סיכום אלברטה ובריטיש קולומביה – ספטמבר 2017

אתחיל מהסוף, אנחנו בבית! לפני שלושה ימים נחתנו אחרי 70 ימי טיול. עדיין בשלבי התאוששות מהג'ט לג אבל אני שוב כאן כדי לסיים את סיכומי הטיול.

הפסקתי אחרי שסיימנו את הנסיעה באלסקה הייויי ועצרנו בדוסון קריק.המצב היה מייאש למדי. כאילו לא הספיקו השריפות בבריטיש קולומביה עצמה, שריפות ענק במדינות וושינגטון ואורגון העלו עוד יותר את מפלס זיהום האוויר עד לקנדה. גם אם היינו רוצים למהר ו"לחתוך" דרומה, המצב בכל צפון-מערב היבשת היה בכי רע.

אחת האופציות שבחנו היתה לנסוע מזרחה. במקום לנסוע ללוס אנג'לס משם היינו אמורים לטוס לניו יורק, אולי נסע עד החוף המזרחי ברכב? אפשר יהיה להספיק לטייל קצת בקוויבק ואולי אפילו לצפות בצבעי שלכת. בירור מול חברת השכרת הרכב העלה שעבור החזרת הרכב בניו יורק במקום בלוס אנג'לס נשלם כאלף וחמש מאות דולר. החזר על טיסות הפנים לא נקבל. כיוון שבכל מקרה התכוונו לעבור בפארק לאומי ג'ספר החלטנו לא להחליט ופשוט לנסוע קצת מזרחה ללינה בעיירה גרנד פריירי.

בבוקר קמנו והחלטנו שלא מתחשק לנו להוסיף קוסט טו קוסט בקנדה (נתיב ארוך במיוחד!) לטיול הזה. ההחלטה התקבלה לדבוק במסלול המקורי, פחות או יותר. גם בג'ספר היו עדכוני עשן, אז החלטנו פשוט לעצור לכמה ימים בעיר אדמונטון ולקוות לטוב. העשן והשריפות הרי לא ימשכו לנצח ועם קצת מזל, העניינים יסתדרו לאורך המסלול שלנו עד שנגיע.

אדמונטון

אדמונטון קרצה לנו משתי סיבות. האחת היא שמדובר בעיר מעניינת שטרם ביקרנו בה. השניה – והחשובה יותר – היא שממש כמה שבועות קודם לכן חבר טוב של דן עבר לגור בעיר. כיוון שהיה מדובר בסופ"ש, תאמנו מול המשפחה ובילינו יום וחצי נחמדים מאד בעיר. בערב הראשון יצאנו לבלות בקניון.

20170908_182739

באדמונטון קר מאד בחורף אבל למקומיים יש פתרון: מרכז קניות ענקי סגור ומחומם. כמה גדול? מספיק גדול כדי להכיל בתוכו מתחמי בידור רבים.20170908_184610

כולל אפילו פארק מים עם מגוון מגלשות מים ובריכת גלים ענקית!

20170908_185309

למחרת יצאנו לבקר במבצר של אדמונטון Fort Edmonton.

20170909_120831

לא מדובר במבצר בסגנון ימי הביניים או אפילו במתחם צבאי. הפורטים ההיסטוריים בקנדה היו למעשה תחנות מסחר. בני השבטים המקומיים מכרו בהם פרוות של בעלי חיים שצדו ויכלו לקנות בתמורה סירים, בדים ושאר מצרכים. בתוך כל פורט חיו כמה משפחות והוא אכן היה מוקף גדר עצים שסיפקה הגנה בסיסית מפני חיות הבר שבאיזור. הגדר הזו לא נועדה להגן עליהם מפני האינדיאנים המקומיים, מסתבר. אם השבטים המקומיים היו מחליטים לתקוף, גדר כזו לא ממש היתה עוזרת. אבל בסה"כ התקיימו יחסים ידידותיים ואפילו עירוב אוכלוסיות. הגברים האירופאיים התחתנו עם נשים מקומיות והאוכלוסיה בפורט היתה מעורבת.

את כל זה למדנו במהלך הביקור המרתק במקום. פורט אדמונטון הוא כיום מוזיאון היסטורי פעיל שמשחזר את ההיסטוריה של אדמונטון מתקופת הפורט הקדום ועד המאה ה-19. הביקור התחיל בנסיעה ברכבת קיטור שלקחה אותנו אל הפורט עצמו. משם הלכנו ברגל ועברנו בזמן בין רחוב אחד לשני עד שהגענו כמעט לתקופתנו.

20170909_115218

הקטע המעניין ביותר מבחינתנו היה בפורט עצמו, שם שוחחנו ארוכות עם "מתיישבים" ועם אינדיאנים מקומיים ולמדנו על ההווי התקופתי.

20170909_130559

חוץ מהעניין החינוכי, היו גם שלל משחקים ובילויים, כולל מיני גולף ואפילו לונה פארק קטן עם גלגל ענק וקרוסלות. כיף במיוחד כשזה עם חברים מישראל!

בסיום הביקור הארוך נפרדנו מהחברים והמשכנו הלאה. העידכונים מג'ספר היו מבטיחים כך שהתחלנו בנסיעה מערבה לעבר הפארק. מקום לינה בג'ספר במילא כבר אין ואפילו בהינטון הסמוכה הכל היה מלא אז עצרנו ללינה בעיירה Edson, במרחק שעתיים נסיעה מהפארק.

פארק לאומי ג'ספר

הרוקיז הקנדיים בכלל – ופארק ג'ספר בפרט – הם מהמקומות היפים ביותר בעולם. וגם מהיקרים והעמוסים ביותר. כבר ביקרנו בג'ספר במשך כמה ימים בשנת 2011 כך שלא תכננתי ביקור ממושך במיוחד הפעם. ובכל זאת, כשמקום כזה נמצא "על הדרך" נראה לי פיספוס לא לעצור למסלול הליכה.

בחרתי באחד המסלולים המומלצים בפארק שעדיין לא עשינו, מסלול חמשת האגמים. בבוקר נסענו אל תוך הפארק, איתרנו את תחילת המסלול ויצאנו לדרך. המסלול לא קשה ואורכו כ-5-6 ק"מ. אפשר גם לעשות רק חלק קטן יותר ממנו ועדיין לראות את רוב האגמים. לנו יצא (לא לגמרי בכוונה) שעשינו את המסלול המורחב, כולל תוספת שהאריכה אותו לשמונה קילומטר.

מזג האוויר היה מעולה והכי חשוב, השמיים היו כחולים ונקיים מעשן!

20170910_121901

האגמים עצמם מקסימים. חמישה אגמים קטנים בצבעי טורקיז ירקרק.20170910_131927 20170910_131506 20170910_130715

אחרי הטיול נכנסו לג'ספר לארוחת צהריים קלה בסניף של רשת A&W והמשכנו בנסיעה. היעד הבא שלנו היה וונקובר איילנד ולשם כך היינו צריכים להגיע לאיזור וונקובר כדי לעלות על מעבורת. הצלחנו לנהוג עוד חמש שעות ביום הזה ועצרנו ללינה בעיר קמלופס.

וונקובר איילנד

יצאנו בבוקר מקמלופס, מרחק כארבע שעות נהיגה מנקודת העלייה למעבורת. קיווינו לעלות על המעבורת של השעה שתיים וחצי ואם נפספס, לעלות על זו של שעה חמש. ממה שקראתי, ביום חול באמצע ספטמבר אין צורך להזמין מקומות מראש, אז פשוט יצאנו וקיוונו לטוב. אחרי עצירה לארוחת צהריים, הגענו לאיזור המעבורת כשעה לפני הזמן. סדרנים כיוונו אותנו לנתיב המתאים לפי יעד הנסיעה שלנו והודיעו לנו שכבר אין מקומות למעבורת. כל מי שמחכה שם בנתיבים, מקווה לעלות למעבורת של חמש. רק מי שהזמין מקומות מראש זכה לעבור לנתיב העוקף ולעלות למעבורת.

הצטרפנו להמוני הקנדים הממתינים בסבלנות, ישובים בטור שלנו ברכב.

20170911_164033

הקנדים אולי ממתינים בסבלנות, אבל אצלי הפתיל הישראלי קצת קצר יותר. אחרי עשר דקות, יצאתי מהרכב וניגשתי שוב לסדרן. שאלתי אותו אם לפחות אפשר להבטיח לנו שההמתנה הארוכה תשתלם ושנוכל לעלות למעבורת של השעה חמש. הוא הוציא מכיסו מעין מחשבון קטן, בדק והודיע לי ששני שליש מהמקומות במעבורת כבר הוזמנו כך שאי אפשר להבטיח שום דבר. אין ברירה אלא לחכות כמו כולם וכל הקודם זוכה.

חזרתי לרכב ונפל לי האסימון. אם אפשר להזמין מקומות באינטרנט, למה בעצם לא להזמין מקומות למעבורת של השעה חמש ולהבטיח את מקומנו? וכך עשינו. בקלות רבה נכנסתי לאתר, נתתי פרטי כרטיס אשראי והזמנתי לנו מקומות. היו עוד שלוש שעות עד לעלייה למעבורת ועכשיו כשהכרטיסים שלנו מובטחים, נפרדנו לשלום מהתור והלכנו לטייל קצת באיזור המזחים. באמת שאין לי מושג למה מאות הקנדים שעמדו בתור לא עשו את אותו הדבר.

תוך חמש דקות נסיעה חנינו ליד איזור הנמל של Horseshoe Bay ממנו יוצאת המעבורת.

20170911_145848

העברנו שעתיים נינוחות בטיול על המזח, צפייה בכלבי ים, כוכבי ים ושחפים. יש במקום פארק קטן ונחמד, עם ספסלים, עצים, מזרקה ושירותים ציבוריים והיה נחמד מאד להמתין שם ולא בטור המכוניות. כשהגיעה השעה היעודה, חזרנו עם הרכב לאיזור העלייה למעבורת והפעם עברנו גם אנחנו בתור המהיר לבעלי הזמנות ותוך זמן קצר עלינו על המעבורת.

הנסיעה במעבורת היתה נעימה וקצרה ותוך פחות משעה הגענו לעיירה נאינמו באי וונקובר ועצרנו ללינה במוטל ליד הנמל.

למחרת בבוקר נסענו בכבישי האי אל חלקו הדרומי, אל עבר פארק לאומי פאסיפיק רים. למרות שההחלטה הסופית להגיע לשם התקבלה רק כמה ימים קודם לכן, הצלחתי להזמין לנו דירת AirBNB לארבעה לילות בעיירה יוקלולט. החלק הראשון של הנסיעה היה פשוט יחסית והביא אותנו לחורשה המומלצת לעצירה בדרך: Cathedral Grove. המקום היה עמוס במטיילים, למרות שמדובר בסה"כ בחורשה לא גדולה במיוחד. המסלול דומה להרבה מסלולים אחרים שביקרנו בהם ביערות של החוף הצפון-מערבי.

20170912_113054

בכלל, כאן התחלנו להבין שלנו יהיה קשה לעשות חסד עם הפאסיפיק רים. ביקרנו כבר פעמיים בפארק אולימפיק, פעמיים בפארק הרדוודס ובעוד המון פארקים ושמורות אחרות בנורת'ווסט. השילוב של עצי ארז ואשוח ענקיים ביער גשם קר כבר לא מרגש אותנו במיוחד וגם לא חופי האוקיינוס הפראיים. כלומר, זה נחמד, אבל לא מחדש הרבה למי שמכיר את האיזור.

המשכנו מהקת'דרל גרוב לכיוון דרום. הכביש הפך צר יותר ויותר והתפתל בין ההרים. נסיעה בדרך נופית יפה אבל לא קלה לנהיגה. אחרי כשעתיים הגענו לדירה החביבה והתמקמנו ביוקללט. את הימים הבאים העברנו במנוחה וטיולים.

פארק הפאסיפיק רים

הקדשנו את אחד הימים לביקור בפארק בעיירה הסמוכה, טופינו. פתחנו את הבוקר בירידה אל אחד מהחופים של הפארק כדי להציץ בבריכות הסלעים בזמן השפל.

20170913_105836

ראינו הרבה שושני ים ואפילו הצלחנו למצוא כמה כוכבי ים (לא פשוט בימינו, כיוון שרובם נעלמו בגלל מגיפה לאורך החוף). אחרי שיטוטים בחוף חזרנו לרכב ונסענו לבקר בטופינו. בהתאם להמלצה שקיבלנו במרכז המבקרים המקומי, עצרנו לאכול במתחם גולשי הגלים ואז המשכנו לטעימה מהיערות. יש שני מסלולים פופולריים ליד טופינו שאמורים להראות את ההיילייט של הפארק וזוכים לביקורות נלהבות בכל האתרים. הלכנו לאורכו של אחד מהם – מסלול מעגלי על דקים מעץ  עם המון מדרגות בדרך – וזה הספיק לנו. יפה, כן? רק שאנחנו ברוויה יחסית ממסלולים כאלו.

Wild Pacific Trail

הלכנו לאורכו של השביל המיוחד הזה שנחשב לאחד הדברים הכי שווים לעשות בוונקובר איילנד. שביל חביב באורך של כחמישה קילומטרים שעובר ביערות המקומיים ומדי פעם נפתח בו פתח אל האוקיינוס.

20170914_125935 20170914_124809

זהו בעצם. מעבר לזה, פשוט נחנו בדירה וטיילנו רגלית ביוקללט. קצת לא נעים לי מהאיזור הזה שנחשב אחד היפים והשווים אבל באמת שאנחנו פחות התלהבנו. התשתיות פחות מפותחות בהשוואה לאיזורים דומים בארה"ב, ההגעה לא פשוטה בכלל והמחירים גבוהים. אני שמחה שהגענו ובדקנו בעצמנו אבל לדעתי איזור אולימפיק וחופי אורגון מעניינים יותר ובודאי נגישים יותר.

חוזרים לארה"ב ובדרך מאכילים כלבי ים

אחרי ארבעה ימים ביוקללט, ארזנו את מיטלטלנו ונסענו שוב אל האיזורים המיושבים יותר באי. הפעם רק עברנו דרך נאינמו והמשכנו הלאה לכיוון ויקטוריה, כדי לעלות על מעבורת בקו שונה שיביא אותנו אל ארה"ב עצמה. כדי שנוכל להגיע אל המעבורת בנחת, הוספתי לילה צפונית לויקטוריה.

כבר ביקרנו בעבר בויקטוריה כך שהפעם היה רק מקום אחד שרציתי להגיע אליו: המרינה של אוק ביי. מה שעניין אותנו שם היה כלבי הים. במרינה של אוק ביי אפשר לקנות דגי הרינג קפואים ולהאכיל בהם את כלבי הים המקומיים. כשהגענו, יצאנו החוצה לחפש את כלבי הים ובהתחלה לא ראינו אותם, אבל ממש כמו שהמוכר הבטיח ברגע שניגשנו לרציף עם שקית הדגים ביד, הגיעו כלבי הים.

20170916_162230

החיות החכמות האלו למדו איך למשוך את תשומת הלב של המאכילים. הם מוחאים כפיים ומשפריצים מים כדי לקבל עוד דגים וזה עובד מצוין לשביעות רצון שני הצדדים.

20170916_162048 20170916_162959

אחרי שביזבזנו $15 על דגים לכלבי הים חצינו את ויקטוריה והגענו למוטל לא רחוק מאיזור המעבורת. לילה אחרון בקנדה לטיול הזה. כאן גם אסיים את הפוסט. מקווה לסיים את סיפור הטיול בפוסט הבא.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *