סיכום אלסקה: מוס בגירדווד ולוויתנים בסיוורד

יושבת כאן באנקורג' וממשיכה את הסיכומים של השבוע החולף. והפעם, פארק לאומי קנאי פיורדס! פוסט עם הרבה בעלי חיים והרבה סיפורים!

כן, היינו באנקורג' לפני ארבעה ימים, משם נסענו דרומה לחצי האי קנאי שם נמצא פארק לאומי קנאי פיורדס ובסיום הביקור חזרנו לאנקורג', כאן אנחנו נחים היום לפני המשך המסע. אז מה היה לנו שם?

ביקור במרכז הצלת חיות בר

בדרך מאנקורג' לקנאי רציתי לבקר בשני מקומות. הראשון היה קרחון פורטג', בדרך לוויטייר, שם תכננתי להגיע למרכז המבקרים ולטייל ברגל לתצפית על הקרחון. הגשם לא הפסיק ואפילו התחזק קצת כשהתקרבנו לאיזור אז החלטנו לוותר על הטיול הרגלי ועל הביקור בפורטג' ובמקום זה להתמקד באייטם השני: ביקור במרכז הצלת חיות בר ליד גירדווד.

במרכז פגשנו המון בעלי חיים מקומיים. לכל אחד מהם סיפור משלו עם שורה תחתונה לפיה לא יכל עוד לחיות בטבע והגיע לשיקום והמשך חיים בבית המחסה הזה. ראינו כאן מוסים מקסימים ממש מקרוב, ביזונים, כבשי מושק, איילים מסוגים שונים, חתולי לינקס ואפילו דובים וזאבים.

מדובר בארגון ללא מטרת רווח, כך שכל ההכנסות הן למען בעלי החיים. אפשר להנות מצפיה מקרוב בחיות הבר המקומיות בלי יסורי מצפון!

הגשם המשיך לרדת וערפל כיסה את ההרים בדרך היפהפיה מגירדווד לעיירה סיוורד. עדיין נהננו מהאגמים בצבע אפור טורקיז קרחוני ומהירוק מסביב, אבל את יופיה האמיתי של הדרך זכינו לראות בימים שאחרי, כשנסענו כל יום מהבקתה ששכרנו בצומת Moose Pass לסיוורד. כביש פשוט יפהפה, עם נופים מדהימים. לא סתם זכה לציון All American Road – הדירוג הגבוה ביותר לכביש נופי בארה"ב. ככל שמתקרבים לסיוורד, מופיע יותר ויותר שלג על הפסגות וכשהשמש יוצאת (לא קורה הרבה…) הנשימה נעתקת. מהמקומות היפים ביותר שראינו עד היום בארה"ב.

מרכז חיות הים של אלסקה

נסענו והגענו לסיוורד ושם ביקרנו שוב במרכז הצלה לבעלי חיים! הפעם לחיות ימיות! מרכז מקסים ומומלץ Alaska Sealife Center מקום שהוא גם מכון מחקר וגם מרכז הצלה לבעלי חיים ימיים. עשוי נהדר, עם המון הסברים ומוצגים מרתקים, אקווריומים יפהפיים ובריכות גדולות ליונקים ימיים שאי אפשר היה לשחרר בחזרה לטבע. אחת עם כלבי ים, אחת עם אריות ים ואחת עם ציפורים ימיות.

יש גם עמדת תצפית שאפשר להציץ ממנה על הפציינטים שכרגע מאושפזים במרכז. יש כרגע כמה גורי כלבי ים, לוטרה פגועה אחת והיהלום שבכתר – ניבתן! נדיר מאד לראות ניבתנים בשבי כי מדובר בבעל חיים ענקי שמגיע למשקל של שני טון וחי באיזורים צפוניים מאד בכדור הארץ אבל מי שמבקר במרכז בימים אלו זוכה לראות את אקו, גור הניבתנים הקטנטן!

לפני כמה שבועות, עובדים באסדת נפט בים הצפוני ראו גור ניבתנים קטן על האסדה. במשך שלושה ימים הוא נשאר שם מבלי שאף ניבתן בוגר היה באיזור והם הבינו שמדובר בגור נטוש במצוקה. במבצע חילוץ מיוחד הוא הועבר למרכז חיות הים בסיוורד שם החלו מיד במאמצי הצלה ושיקום לגור החלוש שהיה רק בן שבועיים. עכשיו הוא כבר בן חודשיים, אבל הוא עדיין תינוק קטן שמקבל האכלה בתחליף חלב בלבד. תחליף מרוכז מאד, מיוחד ליונקים ימיים, שנותן לו 9000 קלוריות ליום! הוא צריך להעלות עוד כמה קילוגרמים רבים במשקל, אבל כבר עכשיו בתור תינוק בן חודשיים, הוא כבד יותר מאדם בוגר.

אפשר לצפות באקו בבריכה שלו כל הזמן. הוא תמיד עם מטפלים ובזמן ההאכלה גם מדברים עם הקהל ומסבירים להם עליו. בלילה תמיד ישנים איתו וראינו את צוות הלילה מתארגן לשינה יחד עם הגורון הענקי.

פארק לאומי קנאי פיורדס: קרחון אקזיט

למחרת, יצאנו שוב אל עבר סיוורד והפעם לבקר בפארק הלאומי. פארק לאומי קנאי פיורדס הוא פארק עצום בשטחו. רוב השטח מכוסה בקרח כל השנה ו/או נמצא בחופים שאפשר להגיע אליהם רק בכלי שיט. למעשה, יש רק איזור אחד בפארק שנגיש ברכב וזהו איזור קרחון אקזיט.

קרחון – גליישר באנגלית – הוא הכינוי למעין מפל קרח איטי מאד שזולג לו אל עמק או אל הים. אי אפשר לראות את התנועה של הקרחון אבל הוא בהחלט נע… לאט לאט. קרחון אקזיט זולג לו משדות הקרח שמאחורי ההרים שמתנשאים מעל מרכז המבקרים ואפשר להגיע אליו ברכב וברגל. בכביש המוביל אל מרכז המבקרים יש שלטים ועליהם שנים. 1815 היא השנה הראשונה ומדי כמה עשרות מטרים יש עוד שלט עם שנה מאוחרת יותר. כשמתחילים את המסלול לעבר הקרחון, ממשיכים השלטים והפעם השנים מתקדמות לאט יותר, כלומר הפרשים גדולים יותר ויותר בין שנה לשנה.

השלטים האלו מסמנים את הנקודה בשטח אליה הגיע הקרחון בעבר. כמו רוב הקרחונים בעולם, גם קרחון אקזיט נמצא בתהליך נסיגה שהולך ומואץ עם ההתחממות הגלובלית. ההתקדמות בשילוט ממחישה את זה היטב. די עצוב, בסה"כ. זה משפיע גם על היכולת להתקרב לקרחון כיום. יש תמונות לאורך המסלול שמראות איך רק לפני עשור או שניים, השביל הגיע למרחק מטרים ספורים מהקרחון. הפארק מאריך את השביל, אבל הקרחון מתרחק מהר יותר ממה שהם יכולים לקדם את השביל וכך היום התצפית מרוחקת יותר.

 

התקדמנו לנקודה הכי קרובה שאפשר היה בשביל הרגיל ושם התפצלנו. אני ודן חזרנו לבקתה לנוח וצחי ורון המשיכו במסלול המאתגר יותר, שעולה אל ההר לכיוון תצפית על שדות הקרח שמאחוריו. הם לא הגיעו לפסגה אבל כן הגיעו לנקודות תצפית מעניינות מאד. הנה כמה תמונות שצילמו בדרך –

פארק לאומי קנאי פיורדס: שיט לקרחון איאליק

כדי לראות חלקים נוספים מהפארק, הצטרפנו ביום המחרת לשיט לקרחון איאליק. השיט היה הבילוי הכי יקר שהיה לנו בטיול עד כה, אבל אם מגיעים עד אלסקה, אי אפשר בלי שיט קרחונים. שטנו עם חברת Major Marine Tours שעל הספינות שלה יש תמיד ריינג'ר מהפארק שמסביר ומדריך.

עלינו על ספינת קטמארן ענקית בסיוורד יחד עם עוד כמה עשרות אנשים. הספינה גדולה ויש בה מקום ישיבה לכולם עם כיסאות נוחים ושולחנות אוכל לרוב הנוסעים. השיט כולל אפילו ארוחה (בתוספת תשלום ואפשר גם לא להזמין) של סלמון טרי מקומי, צלי בשר, סלט ותוספות ואפילו קינוח. אבל אם אתם מדמיינים קרוז תענוגות, זה לא העניין כאן. לשיט הזה באים בשביל לראות שני דברים: קרחונים ולוויתנים.

הספינה מהירה למדי והקפטן שלנו טרי ניווט אותה אל מחוץ למפרץ רזרקשן הענק שסיוורד נמצאת בתוכו. אנחנו כמובן יצאנו מיד החוצה אל הסיפון כדי להנות מהנופים. וחזרנו תוך כמה דקות כדי ללבוש שכבה נוספת… קר מאד על הסיפון כשהספינה מגבירה מהירות! מזל שהגענו מצוידים כמו שצריך. עטויים בכובעי צמר, כפפות ומעילים יצאנו שוב אל הנופים המדהימים –

כמו שאתם רואים, היה לנו מזל עם מזג האוויר. בימים שלפני השיט היה מעונן וגשום. גם בימים שאחרי השיט היה באיזור מעונן וגשום בגלל חזית שצפויה להמשך עוד שבוע. לשיט שלנו, כמו לפי הזמנה, התבהרו השמיים, לפחות חלקית. לא ירד גשם ואפשר היה לצלם תמונות יפות!

הים היה יחסית רגוע. יחסית. בתוך המפרצים אמנם היה בסדר גמור, אבל בקטע שבו יצאנו אל הים הפתוח ועברנו ביניהם, הספינה עלתה וירדה כמו יו יו מעל הגלים. תוך כמה דקות חטפתי בחילה והצטערתי מאד שלא לקחתי כדורים נגד מחלת ים. כמעט והקאתי (שקיות הקאה סופקו בנדיבות על ידי אנשי הצוות… ) אבל הצלחתי לשרוד ואפילו להתאושש מספיק כדי לטעום מהארוחה. המלצה שלי – אם אתם יוצאים לשיט ויש לכם נטיה למחלות ים, קחו את הכדור בזמן…

המפרץ השני אליו נכנסנו היה מפרץ איאליק בו נמצא קרחון איאליק. הקרחון הזה זורם מאותו שדה קרח עצום שבלב הפארק, אבל כאן הוא נשבר אל תוך הים. הקפטן שלנו הביא אותנו למרחק הבטיחות המותר (רבע מייל) ושם דומם מנוע בין גושי הקרח הצפים. עמדנו כולנו ביראת כבוד והקשבנו. מדי כמה דקות, רעש חזק של סדיקת הקרח וגוש ענקי נופל למים.

לדברי הריינג'רית, לא תמיד יש פעילות בקרחון, אבל ביום שביקרנו היתה וזכינו לראות לפחות עשר נפילות קרח כאלו.

רק כשמסתכלים על תמונות מקרוב של כלבי הים למרגלות הקרחון מבינים עד כמה הדבר הזה ענקי.

חצי שעה עמדנו ככה והסתכלנו ובחיי שיכולנו להמשיך להסתכל כל היום. המראות והקולות פשוט מהפנטים. בשלב כלשהו, הקפטן הסב את תשומת ליבנו לכך שכולנו עומדים ומסתכלים על קרח נמס (ביטוי אמריקאי שמתאר משהו משעמם במיוחד).

בתחילת השיט קפטן טרי אמר שהוא יכול להביא אותנו לקרחון כדי לראות אותו. הוא ישתדל למצוא תצפיות בעלי חיים אבל כמובן, אי אפשר להבטיח כלום. עבורנו זה שיט הלוויתנים הרביעי כבר בארה"ב, אז אנחנו יודעים שגם כשרואים לוויתנים, זה לא ממש התמונות המדהימות האלו של לוויתן קופץ כולו מחוץ למים. כלומר, זה יכול להיות זה כמובן, אבל ברוב המקרים מה שרואים זה שפריץ של מים ואולי קצה של לוויתן מציץ החוצה.

בסוף אוגוסט, הסיכוי לראות לוויתנים באיזור נמוך יותר מאשר בתחילת הקיץ. הלוויתנים שעדיין שם – ממש כמו בעלי החיים האחרים – עסוקים מאד באכילה. הם לא משחקים ולא מחזרים זה אחרי זו ולכן הפעילות מופחתת. אני כותבת את כל זה כדי שלא תתאכזבו מהתמונות. ראינו חמישה לוייתני אורקה (לוויתן קטלן) אבל הם היו מאד עסוקים. זה היה מרגש מאד לראות חמש אורקות דוהרות לכיווננו במהירות מדהימה, בדרך לצוד את ארוחת הצהריים שלהם. היו עוד ספינות מסביב וממש אפשר היה לחוש בהתרגשות של כולם. כל פעם שהאורקות הציצו, אפשר היה לשמוע את ה"וואו" מכל הספינות מסביב. זה מה שיצא בתמונה – 

הקפטן שלנו אמר שכבר שבועיים לא ראו אורקות בסיורים שלהם, אז להחשיב את עצמנו ברי מזל. לא רק זה, גם הצלחנו לראות כמה לוויתני humpback! גם הם עסוקים, אבל בין צלילה לצלילה, הצלחתי לצלם אחד מהם – קשה מאד לצלם לוויתנים עסוקים כאלו! הם היו מכל צידי הספינה ואי אפשר היה לדעת לאן כדאי להסתכל כדי לראות אותם עולים לכמה שניות. הספינה עמדה שם דקות ארוכות, כשבשלב כלשהו, אחד הלוויתנים פשוט צלל מתחתיה ויצא מהצד השני. אני מקווה שלא הפרענו להם יותר מדי.

אחרי כשבע שעות של הפלגה, חזרנו לסיוורד, עייפים (בחילה זה מתיש!) אך מרוצים מאד. היתה חוויה בהחלט מיוחדת שהוסיפה לנו נקודת מבט מיוחדת על אלסקה.

זהו! הגעתי להיום! עזבנו היום את איזור סיוורד ונסענו שוב דרך הכביש המהמם שמחבר את חצי האי קנאי ליבשת. השמש הציצה לה מבעד לעננים, אז חשבתי שאולי נבקר בכל זאת בקרחון פורטג' אבל כשהתקרבנו אליו, הכל שוב הפך גשום וערפילי. את הקרחון לא הצלחנו לראות. שקלנו לחצות לויטייר אבל במרכז המבקרים אמרו לנו שמזג האוויר בצד של וויטיר אפילו גרוע יותר ואי אפשר לרואת כלום בערפל, אז ויתרנו. אין ברירה ועוד נצטרך לחזור לקרחון פורטג' ביום מן הימים! בכלל, מבחינתי, אנחנו בטיול טעימות מאלסקה. יש כל כך הרבה מה לראות ולעשות שאני בטוחה שזה לא הטיול האחרון שלנו כאן.

בימים הקרובים נתחיל לנסוע בחזרה לכיוון מזרח. יש לנו עוד שבוע באלסקה ואז נתחיל במסע דרומה, בחזרה לכיוון לוס אנג'לס. מקווה שאתם נהנים מהדיווחים עד עכשיו!