טיול לארצות הברית https://gosite.co.il/westcoast סיכומים לקראת טיול ותוך כדי Mon, 12 Nov 2018 11:30:56 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=4.6.12 טיול ברומניה – 3-9 בספטמבר 2018 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10184 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10184#comments Mon, 10 Sep 2018 13:21:39 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10184 חזרנו אתמול מטיול מהנה באיזור טרנסילבניה שברומניה והגיע הזמן לסכם. כן, הבלוג הזה אמנם מוקדש לטיולים בארה"ב אבל זה בראש ובראשונה בלוג הטיולים האישי שלנו, אז מדי פעם תצטרכו "לסבול" סיכום טיול מיבשת אחרת.

אז מה היה לנו, קלרשו?

יצאנו ב-3 בספטמבר עם טיסת וויז לבוקרשט. שכרנו רכב דרך רנטאל קארס ויצאנו מיד צפונה, אל ההרים. חצינו את רכס הקרפטיים בכביש הטרנספגראשן ומשם נסענו לאיזור ברשוב. את יתר הטיול בילנו באיזור בראשוב-בראן-סינאיה וביום האחרון חזרנו לטיסת וויז מבוקרשט לישראל.

אם מעניין אתכם, מוזמנים להמשיך לסיכום יום אחרי יום.

יום ראשון לטיול: יום ב' 3 בספטמבר

יצאנו לטיסת וויז כשאנחנו חמושים בארבע טרוליז ותיק גב. המחיר הבסיסי של הטיסה היה קצת פחות ממאה דולר לאדם, אבל הוספנו מקום לרגליים (משפחה של גבוהים…) וגם שדרגנו את אחד הכרטיסים לדרגת פריוריטי, כדי להבטיח שנוכל להעלות לטיסה תיק גב. בסך הכל, עם כל השידרוגים, שילמנו אלפיים שמונים ושלושה ש"ח על כל הכרטיסים.

טיסת וויז יוצאת מטרמינל 1 הישן. עד כמה שניסיון העבר לימד אותנו שנתב"ג יעיל ומהיר, בכל זאת הגענו שלוש שעות לפני הטיסה, כמתבקש. מרגע הכניסה לטרמינל ועד שישבנו להמתין ליד הגייט עברו 12 דקות. כן, כל כך מהיר. בדיקה בטחונית סופר זריזה ודרכון ביומטרי ונשאר רק לחכות בסבלנות.

הטיסה עצמה קלה מאד. המטוס נוח והצוות נחמד. כל הטיסה אורכת בסך הכל כשעתיים וחצי ואנחנו לא מפסיקים להתפעל עד כמה היא קצרה ואיך אין בכלל ג'ט לג כשנוחתים ברומניה. הכניסה לרומניה היתה קלה גם היא. עשר דקות ואנחנו כבר יוצאים מהטרמינל ופוגשים את נציג חברת השכרת הרכב שמחכה לנו בשער עם שלט ועליו שם החברה. הוא מוביל אותנו לנקודה בה השאטל של החברה אוסף אותנו ומשם נוסעים לתחנת ההשכרה.

כשהזמנו את הרכב בחרתי ב-SUV 4X4 אוטומטי, מה שהסתבר כבחירה חשובה מאד בהתחשב בדרכי העפר המשובשות שנסענו בהן בחלק מהטיול. לקחתי את ההצעה הזולה ביותר שמצאנו ברנטאל קארס, עם חברה עלומה בשם  Premium Rent. תחנת ההשכרה היתה קטנה מאד וצפופה, אבל בסך הכל השירות היה מצוין. נציג החברה דיבר אנגלית שוטפת והסביר את הכל בפירוט רב. שירות הרבה יותר טוב ממה שבדרך כלל אנחנו מקבלים בארה"ב.

כהרגלנו, בחרנו לוותר על ביטוח ביטול השתתפות עצמית היות וסך כל ההשתתפות העצמית המקסימלית היתה 1200 אירו והביטוח עצמו היה סדר גודל של יותר מעשרה אחוז מזה. יתרה מכך, בדלפק קיבלנו טופס שמפרט בצורה מדויקת וברורה כמה נשלם עבור כל נזק אפשרי. שריטה ברכב, שמשה או מראה – לכל חלק היה תג מחיר ברור וברוב המקרים הוא היה בערך כמו עלות ביטול ההשתתפות העצמית. כך שמבחינתנו, לשלם אותו זה כמו מראש לדפוק את הרכב וחבל. אני אחסוך לכם את המתח ואספר שלא נגרם לרכב שום נזק וקיבלנו אישור על כך בהחזרה כך שלא שילמנו כלום. 

הרכב עצמו היה קיה ספורטג' דיזל 4X4 אוטומטית עם קרוז קונטרול וכל מה שצריך. לא מפואר אבל עשה את העבודה יופי. הרכב לא היה חדש – היו לו כמעט 90 אלף ק"מ עליו ומה שעוד יותר היה מוזר, הוא היה עטור שריטות וחבטות. רובן מינוריות וקשה לראותן וכולן מסומנות היטב בטופס השכרת הרכב. סתם מוזר לנו בתור מי שרגילים לקבל רכבים חדשים במצב מעולה בהשכרות בארה"ב. נראה שכאן גובים מהשוכרים את דמי הנזק אבל לא טורחים באמת לתקן את הרכב.

יצאנו מתחנת ההשכרה בזהירות רבה – ברומניה נוהגים, ובכן, בגמישות רבה יותר בהתיחס לחוקי התנועה. ראינו נהגים נוסעים באדום, לא עוצרים בתמרור עצור, חוצים קוי הפרדה לבנים בלי סוף ואפילו נכנסים בכיכר תנועה נגד הכיוון כדי "לחתוך" כשהכיכר היתה עמוסה מדי.

עצירה ראשונה היתה במרכז קניות שסימנו לנו על הדרך. התחלנו בארוחת צהריים בסניף של KFC מקומי. המחירים לא זולים במונחי רומניה אבל מאד זולים בהשוואה לישראל. דלי ענק של עוף (יותר מעשרים חתיכות), כמה מנות של צ'יפס, סלטים ושתיה לכולם, הסתכמו בערך בתשעים ש"ח. אחרי כן נכנסנו לחנות של רשת הטלפונים אורנג' וקנינו סימים לכולנו. כל סים עולה בערך עשרים ליי (שזה דומה מאד לעשרים ש"ח) וכולל בתוכו 5 ג'יגה נפח גלישה. המוכרת עזרה לנו להחליף את הסימים ולודא שכולם עובדים. משם נכנסנו לסופרמרקט מרשת Auchan שהתגלה כמקום ענקי. לא מבייש בגודל סופרמרקט אמריקאי, שלא לאמר ישראלי. שפע של מוצרים והכל ממש בזול. בין חצי לשני שליש מחיר מישראל. הצטיידנו במזון לכמה ימים והמשכנו בדרכנו.

נסענו לעיירה בשם קוארטה דל ארגס, Curtea de Argeș  שם עצרנו ללינה. היעד נבחר בזכות קרבתו לכביש הטראנספגרשן, בו תכננו לנסוע למחרת. מקום הלינה היה פנסיון רוקסי Ruxi שהוזמן דרך בוקינג (כמו כל הלינות שלנו בטיול). המקום מנוהל על ידי מורה לאנגלית וגרמנית בשם רוקסי שהיתה פשוט מקסימה. כזאת קבלת פנים לבבית לא קיבלנו באף מוטל אף פעם. חייכנית ורק מחפשת איפה לעזור. המקום כולו מטופח מאד, עם המוני עציצי גרניום.

20180904_084151

החדרים מעוצבים בפשטות אבל נקיים מאד ונוחים.

20180903_185002

שני חדרים, אחד לנו ואחד לילדים, כל אחד עם שירותים ומקלחת משלו עלו לנו בסה"כ $58 ללילה.

יום שני לטיול: יום ג' 4 בספטמבר

נפרדנו בבוקר לשלום מרוקסי אחרי ששתינו קפה מהמכונה (שני ליי) והכנו לנו סנדוויצ'ים במטבחון המאובזר שעומד לרשות האורחים. יצאנו לדרך אל כביש הטראנפגרשן.

הכביש הזה הוא פרוייקט מגלומני של הרודן הקומוניסטי צ'אוצ'סקו. התירוץ שלו היה לפלס כביש בהרים שיאפשר מעבר כוחות צבא והגנה מפני פלישה סובייטית. בפועל, זה היה די מיותר, היות ויש כבישים דומים גם ממערב וגם ממזרח לדרך הזו. בכל מקרה, העולם הרוויח את אחד הכבישים ההרריים המרשימים ביותר. בתכנית הנהיגה של הבי.סי.סי. טופ גיר, הכתירו אותו בתור "הכביש השווה ביותר בעולם" ומאז הוא מוקד משיכה לתיירים. בכוונה התחלתי את המסלול איתו, כדי להמנע מנהיגה בו בסוף השבוע. בנוסף, יצאנו יחסית מוקדם בבוקר. שתי ההחלטות השתלמו – כשאנחנו עצרנו לאורך הכביש, מצאנו מקומות חניה. כשעזבנו אותם שעה אחרי, הכל כבר היה מלא.

נסענו את הכביש מדרום לצפון. העצירה הראשונה המשמעותית היתה בסכר בשם Barajul Vidraru. סכר ענקי שהוקם בשנת 1965 כדי לייצר חשמל. בצידו האחד נוצר אגם יפהפה, שמכסה על כפר מקומי שהוצף וטבע עם הקמת הסכר.

20180904_100018

המשכנו במעלה הכביש ולאורך כשעה נסענו בפיתולים השונים, עברנו מפלים ונחלים והגענו לנקודה הגבוהה ביותר – אגם בליאה Bâlea Lac.

20180904_120405_Film4

ליד האגם יש מגרש חניה גדול בתשלום (חמישה ליי לשעה) ומסביבו שפע של דוכנים בהם מוכרים מזכרות ואוכל. בנוסף, יש במקום מספר מסעדות לא יקרות בכלל. התיירות ברובה תיירות רומנית והמחיר בהתאם.

וכן, נכנסנו למסעדה רומנית שם והזמנו צ'ורבה. ושאלנו כמה כי לא היה תפריט. ובחיי שאני לא ממציאה את זה, אבל התשובה אכן היתה שבע!

בנקודה הגבוהה ביותר ברכס יש עמדת תצפית בתשלום סמלי (שני ליי לאדם). נוחה בעיקר אם יורד גשם, היות והיא מקורה ושקופה. אפשר לוותר כי התצפית הטובה יותר היא בלי הזגוגיות, פשוט מסביב לעמדה עצמה. משם רואים את הכביש במלוא הדרו כשהוא יורד אל החלק שמצפון לרכס.

20180904_121210

ירדנו בכביש המתפתל במשך כשעה עד שלבסוף יצאנו מאיזור ההרים אל המישורים שמצפון להם. אחרי שעה נוספת של נסיעה עצרנו בעיר קטנה בשם פאגרס Fagars על שם רכס ההרים. התיישבנו לאכול במסעדה בשם The Corner שהומלצה בטריפ אדוויזר והיתה ממש על הדרך. האוכל היה טעים מאד אבל השירות איטי להפליא למרות שהמסעדה היתה כמעט ריקה. מחלון המסעדה נשקפת הכנסייה המהודרת של פגראס וגם ארמון. לא הכרתי אותו קודם, אבל מייד שלפנו טלפונים וראינו שאכן, יש בעיר טירה מימי הביניים ויש בה גם מוזיאון שאפשר לבקר בו.

אחרי הארוחה, יצאנו אל הטירה המקסימה שמוקפת בתעלת מים להגנה מפני האויבים, כולל הברבורים המתבקשים –

20180904_164947

בפנים היה מוזיאון חביב שאפשר הצצה להיסטוריה המקומית של הטירה ושל האיזור כולו.

20180904_172207 20180904_172626

הביקור בטירה ארך כשעה ומשם המשכנו ברכב אל נקודת הלינה הבאה שלנו, פנסיון בשם לורנה בעיירה בראן. כאן הזמנו מעין דירונת – כלומר שני חדרי שינה וחדר אמבטיה מרווח משותף לשניהם.

20180904_200836_Film4

גם כאן מעוצב, חביב ושקט והמחיר הכולל לשני חדרים לשני לילות – $94.

יום שלישי לטיול: יום ד' 5 בספטמבר

התעוררנו לבוקר גשום למדי. היה ברור שהתכנית המקורית שלנו לבקר בקניון שבעת הסולמות פחות תתאים היום. במקום זה יצאנו לבית מחסה לדובים שהיה קרוב מאד אלינו, בעיירה Zarnesti. הצטרפנו לסיור מודרך באנגלית שבדיוק התחיל ואת השעה הקרובה העברנו בין איזורי הדובים, כשבינינו לבינהם מפרידות גדרות חשמליות.

במקום יש כמאה דובים שאת כולם הצילו המתנדבים במקום מגורל רע ומר. עד לפני כעשור, עוד אפשר היה לראות ברומניה דובים מנוצלים למטרות "תיירות". הדובים הללו הוחזקו בתנאים נוראיים, סוממו ועברו פגיעות פיזיות ונפשיות קשות – הכל כדי שתיירים יוכלו להצטלם לידם. פעילי רווחת בעלי חיים רומנים הפעילו לחצים רבים עד לחקיקה שהוציאה את הדובים לחופשי – אבל מצבם של הדובים היה כזה שכבר אי אפשר היה פשוט לשחרר אותם לטבע. כדי לטפל בהם, הקים הארגון את בית המחסה הזה.

20180905_104228

התרשמנו שמדובר בבית מחסה ברמה בינלאומית, עם סטנדרטים מאד מאד גבוהים של רווחת בעלי חיים. לדובים יש שטח עצום בגודלו (האיזורים השונים מחוברים ברובם במנהרות תת-קרקעיות שמאפשרות לדובים מעבר), זוכים לטיפול רפואי ומזון מצוינים ובאופן כללי, ברור היה במהלך הסיור שרווחת הדובים היא הדבר היחיד שחשוב לצוות במקום. אם אתם באיזור, מומלץ בהחלט לבקר. מדובר בארגון ללא מטרת רווח שלא מתוקצב על ידי ממשלת רומניה. עלות הכרטיסים היא כחמישים ליי לאדם וכל הכסף הולך לטיפול בדובים.

כיוון שעדיין טיפטף גשם, החלטנו לנסוע לארוחת צהריים וסיור בעיר הגדולה הקרובה, בראשוב. יש עדויות להתיישבות אנושית באיזור מזה עשרת אלפי שנים, אבל תקופת הזוהר של בראשוב היתה במאות ה-11 עד ה-13 אז שלטו בה מתיישבים גרמניים שנודעו בשם – הסקסונים של טרנסילבניה. כיום מדובר בעיר בת רבע מיליון תושבים, עם מרכז היסטורי מרתק. הנה כמה תמונות מהביקור –

20180905_140925 20180905_143756 20180905_123205

אחרי הצהריים חזרנו לכיוון המלון שלנו אבל במקום לעצור בו, המשכנו עוד קצת עד לטירת בראן הסמוכה. טירת בראן היא אולי האטרקציה הכי משמעותית באיזור, בהיותה ידועה בתור "טירתו של דרקולה". בפועל, זו לא באמת היתה הטירה של ולאד טפש, הוא ולאד המשפד ששימש השראה לדמותו של דרקולה בספר של בראם סטוקר. למעשה, סטוקר (הסופר שכתב את הספר דרקולה) מעולם לא היה ברומניה. הוא פשוט ראה איור של טירת בראן בספר על טראנסילבניה ו"העתיק" את התיאור משם. כך שכן, זו הטירה שמתוארת בספר ולא, זו לא באמת היתה הטירה של ולאד המשפד.

מוניטין זה מוניטין, ובזכותו של בראם סטוקר הטירה הפכה למגנט לתיירים. קראתי ביקורות לפני הביקור והחלטנו לא להכנס אל תוך הטירה עצמה. מכל מה שקראנו עלה שמדובר במלכודת תיירים צפופה במיוחד שאין יותר מדי מה לראות בה בפנים. סתם עוד טירה ממוצעת בטרנסילבניה, לא שונה מזו שביקרנו בה יום קודם. הסתפקנו אם כך בביקור בגן שמסביב לטירה והתרשמנו משלל הדוכנים בשוק הקטן למרגלותיה – שכולם חוגגים את אגדת דרקולה.

20180905_171439

יום רביעי לטיול: יום ה' 6 בספטמבר

עזבנו בבוקר את פנסיון לורנה והפעם יצאנו סוף סוף אל הפארק הלאומי שליד בראן: Piatra Craiului National Park. הגשם פסק והיה יום יפהפה ומעונן חלקית. התחלנו אותו בכפר זארנסטי ממנו אפשר להכנס לתוך הפארק. הכניסה לפארק עולה 5 ליי לאדם לשבוע ואת הכרטיסים אפשר לקנות בכפר במכונה אוטומטית לממכר כרטיסים בסניף הדואר המקומי. נכנסנו גם למרכז המידע לתיירים שם קיבלנו מפה של הפארק והמלצה למסלול. ממש ליד מרכז המידע מצאנו בית קפה קטן ופשוט מקסים. הוא נקרא Jimmy's Corner ומומלץ בחום אם אתם מגיעים ל-Zarnesti. קפה איכותי ושלל מאכלים טריים טריים בסגנון איטלקי. לקחנו לנו ארבעה סנדוויצ'ים, שני סלטים ארוזים לדרך (עם ג'בטות טריות), מאפינס שוקולד פשוט מעולות וקפה. כל זה בפחות משבעים ליי. הכל היה טרי מאד, הוכן במקום והיה מאד טעים.

20180906_104937

נסענו אל תוך הפארק בדרך עפר באיכות טובה יחסית ועצרנו בנקודה הראשונה שהומלצה לנו למסלול – Prapastiile Zarnestiului. אם אתם רוצים להגיע לשם, שימו בווייז: Fântâna Botorog ושם תחנו את הרכב וכנסו למסלול. בכניסה למסלול עומד עובד הפארק ובודק כרטיסים אז הכינו אותם מראש.

המסלול עצמו פשוט יפהפה ולשמחתי גם קל מאד יחסית. מאד מתאים למשפחות. למרות שמדובר באיזור הררי, המסלול שטוח ונוח, עם עליה מאד מתונה בכיוון הלוך. הולכים במעין עמק/קניון עמוק לעבר הצד השני של הרכס. אני אתן לתמונות לתאר את המראות –

20180906_132826 20180906_132323

אורך המסלול גמיש מאד. הוא לא מעגלי כך שאפשר להסתובב ולחזור בכל שלב. אנחנו הלכנו בו 3-4 קילומטר ואז חזרנו.

אחרי ההליכה, עלינו על הרכב והמשכנו אל תוך הפארק. דרך עפר משובשת מובילה אל שני הכפרים הקטנים שנמצאים בפיסגה – Magura ו-Pestera. אמנם ראינו גם רכבים רגילים נוסעים שם בכיף, אבל בהחלט מומלץ רכב ארבע על ארבע בחלק מהעליות והירידות, בפרט ליד פסטרה. למעשה, גם עם SUV העדפנו לוותר על העליות האחרונות בפסטרה. היו בהן בורות רציניים ולא התחשק לנו לגרום לנזק לרכב. היה מספיק מה לראות מסביב. נופים מהממים במזג אוויר נפלא.

20180906_141517 20180906_141206 20180906_151809_HDR_Film4

ירדנו מהרכס בצד השני שלו והתחברנו בחזרה לבראן ומשם נסענו ליעד הבא שלנו: הכפר Busteni ליד פארק לאומי Bucegi Mountains. הדרך מקסימה ועוברת בהרים. בוסטני התגלה יותר כמו עיירת סקי מפונפנת בחלקו הצפוני – והיה פקוק בהתאם. הלינה שלנו היתה בחלק הדרומי של הכפר, הפעם בדירות נופש שמנוהלות על ידי ישראלית בשם יעל (לא דיברתי איתה, אני רק מנחשת מהשם). פחות זול ממה שהיה לנו בטיול עד כה, אבל רצינו להתפנק בדירת נופש ממש, כולל מטבח. הדירות של יעל מקסימות – מעוצבות בסגנון מודרני, נקיות מאד ועם שירות מצוין. הכל חדש, כולל חדר האמבטיה המפנק. הדירה שלנו כללה חדר שינה נפרד להורים, הילדים ישנו בסלון המרווח. היתה לנו גם מרפסת מקסימה עם נוף להרים.

20180906_172446_HDR_Film4 20180906_172455_Film4

וכדי שממש נרגיש בבית, חיכתה לנו בסלון צלחת עם תפוחים ודבש ולצידה ברכת שנה טובה! שלושה לילות בדירה עלו לנו בסה"כ $236. מומלץ, במיוחד עבור מי שמעדיף לדבר בעברית עם המארחים. אותנו פגש בדירה מנדל שדיבר עברית ורומנית – לבחירתכם.

יום חמישי לטיול: יום ו' 7 בספטמבר

הדירה של יעל השרתה עלינו מצב רוח נינוח במיוחד והאטנו קצב בשלב הזה של הטיול. ביום החמישי לטיול התמקדנו בביקור בטירת פלש – Peles Castle בעיירה הסמוכה סינאיה – מרחק רבע שעה נסיעה מהדירה. הטירה נחשבת גם היא למוקד תיירותי עמוס למדי, לכן יצאנו בשמונה ורבע בבוקר, עברנו בסופרמרקט להצטייד בארוחת בוקר קלה והיינו בטירה עם הפתיחה. כיוון שהגענו בין הראשונים, יכולנו לחנות במגרש העליון יחסית. קחו בחשבון שגם משם יש עלייה ברגל משמעותית. מי שמגיע מאוחר יותר, חונה במגרש הנמוך יותר ומשם העלייה ארוכה ומייגעת עוד יותר. אגב, על החניה משלמים 15 ליי. אם במילא מדובר בחניה התחתונה אפשר לנסות למצוא חניה מחוץ לשטח הטירה כי במילא תצטרכו ללכת די הרבה ברגל.

בחרנו בסיור המורחב בטירה – גם קומת הקרקע וגם הקומה השנייה בה נמצאים חדרי השינה והאמבטיה המלכותיים. הסיור הזה עולה 60 ליי לאדם (30 ליי לילד עד גיל 18). בנוסף, אם רוצים לצלם, צריך לשלם עוד 35 ליי. מקבלים מעין חשבונית שמצמידים לכם אותה לחולצה ואז אפשר לצלם. אחרת יעצרו אתכם מלצלם וינזפו בכם. כיוון ששילמנו, יש לי שפע תמונות מהטירה. בהחלט טירה יפהפיה, עם רמת גימור בפנים שלטעמנו יפה ומיוחדת יותר אפילו מזו בורסאי.

20180907_100001_Film4 20180907_100504_Film4 20180907_103057_Film4 20180907_104157_Film4 20180907_095649_Film4 20180907_094733_Film4

הסיור בטירה, כולל הקומה השניה, ארך בערך שעה. בסיומו ירדנו אל הרכב, עברנו שוב בסופרמרקט להצטיידות וחזרנו לדירה לאחר צהריים רגוע של מנוחה (וקצת עבודה מבחינתי).

יום שישי לטיול: יום שבת 8 בספטמבר

היום שלי היה קצת פחות מעניין, כי הוקדש בעיקר לעבודה מהדירה (הוויפיי בכל המקומות בהם שהינו היה מעולה, אגב). צחי לעומת זאת יצא לכבוש את ההרים שבפארק לאומי Bucegi Mountains. הוא יצא עם שחר מהדירה, חצה אל הפארק ועלה במסלול מאתגר ותלול מאד עד למעלה. לדבריו, מסלול למאד מיטיבי לכת עם יכולות טיפוס משמעותיות. לא רק בגלל הפרשי הגובה אלא גם בגלל שהמסלול היה בחלקו פשוט טיפוס על סלעי ענק עם אחיזות.

למעלה הוא עצר לארוחת צהריים קלה במסעדה ליד הרכבל וסייר ליד תצורות הסלע המפורסמות של הפארק, הספינקס והבאבל. את הדרך חזרה הוא עשה ברכבל. כמה תמונות –

20180908_113808_Film4 20180908_113242_Film4 20180908_113208_Film4 20180908_090257_HDR_Film4

יום שביעי ואחרון לטיול: יום ראשון 9 בספטמבר

זהו. יום אחרון ברומניה. ארזנו את מטלטלנו בבוקר, עזבנו את הדירה המקסימה ונסענו לכיוון בוקרשט. עצרנו בעיקר לארוחת צהריים ארוכה במסעדה מומלצת ליד שדה התעופה שנקראת La Lancu. אוכל רומני מעולה – בהחלט מומלץ גם מבחינתנו. מנות ענקיות, קבב רומני מושלם וממליגה מצוינת. לא שכחנו לתדלק עד הסוף ואז החזרנו את הרכב לאותה נקודה ממה לקחנו אותו.

לפנינו בתור היו עוד ישראלים, ביניהם כאלו שפחות הצליח להם וכן היתה פגיעה ברכב שלהם. הם נקנסו במאתיים יורו. הנציג במקום הבטיח להם שאם עשו ביטוח ביטול השתתפות עצמית על ידי רנטאל קארס, יוכלו לקבל בחזרה את הכסף. שוב, לדעתי, גם אם יקבלו (וסביר להניח שכן, כך אמרו אחרים שחוו את זה), הרי ששילמו מאה וחמישים אירו ויצטרכו להתעסק עם ההחזר. יותר פשוט לדעתנו כבר לקחת את הסיכון ולשלם את עלות התיקון של מאתיים אירו. אבל כל אחד ומה שהוא מעדיף, אז לשיקולכם.

כמו שאמרתי, אצלנו לא היו שום נזקים לרכב. הנציג של פרמיום, אלכס, היה פשוט מקסים. ידידותי, מקצועי ונחמד. נתן לנו העתק של האישור על העדר נזקים לרכב ולקח אותנו בשאטל לשדה התעופה. מבחינתנו, בהחלט היה שווה לשכור איתם ואם נחזור לרומניה, נעשה את זה שוב. אמנם המשרדים שלהם ממש לא מפוארים, אבל השירות אדיב מאד והתנאים מאד ברורים גם הם. אם אתם שוקלים לשכור דרך רנטאל קארס, אשמח אם תעשו זאת דרך קישור השותפים שלי כאן.

זהו. טיסה קצרה ונטולת הרפתקאות בדרך חזרה לישראל. הפעם איפשרו לנו לקחת את כל הטרוליז איתנו, אז כשחזרנו היציאה מהשדה היתה מהירה במיוחד ותוך עשר דקות היינו בחוץ בדרכנו הביתה.

בסך הכל, היה מעניין ומהנה מאד. מקווה שהסיכום הזה יעזור למי שמתכוון לנסוע לרומניה גם הוא. תודה שקראתם ושנה טובה ומלאת טיולים מרתקים לכולם!

]]>
https://gosite.co.il/westcoast/?feed=rss2&p=10184 2
איך לשאול שאלה לגבי הטיול שלכם https://gosite.co.il/westcoast/?p=10168 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10168#comments Thu, 26 Apr 2018 12:12:50 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10168 הקיץ מתקרב ובמקביל קצב השאלות בבלוג עולה. אני ממש שמחה לענות ולעזור כי אני יודעת כמה מלחיץ זה לתכנן טיול, בפרט לארץ חדשה. גם לי עזרו ועוזרים אנשים לפני טיולים ואני שמחה "להעביר את זה הלאה" בחינם ומכל הלב.

לא פשוט לענות מדי שבוע לעשרות שאלות גולשים ולכן אני רוצה היום לכתוב קצת על איך נעשה את זה טוב יותר. אנסה להסביר מה כדאי לשאול – ומה פחות כדאי – ואיך לעשות את זה כך שאוכל לענות בצורה הכי מהירה ואפקטיבית.

קצת רקע

למי שלא מכיר, אני ענת והבלוג הזה הוא קודם כל בלוג הטיולים המשפחתי שלנו. התחלתי אותו בשנת 2010 לקראת הטיול הארוך הראשון שלנו לארה"ב. בגדול, פשוט סיכמתי לעצמי נתונים ומידע לגבי היעדים בהם התכוונו לבקר. כיוון שאני מה שנקרא web publisher במקצועי, היה לי נכון ונוח לעשות את זה בפורמט של בלוג.

כשיצאנו לטיול ההוא, סיכמתי את קורותינו כמעט מדי יום, לטובת המשפחה והחברים שנשארו בבית. כך עשיתי גם בטיולים הבאים שלנו. בסך הכל כמעט שנה וחצי במצטבר של טיולים בארה"ב וקנדה. גם סיכמתי מידע לגבי הטיול הממש ראשון שלנו, בשנת 2009 ופרסמתי אותו אז. וזו תמונה מתוך הפוסט הראשון –

צחי והילדים. אנחנו בדרך לטיול הראשון שלנו בארה"ב בשנת 2009!
צחי והילדים. אנחנו בדרך לטיול הראשון שלנו בארה"ב בשנת 2009!

זה אומר מאות רבות של פוסטים בבלוג. חלקם סיכומים יומיים מהטיולים, וחלקם כוללים מידע לגבי יעדים.

עם השנים, הגיעו עוד ועוד קוראים לבלוג. היה לי ברור שהמידע עוזר לאחרים שמתכננים טיולים לצפון אמריקה ושמחתי להמשיך לחלוק אותו. שיפרתי הרבה מהפוסטים לפורמט של "מדריכים" כדי שיהיה יותר נוח לאחרים להשתמש בהם.

זה עדיין בלוג אישי/משפחתי מבחינתי. רק אני עובדת עליו ואין פה צוות שמתחזק את האתר או משהו. יש בו מודעות וקישורי שותפים שאני מקווה שתשתמשו בהם. בלוג עם כל כך הרבה תמונות צורך הרבה מקום איחסון ורוחב פס ועולה בהתאם. ההכנסות הקטנות מקישורי השותפים והמודעות עוזרות לי להשאיר אותו על שרת טוב ולתחזק אותו.

אז אם אתם מזמינים לינות דרך בוקינג (שזה מה שאני עושה כמעט תמיד), אשמח אם תוכלו להכנס תמיד דרך הקישור כאן בדף (נמצא גם בצד ימין). אם אתם מזמינים רכבים דרך רנטאל קארס (שזה גם מה שאנחנו עושים כמעט תמיד) אז אותו כנ"ל. אתם ממש לא חייבים, אבל אם תעשו את זה, לכם זה לא יעלה כלום ולי זה יעזור להמשיך לתחזק את הדף. רק שתדעו איך זה עובד, אחרי שלחצתם, מה שאתם מזמינים במשך בערך יממה נרשם כאילו אני הפניתי אתכם. אחרי זה כבר לא. אז סמנו את הקישור או שתחזרו לבלוג אם אתם רוצים להמשיך להגיד לשני האתרים האלו שאני שלחתי אתכם ותודה מראש!

איך לשאול אותי לגבי הטיול שלכם לארה"ב

בתחתית כל פוסט יש מקום להוסיף תגובה שלכם. כשאתם מגיבים ולוחצים "להגיב" התגובה שלכם נוספת לבלוג ואני מקבלת הודעה על כך באימייל.

אין לי אפשרות לענות מדי יום. אני ממש משתדלת לפנות לזה זמן פעם או פעמיים בשבוע ואז לענות לכולם באופן מרוכז. יש לי מקום בממשק הניהול של הבלוג שבו מחכות כל השאלות לפי סדר הגעתן. ככה אני עונה – לפי הסדר ששאלתם. משתדלת תמיד "לנקות שולחן" עד השאלה האחרונה שיש שם. מה שאומר שאתם עשויים לחכות בין שעה לשבוע בערך עד שאענה, תלוי מתי היתה הפעם האחרונה שישבתי לענות על שאלות.

שימו לב שאני לא רואה את השאלות לפני כן. אני רואה את הכותרת של האימייל אבל בדרך כלל לא פותחת אותם מפאת קוצר הזמן. לכן אם אתם טסים מחר ושאלתם היום שאלה, בכלל לא בטוח שאספיק לענות לכם בזמן.

אם זו התגובה הראשונה שלכם בבלוג, המערכת לא תציג אותה עדיין. זה משהו שנהוג בבלוגים כדי למנוע מספאמרים להציף בלוגים בספאם. במקרה כזה, כשאגיע לטפל בתגובות, אאשר אותה תוך כדי שאני עונה לכם. מקומכם בתור ישמר, אל חשש.

אם זו תגובה שלכם אחרי שכבר עניתי, הנוהל נשאר אותו הדבר. התגובה החדשה תחכה בתור לפי סדר ההגעה.

אם עברו יותר מעשרה ימים ולא עניתי לכם, תשאלו שוב. תמיד יכול להיות שפיספסתי. אבל עד שבוע וחצי ככה, זה סביר יותר שהגבתם בדיוק אחרי שסיימתי לענות על סדרת שאלות ולוקח לי זמן להגיע לשאלות הבאות. אז סבלנות ואני אגיע גם לשאלה שלכם.

מה לציין כשאתם שואלים שאלה

כשאתם שואלים לגבי טיול עתידי, בבקשה מכם, הקפידו לציין בקצרה –

  • מספר המשתתפים וגילאים.
  • תאריכים או תקופת הטיול.
  • אם כבר ביקרתם בארה"ב וספציפית באיזור אליו אתם נוסעים.

לגבי תאריכי הטיול, בבקשה תחזרו על זה אם יש לכם שאלות המשך. אין לי יכולת לזכור מי נוסע מתי וכשאני רואה שאלת המשך, היא מופיע לי ברשימת התגובות כך שאני לא רואה את השאלה המקורית, אלא רק אותה. אל תניחו שאני זוכרת משהו מהשאלה המקורית ואם יש פרטים חשובים, תזכירו לי. לכל הפחות את תאריכי הטיול. תודה!

מה כדאי לשאול אותי

מה שאני יכולה בדרך כלל לעזור בו יחסית באפקטיביות זה הדברים הבאים –

מה דעתי לגבי מסלול טיול שתכננתם – ציינו מסלול מפורט בחלוקה לימים – שורה לכל יום. מציעה לכם בחום לשבת ולהכין אותו עם גוגל מפס, כולל הבנה מראש של שעות נסיעה. ואל תשכחו להוסיף עשרים אחוז להערכת הזמנים של גוגל.

תובנות לגבי איזור מסוים בעונה מסויימת. עם השנים גיליתי עד כמה ארה"ב שונה וקיצונית מבחינת האקלים. לפעמים אני יכולה בשניה לראות שיש בעיה במה שתכננתם פשוט כי אני יותר במודעות לדברים האלו.

מה לא כדאי לשאול אותי

אל תבקשו ממני לתכנן עבורכם טיול. 

תכנון טיול זה חתיכת פרוייקט וכרוכה בו גם אחריות רבה. יש אנשים שמתמחים בזה ואם תחפשו בגוגל "יעוץ טיולים בתשלום" תגיעו למי שכן עושות את זה, גם לטיול בארה"ב. אני לא הכתובת לכך.

כאן בבלוג הכנתי כמה וכמה מסלולי טיול מפורטים לארה"ב. אתם מוזמנים בחום להעזר בהם ולבנות לפיהם את הטיול שלכם. אין לי אפשרות לבנות מסלולים פרטניים מעבר לכך.

איפה כדאי לעשות שבת – וואלק, אין לי מושג. אני חילונית למהדרין ואנחנו נוסעים בכל ימות השבוע. אני בהחלט מכבדת בחירה של כל אחד לנהוג אחרת, רק שלא אוכל לסייע לכם במידע בנושא. גם לא בשאלות כשרות, סורי.

מה עדיף א' או ב'? אתם יכולים לשאול ואני אוכל לענות לגבי יתרונות וחסרונות של כל אופציה למיטב הבנתי. רק שאת הבחירה אתם תעשו. בטיולים יש תמיד אלמנט של הימור וזו חלק מההרפתקה. אני לא יכולה לבחור עבורכם, אלא רק להאיר את עיניכם לגבי היבטים שאולי לא חשבתם עליהם.

ותזכרו, זו רק דעתי

כן, טיילנו המון בארה"ב וקנדה. ביקרנו ביותר מ-45 מדינות בארה"ב. יש לנו ניסיון של מאות ימי טיול ביבשת. סביר להניח שאוכל לעזור לכם ואם אני יכולה, אני עושה את זה מכל הלב. רק קחו בחשבון שאם אתם שואלים לגבי דעתי, אז תקבלו את דעתי. ודעתי יכולה להיות שונה מזו של אחרים שטיילו שם. בסוף, זה הטיול שלכם, המשפחה שלכם ורק אתם תדעו מה נכון לכם או שתגלו את זה תוך כדי הטיול.

בברכת תשובות מועילות וטיולים מוצלחים!

]]>
https://gosite.co.il/westcoast/?feed=rss2&p=10168 79
איך סידרו אותנו במעמד שכירת הרכב ואיך קיבלנו בסוף את הכסף בחזרה https://gosite.co.il/westcoast/?p=10160 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10160#comments Tue, 30 Jan 2018 10:29:41 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10160 יאפ. אחרי יותר משנה של טיולים בארה"ב ברכב שכור, זה בכל זאת קרה לנו. גביית יתר של כמה מאות דולרים במעמד לקיחת הרכב. הנה הסיפור המלא, כולל איך בסוף קיבלנו את הכסף בחזרה. וכמובן, כמה טיפים חשובים שיעזרו לכם להמנע מסיפור דומה.

איך ולמה הזמנו את הרכב בחברת דולר

מי שעוקב כאן בבלוג יודע שאת הקיץ האחרון בילינו ברוד טריפ ארוך בארה"ב וקנדה. שכרנו רכב בלוס אנג'לס, נסענו איתו עד אלסקה, טיילנו שם קצת ואז נסענו את כל הדרך בחזרה. את כל סיפור הטיול עדכנתי כמובן בבלוג, כמעט בזמן אמת.

מסיבות אישיות, לא היה ברור לחלוטין שנצא לטיול הזה כך שהתעכבתי עם הזמנת הרכב עד מאי. זו היתה טעות בפני עצמה. היינו צריכים להזמין כמה חודשים קודם לכן. בגלל שהתעכבנו כבר אי אפשר היה להשיג בדיוק את הרכב שרצינו ובמיקום שרצינו. לא אלאה אתכם בסיפורים, אבל אומר רק שבסיוע צמוד של נציג של rental cars הגענו בסוף לשכירת רכב מסוג SUV 7 מקומות בלוס אנג'לס במקום מיני ואן באיזור ניו יורק. כל זה כהערת אגב, כיוון שזה לא ממש משנה לסיפור שבאתי לשתף כאן היום. סתם טיפ קטן על הדרך – הזמינו את הרכב מספיק זמן מראש.

הזמנו את הרכב מחברת דולר, שממנה שכרנו פעמים רבות בעבר והיינו מרוצים פחות או יותר. השירות היה סביר עד טוב מאד וכך גם כל הרכבים שקיבלנו בעבר. הסוכנות בארץ היתה rental cars שבאופן קונסיסטנטי השיגה עבורנו תמיד את המחירים הטובים ביותר (ואני תמיד משווה מול כל הסוכנויות – כולל הפעם).

החבילה שלקחנו כללה את כל מה שהיינו צריכים. כולל כל הביטוחים הנדרשים ונהג נוסף חינם (כי קליפורניה). ידעתי שבדלפק יציעו לנו תוספות כמו GPS, מכשיר לתשלום כבישי אגרה וכמובן ביטוח roadside assistance. ידענו שאנחנו לא רוצים אף אחד מהם.

מה קרה כששכרנו את הרכב

פאסט פוורוורד לסוף יולי 2017. טיסה מישראל ללוס אנג'לס עם שתי חניות ביניים ואנחנו בשדה התעופה LAX. לא פעם ראשונה שלנו בשדה ולא פעם ראשונה ששוכרים מדולר בלוקיישן הזה. עם המזוודות והג'ט לג, אבל גם עם אדרנלין, נכנסנו לסניף של דולר. לשמחתנו, התור קצר מאד ואנחנו תיכף עומדים מול הדלפק.

הנציגה של דולר עוברת על הואוצ'ר וכמובן מציעה את כל התוספות. אני מקפידה היטב לאמר שאנחנו לא רוצים. מכירים, ולא רוצים. היא מבקשת כרטיס אשראי.

"אנחנו לא רוצים חיובים נוספים", אני עונה.

"אל דאגה, לא נחייב אתכם בכלום, זה רק כדי לאשר את ההזמנה שבמערכת," היא אומרת.

נותנים כרטיס אשראי. ממתינים עוד כמה דקות ומתחיל תהליך החתימות. החתימות שלי ושל צחי לא מתבצעות על חוזה מודפס. החתימות הן על גבי מסך דיגיטלי. במסך הזה לא כתוב על מה חותמים בעצם ואנחנו מסתמכים על האמירה של הנציגה שאנחנו בסך הכל חותמים על אישור לקיחת הרכב.

מקבלים פקטה עבה למדי של ניירות ביד –

יש הרבה ניירת שם. טפסים לדיווח על תאונה, הסברים על מערכת כבישי האגרה, חוזה השכרת רכב (עם המון המון אותיות קטנות) ואפילו ברושור של פרסומת לרכבים שהרץ מוכרת במקום. סעו לשלום, אומרת לנו הנציגה. המפתחות בפנים. כלומר, גשו למגרש החניה לשורה הרלבנטית לכם וקחו איזה רכב שתרצו.

בששון וחדוה אנחנו אצים לנו אל טור הרכבים הרלבנטי. כולם מאותו סוג, אבל בכל אחד מיילאג' קצת שונה. הכי מעט שאנחנו מוצאים זה בכל זאת 30 אלף מיילים. ניגשים לנציגה המאד חביבה בחניון, מספרים לה על ההרפתקה המתוכננת ושואלים אם יש רכב חדש יותר עם פחות מיילים, כי בכל זאת, אנחנו נוסעים ליוקון ולאלסקה ורוצים לצמצם סיכון לתקלה. היא מתלהבת מהסיפור ומבקשת שנחכה חמש דקות כי בדיוק החזירו רכב חדש והוא מסיים שטיפה. כמה דקות לאחר מכן, אנחנו מקבלים SUV גדול עם 1500 מייל על השעון, משטחים ספסל אחורי, מעמיסים ציוד ויוצאים לדרך!

אוי אברוך

לא הזמנו מלון ללילה הראשון, כי רצינו לראות איך נרגיש ואולי כן לנהוג ולהתחיל לצבור מרחק. הפקקים של לוס אנג'לס מעצבנים, אבל אנחנו במצב רוח מצוין ומנסים לצאת מהעיר ללינה קרובה יותר לכביש ה-i15. אחרי כשעתיים נהיגה, אני שואלת את צחי, תגיד, איזה רכב קיבלנו בכלל? לעצור את הרכב להסתכל כמובן שאי אפשר אז אני לוקחת בשלווה את הפאקטה שקיבלנו מדולר בהנחה שאיפשהו שם כתוב מה המודל של הרכב הזה. מעלעלת בניירות ופתאום חושכות עיני. אני רואה את זה –

כן, כתוב שם שהרכב הוא ניסאן פאת'פיינדר אבל כתוב גם שחוייבנו ב-$765 דולר על ביטוח רוד אסיסטנס לשישים יום! זה שבפירוש אמרתי לנציגה פעמיים שאנחנו לא רוצים.

כרטיסי סים עדיין אין לנו אז אין לי איך להתקשר מיד. אני דוחה את הטיפול למחרת בבוקר ואנחנו אומרים לעצמנו שמדובר בחברה אמריקאית נחמדה. בטוח שיבטלו למחרת בבוקר את החיוב המוזר הזה.

למחרת, עד שאני מתקשרת אליהם עם כרטיס סים חדש, אנחנו כבר במרחק של חמש שעות נסיעה מהסניף בלוס אנג'לס. הנציגה בטלפון מסבירה לי שהדרך היחידה לבטל את החיוב היא להגיע אל הסניף עצמו. חברת דולר לא יכולה לעשות את זה בטלפון כיוון שיש לנו כרגע פוליסה מודפסת ביד. אנחנו חייבים להגיע לסניף של דולר שהוא סניף ארצי (corporate) כלומר, בעצם לחזור ללוס אנג'לס. הסניף הארצי הבא שיש לנו במסלול הוא רק שישים יום מאוחר יותר, בסן פרנסיסקו.

לנסוע אחורה חמש שעות ואז שוב לצאת – כלומר להוסיף לנו עשר שעות נהיגה – ממש לא מתחשק לנו. זו גם עלות של יום טיול, כולל לינה, דלק וביזבוז היום עצמו, שדי מתקרבת כבר להחזר שאנחנו צריכים לקבל מהם. הנציגה מתנצלת עמוקות ואומרת שהיא רושמת בתיק שלנו שביקשנו לבטל. בסוף הטיול, כשנגיע לסניף שהוא סניף ארצי, נגיש בקשת ביטול והיא מקווה מאד שנקבל את ההחזר.

כל הסיפור מעיק עלי מאד. לכאורה, כסף קטן בתוך עלות הטיול הכוללת, אבל התחושה שפשוט סידרו אותנו ודחפו לנו ביטוח שלא רצינו מציקה לי מאד. אני גם לא רגועה לגבי ההבטחה של הנציגה. הרי יש לנו ביד פוליסה מודפסת ששילמנו עליה. לכאורה, היא בתוקף. בסוף הטיול יוכלו לאמר לנו שניצלנו אותה, כי נסענו עם ביטוח מורחב.

אני שולחת גם מייל לדולר ולא מקבלת תשובה. בצר לי, אני פונה גם לנציגי דולר בפייסבוק. הנציג שם עובר איתי על הכל, מתנצל שוב והפעם מבטיח לי בכתב שנקבל את הכסף בחזרה. אמנם צ'ט בפייסבוק, אבל בכתב. אחרי יומיים של עצבים, אנחנו מחליטים לשחרר ולנסות להנות מהטיול.

אנסה לקצר את המשך הסיפור. אחרי חודשיים, אנחנו בסניף של דולר סן פרנסיסקו. העצירה הזאת ידועה ומתוכננת מראש. החוזים של דולר מוגבלים לחודשיים ובכל מקרה אנחנו אמורים להכנס לשם, להחליף רכב. הבחור בדלפק שומע ממני את כל הסיפור, משתתף בצערי אבל טוען שהוא לא יכול לעשות הרבה בנדון. בעוד שבוע אנחנו בלוס אנג'לס ומסייימים את הטיול, אז הוא מציע שנטפל בזה אז, בסניף בו התבצעה הגבייה. הוא רק יכול לודא שאין לנו רודסייד אסיסטנס בשבוע האחרון של הטיול, ברכב שאנחנו לוקחים מהם.

נגמר הטיול. אנחנו בחזרה בסניף של דולר בלוס אנג'לס. שם מודיע לנו הנציג הפחות נחמד שבעצם סגרו לנו את ההשכרה הזאת בסן פרנסיסקו ולכן מבחינתם זו השכרה סגורה. אין להם אפשרות להחזיר לנו את הכסף. אם אנחנו רוצים, צריך לטפל בזה מול המשרדים הארציים של חברת דולר. אני מבטיחה לעצמי במקום שאת הכסף הזה נקבל ויהי מה. עכשיו זה כבר עניין לגמרי עקרוני.

איך קיבלנו בסוף את הכסף בחזרה

בשלב ראשון, אני חוזרת אל הנציגים בפייסבוק. שם אומרים לי שיבדקו ואחרי יומיים חוזרים עם החזר של חצי מהסכום. מבחינתם, חתמנו שאנחנו רוצים ביטוח רודסייד אסיסטנס ולכן היה לנו כזה. את ההחזר החלקי הם עושים מטוב ליבם ולפנים משורת הדין ולא כי הם חייבים לנו משהו.

בשלב הזה, אני עושה שני דברים. קודם כל מתעדת את הכל בפוסט בבלוג שלי באנגלית. אם בא לכם, מוזמנים לקרוא אותו כאן. זה בגדול אותו הסיפור שאני מספרת כאן בעברית, אז אל תרגישו שאתם חייבים. שנית, אני פונה לרשויות בארה"ב. כל ההליך הזה של החתמה "בלנקו" על מסך דיגיטלי נראה לי לא תקין, וממה שאני קוראת ברשת זה גם לא חוקי במדינת קליפורניה. אז שלחתי פניה גם לתובע הכללי של קליפורניה וגם לגוף פניות הציבור האמריקאי שנקרא Better Business Bureau. זהו גוף ממשלתי שהוא סוג של מועצה לצרכנות.

התובע הכללי מודים לי על פנייתי ומוסרים שהם שומרים אותה לשימוש עתידי במידה ויחליטו לתבוע את דולר. יותר מזה קשה להם לעשות כי מסתבר שהחברה בכלל נמצאת באוקלהומה. היות וגם אני לא בדיוק תושבת או אזרחית קליפורניה, הטיפול מסתיים בזה. ה-Better Business Bureau מתגלים כאפקטיביים הרבה יותר. אחרי שהם מעבירים את הטיפול לסניף שלהם באוקלהומה, הם פונים בצורה מסודרת לחברת דולר. בתגובה החברה מוסרת שהם עדיין עומדים על כך שחתמנו על הביטוח הנוסף אבל "as a gesture of goodwill" הם מחליטים להחזיר לנו את שאר הכסף.

ובא לציון גואל, מבחינתי האישית.

איך תוכלו להמנע מסיפור דומה

הנושא של "מה היינו יכולים לעשות אחרת" הציק לי הרבה לאורך הטיול ואחריו. אנחנו טיילים מנוסים יחסית וכבר שמעתי הרבה סיפורים על מקרים דומים ובכל זאת נפלנו בפח. אחרי הרבה מחשבה גיבשתי לעצמי כללים שיכולים לעזור למנוע סיפור מעצבן כזה ואני חולקת אותם כאן. לכשעצמי, מתכוונת לחזור לפוסט הזה ולשנן אותם לפני הטיול הבא שלנו.

  1. אם אפשר, בקשו להוסיף הערה בואוצ'ר שאומרת מראש שאתם לא מעוניינים בביטוחים או מוצרים נוספים. לא חושבת שזה תמיד אפשרי, אבל שווה לנסות.
  2. לא להסכים לחתום על מסך דיגיטלי לפני שאתם רואים את החוזה הכתוב, כולל הסכומים. אני אישית מתכוונת לעמוד על זה בהשכרה הבאה. מבחינתי, אם אי אפשר, אני מוסיפה בכתב ליד החתימה – no additional payment.
  3. כשנותנים לכם בסוף את הפקטה עם הניירות, לעצור לרגע ולמיין אותם. כל מה שיצא כרגע ממדפסת ויש בו משהו ספציפי להשכרה שלכם, לעצור ולקרוא. כולל לודא שמות, תאריכים ואת כל הפרטים. למרות העייפות, הג'ט לג, הרצון לעלות כבר לרכב ולהתחיל בטיול. בכל זאת, לשבת בצד ולעשות את כל זה.
  4. אם אפשר ואם המסלול מאפשר, כדאי להעביר את היום-יומיים הראשונים באיזור השכרת הרכב כדי שאפשר יהיה לחזור בקלות. זה גם טוב למקרה שיש תקלות טכניות או שמשהו עם הרכב לא מוצא חן בעיניכם. אני לא חושבת שצריך להשתגע ולשנות מסלול רק בשביל זה, אבל אם אתם שוקלים את הנושא מסיבות אחרות, אז קחו בחשבון גם את זה.
  5. יש בעיה ואתם מדברים עם נציגים מחברת ההשכרה? לתעד, לתעד, לתעד. מדברים עם חברת השכרת הרכב בטלפון? להקליט את השיחה. מדברים עם נציג בדלפק? לבקש לתעד את השיחה בוידאו. כן, יכול להיות שזה לא נעים וקרצייתי, אבל אם יש לכם קובלנה ובעיה והסכום מצדיק את ההתעסקות ואי הנעימות, אז לעשות את זה.

האם אשכור בעתיד מדולר?

כן. משתי סיבות. קודם כל, כי סיפורים כאלו קורים גם בחברות אחרות. בבלוג שלי באנגלית הגיבו לי אנשים שאותו הסיפור קרה להם גם עם באדג'ט, למשל. קראתי גם על הנושא ומסתבר שבאופן כללי, חברות השכרת רכב הן שיאניות התלונות בתחומי התיירות. כולן. אין חברה ספציפית שמתהדרת ברקורד טוב יחסית לאחרות.

בנוסף, ממה שקראתי, התרגיל הזה חוזר על עצמו בסניף של דולר בשדה התעופה בלוס אנג'לס ובסניפים שלהם באוקלהומה. לא בסניפים אחרים. אני מאד מקווה שאם מספיק אנשים יעשו רעש ויתלוננו, זה יפסיק לקרות גם שם. בינתיים זה כן קורה. אני מתכוונת להמנע משכירת רכב בחברת דולר בסניף LAX ואמליץ לאחרים גם להמנע מכך. אבל בלוקיישנים אחרים, אמשיך לעבוד עם דולר, תוך כדי יישום הכללים שפירטתי כאן (בכל חברה שבה נשכור, בכל מדינה).

זהו, מקווה שזה יעזור לאחרים. ותזכרו, אם נתקלתם בבעיה של גביית יתר או תרגילים דומים בחברה אמריקאית, אפשר לפנות ל-Better Business Bureau ולקבל סיוע. זה לכשעצמו שווה המון!

אם נתקלתם במקרים דומים, אשמח אם תשתפו כאן. ספרו מה קרה ואיך נגמר.

 

]]>
https://gosite.co.il/westcoast/?feed=rss2&p=10160 25
חוזרים לארה"ב… והביתה! סיכום טיול קיץ 2017 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10148 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10148#comments Fri, 20 Oct 2017 08:10:50 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10148 את הפוסט הקודם סיימתי בלילה האחרון בקנדה, אותו בילינו ליד ויקטוריה, בריטיש קולומביה. משם, לקחנו מעבורת שהובילה אותנו בשיט של כמעט שלוש שעות, בין איי סן חואן שבמיצר בין קנדה וארה"ב.

חוצים לארה"ב!

השיט במעבורת אמור היה להתחיל ב-12 בצהריים, אבל כיוון שהפעם מדובר בחציית גבול לארה"ב, בעלי דרכונים זרים התבקשו להגיע שעתיים לפני. תהליך הכניסה לאיזור המעבורת היה יעיל, מהיר וידידותי. נציגים של ארה"ב בדקו את הדרכונים והויזות שלנו וערכו את התחקיר הרגיל. חשבנו שבזה סיימנו את התהליך, אבל הסתבר שגם בירידה בחוף האמריקאי שוב בודקים דרכונים ומתשאלים. לא נורא, כל התהליך לוקח ממש כמה דקות וכולם היו אדיבים, לדעתי יותר מהמקובל במעברי גבול אחרים שחצינו.

אחרי שעוברים את כל הבדיקות, מעמידים את הרכב בטור המתאים לקראת עלייה למעבורת ומחכים כשעה. יש חנות דיוטי פרי קנדית קטנה עם כל מיני מזכרות, קפה וקצת אוכל אז ניצלנו את ההזדמנות לבזבז את כל הכסף הקטן הקנדי שנשאר לנו. עלינו למעבורת, שבעים ומרוצים, החננו את הרכב בבטן המעבורת ועלינו לסיפונים העליונים. המעבורת עוברת בין איי סן חואן ואיי אורקה. לא סתם קוראים לאיים האלו איי אורקה, באמת יש כמה להקות של לוויתני אורקה באיזור באופן קבוע. למעשה, הנתיב של המעבורת נקרא "נתיב הלוויתנים" ועל הסיפון יש פוסטרים כדי לסייע לנוסעים לזהות את שלל היונקים הימיים שאמורים לראות בדרך. בפועל, לא הצלחנו לראות שום דבר חוץ מכמה שחפים.

חוצים את וושינגטון

היה מוזר וקצת מרגש להיות שוב בארה"ב. הרגשנו שבאמת החלק ה"מעניין" של הטיול שלנו כבר נגמר. ביקרנו בוושינגטון, אורגון וקליפורניה כבר כל כך הרבה פעמים שמבחינתנו, הגענו כדי לחצות אותן ולהגיע הביתה. קצת עצוב לכתוב את זה, אבל זו האמת. היתה לנו תחושה של סוף טיול, למרות שנותרו עוד שבועיים עד הטיסה.

נסענו ישירות לסיאטל שם עצרנו ללילה. שמחנו לגלות שיורד גשם שמנקה את האוויר. כבר לא היה עשן ואפשר היה לטייל קצת. למחרת בבוקר נסענו לבקר במוזיאון האווירי של סיאטל שהתגלה כמוזיאון גדול ומרתק. הצטרפנו לכמה סיוריים מודרכים במוזיאון, דגמנו את התערוכות ובילינו שם כמעט עד הסגירה.

20170918_105525 20170918_113329

והלאה… אל אורגון

בערך בחמש עזבנו את המוזיאון ונסענו דרומה, עד פורטלנד, אליה הגענו בשעות הערב. התמקמנו למשך שני לילות באחד מבתי המלון בעיר, בעיקר כי חיכינו להזמנות שערכנו באתר של אמאזון. בתור כתובת המשלוח נתנו את אחד הלוקרים של אמאזון בפורטלנד. למי שלא מכיר את השירות, לאמאזון יש מעין "ארוניות" או לוקרים lockers ברחבי ארה"ב. אפשר להזמין מהאתר ולבחור את אחד הלוקרים בתור היעד. כשהפריט מגיע – תוך יום או יומיים – מקבלים אימייל עם ברקוד, איתו ניגשים ללוקר, סורקים, פותחים ואוספים את החבילה. היה קל מאד למצוא את הלוקר וכבר למחרת התחדשנו בשלל פריטים מאמאזון.

מהלוקר, יצאנו אל דאונטאון פורטלנד. למרות שזה הביקור השלישי שלנו בעיר, עדיין יצא לנו להסתובב סתם ככה בדאונטאון. החננו את הרכב בחניון מרכזי ומשם יצאנו ברגל לכיכר פיוניר ולרחובת העיר. הלכנו לא מעט והגענו עד פארק וושינגטון הענקי. בפארק הזה מצויים גם גן החיות, גן הורדים בו כבר ביקרנו בעבר והגן היפני שהיה יעד הביקור שלנו הפעם.

הכניסה לגן היפני לא זולה בכלל, בסביבות $50 לאדם, אבל החלטנו שאנחנו משקיעים כדי לבדוק את האטרקציה הכי נחשבת באיזור. הגן לא גדול מאד, בהחלט מעוצב ומיוחד. קשה לי לאמר בדיעבד שאני חושבת שהמחיר היה מוצדק, בפרט שגן הורדים המרהיב הסמוך חינמי לגמרי…20170919_143805 20170919_142404 20170919_152015

למחרת, המשכנו בנסיעה, עם עצירות פה ושם לשופינג, כי בכל זאת באורגון אין מס קניה. עד הערב הגענו כמעט עד הגבול עם קליפורניה ועצרנו במלון בעיירה אקראית בדרך – מדפורד. הנסיעה הפתיעה אותנו מבחינת הנוף. כבר חצינו את אורגון בכביש 101 לאורך החוף וגם בכביש 97 דרך בנד, אבל זו היתה הפעם הראשונה שנסענו את i-5 לכל אורכו והוא בהחלט סיפק כמה קטעי דרך עם נופים משובחים.

(לא צילמנו, כי צילמנו. כלומר, לאורך כל הטיול היתה מצלמת גו-פרו מחוברת לרכב שתיעדה בטיים-לאפס את כל הנסיעה. מה שחסר זה רק שנמצא את הזמן כדי לערוך את כל זה לסרטון בהילוך מהיר…)

חוזרים לקליפורניה – איזור המפרץ

הגענו לקליפורניה! כבר ממש מריחים את הבית. היעד הראשון שלנו היה איזור סן פרנסיסקו. ביום ה-60 לחוזה התבקשנו להגיע ללוקיישן ראשי של חברת דולר כדי להאריך את החוזה וכנראה להחליף את הרכב. זה נוהל מקובל בהשכרות ארוכות שמטרתו לודא שהרכב במצב תקין ולקחת אותו לטיפולים ע"פ הצורך. כמובן, בטיולים שלנו אנחנו די "קורעים" את הרכבים מבחינת מרחקים, כך שברור שצריך טיפולים. טיפול אחד עשינו בעצמנו בדרך, ביוקון, כי לא נשאיר רכב 15,000 קילומטר בלי החלפת שמנים. בכל מקרה, היה לנו נוח הפעם להחזיר את הרכב ולא להכנס שוב למוסך, מה עוד שהיו לי עניינים לא פתורים עם חברת דולר. לא אכנס כאן לסיפור כולו, אלא ארחיב יותר בפוסט סיכום מנהלות לטיול.

מימין, הרכב שלקח אותנו מקליפורניה לאלסקה ובחזרה. משמאל, הרכב החדש, זהה לגמרי למעט הצבע, עם פחות קילומטרים ואחרי שהעברנו אליו את הציוד.

20170922_150703

אז נשארנו עם שבוע וחצי שהיינו צריכים להעביר בקליפורניה. המממ… מה עושים? ששת הימים האחרונים היו "סגורים": היתה לנו הזמנה של כמה ימים בפארק סקויה אנד קינגס, ואחריה ביקור אצל חברים לעוד יומיים. עד אז החלטנו פשוט לחלק את הדרך לחלקים קטנים ולהכיר קצת יותר לעומק כל מיני מקומות.

התחלנו בעמק הסיליקון. ביקרנו באוניברסיטת סטנפורד בפאלו אלטו והצטרפנו לסיור מודרך. את הסיור מובילה סטודנטית שנה ב' שמתלהבת כמו שרק צעירה אמריקאית יכולה. כולה אנרגיות חיוביות וקופצניות ואין מאושרת ממנה ללמוד בסטנפורד. למדנו הרבה גם על ההיסטוריה של האוניברסיטה וגם על הווי הסטודנטים שלא ברור לי איך נשאר להם זמן ללמוד בין שלל החוגים, משחקי הספורט וארוחות השחיתות.

20170922_111002 20170922_111507

הביקור מומלץ ולו כדי לראות את העושר המדהים של אוניברסיטת ivy league אמריקאית. השטח של האוניברסיטה גדול יותר מזה של קרית אונו בה אנו גרים אז הסיור המודרך בהחלט כדאי (וגם חינמי).

עוד ביקרנו במוזיאון ההיסטוריה של המחשב בפאלו אלטו. מוזיאון מצוין, עם מוצגים מרתקים והדרכות מושקעות. גם כאן, העושר ניכר… וגם האהבה לטכנולוגיה המדהימה הזאת. מוזיאון חובה לגיקים של מחשבים ומומלץ גם למי שסתם מתעניין.

20170923_111934 20170923_113251

מפאלו אלטו התקדמנו כשעה דרומה אל סנטה קרוז. ביקרנו באחת משמורות הסקויה הצפוניות לעיר. בביקורי עבר היינו בשמורה החשובה יותר – Big Basin State Park – והפעם בחרנו בשמורת Henry Cowell Redwoods State Park שקרובה יותר לעיר. בשמורה יש מרכז מבקרים נחמד ומסלול מעגלי של כקילומטר בין עצי סקויית החוף.

20170924_133850_HDR

סקויות או לא סקויות, היה בפארק ריח של מנגלים ובעיקר רעש. צלילי באסים רועמים הורגשו כבר במגרש החניה ולאורך המסלול של הסקויות. הסתבר שלא רחוק מהפארק נערכה הופעה בשטח פרטי ואין מה לעשות, כל המבקרים סובלים. כדי להרחיב את הטיול ולהתרחק מהמוזיקה, יצאנו למסלול קצת יותר רחוק, שהיה חביב מאד.

עוד בסנטה קרוז, יצאנו לבקר ב-Natural Bridges State Beach, חוף חביב עם "גשר" אחד בים. 20170925_100728

משם המשכנו בטיילת המקסימה של סנטה קרוז עד למזח עצמו. את הבורדווק הידוע, עם מתקני השעשועים ראינו מרחוק, אבל כן הלכנו במזח עד קצהו, אכלנו שם גלידה ועמדנו שעה ארוכה לצפות באריות הים –

20170925_121742(1)

זכינו גם לראות לוטרת ים מקסימה, שבמשך שעה ארוכה צללה בכל פעם והוציאה גוש של צדפות מהעמודים של המזח ואז שטה על הגב ופיצחה אותן אחת אחת. התמונות שלה לא יצאו מוצלחות (היו לנו רק טלפונים) אבל יש לנו כמה סרטונים נחמדים למזכרת.

אחרי יומיים באיזור סנטה קרוז המשכנו בדרכנו לעבר פארק סקויה אנד קינגס. בדרך עצרנו בעיר פרזנו לבקר בגן החיות שלה שמקבל ציונים גבוהים בטריפ אדוויזר. אכן, גן חיות מקסים. לא גדול מדי אבל גם לא קטן, והמתחמים של בעלי החיים מקסימים. במיוחד התרשמנו מהספארי האפריקאי שם בעלי החיים חופשיים בשטח גדול. קצת כמו הספארי שלנו, אבל בני האדם צופים מרחוק ולא נכנסים עם רכב.20170926_140700

20170926_134932

אחד ההיילייטים של הביקור היה האכלת ג'ירפות. כמו בהרבה מקומות בעולם, הבינו גם שם שמבקרים אוהבים להאכיל חיות. אז מצד אחד מקפידים על כך שלא יאכילו "סתם" במזון לא מתאים (יש שילוט, כולל טלפון לאזעקת עזרה, וגם המון אנשי צוות ברחבי הגן) ומצד שני, מאפשרים האכלה מבוקרת בנקודות מסויימות. תמורת שלושה דולר, אפשר לקנות כמה עלי חסה ואישור להאכיל את הג'ירף –20170926_142911

פארק סקויה אנד קינגס

הנקודה המשמעותית האחרונה בטיול היה פארק סקויה אנד קינגס. בפארק הזה היינו בשנת 2009, בטיול הראשון שלנו בארה"ב והתאהבנו בו. בשנת 2015 רצינו לחזור אליו, אבל שריפה עצומה גרמה לכך שנאלצנו לבטל את הביקור. הפעם הצלחנו להגיע. הדגש בביקור היה קינגס קניון, אותו חלק של הפארק שלא היינו בו בעבר.

היינו שלושה ימים בפארק, מתוכם יומים בקינגס קניון שהיה קצת מאכזב. שילוב של עשן באוויר בגלל שריפה לא גדולה מדי באיזור אחר בפארק, יחד עם נוף יחסית שרוף עדיין מהשריפה שהתרחשה שנתיים קודם לכם ויובש של סוף קיץ. הקניון עצמו מעניין ושונה מאד מהקניון של יוסמיטי, אבל גם פחות מרשים ממנו. הוא פחות סלעי ואין לי ספק שהוא יפהפה כשהעצים שעליו ירוקים, אבל בתחילת אוקטובר, הם היו יבשים וחומים. בכל זאת, מצאנו לנו כמה פינות חמד במסלולים רגליים.

20170927_180701 20170927_174444 20170928_092533_HDR 20170927_181538_HDR

ביום השלישי, חצינו את הפארק דרומה ועצרנו בחורשות הסקויה כדי לראות את הגנרל גרנט וידידיו – 20170929_124346_HDR 20170929_125105_HDR

באופן סימלי ומרגש מבחינתנו, המקום האחרון שביקרנו בפארק היה העץ הגדול בעולם: הגנרל שרמן. בשנת 2009, כשביקרנו באפריל, הגענו עד לעץ הזה ממש והוא היה ההיילייט של הביקור שלנו. יש לנו תמונה משפחתית מפורסמת (לפחות אצלנו במשפחה היא מפורסמת) יחד עם הגנרל שרמן –

sherman2009

זה היה הטיול הראשון שלנו בארה"ב והפארק הלאומי הראשון שביקרנו בו. עכשיו, בסגירת מעגל מוזרה, ביקרנו באותה נקודה ממש, וזה היה הפארק הלאומי האחרון שלנו, בטיול האחרון שלנו בארה"ב (לפחות לפי שעה). החלטנו להעמד באותו סידור ולהצטלם שוב. מצאו את ההבדלים…

sherman2017

זהו… את היומיים הבאים בילינו אצל חברים ליד לוס אנג'לס עם הרבה שיחות וחברה וקצת שופינג וארגוני מזוודות. בסוף הביקור נפרדנו מהם ונסענו לשדה התעופה, שם החזרנו את הרכב ועלינו לטיסה מלוס אנג'לס לניו יורק. משם, שוב עם אזארבייג'אן איירליינס, בטיסה נוחה מאד בבואינג 787 לבאקו. המטוס היה חצי ריק, אז הצלחנו לתפוס לנו שורת מושבים לכל אחד וללכת לישון קצת. לסיום, טיסה קצרה מבאקו לישראל, וזהו, אנחנו שוב בבית!

תם וכמעט נשלם סיפור הטיול שלנו לקיץ 2017 – מלוס אנג'לס לאלסקה ובחזרה. עוד יש הרבה עבודה על עריכת תמונות וסרטונים, אבל כמו תמיד, חזרנו לשגרה אינטנסיבית וכל הדברים האלו יחכו עוד קצת. ולא, עדיין אין תכנית לטיול הבא, אז עד שתהיה, אני כאן ואשמח כרגיל לשיתופים ולתגובות!

]]>
https://gosite.co.il/westcoast/?feed=rss2&p=10148 20
סיכום אלברטה ובריטיש קולומביה – ספטמבר 2017 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10092 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10092#comments Sun, 08 Oct 2017 20:10:47 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10092 אתחיל מהסוף, אנחנו בבית! לפני שלושה ימים נחתנו אחרי 70 ימי טיול. עדיין בשלבי התאוששות מהג'ט לג אבל אני שוב כאן כדי לסיים את סיכומי הטיול.

הפסקתי אחרי שסיימנו את הנסיעה באלסקה הייויי ועצרנו בדוסון קריק.המצב היה מייאש למדי. כאילו לא הספיקו השריפות בבריטיש קולומביה עצמה, שריפות ענק במדינות וושינגטון ואורגון העלו עוד יותר את מפלס זיהום האוויר עד לקנדה. גם אם היינו רוצים למהר ו"לחתוך" דרומה, המצב בכל צפון-מערב היבשת היה בכי רע.

אחת האופציות שבחנו היתה לנסוע מזרחה. במקום לנסוע ללוס אנג'לס משם היינו אמורים לטוס לניו יורק, אולי נסע עד החוף המזרחי ברכב? אפשר יהיה להספיק לטייל קצת בקוויבק ואולי אפילו לצפות בצבעי שלכת. בירור מול חברת השכרת הרכב העלה שעבור החזרת הרכב בניו יורק במקום בלוס אנג'לס נשלם כאלף וחמש מאות דולר. החזר על טיסות הפנים לא נקבל. כיוון שבכל מקרה התכוונו לעבור בפארק לאומי ג'ספר החלטנו לא להחליט ופשוט לנסוע קצת מזרחה ללינה בעיירה גרנד פריירי.

בבוקר קמנו והחלטנו שלא מתחשק לנו להוסיף קוסט טו קוסט בקנדה (נתיב ארוך במיוחד!) לטיול הזה. ההחלטה התקבלה לדבוק במסלול המקורי, פחות או יותר. גם בג'ספר היו עדכוני עשן, אז החלטנו פשוט לעצור לכמה ימים בעיר אדמונטון ולקוות לטוב. העשן והשריפות הרי לא ימשכו לנצח ועם קצת מזל, העניינים יסתדרו לאורך המסלול שלנו עד שנגיע.

אדמונטון

אדמונטון קרצה לנו משתי סיבות. האחת היא שמדובר בעיר מעניינת שטרם ביקרנו בה. השניה – והחשובה יותר – היא שממש כמה שבועות קודם לכן חבר טוב של דן עבר לגור בעיר. כיוון שהיה מדובר בסופ"ש, תאמנו מול המשפחה ובילינו יום וחצי נחמדים מאד בעיר. בערב הראשון יצאנו לבלות בקניון.

20170908_182739

באדמונטון קר מאד בחורף אבל למקומיים יש פתרון: מרכז קניות ענקי סגור ומחומם. כמה גדול? מספיק גדול כדי להכיל בתוכו מתחמי בידור רבים.20170908_184610

כולל אפילו פארק מים עם מגוון מגלשות מים ובריכת גלים ענקית!

20170908_185309

למחרת יצאנו לבקר במבצר של אדמונטון Fort Edmonton.

20170909_120831

לא מדובר במבצר בסגנון ימי הביניים או אפילו במתחם צבאי. הפורטים ההיסטוריים בקנדה היו למעשה תחנות מסחר. בני השבטים המקומיים מכרו בהם פרוות של בעלי חיים שצדו ויכלו לקנות בתמורה סירים, בדים ושאר מצרכים. בתוך כל פורט חיו כמה משפחות והוא אכן היה מוקף גדר עצים שסיפקה הגנה בסיסית מפני חיות הבר שבאיזור. הגדר הזו לא נועדה להגן עליהם מפני האינדיאנים המקומיים, מסתבר. אם השבטים המקומיים היו מחליטים לתקוף, גדר כזו לא ממש היתה עוזרת. אבל בסה"כ התקיימו יחסים ידידותיים ואפילו עירוב אוכלוסיות. הגברים האירופאיים התחתנו עם נשים מקומיות והאוכלוסיה בפורט היתה מעורבת.

את כל זה למדנו במהלך הביקור המרתק במקום. פורט אדמונטון הוא כיום מוזיאון היסטורי פעיל שמשחזר את ההיסטוריה של אדמונטון מתקופת הפורט הקדום ועד המאה ה-19. הביקור התחיל בנסיעה ברכבת קיטור שלקחה אותנו אל הפורט עצמו. משם הלכנו ברגל ועברנו בזמן בין רחוב אחד לשני עד שהגענו כמעט לתקופתנו.

20170909_115218

הקטע המעניין ביותר מבחינתנו היה בפורט עצמו, שם שוחחנו ארוכות עם "מתיישבים" ועם אינדיאנים מקומיים ולמדנו על ההווי התקופתי.

20170909_130559

חוץ מהעניין החינוכי, היו גם שלל משחקים ובילויים, כולל מיני גולף ואפילו לונה פארק קטן עם גלגל ענק וקרוסלות. כיף במיוחד כשזה עם חברים מישראל!

בסיום הביקור הארוך נפרדנו מהחברים והמשכנו הלאה. העידכונים מג'ספר היו מבטיחים כך שהתחלנו בנסיעה מערבה לעבר הפארק. מקום לינה בג'ספר במילא כבר אין ואפילו בהינטון הסמוכה הכל היה מלא אז עצרנו ללינה בעיירה Edson, במרחק שעתיים נסיעה מהפארק.

פארק לאומי ג'ספר

הרוקיז הקנדיים בכלל – ופארק ג'ספר בפרט – הם מהמקומות היפים ביותר בעולם. וגם מהיקרים והעמוסים ביותר. כבר ביקרנו בג'ספר במשך כמה ימים בשנת 2011 כך שלא תכננתי ביקור ממושך במיוחד הפעם. ובכל זאת, כשמקום כזה נמצא "על הדרך" נראה לי פיספוס לא לעצור למסלול הליכה.

בחרתי באחד המסלולים המומלצים בפארק שעדיין לא עשינו, מסלול חמשת האגמים. בבוקר נסענו אל תוך הפארק, איתרנו את תחילת המסלול ויצאנו לדרך. המסלול לא קשה ואורכו כ-5-6 ק"מ. אפשר גם לעשות רק חלק קטן יותר ממנו ועדיין לראות את רוב האגמים. לנו יצא (לא לגמרי בכוונה) שעשינו את המסלול המורחב, כולל תוספת שהאריכה אותו לשמונה קילומטר.

מזג האוויר היה מעולה והכי חשוב, השמיים היו כחולים ונקיים מעשן!

20170910_121901

האגמים עצמם מקסימים. חמישה אגמים קטנים בצבעי טורקיז ירקרק.20170910_131927 20170910_131506 20170910_130715

אחרי הטיול נכנסו לג'ספר לארוחת צהריים קלה בסניף של רשת A&W והמשכנו בנסיעה. היעד הבא שלנו היה וונקובר איילנד ולשם כך היינו צריכים להגיע לאיזור וונקובר כדי לעלות על מעבורת. הצלחנו לנהוג עוד חמש שעות ביום הזה ועצרנו ללינה בעיר קמלופס.

וונקובר איילנד

יצאנו בבוקר מקמלופס, מרחק כארבע שעות נהיגה מנקודת העלייה למעבורת. קיווינו לעלות על המעבורת של השעה שתיים וחצי ואם נפספס, לעלות על זו של שעה חמש. ממה שקראתי, ביום חול באמצע ספטמבר אין צורך להזמין מקומות מראש, אז פשוט יצאנו וקיוונו לטוב. אחרי עצירה לארוחת צהריים, הגענו לאיזור המעבורת כשעה לפני הזמן. סדרנים כיוונו אותנו לנתיב המתאים לפי יעד הנסיעה שלנו והודיעו לנו שכבר אין מקומות למעבורת. כל מי שמחכה שם בנתיבים, מקווה לעלות למעבורת של חמש. רק מי שהזמין מקומות מראש זכה לעבור לנתיב העוקף ולעלות למעבורת.

הצטרפנו להמוני הקנדים הממתינים בסבלנות, ישובים בטור שלנו ברכב.

20170911_164033

הקנדים אולי ממתינים בסבלנות, אבל אצלי הפתיל הישראלי קצת קצר יותר. אחרי עשר דקות, יצאתי מהרכב וניגשתי שוב לסדרן. שאלתי אותו אם לפחות אפשר להבטיח לנו שההמתנה הארוכה תשתלם ושנוכל לעלות למעבורת של השעה חמש. הוא הוציא מכיסו מעין מחשבון קטן, בדק והודיע לי ששני שליש מהמקומות במעבורת כבר הוזמנו כך שאי אפשר להבטיח שום דבר. אין ברירה אלא לחכות כמו כולם וכל הקודם זוכה.

חזרתי לרכב ונפל לי האסימון. אם אפשר להזמין מקומות באינטרנט, למה בעצם לא להזמין מקומות למעבורת של השעה חמש ולהבטיח את מקומנו? וכך עשינו. בקלות רבה נכנסתי לאתר, נתתי פרטי כרטיס אשראי והזמנתי לנו מקומות. היו עוד שלוש שעות עד לעלייה למעבורת ועכשיו כשהכרטיסים שלנו מובטחים, נפרדנו לשלום מהתור והלכנו לטייל קצת באיזור המזחים. באמת שאין לי מושג למה מאות הקנדים שעמדו בתור לא עשו את אותו הדבר.

תוך חמש דקות נסיעה חנינו ליד איזור הנמל של Horseshoe Bay ממנו יוצאת המעבורת.

20170911_145848

העברנו שעתיים נינוחות בטיול על המזח, צפייה בכלבי ים, כוכבי ים ושחפים. יש במקום פארק קטן ונחמד, עם ספסלים, עצים, מזרקה ושירותים ציבוריים והיה נחמד מאד להמתין שם ולא בטור המכוניות. כשהגיעה השעה היעודה, חזרנו עם הרכב לאיזור העלייה למעבורת והפעם עברנו גם אנחנו בתור המהיר לבעלי הזמנות ותוך זמן קצר עלינו על המעבורת.

הנסיעה במעבורת היתה נעימה וקצרה ותוך פחות משעה הגענו לעיירה נאינמו באי וונקובר ועצרנו ללינה במוטל ליד הנמל.

למחרת בבוקר נסענו בכבישי האי אל חלקו הדרומי, אל עבר פארק לאומי פאסיפיק רים. למרות שההחלטה הסופית להגיע לשם התקבלה רק כמה ימים קודם לכן, הצלחתי להזמין לנו דירת AirBNB לארבעה לילות בעיירה יוקלולט. החלק הראשון של הנסיעה היה פשוט יחסית והביא אותנו לחורשה המומלצת לעצירה בדרך: Cathedral Grove. המקום היה עמוס במטיילים, למרות שמדובר בסה"כ בחורשה לא גדולה במיוחד. המסלול דומה להרבה מסלולים אחרים שביקרנו בהם ביערות של החוף הצפון-מערבי.

20170912_113054

בכלל, כאן התחלנו להבין שלנו יהיה קשה לעשות חסד עם הפאסיפיק רים. ביקרנו כבר פעמיים בפארק אולימפיק, פעמיים בפארק הרדוודס ובעוד המון פארקים ושמורות אחרות בנורת'ווסט. השילוב של עצי ארז ואשוח ענקיים ביער גשם קר כבר לא מרגש אותנו במיוחד וגם לא חופי האוקיינוס הפראיים. כלומר, זה נחמד, אבל לא מחדש הרבה למי שמכיר את האיזור.

המשכנו מהקת'דרל גרוב לכיוון דרום. הכביש הפך צר יותר ויותר והתפתל בין ההרים. נסיעה בדרך נופית יפה אבל לא קלה לנהיגה. אחרי כשעתיים הגענו לדירה החביבה והתמקמנו ביוקללט. את הימים הבאים העברנו במנוחה וטיולים.

פארק הפאסיפיק רים

הקדשנו את אחד הימים לביקור בפארק בעיירה הסמוכה, טופינו. פתחנו את הבוקר בירידה אל אחד מהחופים של הפארק כדי להציץ בבריכות הסלעים בזמן השפל.

20170913_105836

ראינו הרבה שושני ים ואפילו הצלחנו למצוא כמה כוכבי ים (לא פשוט בימינו, כיוון שרובם נעלמו בגלל מגיפה לאורך החוף). אחרי שיטוטים בחוף חזרנו לרכב ונסענו לבקר בטופינו. בהתאם להמלצה שקיבלנו במרכז המבקרים המקומי, עצרנו לאכול במתחם גולשי הגלים ואז המשכנו לטעימה מהיערות. יש שני מסלולים פופולריים ליד טופינו שאמורים להראות את ההיילייט של הפארק וזוכים לביקורות נלהבות בכל האתרים. הלכנו לאורכו של אחד מהם – מסלול מעגלי על דקים מעץ  עם המון מדרגות בדרך – וזה הספיק לנו. יפה, כן? רק שאנחנו ברוויה יחסית ממסלולים כאלו.

Wild Pacific Trail

הלכנו לאורכו של השביל המיוחד הזה שנחשב לאחד הדברים הכי שווים לעשות בוונקובר איילנד. שביל חביב באורך של כחמישה קילומטרים שעובר ביערות המקומיים ומדי פעם נפתח בו פתח אל האוקיינוס.

20170914_125935 20170914_124809

זהו בעצם. מעבר לזה, פשוט נחנו בדירה וטיילנו רגלית ביוקללט. קצת לא נעים לי מהאיזור הזה שנחשב אחד היפים והשווים אבל באמת שאנחנו פחות התלהבנו. התשתיות פחות מפותחות בהשוואה לאיזורים דומים בארה"ב, ההגעה לא פשוטה בכלל והמחירים גבוהים. אני שמחה שהגענו ובדקנו בעצמנו אבל לדעתי איזור אולימפיק וחופי אורגון מעניינים יותר ובודאי נגישים יותר.

חוזרים לארה"ב ובדרך מאכילים כלבי ים

אחרי ארבעה ימים ביוקללט, ארזנו את מיטלטלנו ונסענו שוב אל האיזורים המיושבים יותר באי. הפעם רק עברנו דרך נאינמו והמשכנו הלאה לכיוון ויקטוריה, כדי לעלות על מעבורת בקו שונה שיביא אותנו אל ארה"ב עצמה. כדי שנוכל להגיע אל המעבורת בנחת, הוספתי לילה צפונית לויקטוריה.

כבר ביקרנו בעבר בויקטוריה כך שהפעם היה רק מקום אחד שרציתי להגיע אליו: המרינה של אוק ביי. מה שעניין אותנו שם היה כלבי הים. במרינה של אוק ביי אפשר לקנות דגי הרינג קפואים ולהאכיל בהם את כלבי הים המקומיים. כשהגענו, יצאנו החוצה לחפש את כלבי הים ובהתחלה לא ראינו אותם, אבל ממש כמו שהמוכר הבטיח ברגע שניגשנו לרציף עם שקית הדגים ביד, הגיעו כלבי הים.

20170916_162230

החיות החכמות האלו למדו איך למשוך את תשומת הלב של המאכילים. הם מוחאים כפיים ומשפריצים מים כדי לקבל עוד דגים וזה עובד מצוין לשביעות רצון שני הצדדים.

20170916_162048 20170916_162959

אחרי שביזבזנו $15 על דגים לכלבי הים חצינו את ויקטוריה והגענו למוטל לא רחוק מאיזור המעבורת. לילה אחרון בקנדה לטיול הזה. כאן גם אסיים את הפוסט. מקווה לסיים את סיפור הטיול בפוסט הבא.

]]>
https://gosite.co.il/westcoast/?feed=rss2&p=10092 4
סיכומי טיול: יורדים באלסקה הייויי https://gosite.co.il/westcoast/?p=10046 Sat, 16 Sep 2017 01:24:15 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10046 יש כיום שני כבישים שמחברים את אלסקה אל מדינות ארה"ב הדרומיות לקנדה: האלסקה הייווי הותיקה וכביש הקאסייר החדש יחסית. משיקולים שונים בחרנו לעלות בקאסייר צפונה ולחזור דרומה באלסקה הייווי וזה מה שעשינו בשבוע השני בחודש ספטמבר.

מה זה בכלל האלסקה הייויי

האלסקה הייווי הוא יותר מסתם כביש. מדובר בדרך שהיא סמל אז שווה להרחיב בכמה מילים לגבי ההיסטוריה שלה. ההתיישבות באלסקה התפתחה בתקופת הבהלה לזהב. עשרות אלפי אנשים – אולי יותר – נהרו לעבר היוקון ואחר כך לאלסקה כדי להתעשר. כדי להגיע למרבצי הזהב הם שטו בספינות עד המפרצים של חופי אלסקה, משם בסירות במעלה הנהרות ולבסוף במזחלות כלבים וברגל. דרך יבשתית ממדינות הדרום פשוט לא היתה.

המצב נשאר כך עד למלחמת העולם השניה. אחרי המתקפה בפרל הרבור, האמריקאים הניחו שהיפנים מתכוונים להמשיך לפלישה יבשתית אל תוך ארה"ב. ההנחה הזו התחזקה  כשהיפנים פלשו לאיים הקיצוניים בשרשרת האיים האלוטיים – כיום חלק ממדינת אלסקה. מבחינת האמריקאים, היה ברור שיפן מתכוונת לכבוש את אלסקה ושחייבים להתארגן מיד עם הגנה על חלק זה של ארצות הברית. ספינות וכוח אווירי לא הספיקו להם והתקבלה ההחלטה להעביר כוחות יבשתיים מאסיביים לאלסקה.

לשם כך החליטו האמריקאים לפתוח נתיב יבשתי לאלסקה ומהר. העובדה שהדרך חייבת לעבור במדינה אחרת – קנדה – לא הפריעה להם יותר מדי. הם פנו בבקשה רשמית לקנדה אבל לא התעכבו לקבל תשובה אלא העבירו מיד כוחות צבא והנדסה גדולים אל תוך קנדה והתחילו בעבודות. קנדה מצידה ניהלה דיון פנימי ואחרי חודש – כשהאמריקאים כבר עמוק בתוך הפרוייקט – הודיעו הקנדים שמצידם זה בסדר.

במשך עשרה חודשים התנהל פרוייקט מזורז של פתיחת ציר דרך השטחים הענקיים והריקים של צפון בריטיש קולומביה והיוקון בואכה דרום אלסקה. עשרה חודשים באיזורים האלו זה אומר עבודות בקרקע קפואה בתנאים קשים של קור ושלג. האמריקאים הסדירו את זכויות המעבר שלהם בכביש מול הקנדים מהבחינה המשפטית וגם הגישו לקנדה חשבון על מחצית מעלות פיתוח הדרך: 70 מיליון דולר (בערכים של שנות הארבעים של המאה שעברה – סכום די גדול).

בכוונה לא השתמשתי במונח "סללו" עד עכשיו. הגרסה הראשונית של האלסקה הייווי היתה דרך עפר שהתאימה לכלים צבאיים עמידים ולא היתה פתוחה לציבור. רק בשנות החמישים והשישים הקנדים סללו באופן הדרגתי חלקים מהדרך ופתחו אותה לתחבורה פרטית. תחזוקת כבישים באיזורים הקרים האלו היא אתגר לא פשוט כך שגם כשהיה כביש סלול ברובו, האלסקה הייווי נחשבה לאחד הכבישים המאתגרים למטיילים. עד היום אפשר למצוא התיחסות בספרי המטיילים לציוד המיוחד שכדאי לקחת. לא רק גלגל רזרבי (רצוי שניים), אלא גם דלק במיכלים, ציוד לתיקון רכבים, מים ואוכל למקרה שנתקעים. ההנחה היתה שקשה לחצות את הדרך בלי לסדוק שמשה או את החלק התחתון של הרכב.

אני יכולה להעיד שהיום האלסקה הייווי היא כביש נוח לנסיעה כמעט לכל אורכו. רק פעם אחת נתקלנו בקטע עמוס במיוחד בבורות בכביש ו"מדרגות" של frost heaves, הכינוי המקומי לקימורים בכביש שנגרמים בגלל קפיאת האדמה בחורף. המהמורות מסומנות היטב בדגלים כתומים כך שאין בעיה לדהור היום במהירות של מאה ועשרים קמ"ש לאורך ההייווי ולהאט רק כשצריך. זה משמעותי מאד כשמדובר בקטע כביש של 2300 קילומטר!

נוסעים לאורך האלסקה הייווי דרומה

למעשה, חלק מהאלסקה הייווי כבר נסענו בדרך הלוך לאלסקה, מוויטהורס ועד צומת טוק באלסקה (נקודת הסיום הרשמית של הכביש). הפעם נסענו בחזרה עם סטייה של יומיים בהיינס עליה סיפרתי בפוסט הקודם. בתכנון המקורי רציתי לקחת מעבורת מהיינס אל עבר העיירה שבצד השני של המפרץ, סקגווי ההיסטורית, ומשם להתחבר בחזרה לאלסקה הייווי.

כשהתחלתי לברר לגבי התאריך בו יצאנו מהיינס ראיתי שלא רק שהמעבורת יקרה מאד (את זה כבר ידעתי) אלא שהשעות שלה מאד לא נוחות לנו. כדי לנסוע במעבורת היינו צריכים למרוח חצי יום בהיינס ולהגיע לסקגווי אחר הצהריים, מה שלא היה מותיר לנו יותר מדי זמן לטייל שם. החלטנו לוותר על השיט ובמקום זה לצאת בבוקר בדרך היבשתית מהיינס. התחברנו כך לכביש האלסקה הייווי ונסענו הלאה עד וויטהורס.

בוויטהורס כבר בילינו ארבעה ימים בדרך צפונה לכיוון אלסקה. הפעם רק עברנו בזריזות כדי לעשות קצת קניות בסופרמרקט המקומי (מומלץ בחום, יש להם סניף מדהים של Real Canadian Superstore!) והמשכנו הלאה בכביש. החלטנו להאריך קצת את הדרך בנסיעה לעבר היישוב Carcross. השם לא קשור למכוניות אגב, המילה קאר היא קיצור לקאריבו במקרה הזה ומדובר בנקודת מעבר לעדרי קאריבו ענקיים.

בדרך עצרנו לתצפית על אגם האזמרגד – emerald lake. שעת בין הערביים החשוכה קצת לא איפשרה תמונות מאד מוצלחות אבל אפשר לראות שגוון המים הוא אכן טורקיז ירקרק יפהפה.

20170904_163412

נקודת עניין אחרת לאורך הדרך היא המדבר הקטן בעולם: מדבר קארקרוס. אוסף קטן ומפתיע של דיונות באמצע היוקון.20170904_164734

כבונוס קיבלנו גם דב גריזלי חביב שישב לו לצד הדרך ולעס עשב אדמדם. איכות התמונות מהטלפון שלי לא מצדיקה שילוב תמונה כאן, אז רק דמיינו לעצמכם את התמונה.

המשכנו לנסוע לאורך האלסקה הייוויי גם כשהחשיך, למרות שזה לא ממש מומלץ. לאורך כל הדרך יש אזהרות מפני מוסים על הדרך, וגם קריבו. ראינו לפחות שני מוסים וקריבו אחד דרוס והם גרמו לנו להיות ממוקדים מאד בשולי הכביש. הדבר האחרון שאתה רוצה זה להתנגש במוס על האלסקה הייווי. אין קליטת סלולר ואין שום דרך להזעיק עזרה, למעט לחכות לרכב שיעבור (מה שלא קורה הרבה בשעות הערב). חוץ מזה, כשרכב כמו שלנו מתנגש במוס, לא ממש נשאר למי לעזור.

ניסינו לעצור ללינה בדרך אבל המוטל שמצאנו היה די מלא. הציעו לנו חדרון במעין מתחם קטן, בלי שירותים ומקלחת צמודים. כדי לצאת לשירותים בלילה צריך לעבור למבנה אחר. מילא הדובים והמוסים, אבל קור אימים כבר בלילה ונראה לנו קצת מוגזם להתחיל לטייל בחוץ כדי להגיע לשירותים. חוץ מזה, כששאלנו לגבי אינטרנט, הסתבר שזה משאב מוגבל מאד אצלם. היו מוכנים לתת לנו גישה כדי לבדוק אימיילים אבל לא שום דבר חוץ מזה כי הם משלמים לפי בייטים בערך. בקיצור, הודינו לבעלת המוטל והמשכנו בדרכנו. הצלחנו לנהוג עד היישוב ווטסון לייק, סה"כ יום של 850 קילומטר. מצאנו חדר במוטל מקומי ועצרנו ללילה.

ווטסון לייק

ווטסון לייק הוא אחד היישובים שהתפתחו בעיקר בעקבות סלילת האלסקה הייויי. העיירונת הזאת נמצאת בערך בחצי הדרך בין וויטהורס לפורט נלסון (העיירה הבאה על הכביש) ולכן כמעט כולם עוצרים כאן.

אחד מסוללי האלסקה הייוויי, התגעגע הביתה וקבע בעיר שלט עם המרחק עד עיר הולדתו. אחרים הוסיפו עוד שלטים וכך נולדה מסורת מקומית של קיבוע שלטים בנקודה מסוימת בעיר. כיום יש למעלה ממאה אלף שלטים שהוסיפו מטיילים שעברו בעיר, במקום שנקרא "יער השלטים". אכן, לגמרי אווירה של יער שאפשר לשוטט בין השבילים שלו ולראות עוד ועוד שלטים.

20170905_092519 20170905_092932

במקום יש גם מרכז מבקרים שמספר על האטרקציה המיוחדת הזו. אפשר גם לקבוע שלט משלכם אבל אנחנו ויתרנו והמשכנו הלאה בדרכנו.

מווטסון לייק הכביש פונה מזרחה ודרומה, אל תוך בריטיש קולומביה. באופן מפתיע, בעל החיים הגדול שמשוטט כאן לצד הדרך… הוא הביזון.

20170905_123331

בקטע הזה חוצים גם את צפון רכס הרי הרוקיז, לאורך אגם מאנצ'ו היפהפה והירקרק. הגוונים הירוקים האלו נוצרים ממינרלים שמגיעים מהקרחונים הנמסים אל האגם.20170905_135839 20170905_135849 20170905_135855

בחלק הזה האלסקה הייווי הפכה מכביש דו מסלולי רחב עם שוליים מכובדים, לכביש הררי מתפתל וצר יותר. הנהיגה פחות קלה אבל הנופים מפצים על זה בגדול.

20170905_142614 מאטים קצת, ולא כי שום דבר לא בוער

את הנסיעה בחלק הזה של הכביש סיימנו בפורט נלסון, הישוב המשמעותי הבא אחרי ווטסון לייק. נותרו לנו פחות מחמש מאות קילומטרים עד סיום הכביש אז התיישבתי בערב במוטל כדי לבדוק מה עושים הלאה. כזכור, בדרך הלוך נאלצנו לשנות תכניות בגלל השריפות בבריטיש קולומביה. קיוויתי שחודש אחרי המצב ירגע ואפשר יהיה לטייל בהרים של בריטיש קולומביה שדילגנו עליהם קודם לכן.

התחלתי לבדוק מפות שריפות ואיכות אוויר וחשכו עיני. לא רק שעדיין יש עשן בבריטיש קולומביה, שריפות חדשות במדינות וושינגטון ואורגון מייצרות עשן מדרום שמגיע עד ונקובר. התמונות במפות האש היו קשות. כל רכס הרי הקסקיידס בער. סיאטל ופורטלנד סבלו מאיכות אוויר נמוכה ברמה של אחרי הפצצה גרעינית כששכבות של אפר מכסות את הכל.

לא רק שכל התכניות שלנו לטייל בבריטיש קולומביה לא יוכלו להתממש, גם לא ברור מה אפשר יהיה לעשות במקום. אין מה להתקדם לאיזור הקסקיידס (השלב הבא בטיול שלנו), זה היה ברור. אולי קליפורניה? נופ. גם קליפורניה אפופת עשן שריפות משלה, עד כדי כך שאפילו רצועת החוף מעושנת. התחלתי לבדוק נתיבים מזרחיים יותר והמצב היה עגום. גם איידהו ומונטנה עולות באש. בגליישר פארק האהוב שלנו מפנים מבקרים. למעשה, הדרך היחידה לעקוף את השריפות תהיה לנסוע עד צפון דקוטה (!) ומשם לדרום דקוטה, קולורדו, נבאדה והישר ללוס אנג'לס. כיוון שכבר היינו בכל המקומות באלו מספיק פעמים, ברור לנו היטב באיזה עיקוף מטורף מדובר. מה לעשות?

בינתיים קיבלנו התראות על אירוע זוהר צפוני משמעותי שאמור היה להגיע. פורט נלסון היא עדיין צפונית מספיק לתצפיות אורורה טובות, אז החלטנו עדיין לא להחליט ופשוט להשאר בה עוד יום כדי לנסות לראות אורורה. בערב יצאנו לאחד השדות הסמוכים וחיכינו. ראינו את הזוהר הצפוני אבל במופע לא מרשים במיוחד. לא דומה לחווית הזוהר הצפוני שהיתה לנו בביבר קריק ולא מצטלם טוב, אז תמונות אין.

למחרת יצאנו שוב לדרך. להשאר בפורט נלסון לנצח אי אפשר אז החלטנו להמשיך להתקדם ולהחליט למחרת מה לעשות. נסענו במאות הקילומטרים הבאים של הדרך עד לדוסון קריק. בדרך, האובך הולך וגובר ואי אפשר להכחיש את האפור בשמיים… נכנסנו שוב לאיזור העשן. בדוסון קריק עצרנו להצטלם בשלט שמסמן את התחלת האלסקה הייוויי –

20170907_170723

התלבטנו עם הגברת הנחמדה במרכז המבקרים לאן הלאה. מרוב יאוש כבר שקלתי לשנות כיוון לגמרי ולנסוע מזרחה. נבטל את הטיסה מלוס אנג'לס לניו יורק ונחזיר את הרכב בניו יורק בסוף המסלול. זה אמנם מחייב חציה של קנדה כמעט קוסט טו קוסט, אבל קטן עלינו. נוכל לטייל בקוויבק היפה בעונה נהדרת ושם כידוע, אין עשן. במרכז המבקרים התרשמו מאד מהגמישות שלנו. התשובה לשאלה "לאן ממשיכים" היתה "או לקוויבק או לונקובר איילנד, עדיין לא החלטנו".

בכל מקרה, כדי להמשיך מדוסון קריק חייבים לנסוע דרומה, אז החלטתי לכוון לעבר איזור ג'ספר. הוא די בדרך, הוא מקסים ובעיקר, הוא נראה נקי מעשן. כך עזבנו את דוסון קריק והמשכנו דרומה, לעבר העיירה הסמוכה גרנד פריירי. בזה סיימנו את חציית האלסקה הייווי ואת ההמשך אסכם בפוסט נפרד.

]]>
נפרדים מאלסקה עם חווית דובים אינטנסיבית במיוחד https://gosite.co.il/westcoast/?p=10042 Thu, 14 Sep 2017 18:09:39 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=10042 נפרדנו מאלסקה עם חוויית גריזלי אינטנסיבית במיוחד ואז חצינו את הכביש בהא הידיעה: האלסקה הייויי. הנה סיכום הימים האלו בטיול.

כמו שסיפרתי בפוסט הקודם, אחרי שראינו את אורות הצפון על הגבול בין קנדה לאלסקה וחצינו שוב את איזור פארק קלואני ביוקון, נכנסנו שוב לאלסקה. הפעם אל העיירה היינס – Haines. כמו כמה עיירות נוספות, להיינס אין קשר יבשתי ישיר אל אלסקה. אפשר לשוט בסירה לאלסקה או לעבור בקנדה אם בוחרים להשתמש בכבישים. מחירי המעבורת באלסקה יקרים מאד, בפרט להשטת רכבים, לכן בחרנו באופצית הכביש.

את הכביש היפה אל היינס תיארתי כבר בפוסט הקודם. העיירה עצמה היתה שקטה – אנחנו אחרי שיא העונה – וחביבה. כמה רחובות עם סופרמרקט, ספריה ומוזיאונים לתיירים, כולל המוזיאון היחיד בעולם לפטישים (לא ביקרנו).

20170902_181738

אנחנו הגענו להיינס כדי לחפש דובים בשפך נהר/אגם הצ'ילקוט. מקום יפהפה שהסלמונים מגיעים אליו בסתיו והוא מושך אליו המון דייגים. המים רדודים מדי בשביל כלבי ים ואריות ים, אבל לא בשביל בני אדם, עיטים מסוג bald eagle ודובים כמובן.

20170903_114757

20170903_105440

כמו שרואים בתמונה, גם כאן המים עמוסים בדגי סלמון, חיים וגם מתים. הנקבות שמשריצות גוססות ומתות. אחד הדייגים במקום הסביר לנו שנקבה שכבר השריצה נמצאת כבר בתהליך ריקבון ולא אוכלים אותן. אם עולה כזו בחכה, הם מחזירים למים. מחפשים רק נקבות שלא השריצו עדיין וממש מכוונים את הפיתיון לדגים ספציפיים.

היו לנו שני לילות, כלומר יום שלם, בהיינס. בבוקר נסענו לשפך הנהר והצצנו בו, בלי יותר מדי ציפיות. אנחנו יודעים שדובים בדרך כלל מגיעים מוקדם מאד בבוקר או בשעות הערב. בתחילת העונה, כשהם רעבים, הם נמצאים יותר שעות בנהר, לאורך היום, אבל באמצע ספטמבר הביקורים שלהם פחות תכופים.

הגענו למקום, החננו את הרכב והתחלנו להסתובב. טיילנו משפך הנהר ועד האגם המקסים.

20170903_110737

20170903_111221

כמה מילים על אתר הצפייה בדובים הזה. בניגוד לאתר שביקרנו בו בהיידר בתחילת הטיול, כאן אין דק עץ מאורגן שמפריד בין בני האדם לדובים. בתחילת העונה, כשהדובים רעבים והדגים מלאי מרץ, אפשר לראות כאן עשרות דייגים אנושיים וממש קרוב אליהם דובי גריזלי (לפעמים יותר מעשרה בבת אחת). אם זה לא מספיק, יש גם את התיירים. אטרקציית גריזלי כזאת מושכת אליה המון תיירים, רובם בקבוצות שמגיעות באוטובוס מאוניות הקרוזים שחונות בנמל.

השילוב של מאות אנשים ועשרות דובים, קרובים מאד ובלי הפרדה, הוא בעייתי. בעיקר לדובים. הדובים מתרגלים לנוכחות האנושית ופחות נרתעים ממנה. זה גורם להם להתקרב יותר בקלות לדייגים כשאלו מוציאים דג מהמים ולנסות לקחת את הדג. דייג אלסקני לרוב מצויד ברובה רציני וכשגריזלי מתקרב אליו, הוא בהחלט עלול לירות בדב. זה קורה לא מעט באיזור הזה וזו בעיה משמעותית.

השלט הזה מסמל את הבעיה. אזהרות דובים (יש אותן בכל פינה באתר הזה שהוא גם פארק מדינה מקומי) וחורי יריה בצללית הדב שאנשים הוסיפו מן הסתם בלי אישור הרשויות…

20170903_113429

אנחנו הגענו אחרי שיא העונה, כך שהיו מעט אנשים יחסית. בבוקר צחי הצליח לראות דב אחד דג סלמון (בזמן שאנחנו חיכינו לו בקצה המסלול שיביא את הערב) ואז חזרנו לחדר המלון החביב שלנו. אחר הצהריים יצאנו שוב לאתר כדי לחפש דובים. אחרי שישבנו יותר משעה על גדות הנהר, כבר כמעט התייאשנו. השעה היתה שבע בערב והחלטנו לנסות לנסוע עם הרכב לאורך הנהר, אולי נראה משהו. איך שחזרנו לנקודה שישבנו בה, ראינו שכולם מתקתקים במצלמות. אכן, גריזלי עבר בדיוק ליד הסלע שדן וצחי ישבו עליו קודם בסבלנות והישר אל הנהר.

במשך רבע שעה בערך, הדב דג סלמונים. אחד ועוד אחד. קל מאד לתפוס אותם והוא שולה אותם מהמים, יושב לאכול ואז ממשיך לדג הבא. כל זה במרחק של כעשרים מטר מאיתנו, על אי קטן בנהר. היה לנו ממש סרט של נשיונל ג'יאוגרפיק בלייב. וכן, צילמנו סרטים במצלמה והרבה! התאורה לא משהו, אבל הנה תמונות מהסרטון שלנו –

IMG_0523 IMG_0552 MVI_0557_Moment (2)

20170903_190128

זה לא הספיק לו והוא התקדם בנהר לחפש עוד דגים והפעם לכיוון הגדה עליה עמדנו (יחד עם עוד כעשרים אנשים אחרים). מתקרב ומתקרב, ובשלב הזה התחלנו כולנו ללכת לאט לאחור…

20170903_191328_Moment (2)

הדב הסתכל עלינו במבט תוהה אבל התמקד בדגים. בשלב מסוים הוא עלה על הגדה והגיע למרחק של כחמישה מטר מאיתנו. כאן כבר שמחתי שבכל זאת הבאתי איתי את ספריי הדובים שלנו… ההתרגשות היתה עצומה.

20170903_191328_Moment4 (2)

וכן, זה קרוב מדי לדב גריזלי. אל תנסו את זה בבית. לא קרה כלום, כי במפגשים האלו נדיר מאד שדב יתקוף אדם. כאמור, זה אתר בעייתי מבחינת הקרבה בין גריזלים לבני אדם, אבל עד היום מי שנפגע בהתקלויות זה אך ורק הדובים. ברור מי המין המסוכן יותר בין השניים.

הדב המשיך במסע הדיג שלו לאורך הגדה ונעלם בין השיחים. כולם חזרו לנשום ואנחנו  עזבנו את המקום.

עם החוויה המדהימה הזאת, נפרדנו מאלסקה. למחרת בבוקר יצאנו שוב לדרך והפעם דרומה, לחצות את האלסקה הייווי. וזה כבר שווה פוסט נפרד שיבוא בקרוב.

]]>
סיכומי אלסקה: פאלמר, גלן הייויי וואלדז https://gosite.co.il/westcoast/?p=9969 Thu, 07 Sep 2017 02:58:05 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=9969 יריד משעשע בפאלמר, המוני סלמונים ומפלי מים בואלדז ואפילו אורות הצפון! סיכום של עוד כמה ימים מוצלחים באלסקה.

אחרי שיט הלוויתנים עזבנו את סיוורד וחזרנו לעוד לילה באנקורג'. התכנית היתה לבקר בדרך בקרחון פורטג' שפיספסנו בדרך הלוך בגלל מזג האוויר. ובכן, מזג האוויר לא השתפר במיוחד. פנינו בכביש אל הקרחון וככל שנסענו, השמיים הפכו מעוננים יותר, הגשם והרוח התחזקו.

20170828_113604נכנסנו למרכז המבקרים של הקרחון ושם שכנעו אותנו לא להמשיך לנסוע לויטייר דרך המנהרה. הם הסבירו לנו שמזג האוויר הסגרירי מגיע בדיוק משם ושממילא לא נראה שם כלום מרוב ערפל. המרכז עצמו מקסים, אגב. בילינו בו כחצי שעה בין המוצגים וראינו בו סרט על האיזור, מהמוצלחים שראינו עד היום במרכזי מבקרים.

בדרך לאנקורג' עברנו לשמיים בהירים יותר ועצרנו במפרץ במקום שנקרא בלוגה פוינט. לוויתני בלוגה לא ראינו, אבל כן ראינו קצת שמש!

20170828_122118 20170828_122409

המשך היום הוקדש לסידורים, כביסה, עבודה ומנוחה.

ביקור בפאלמר – יריד וארוחת ערב

למחרת המשכנו לעיר הסמוכה פאלמר. רק שעה נסיעה, אבל כיוון שזה היה לכיוון המשך הדרך שלנו והיתה שם לינה זולה, הזמנתי שם מלון. בבוקר, יצאנו לבקר ביריד מדינת אלסקה – Alaska State Fair. למי שלא מכיר, ירידים כאלו הם מסורת אמריקאית רבת שנים. לכל מדינה ולכל מחוז יריד מקומי. הדגש העיקרי הוא על תצוגת התוצרת החקלאית אבל מסביב יש המון אווירה ובילויים. בסופי שבוע יש גם הופעות שוות במיוחד, אבל אנחנו היינו ביום חול רגוע.

20170829_122717

דיברנו קצת עם נציגי מושל אלסקה והם נתנו לדן להרגיש ממנעמי השלטון (לפחות ביריד).

20170829_125013

האוכל התאפיין בסגנון אלסקני. היו צדפות מאלסקה וגם מבחר המבורגרים ונקניקיות מבשר ביזון, מוס וקריבו. כמובן, היו גם שלל דוכנים של צ'יפס והמבורגר רגילים ויקרים.

20170829_125050

ביתן ענקי הוקדש לתחרויות. אלו הזוכים בתחרות העוגות והעוגיות. היו גם מדפים לשימורים תוצרת בית, לאלכוהול תוצרת בית ועוד.

 

20170829_125509

כמובן, תצוגת ירקות ענקיים במיוחד. ביום בו ביקרנו נערכה גם תחרות שקילת הדלעת הענקית. חלק מהדלעות עברו את האלף פאונד.

 

20170829_131206

היתה תצוגה של חיות משק שזכו גם הן בפרסים. ביניהן מצאתי את הריינדיר הזה –20170829_131548

20170829_132049

לא צפיתי בהופעה, כי זה היה לי מזעזע מדי, אבל היה רודיאו קופים. כלומר, קופי קפוצ'ין רוכבים על כלבי רועים וכביכול רועים ככה עדר של כמה כבשים. מסוג המופעים שבישראל לא יקבל אישור אבל כאן יש פחות דאגה לרווחת בעלי חיים, בדגש על חיות בר.

 

20170829_133242

עוד הבדלים תרבותיים… הגרלה שבה אפשר לזכות ברובה –

20170829_140441

הטלפונים שלנו לא ממש עבדו ביריד. כשהתפצלנו, היינו צריכים לקבוע נקודת מפגש. הבמה של המופעים נבחרה כנקודה הזו, כי תמיד אפשר היה לשבת ולהציץ במופע התורן. אחרי סיבוב בביתנים החקלאיים מצאתי את רון ודן יושבים על הספסלים וצופים בהופעה של קוסם. לקח לי זמן להבין איפה צחי נמצא…20170829_133604

רון העדיף להשאר לצפות במופעים הבאים ואני ודן המשכנו לשוטט בין הביתנים. בצבא האמריקאי הציעו לדן ספינר בחינם. הוא סירב, כך שלא נדע לעולם על מה היו מחתימים אותו אם היה אומר כן. את המדים והציוד כן בדקנו.

20170829_140815

 

20170829_140845

דן התעקש גם לקיים את חווית היריד כהלכתה ועלה לסיבוב על שניים ממתקני העינויים בלונה פארק. על צמר גפן מתוק הוא ויתר.20170829_144404 20170829_153710

לפני סיום התכנסנו שוב מול במת ההופעות והפעם דן היה זה שעלה להשתתף במופע של השלכת פלצור (לאסו). 20170829_161038הוא קיבל תעודת השתתפות במופע, שנחתמה ביריה, במסורת המערב הפרוע.

20170829_162943

אחר הצהריים נפרדנו מהיריד, עברנו צ'ק אין זריז במלון ויצאנו לארוחת ערב בבית של משפחה מקומית. את קתרינה הכרתי אונליין כשהעליתי שאלות לגבי הביקור באיזור באתר כלשהו. היא ענתה וגם הציעה להפגש אם נגיע לאיזור פאלמר. יצרנו קשר באימיילים ואכן, הגענו לבקר אותה ואת המשפחה המקסימה שלה. היה ממש נחמד ומעניין. קתרינה נולדה וגדלה באלסקה והיה לה המון דברים מעניינים לספר לנו על החיים במקום. מטבע הדברים, אנחנו התעניינו בהתמודדות עם החורף העז. מסתבר שהקור לכשעצמו פחות מפריע, אבל הרוח זו כבר בעיה. אם יש רוח, הטמפרטורות יורדות עוד יותר, והרוח גם גורפת שלג ועורמת אותו בצורה שמפריעה. זה לפחות מספק עבודה לאנשים כמו טרי, בעלה של קתרינה, שיוצאים בחורף לפנות שבילי כניסה לבתים באמצעות כלים מכאניים כבדים. בקיץ, יש עבודה בבנייה אבל בחורף הקרקע קפואה כך שהעובדים בתחום הבנייה עוברים לעבוד בתחום פינוי השלג. מין סידור קבוע שכזה באלסקה.

שמענו גם על ההתבססות על ציד ודיג כאורח חיים. כמעט כל מי שגר באלסקה – גם מי שגר בעיר – צד ודג לצרכי מאכל. קוראים לזה subsistence ולכל תושב יש זכות לקבל רישיון ציד ורישיון דיג בהיקף מוגבל. בעונת הציד (הסתיו) יוצאים לצוד את החיה שהוקצתה לך ברישיון. זה יכול להיות צבי או מוס, והרישיון יציין את מין הפרט. מותר לך לצוד רק את החיה שקיבלת רישיון לצוד וכך למעשה מתבצעת בקרה על גודל האוכלוסיה של חיות הבר הללו. בנוסף, מותר לדוג ויש גם רשיונות דיג מיוחדים למיני הסלמון השונים, שוב במטרה לווסת את היקפי הדיג לפי איזורים וסוגי דגים. הרישיון לרוב קובע כמות לכל יממה, ומה שעושים זה לצאת לדוג ב-11 בלילה, כך שאת הדג השני דגים אחרי חצות. זה סידור נוח מאד כיוון שהשמש ממילא לא ממש שוקעת בקיץ ויש אור כמעט כל הלילה.

בשר הוא חלק חשוב בתפריט כאן. מזון שמביאים מקנדה או מדינות ארה"ב הדרומיות הוא יקר מאד בגלל ההובלה. לכן בעצם ההסתמכות על הציד והדיג. אבל זה לא הכל. גם בעלי החיים שנדרסים מנוצלים לאכילה. לנו זה נשמע מגעיל כי אנחנו רגילים לפגרים מעוכים של חיות קטנות. באלסקה, כמה מאות איילי מוס ענקיים נהרגים כל שנה בכבישים. הבשר לא מתקלקל בגלל הקור וככה שוכבים להם כמה מאות קילו של בשר איכותי על שולי הדרך. במקום לבזבז משאבים על פינוי הפגר, הרשויות מנהלות רשימה של משפחות שמתנדבות להגיע ולבתר אותו למאכל. ברגע שיש מוס דרוס, מקפיצים את המשפחה הבאה בתור. אם לא מגיעים למקום בזמן, הזכות תעבור לבא בתור.

בקיצור, היה מעניין מאד והרווחנו חברים חדשים. הדילמה היחידה שנותרה בסוף הביקור היתה אם הם יגיעו לבקר אותנו לפני שאנחנו נחזור לבקר אותם בפאלמר…

גלן הייווי והגעה לואלדז

עזבנו את פאלמר ועלינו על הכביש שחוצה את אלסקה ממערב למזרח בחלק הדרומי – Glen Highway. הכביש התגלה כממתק נופי אמיתי. בחלק הראשון של הנסיעה, עברנו ליד קרחון מתנוסקה הענקי. גם הוא מצטמצם וכבר לא קרוב מאד לכביש אבל עדיין מרשים מאד.

20170830_112441 20170830_122401

לאורך הכביש גם נתקלנו בצבעי השלכת העזים. לא, זה לא כמו צבעי שלכת של מזרח ארה"ב, אבל עצים מסויימים עוברים לצבע זהוב בוהק ועל הקרקע יש עשב אדום במיוחד והשילוב יפהפה.

הנסיעה בכביש לא תמיד קלה. ברובו הוא כביש נוח, אבל יש קטעים מפותלים וצרים. כמו תמיד באיזורים האלו, העיניים בודקות כל הזמן את השוליים. אין הרבה רכבים על הכביש, אבל החשש הוא ממפני מוס שיכנס אל הכביש בהפתעה. נוכחנו לראות במו עינינו שהדברים האלו קורים. כמה רכבים לפנינו, רכב גדול התנגש במוס. הנהג סיפר שניסה להתחמק והצליח חלקית. רק הראש של המוסית הצעירה הזאת פגע ברכב וזה הספיק כדי להרוג אותה במקום, וגם לרסק את השמשה, להעיף את אחת המראות ולגרום נזק לאותו צד של הרכב. לא מדובר במאזדה או יונדאי משפחתיות. הנזק הזה נגרם למשאית פורד גדולה ומאסיבית ממוסית נקבה צעירה וקטנה יחסית. לפחות הנוסעים לא נפגעו.20170830_132149

בצומת של העיירה גלנאלן פנינו דרומה אל עבר היעד הבא שלנו, העיירה ואלדז. כמו סוארד, גם ואלדז היא עיירה ששוכנת במפרץ פיורדים קסום בחוף הדרומי של אלסקה. הנופים התחלפו מול העיניים ולפתע הופיעו גם קרחונים ליד הכביש.

20170830_165612

התקרבנו ועצרנו ליד פארק קרחון וורת'ינגטון שם הלכנו כמה מאות מטרים לכיוון הקרחון. היה מאד קר ודי סגרירי אז ויתרנו על מסלול מאתגר יותר שהיה מקרב אותנו ממש עד הקרח.

20170830_170811

אחרי הקרחון הדרך עברה בקניון קיסטון, אולי קטע הדרך הנופי ביותר שנסענו בו אי פעם. הכביש מתפתל בקניון צר וגבוה וכל כמה עשרות מטרים נשפכים למטה מפלי ענק שחלקם ממש מרטיבים את הכביש. זה בהחלט קטע ששווה יהיה לראות כשנסיים את הטיול ונערוך את הסרטונים ממצלמת הרכב. בינתיים, תמונה של אחד המפלים ליד הכביש –

20170830_173838

מהקניון יוצאים אל הפיורדים המדהימים של ואלדז. הכביש ממשיך למרגלות ההרים עד למפרץ עצמו. עצרנו בבסט ווסטרן בחדר שהוזמן מראש. חדר קטן יחסית לבסט ווסטרן ובמחיר לא זול בכלל אבל העיקר כאן זה המיקום. נוף מרהיב של הרים מושלגים מכל עבר, כולל מהחניה של המלון –20170831_105958

ביקור בואלדז

גשם ירד כמעט בכל הזמן שהיינו בואלדז. גם דרך העננים, הערפילים והגשם אפשר היה לראות עד כמה המקום הזה מהמם ביופיו. כשלפעמים יצאה השמש, הנשימה נעתקת. הנה כמה תמונות –

20170901_103528 20170901_091341 20170901_090334

מזג האוויר מנע מאיתנו לטייל במסלולים בהרים אבל בכל זאת ביקרנו בשני מקומות.

מוזיאון ואלדז

מוזיאון לא גדול אבל מעניין מאד שמספר על ההיסטוריה של העיר. כמו הרבה מקומות בצפון הרחוק, ואלדז הוקמה בימי הבהלה לזהב. מחפשי הזהב האמריקאים שטו בספינה על לחופי אלסקה. מהעיירה סקגווי הם נסעו ליוקון, למה שהפכו להיות וויטהורס ודוסון סיטי בקנדה. בניסיון להגיע ישירות לטרטוריה אמריקנית, חלק ממחפשי הזהב שטו עד לואלדז ומשם ניסו להגיע ליישוב החדש פיירבנקס.

עם השנים הנתיב בין ואלדז לפיירבנקס פולס והתפתח לכדי הכביש הראשי שהוא היום. זה היה למעשה הכביש הראשי באלסקה והמוני מחפשי הזהב עברו בו. כנהוג, בנקודת ההגעה שלהם התפתחה תשתית של שירותים. המתעשרים האמיתיים מהבהלה לזהב היו אותם סוחרים שמכרו למחפשי הזהב, ציוד ומזון וכך התפתחה ואלדז לישוב משגשג.

בשנת 1964 ואלדז נפגעה קשה מאד ברעידת האדמה שזעזעה את אלסקה. רעש בעוצמה של יותר מ-9 בסולם ריכטר, השני בעוצמתו אי פעם בעולם, פשוט העלים בים חלק מהעיר. עשרות אנשים נספו באסון ורוב המבנים בעיר לא היו ראויים למגורים יותר. הסתבר שהעיר נבנתה על קרקע חולית ולא יציבה שהיתה פגיעה במיוחד לרעשי אדמה. הפתרון היחיד היה להזיז את העיר כולה, וכך נבנתה ואלדז מחדש כמה קילומטרים מהמיקום המקורי שלה. שרידי העיר המקורית הועלו באש וכיום כמעט אין זכר לישוב הישן.

25 שנים מאוחר יותר ואלדז עלתה שוב לכותרות בהקשר טראגי. הנפט שמופק בים הצפוני מובל בצינור ענקי לאורך כל אלסקה עד לואלדז ומשם מכליות ענק לוקחות אותו הלאה למזקקות בארה"ב. בשנת 1989 מכלית שנקראה אקסון ואלדז יצאה מהנמל ועלתה על שרטון. דליפת הנפט העצומה גרמה לנזקים אקולוגיים מקיפים בשטח ניכר מחופי אלסקה, חלקם עדיין ניכרים כיום, כמעט שלושים שנה מאוחר יותר.

כל אלו מסופרים במוזיאון המצוין והקטן של ואלדז.

20170831_130356

מדגרת סלומון

כן, אני יודעת שלדג קורים סלמון אבל למדגרה הזאת קוראים במקרה סלומון. מעין מפעל קטן שבו מדגירים ביצי סלמון ומשחררים אל פתח נחל קטן שזורם אל המפרץ (ויש מאות כאלו, אם לא אלפים). הסלמונים יוצאים אל האוקיינוס ואחרי שבע שנים חוזרים הביתה אל המדגרה, שם "קוצרים" אותם באמצעות סולמות סלמון.

שפע הסלמונים באיזור כולו פשוט בלתי נתפס. במרחק מאות מטרים מהמדגרה, יש סלמונים בכל שפך נחל וכל ערוץ קטן. חלק מהערוצים התייבשו כבר ופשוט מכוסים בפגרים של סלמון. הסלמונים המתים מגיעים אפילו עד הכביש, אל תשאלו אותי איך בדיוק. היכן שיש מים, הסלמונים מצטופפים כמו דגים בקופסת סרדינים. השפע הזה מושך אליו המון בעלי חיים כמובן. ככה זה נראה ליד המדגרה – ערוץ נחל עם אלפי דגים מצופפים ועוד מאות דגים על הגדה. לידם יושב דב שחור ומחכה עד ששוב יהיה לו מקום בבטן לעוד דג שמן –

20170901_105037

בחוף שליד המדגרה שוב מצטופפים סלמונים וחלקם מנסים ממש לעלות על החוף. יש גם כאלו שמצליחים ונשארים למות על החוף. במים יושבים אריות ים וכלבי ים, דגים קופצים עליהם ומדי פעם, כשמתפנה להם מקום בבטן הם פוערים את הפה ותופסים את אחד הדגים…

20170901_110105 IMG_0447 IMG_0445 IMG_0443

אחרי שני לילות בואלדז נפרדנו ממנה בהבטחה הקבועה ש"עוד נשוב לכל ישוב" והמשכנו הלאה.

זוהר הצפון ביוקון

מואלדז נסענו לטוק, העיירה בה התחלנו את הביקור שלנו באלסקה ומשם החוצה מאלסקה. חזרנו על עקבותנו ביומיים האלו והוספנו לנו רק יעד אחד נוסף באלסקה, העיירה היינס שמחוברת יבשתית לקנדה.

הכביש מואלדז יפהפה בכל מזג אוויר.

20170901_115620

גשם ירד לסירוגין לאורך הנסיעה וקצת לפני ההגעה לטוק התחלנו לראות קשתות. לפעמים שתיים ושלוש קשתות בבת אחת.

20170901_160053

המשכנו לעבר הגבול ואחרי מעבר גבול נוסף, חזרנו לקנדה. עצרנו ללינה בעיירה קטנטנה ליד הגבול בשם Beaver Creek. כשהגענו היה גשום ומעונן, אבל השמיים התבהרו ובערך ב-11 בלילה, לפני שהלכנו לישון צחי ניגש לסגור את הוילונות ושם לב שיש משהו ירוק בשמיים. הזוהר הצפוני! מיד התלבשנו כולנו ויצאנו החוצה. אכן, אורות ירוקים בשמיים! נסענו בהתרגשות למרחק של כמה קילומטרים על הדרך כדי להתרחק מאורות המלון וזכינו למופע אורורה בוריאליס מרהיב. צילמתי רק עם הטלפון ואני מקווה שאפשר לראות עד כמה הדבר הזה מרשים. התצורה משתנה כל הזמן וזו חוויה מדהימה בזמן אמת. היה קר מאד בחוץ (בערך אפס מעלות) אבל לגמרי היה שווה את זה.

20170901_233624 20170901_234653

חוצים את פארק לאומי קלואני

חזרנו בדרך בה הגענו עד צומת היינס ג'נקשן שם פנינו להיינס. נסיעה ארוכה ויפהפיה. למעשה, בין ואלדז להיינס עקפנו את רכס הרי ווראנגל סיינט-אליאס. מדובר ברכס ההרים הגבוהים ביותר בצפון אמריקה. גבוהים יותר מהרוקיז ויותר מדנאלי. המקום הוא פארק לאומי ענק, כשבצד האמריקאי הוא נקרא פארק לאומי ווראנגל-סיינט אליאס ובצד הקנדי הוא נקרא פארק קלואני. שניהם לא מאד נגישים אלא אם כן יש לך רכב שטח (ורשות לנסוע בו בשטח), או שאתה הלך מצטיין. לחלופין, אפשר לשכור טיסה בשמי הפארקים. אנחנו הסתפקנו בביקור במרכזי המבקרים והצצבהרים לאורך הדרך.

הנה כמה תמונות מהיום הזה ששילב מראות של פסגות הרים עם שלג טרי וצבעי שלכת עזים. בדרך עברנו בלייק קלואני ובאגם נפלא אחר ששטו בו ברבורים. 20170902_130951  20170902_131541 20170902_105922

IMG_0480

הסיכום מתחיל להתארך ואנחנו צריכים לצאת כאן כדי לנסות לראות שוב את אורות הצפון. המשך יבוא!

]]>
סיכום אלסקה: מוס בגירדווד ולוויתנים בסיוורד https://gosite.co.il/westcoast/?p=9925 https://gosite.co.il/westcoast/?p=9925#respond Wed, 30 Aug 2017 04:02:24 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=9925 יושבת כאן באנקורג' וממשיכה את הסיכומים של השבוע החולף. והפעם, פארק לאומי קנאי פיורדס! פוסט עם הרבה בעלי חיים והרבה סיפורים!

כן, היינו באנקורג' לפני ארבעה ימים, משם נסענו דרומה לחצי האי קנאי שם נמצא פארק לאומי קנאי פיורדס ובסיום הביקור חזרנו לאנקורג', כאן אנחנו נחים היום לפני המשך המסע. אז מה היה לנו שם?

ביקור במרכז הצלת חיות בר

בדרך מאנקורג' לקנאי רציתי לבקר בשני מקומות. הראשון היה קרחון פורטג', בדרך לוויטייר, שם תכננתי להגיע למרכז המבקרים ולטייל ברגל לתצפית על הקרחון. הגשם לא הפסיק ואפילו התחזק קצת כשהתקרבנו לאיזור אז החלטנו לוותר על הטיול הרגלי ועל הביקור בפורטג' ובמקום זה להתמקד באייטם השני: ביקור במרכז הצלת חיות בר ליד גירדווד.

במרכז פגשנו המון בעלי חיים מקומיים. לכל אחד מהם סיפור משלו עם שורה תחתונה לפיה לא יכל עוד לחיות בטבע והגיע לשיקום והמשך חיים בבית המחסה הזה. ראינו כאן מוסים מקסימים ממש מקרוב, ביזונים, כבשי מושק, איילים מסוגים שונים, חתולי לינקס ואפילו דובים וזאבים. IMG_0052 IMG_0046

20170825_131318 20170825_131803 20170825_115851

מדובר בארגון ללא מטרת רווח, כך שכל ההכנסות הן למען בעלי החיים. אפשר להנות מצפיה מקרוב בחיות הבר המקומיות בלי יסורי מצפון!

הגשם המשיך לרדת וערפל כיסה את ההרים בדרך היפהפיה מגירדווד לעיירה סיוורד. עדיין נהננו מהאגמים בצבע אפור טורקיז קרחוני ומהירוק מסביב, אבל את יופיה האמיתי של הדרך זכינו לראות בימים שאחרי, כשנסענו כל יום מהבקתה ששכרנו בצומת Moose Pass לסיוורד. כביש פשוט יפהפה, עם נופים מדהימים. לא סתם זכה לציון All American Road – הדירוג הגבוה ביותר לכביש נופי בארה"ב. ככל שמתקרבים לסיוורד, מופיע יותר ויותר שלג על הפסגות וכשהשמש יוצאת (לא קורה הרבה…) הנשימה נעתקת. מהמקומות היפים ביותר שראינו עד היום בארה"ב.

מרכז חיות הים של אלסקה

נסענו והגענו לסיוורד ושם ביקרנו שוב במרכז הצלה לבעלי חיים! הפעם לחיות ימיות! מרכז מקסים ומומלץ Alaska Sealife Center מקום שהוא גם מכון מחקר וגם מרכז הצלה לבעלי חיים ימיים. עשוי נהדר, עם המון הסברים ומוצגים מרתקים, אקווריומים יפהפיים ובריכות גדולות ליונקים ימיים שאי אפשר היה לשחרר בחזרה לטבע. אחת עם כלבי ים, אחת עם אריות ים ואחת עם ציפורים ימיות.

יש גם עמדת תצפית שאפשר להציץ ממנה על הפציינטים שכרגע מאושפזים במרכז. יש כרגע כמה גורי כלבי ים, לוטרה פגועה אחת והיהלום שבכתר – ניבתן! נדיר מאד לראות ניבתנים בשבי כי מדובר בבעל חיים ענקי שמגיע למשקל של שני טון וחי באיזורים צפוניים מאד בכדור הארץ אבל מי שמבקר במרכז בימים אלו זוכה לראות את אקו, גור הניבתנים הקטנטן!

IMG_0106

לפני כמה שבועות, עובדים באסדת נפט בים הצפוני ראו גור ניבתנים קטן על האסדה. במשך שלושה ימים הוא נשאר שם מבלי שאף ניבתן בוגר היה באיזור והם הבינו שמדובר בגור נטוש במצוקה. במבצע חילוץ מיוחד הוא הועבר למרכז חיות הים בסיוורד שם החלו מיד במאמצי הצלה ושיקום לגור החלוש שהיה רק בן שבועיים. עכשיו הוא כבר בן חודשיים, אבל הוא עדיין תינוק קטן שמקבל האכלה בתחליף חלב בלבד. תחליף מרוכז מאד, מיוחד ליונקים ימיים, שנותן לו 9000 קלוריות ליום! הוא צריך להעלות עוד כמה קילוגרמים רבים במשקל, אבל כבר עכשיו בתור תינוק בן חודשיים, הוא כבד יותר מאדם בוגר.

IMG_0157

אפשר לצפות באקו בבריכה שלו כל הזמן. הוא תמיד עם מטפלים ובזמן ההאכלה גם מדברים עם הקהל ומסבירים להם עליו. בלילה תמיד ישנים איתו וראינו את צוות הלילה מתארגן לשינה יחד עם הגורון הענקי.

פארק לאומי קנאי פיורדס: קרחון אקזיט

למחרת, יצאנו שוב אל עבר סיוורד והפעם לבקר בפארק הלאומי. פארק לאומי קנאי פיורדס הוא פארק עצום בשטחו. רוב השטח מכוסה בקרח כל השנה ו/או נמצא בחופים שאפשר להגיע אליהם רק בכלי שיט. למעשה, יש רק איזור אחד בפארק שנגיש ברכב וזהו איזור קרחון אקזיט.

קרחון – גליישר באנגלית – הוא הכינוי למעין מפל קרח איטי מאד שזולג לו אל עמק או אל הים. אי אפשר לראות את התנועה של הקרחון אבל הוא בהחלט נע… לאט לאט. קרחון אקזיט זולג לו משדות הקרח שמאחורי ההרים שמתנשאים מעל מרכז המבקרים ואפשר להגיע אליו ברכב וברגל. בכביש המוביל אל מרכז המבקרים יש שלטים ועליהם שנים. 1815 היא השנה הראשונה ומדי כמה עשרות מטרים יש עוד שלט עם שנה מאוחרת יותר. כשמתחילים את המסלול לעבר הקרחון, ממשיכים השלטים והפעם השנים מתקדמות לאט יותר, כלומר הפרשים גדולים יותר ויותר בין שנה לשנה.

20170826_110759

השלטים האלו מסמנים את הנקודה בשטח אליה הגיע הקרחון בעבר. כמו רוב הקרחונים בעולם, גם קרחון אקזיט נמצא בתהליך נסיגה שהולך ומואץ עם ההתחממות הגלובלית. ההתקדמות בשילוט ממחישה את זה היטב. די עצוב, בסה"כ. זה משפיע גם על היכולת להתקרב לקרחון כיום. יש תמונות לאורך המסלול שמראות איך רק לפני עשור או שניים, השביל הגיע למרחק מטרים ספורים מהקרחון. הפארק מאריך את השביל, אבל הקרחון מתרחק מהר יותר ממה שהם יכולים לקדם את השביל וכך היום התצפית מרוחקת יותר.

 

20170826_163120

התקדמנו לנקודה הכי קרובה שאפשר היה בשביל הרגיל ושם התפצלנו. אני ודן חזרנו לבקתה לנוח וצחי ורון המשיכו במסלול המאתגר יותר, שעולה אל ההר לכיוון תצפית על שדות הקרח שמאחוריו. הם לא הגיעו לפסגה אבל כן הגיעו לנקודות תצפית מעניינות מאד. הנה כמה תמונות שצילמו בדרך –

IMG_0204 IMG_0197 IMG_0178 IMG_0177 IMG_0217 IMG_0234

פארק לאומי קנאי פיורדס: שיט לקרחון איאליק

כדי לראות חלקים נוספים מהפארק, הצטרפנו ביום המחרת לשיט לקרחון איאליק. השיט היה הבילוי הכי יקר שהיה לנו בטיול עד כה, אבל אם מגיעים עד אלסקה, אי אפשר בלי שיט קרחונים. שטנו עם חברת Major Marine Tours שעל הספינות שלה יש תמיד ריינג'ר מהפארק שמסביר ומדריך.

עלינו על ספינת קטמארן ענקית בסיוורד יחד עם עוד כמה עשרות אנשים. הספינה גדולה ויש בה מקום ישיבה לכולם עם כיסאות נוחים ושולחנות אוכל לרוב הנוסעים. השיט כולל אפילו ארוחה (בתוספת תשלום ואפשר גם לא להזמין) של סלמון טרי מקומי, צלי בשר, סלט ותוספות ואפילו קינוח. אבל אם אתם מדמיינים קרוז תענוגות, זה לא העניין כאן. לשיט הזה באים בשביל לראות שני דברים: קרחונים ולוויתנים.

הספינה מהירה למדי והקפטן שלנו טרי ניווט אותה אל מחוץ למפרץ רזרקשן הענק שסיוורד נמצאת בתוכו. אנחנו כמובן יצאנו מיד החוצה אל הסיפון כדי להנות מהנופים. וחזרנו תוך כמה דקות כדי ללבוש שכבה נוספת… קר מאד על הסיפון כשהספינה מגבירה מהירות! מזל שהגענו מצוידים כמו שצריך. עטויים בכובעי צמר, כפפות ומעילים יצאנו שוב אל הנופים המדהימים –

20170827_122827

כמו שאתם רואים, היה לנו מזל עם מזג האוויר. בימים שלפני השיט היה מעונן וגשום. גם בימים שאחרי השיט היה באיזור מעונן וגשום בגלל חזית שצפויה להמשך עוד שבוע. לשיט שלנו, כמו לפי הזמנה, התבהרו השמיים, לפחות חלקית. לא ירד גשם ואפשר היה לצלם תמונות יפות!20170827_145820

הים היה יחסית רגוע. יחסית. בתוך המפרצים אמנם היה בסדר גמור, אבל בקטע שבו יצאנו אל הים הפתוח ועברנו ביניהם, הספינה עלתה וירדה כמו יו יו מעל הגלים. תוך כמה דקות חטפתי בחילה והצטערתי מאד שלא לקחתי כדורים נגד מחלת ים. כמעט והקאתי (שקיות הקאה סופקו בנדיבות על ידי אנשי הצוות… ) אבל הצלחתי לשרוד ואפילו להתאושש מספיק כדי לטעום מהארוחה. המלצה שלי – אם אתם יוצאים לשיט ויש לכם נטיה למחלות ים, קחו את הכדור בזמן…

המפרץ השני אליו נכנסנו היה מפרץ איאליק בו נמצא קרחון איאליק. הקרחון הזה זורם מאותו שדה קרח עצום שבלב הפארק, אבל כאן הוא נשבר אל תוך הים. הקפטן שלנו הביא אותנו למרחק הבטיחות המותר (רבע מייל) ושם דומם מנוע בין גושי הקרח הצפים. עמדנו כולנו ביראת כבוד והקשבנו. מדי כמה דקות, רעש חזק של סדיקת הקרח וגוש ענקי נופל למים.

20170827_140335 20170827_141312

לדברי הריינג'רית, לא תמיד יש פעילות בקרחון, אבל ביום שביקרנו היתה וזכינו לראות לפחות עשר נפילות קרח כאלו.

IMG_0311

רק כשמסתכלים על תמונות מקרוב של כלבי הים למרגלות הקרחון מבינים עד כמה הדבר הזה ענקי.

IMG_0333

חצי שעה עמדנו ככה והסתכלנו ובחיי שיכולנו להמשיך להסתכל כל היום. המראות והקולות פשוט מהפנטים. בשלב כלשהו, הקפטן הסב את תשומת ליבנו לכך שכולנו עומדים ומסתכלים על קרח נמס (ביטוי אמריקאי שמתאר משהו משעמם במיוחד).

בתחילת השיט קפטן טרי אמר שהוא יכול להביא אותנו לקרחון כדי לראות אותו. הוא ישתדל למצוא תצפיות בעלי חיים אבל כמובן, אי אפשר להבטיח כלום. עבורנו זה שיט הלוויתנים הרביעי כבר בארה"ב, אז אנחנו יודעים שגם כשרואים לוויתנים, זה לא ממש התמונות המדהימות האלו של לוויתן קופץ כולו מחוץ למים. כלומר, זה יכול להיות זה כמובן, אבל ברוב המקרים מה שרואים זה שפריץ של מים ואולי קצה של לוויתן מציץ החוצה.

בסוף אוגוסט, הסיכוי לראות לוויתנים באיזור נמוך יותר מאשר בתחילת הקיץ. הלוויתנים שעדיין שם – ממש כמו בעלי החיים האחרים – עסוקים מאד באכילה. הם לא משחקים ולא מחזרים זה אחרי זו ולכן הפעילות מופחתת. אני כותבת את כל זה כדי שלא תתאכזבו מהתמונות. ראינו חמישה לוייתני אורקה (לוויתן קטלן) אבל הם היו מאד עסוקים. זה היה מרגש מאד לראות חמש אורקות דוהרות לכיווננו במהירות מדהימה, בדרך לצוד את ארוחת הצהריים שלהם. היו עוד ספינות מסביב וממש אפשר היה לחוש בהתרגשות של כולם. כל פעם שהאורקות הציצו, אפשר היה לשמוע את ה"וואו" מכל הספינות מסביב. זה מה שיצא בתמונה – IMG_0350

הקפטן שלנו אמר שכבר שבועיים לא ראו אורקות בסיורים שלהם, אז להחשיב את עצמנו ברי מזל. לא רק זה, גם הצלחנו לראות כמה לוויתני humpback! גם הם עסוקים, אבל בין צלילה לצלילה, הצלחתי לצלם אחד מהם –IMG_0410 קשה מאד לצלם לוויתנים עסוקים כאלו! הם היו מכל צידי הספינה ואי אפשר היה לדעת לאן כדאי להסתכל כדי לראות אותם עולים לכמה שניות. הספינה עמדה שם דקות ארוכות, כשבשלב כלשהו, אחד הלוויתנים פשוט צלל מתחתיה ויצא מהצד השני. אני מקווה שלא הפרענו להם יותר מדי.

אחרי כשבע שעות של הפלגה, חזרנו לסיוורד, עייפים (בחילה זה מתיש!) אך מרוצים מאד. היתה חוויה בהחלט מיוחדת שהוסיפה לנו נקודת מבט מיוחדת על אלסקה.

זהו! הגעתי להיום! עזבנו היום את איזור סיוורד ונסענו שוב דרך הכביש המהמם שמחבר את חצי האי קנאי ליבשת. השמש הציצה לה מבעד לעננים, אז חשבתי שאולי נבקר בכל זאת בקרחון פורטג' אבל כשהתקרבנו אליו, הכל שוב הפך גשום וערפילי. את הקרחון לא הצלחנו לראות. שקלנו לחצות לויטייר אבל במרכז המבקרים אמרו לנו שמזג האוויר בצד של וויטיר אפילו גרוע יותר ואי אפשר לרואת כלום בערפל, אז ויתרנו. אין ברירה ועוד נצטרך לחזור לקרחון פורטג' ביום מן הימים! בכלל, מבחינתי, אנחנו בטיול טעימות מאלסקה. יש כל כך הרבה מה לראות ולעשות שאני בטוחה שזה לא הטיול האחרון שלנו כאן.

בימים הקרובים נתחיל לנסוע בחזרה לכיוון מזרח. יש לנו עוד שבוע באלסקה ואז נתחיל במסע דרומה, בחזרה לכיוון לוס אנג'לס. מקווה שאתם נהנים מהדיווחים עד עכשיו!

]]>
https://gosite.co.il/westcoast/?feed=rss2&p=9925 0
סיכום אלסקה: דנאלי, טולקטינה ואנקורג' https://gosite.co.il/westcoast/?p=9906 https://gosite.co.il/westcoast/?p=9906#respond Tue, 29 Aug 2017 04:01:31 +0000 https://gosite.co.il/westcoast/?p=9906 סיכום הביקור שלנו בפארק הלאומי המדהים דנאלי, בעיירה טולקטינה ובאנקורג', העיר הגדולה ביותר באלסקה. קחו לכם כוס קפה, כי זה סיכום ארוך עם הרבה תמונות!

ביקור בפארק לאומי דנאלי

לפני שבוע עזבנו את פיירבנקס ונסענו לפארק לאומי דנאלי, אחד המקומות שיותר רצינו לבקר בהם באלסקה. דנאלי הוא פארק מיוחד במינו. גולת הכותרת שלו היא הר דנאלי (לשעבר הר מקינלי), ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה. כראוי להר גבוה כל כך ובמיקום צפוני כל כך, דנאלי עטוי בעננים רוב הזמן. ההערכה היא שרק כשליש מהמבקרים בפארק זוכים לראות את ההר ורובם רואים רק חזית עננים סמיכה בכיוון שלו. חוץ מדנאלי עצמו, הפארק משמר גם איזור פראי עצום בגודלו (גדול ממדינת ישראל). בחורף הוא מכוסה בשכבה עבה של שלג אבל בקיץ מתגלה נוף קדומים של הרים, עמקים והרבה בעלי חיים.

הפארק עצום בשטחו אבל רק חלק קטן ממנו מפותח לצרכי תיירות. מותר לטייל איפה שרוצים ברגל, אבל הכניסה ברכבים מוגבלת מאד. יש דרך אחת בפארק ולרכבים פרטיים מותר להכנס רק לעשרים הקילומטרים הראשונים שלה. הלאה אפשר לנסוע רק באוטובוסים של הפארק וזה מה שעשינו. לפני כמה חודשים הזמנתי לנו מקומות לאוטובוס שיוצא בשש וחצי בבוקר אל תוך הפארק, אז הגענו יום קודם כדי ללון בקרבת מקום.

נכנסו אל הפארק אחר הצהריים, אספנו את הכרטיסים שלנו שיהיו לנו מוכנים ליום המחרת ונסענו בשאטל חינמי אל הכלבייה של דנאלי.

ביקור בכלביה של דנאלי

מסתבר שבגלל חוקי שמירת הטבע באלסקה (שנקבעו לפני חמישים שנה בערך), אסור להשתמש ברכב ממונע מעבר לדרך היחידה בפארק. בחורף, הכביש חסום בגלל השלג והדרך היחידה בה הריינג'רים יכולים לסייר בפארק היא באמצעות מזחלות כלבים. בכלל, מזחלות כלבים הן עדיין כלי תחבורה שימושי מאד באיזורים האלו של אלסקה. כמו שאומרים כאן, בטמפרטורה של מינוס ארבעים מעלות, הקרבורטורים של הכלבים הרבה יותר אמינים מאלו של אופנועי השלג.

הכלבים של דנאלי הם כלבים אלסקנים מקוריים. כלומר, בבסיסם הם כלבי האסקי שהגיעו לאלסקה מסיביר לפני מאה וחמישים שנה כדי להוביל מזחלות. בתקופת הבהלה לזהב היה מחסור עצום בכלבים כאלו והתחילו להביא כלבים מכל מיני איזורים בארה"ב. מי שקרא את "קול קדומים" של ג'ק לונדון מכיר את התופעה. כלבים גדולים וחזקים נמכרו ולפעמים נחטפו והגיעו ליוקון ולאלסקה. אלו מביניהם ששרדו, התערבבו עם ההאסקים הסיביריים ואת צאצאיהם אפשר לראות בכלבי המזחלות של אלסקה כיום.

הביקור בכלבייה מתחיל בסיבוב בין הכלבים. חלקם בכלובים גדולים וחלקם קשורים למלונות שלהם. למי שרגיל לכלבים כחיות מחמד, המראה לא קל. אבל הכלבים מטופלים להפליא, מקבלים חום ואהבה מהכלבנים (ראינו במו עינינו, כלבנית יושבת בתוך הכלוב ומפנקת כלב כזה) ובסך הכל הרושם שלנו הוא שאלו כלבים שמאוהבים בעבודה שלהם ושום דבר אחר לא מעניין אותם. כמו כל התיירים, עברנו בין הכלבים שמותר ללטף וזכינו להתעלמות מופגנת.

20170821_134136

20170821_133828 20170826_165306 (2)

אחרי כחצי שעה, התבקשנו להתרכז באיזור ההדגמה. הכלבנים ניגשו לכלבים והתחילו לרתום אותם למעין מזחלת עם גלגלים שמשמשת לאימוני הקיץ. היה מדהים לראות את הכלבים קמים לתחיה ומשתוללים מאושר. כולם רצו להרתם למזחלת וברגע שהיו ברתמה, לא הפסיקו ליילל בהתרגשות עד שקיבלו את הפקודה להתחיל לרוץ. במהירות מסחררת נסעו בשביל לאורך כמאה מטרים ונעצרו מולנו. ריינג'ר של הפארק סיפר לנו על הכלבים ועל תפקידם בפארק. ההסבר לא היה מספיק מעמיק לטעמי (לא בסטנדרט של פארק לאומי) אבל לצפות בכלבים בהחלט היה מרתק.

החלטנו לא לחכות לשאטל והלכנו ברגל בחזרה למרכז המבקרים, מרחק של כשלושה קילומטר. מרכז המבקרים מעניין ומפורט ואחרי סיום הביקור בו נסענו למלון שלנו.

הנסיעה בדנאלי

בשעה שש בבוקר, מצוידים באוכל ושתייה (אין אפשרות לקנות באף מקום בתוך הפארק מעבר למרכז המבקרים), נעמדו בתור לאוטובוס שלנו יחד. בשש וחצי יצאנו לדרך, באוטובוס ירוק שמזכיר את הטילטוליות הצבאיות, אבל נקי ומסודר. הנהג שלנו, שאווס, הסביר שאמנם קנינו כרטיסים רק לנסיעה באוטובוס ולא לסיור מודרך, אבל הוא במקרה גם מדריך בטיולים המודרכים ואם נרצה, ישמח להסביר לנו. כמובן שהצעתו התקבלה בברכה וזכינו לסיור מודרך מעמיק ומרתק. ממה שקראתי, זה די הסטנדרט. הנהגים מנוסים ובקיאים מאד בהלכות דנאלי ובדרך כלל מוסיפים הדרכה למרות שזו לא כלולה במחיר. הם גם עוצרים ומנסים מאד לעזור למבקרים לראות ולצלם בעלי חיים וזה מה שהיה במקרה שלנו. בתמורה, נהוג לתשר את הנהג בסיום הנסיעה. אנחנו היינו כל כך מרוצים משאווס המקסים, שגם תישרנו אותו בעשרים דולר וגם הזמנו אותו אלינו הביתה כשיבקר בישראל!

רוב הנסיעה היא על דרך עפר. בכוונה הזמנתי מקומות לסיור המוקדם של הבוקר, כי אומרים שאז רואים הכי הרבה חיות. אכן, הצליח לנו! את הר דנאלי לא ראינו, אבל העלנו בחכתנו לא פחות מ-19 דובים (כולם גריזלי, אין דובים שחורים בפארק), כמה וכמה איילי קאריבו, שועל ואינספור כבשי דאל. מה שהיה שווה במיוחד היה שכמה דובים עברו קרוב מאד לאוטובוס. אין כמו ההתרגשות של גריזלי ענקי שהולך לאיטו ליד האוטובוס שלך, כשכולם עוצרים נשימה ורק מתקתקים במצלמות.

20170822_102508_Moment2 (2)

IMG_9936

והכי כיף כשזה קורה שוב, והפעם עם דובה ושני גורים! ככה זה נראה מתוך האוטובוס –

20170822_084648

מרגש, כבר אמרתי? הדובה הזאת שרואים כאן מבעד לחלון היא אמא לשני גורים שובבים במיוחד. הם בני שנתיים ומתקרבים מדי לבני אדם. לפני שבוע, האמא הזאת ושני הגורים שלה התקרבו לאוטובוס שנהג שאווס שלנו והגיעו למגע ישיר. הם התחככו באוטובוס, וגם נשכו את לוחית המספר ואת הצמיגים. האירוע דווח לרשויות הפארק שסימנו אותם כדובים בעייתיים. לא עברו יומיים, והדובים נכנסו לקמפגראונד הסמוך, הסתובבו בין האוהלים ואחד הגורים הניח כפה על אחד האוהלים. מדובר בגריזלי בן שנתיים, לא בדיוק דובון קטנטן ומן הסתם הבהלה היתה גדולה. אם הדובים האלו לא ילמדו להתרחק מבני אדם, יאלצו להמית אותם. לכן יש כרגע מאמץ גדול בפארק להפחיד אותם כשהם מתקרבים לבני אדם. ראינו את רכב המעקב של הפארק שמשגיח על הפעילות שלהם. אם הם מתקרבים מדי, יורים בהם כדורי גומי ומנסים להפחיד אותם. שמחנו לגלות שהם אמנם היו במרחק כמה מטרים מהאוטובוס שלנו אבל לא הגיעו למגע. ליתר ביטחון, כשהם התקרבו, שאווס הפעיל בלמי אוויר כדי להפחיד אותם קצת.

הנסיעה ארוכה (ארבע שעות לכל כיוון) ויש עצירות כל שעה בערך לשירותים. הגענו בסוף למרכז המבקרים איילסון, שם אפשר למלא בקבוקים במים, להשתמש בשירותים "אמיתיים", לנוח חצי שעה ולחזור עם האוטובוס. מי שרוצה יכול להשאר לטייל ברגל ואז לחזור עם אוטובוס אחר. הרבה אנשים בוחרים לעשות את זה ולכן האוטובוס שלנו היה מלא בהלוך ופחות מלא בחזור. אפשר גם לקנות כרטיסים לאוטובוסים שממשיכים הלאה לתוך הפארק אבל חשבתי ששמונה שעות באוטובוס זה די והותר בשבילנו ובדיעבד, זה הסתבר כנכון. דובים, דובים, אבל זה מעייף. הנה עוד תמונות מהביקור שלנו בדנאלי –MVI_9827_Moment (2) IMG_9925 20170822_091752 20170822_091209

20170822_091203

אייל קריבו! מגדלים אותם גם חצי מבוייתים (במרחבי הטבע, אבל בצורה מבוקרת ועם תיסוף מזון) ואז הם נקראים ריינדיר. בין יתר תפקידיהם, הם סוחבים את המזחלת של סנטה קלאוס. הפראיים לגמרי נקראים קריבו והם נודדים בעדרים ענקיים שמונים בין מאות לעשרות אלפי איילים. אנחנו ראינו אותם רק בבודדים, אבל הנהג שלנו סיפר לנו שיש בדנאלי כמה עדרים של מאות איילי קריבו ולפעמים הם חוצים את הדרך ועוצרים את האוטובוסים.

IMG_9946

את הנסיעה באוטובוס הנעימו גם השיחות בין הנוסעים, שחלקם טיפוסים מעניינים. למשל לפנינו ישבה מישהי שסיימה 350 מרתונים!

ביקור בטולקטינה

אחרי הביקור בדנאלי, יצאנו בדרכנו דרומה לכיוון אנקורג'. ירד גשם שוטף אבל החלטנו בכל זאת לעצור בדרך בעיירה טולקטינה. טולקטינה  נמצאת בין דנאלי לאנקורג' וממנה יוצאות טיסות תיירות מעל ההרים של דנאלי וגם הטיסות שלוקחות את מטפסי ההרים שמנסים להעפיל על ההר. היא ידועה גם בתור העיירה שהיתה מקור ההשראה לעיירה הדימיונית סיסלי בסדרה "חשיפה לצפון".

עצרנו בטולקטינה גשומה. רחוב אחד, עמוס במבקרים שנכנסים לחנויות השונות – כמעט כולן חנויות מתנות או מסעדות. 20170823_135927 - Copy

החלטנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה ההיסטורית המפורסמת, הרודהאוס של טולקטינה. השמועות אמרו שמשם יוצאים הטייסים ומטפסי ההרים שאיתם ואכן הקירות מעוטרים במכתבי תודה ממועדוני טיפוס הרים ועל השולחנות מפות של דנאלי. המקום היה עמוס, אבל מצאו לנו כמה כיסאות באחד השולחנות המשותפים והמלצרית הקפידה לעשות היכרות בין כולנו. למרבה השמחה, אחד המצטרפים לשולחן שלנו התגלה כטייס אותנטי! מאלו שטסים מעל דנאלי! היתה שיחה מעניינת וארוחה טעימה, בסיומה חזרנו לאוטו כדי להמלט מהגשם. כן נכנסתי לחנות של נאגלי, המכולת המיתולוגית של טולקטינה. בפנים, המון פרוות, מלכודות לבעלי חיים ושאר אביזרים שיזעזעו טבעוני ממוצע (לא בזילזול, אצלנו בבית טבעונים!) בהחלט אווירה אותנטית והיסטורית.20170823_140149 - Copy

את היום סיימנו באנקורג', העיר הגדולה ביותר באלסקה.

מטיילים באנקורג'

אין הרבה מה לעשות באנקורג', לפחות לא בהשוואה למקומות אחרים באלסקה, אבל זה בהחלט היה מקום נוח לנוח בו יום. ניסינו כן לטייל קצת, למרות הגשם ומזג האוויר הסגרירי. ביקרנו בפארק קינקייד הענקי והלכנו קצת בשביל החוף (שביל טוני נואלס). את ההליכה בשביל התחלנו בפארק רעידת האדמה, פארק קטן ומעניין, בו מוצג סיפור רעידת האדמה של 1964 באלסקה. זו היתה רעידת האדמה החזקה ביותר שאי פעם תועדה ביבשת צפון אמריקה (והשנייה בעוצמתה שתועדה אי פעם בעולם). זעזוע של 9.2 בסולם ריכטר, מלווה בעשרות זעזועי משנה משמעותיים ובעיקר בגלי צונאמי שהיכו בחופי אלסקה, מחו יישובים שלמים וגרמו לנזק משמעותי גם באנקורג' עצמה. לא פלא שבאיזור החוף באלסקה מזכירים עדיין את הרעידה הגדולה בכל מוזיאון, פארק וסיור. כמה תמונות מהיום שלנו באנקורג' ואשלח את הפוסט הזה לפרסום. את קורותינו בסיוורד שומרת לפוסט נפרד.

20170824_125128 - Copy 20170824_105300 - Copy

 

]]>
https://gosite.co.il/westcoast/?feed=rss2&p=9906 0