כמה טיפ לתת בארה"ב, למי ואיך

טיפים, או תשר, הם חלק מהתרבות האמריקאית. כמו בישראל, בתחומים מסויימים, מתן תשר השתרש עד למידה של נוהג ויש ציפיה מצד נותני השירות לתגמול, המהווה פעמים רבות חלק ניכר משכרם. מסתבר שבארה"ב הטיפים נפוצים בתחומים רבים יותר, ויש חשיבות גם לאיך נותנים, וגם לכמה. מכיוון שהתחום הזה לא ברור לי עד תום, החלטתי הפעם לחקור אותו יותר לעומק ולחלוק את המסקנות והתובנות בעמוד הזה.

אז, מסתבר שהאמריקנים מבחינים בין נותני שירותים ל"סתם עובדים". בין נותני השירותים יש אבחנה בין הסקטור הפרטי והציבורי. נותני השירותים בסקטור הפרטי הם אלו שמרוויחים חלק משכרם בצורת טיפים. כל למשל, נהגי מוניות, ספרים וכמובן מלצרים. מס הכנסה האמריקני מכיר בכך ואף מטיל עליהם מס באופן גלובלי על פי הערכת הטיפים. יש תחומים בהם מקובל לתת את הטיפ פעם בשנה – בעונת החגים – ויש תחומים, בסקטור התיירותי למשל, בהם נותנים בכל פעם שמקבלים את השירות. ברמה העקרונית, עובדים בשירות הציבורי לא אמורים לקבל טיפים, אבל גם פה יש חריגים בעונת החגים.

הרעיון הכללי הוא לאפשר ללקוח לתגמל עבור שירות באופן ישיר. בפועל, יש "סטנדרטים" בכל תחום, כאשר "מותר" לתת פחות על שירות פחות טוב מהמצופה או לתת יותר עבור שירות טוב באופן יוצא דופן. הטיפים הם רכיב מרכזי כל כך במשכורתם של נותני השירותים, שבכמה מקרים קראתי שהם יעדיפו שהלקוח יתלונן על שירות גרוע אצל מנהל המשמרת מאשר לאבד את הטיפ שלהם.

תשר בשדה התעופה

מקובל לתת $2 עבור כל מזוודה לסבל שסוחב אותם (אם נעזרים בסבל, כמובן). אם המזוודות כבדות או מסורבלות במיוחד, נהוג לתת קצת יותר. אם הסבל יצא מדרכו לסייע ועזר לכם להספיק טיסה, אפשר להיות נדיבים ולתת עוד חמישה עד עשרים דולר נוספים.

אם נעזרתם ברכב החשמלי של שדה התעופה, מקובל לתת $3-2 עבור כל נוסע (מונית די יקרה, אם תשאלו אותי).

אם נעזרים בכסא גלגלים של השדה – אם מדובר רק במעבר בין השער למטוס, אין צורך לתת טיפ. למרחקים ארוכים יותר, מקובל לתת טיפ נדיב עד כדי עשרים דולר למעבר בין טרמינלים.

אין צורך לתת טיפ לדיילים ולטייסים במטוס (אל תצחקו, הנושא עלה בדברים שקראתי. דווקא לדעתי, את הטייסים של המטוס כדאי לשמור במצב רוח טוב ורגועים, אבל כנראה שהמשכורות שלהם מספיקות.)

תשר במסעדות

כמו בישראל, מקובל להשאיר את התשר בסוף הארוחה עם תשלום החשבון. גובה הטיפ הוא 15%-20% מהחשבון הכולל, בהתאם לרמת שביעות הרצון מהשירות. אין חובה להשאיר טיפ אם השירות היה גרוע במיוחד. בטריפ אדוויזר גולשים רבים מציעים את השיטה הבאה: בחשבון מצוין גובה המס שגובה המדינה, שבמרבית האיזורים התיירותיים הוא בסביבות 8-10% – הם פשוט מכפילים בשניים ומשאירים את הסכום הזה כטיפ. לחלופין, יש מי שמחשבים 15% או 20% מהחשבון הכולל, לפני מס.

בקבוצות של מעל שישה אנשים בארוחה גדולה, יש מסעדות שיוסיפו 15% טיפ לחשבון, גם אם לא יעשו זאת במקרים אחרים.

בשירות על הבר, מקובל להשאיר לפחות דולר טיפ לברמן, אפילו אם המשקאות היו בחינם. כלל האצבע הוא טיפ של דולר על כל סיבוב משקאות שלוקחים מהבר.

בבופה במלון, מקובל להשאיר דולר או שניים על כל אדם שסעד בשולחן.

בטייק אווי אין חובת טיפ, אלא אם כן נותן השירות יצא מגדרו ונתן שירות מאד אדיב ומהיר,  אז ניתן לתת דולר או שניים.

בארוחת בוקר חינם במלון, אם יש שירות, ניתן לתת למלצר טיפ בשווי של 15% מהעלות המשוערת של הארוחה.

לסומלייה היין, יש לתת 15% ממחיר היין שהוזמן.

אם מוזיקאי הגיע לשולחן שלכם ונהנתם מנגינתו, מקובל לתת $3-5.

לאחראי המלתחה וגם לאחראי על השירותים, מקובל לתת $1 (פר שימוש כנראה).

אם אתם יושבים אל השולחן זמן ארוך מהרגיל בלי להזמין עוד, כדאי לתת למלצר טיפ כפול, כדי לפצות עבור הלקוחות שהפסיד על השולחן.

תשר בבתי מלון

באתרי נופש יוקרתיים, מוסיפים לפעמים לחשבון סך יומי עבור כל התשרים, כדי לחסוך לאורחים את הצורך להסתובב עם כסף קטן. כדאי לברר לפני ההגעה כדי להמנע מכפל טיפים. אם אינכם משלמים דמי טיפ יומיים, אלו הם הסכומים הנהוגים:

עבור שירותי החניית הרכב, מקובל לתת דולר עד שלושה בזמן החזרת הרכב (לא חייבים בזמן נתינתו, אבל אפשר).

לשוער במלון – על סיוע בהוצאת המזוודות מהרכב, כדולר על כל מזוודה. אם סחב אותן עד החדר – כשני דולר עבור כל מזוודה. אם הוא מסייע לך לתפוס מונית, יש לתת דולר או שניים. על שירותי יעוץ לגבי הבילוי בעיר מקובל לתת כחמישה דולר.

לבל בוי שסוחב את המזוודות, מקובל לתת דולר על כל מזוודה ואפילו קצת יותר אם המזוודות גדולות או כבדות במיוחד. את התשר נותנים בהגעה לחדר.

בקבלה של המלון, בדרך כלל לא נהוג לתת טיפ, אלא אם כן קיבלתם סיוע מיוחד בצ'ק אין מוקדם או מאוחר במיוחד.

לקונסיירג' – אין צורך לתת טיפ רק עבור יעוץ. בעזרה בהשגת כרטיסים שקשה לקנות לבד, מקובל לתת חמישה עד עשרה דולר.

לחדרנית, מקובל להשאיר דולר עד שלושה דולר ללילה על המיטה עצמה. יש המשאירים את הטיפ ביום האחרון, אבל יש שסבורים שעדיף בכל פעם, כי החדרניות מתחלפות (וגם כי אולי תקבל יחס טוב יותר…)

בהזמנת רום סרוויס, צריך לבדוק אם הם מוסיפים כבר דמי שירות. אם לא, מקובל לתת טיפ של 15% כמו במסעדה.

בצימרים (B&B) מקובל לא לתת טיפים ויש מקומות שמציינים זאת בפירוש.

תשר בסיורים מאורגנים

מקובל להשאיר $5-$10 למדריך, אשר בדרך כלל חולק את הטיפים גם עם הנהג או מפעילים אחרים.

תשר בתחבורה ציבורית

במונית, מקובל לתת כחמישה עשר אחוז, או לפחות דולר או שניים. אפשר לתת יותר על שירות אדיב במיוחד.

נהג השאטל שבאתם בו מהמלון, אפשר לתשר בדולר או שניים עבור כל מזוודה, אם הוא עוזר עם המזוודות. לנהג השאטל של חברת השכרת הרכב לא נהוג לתת טיפ.

אם שכרתם  לימוזינה, אולי נושא הטיפים בכלל לא מטריד אתכם… אבל במקרה הזה, חברות ההשכרה דואגות בדרך כלל לכלול את הטיפ בדמי השכירות.

ברכבת, אם השתמשתם בה, מקובל לתת דולר או שניים עבור כל מזוודה לסבל. אם ישנתם בקרון שינה, מקובל לתת $5 לאחראי הקרון.

בקרוזים (שיט)

למלצר מומלץ לתת $3 טיפ לכל יום שירות.

לדייל של החדר מומלץ לתת גם $3 ליום.

במספרה וסלון יופי

לספר או ספרית מומלץ לתת $2-3 טיפ על תספורת פשוטה.

למעצב שיער שעושה צבע, הארכת שיער ועוד, נותנים 10%-15% מסך התשלום.

מניקיור, טיפול פנים או כל טיפול קוסמטי ב-beauty salon, גם נותנים טיפ דומה, אבל על טיפול במרפאה, הסרת שיער או מסאג' רפואי לא מקובל לתת טיפ.

המידע בעמוד זה מבוסס על המקורות הבאים –

http://www.findalink.net/tippingetiquette.php

http://www.lifeintheusa.com/services2/tipping.htm

הפורומים של טריפ אדוויזר

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *