובות בבלוג גם קורא את הפוסטים שלי כאן מהטיול, אבל שוב מזכירה לכולם שאין לי אפשרות לענות לשאלות במהלך הטיול. הקצב שלנו אינטנסיבי ואני בקושי מגיעה לעדכן את הבלוג. עם כל הרצון הטוב, אין לי זמן כדי לענות לשאלות. עימכם הסליחה!

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *