בבוקר היום העשירי לטיול התעוררנו במונטנה כשמאד לא ברור לאן נוסעים. ההעדפה הראשונה שלנו היתה לנסוע ליום או יומיים בפארק לאומי גליישר.
התקשרתי למוטל הקבוע שלנו בפארק אבל באופן לא מפתיע הם היו בתפוסה מלאה. במקומות אחרים היו חדרים במחירים של מעל מאתיים דולר ללילה אז ויתרנו על התענוג. הצצתי בעוד כמה איזורים נחמדים בהרים במונטנה וכולם היו מלאים, יקרים מדי או גם מלאים וגם יקרים. איזורים שאינם גבוה בהרים נראו חמים מדי בשביל לטייל בהם.
בסופו של דבר נמאס לי לחפש והחלטנו לנסוע בעקבות הקרירות – לקנדה. יש לנו מלונות מוזמנים ברוקיז הקנדיים ב-4 באוגוסט אז את היומיים שנותרו עד אז החלטתי להעביר בבירת הדינוזאורים של צפון אמריקה: דראמהלר שבמחוז אלברטה.
עלינו על הרכב לעוד יום של נהיגה ארוכה. אני נהגתי בשעתיים הראשונות ואז התחלתי להרגיש קצת פחות טוב. קצת גרון ובעיקר תשישות וחולשה. צחי לקח פיקוד על ההגה וגמא את שש-שבע השעות הנותרות.
אחר הצהריים חצינו את הגבול לקנדה ועברנו לנהוג בקילומטרים ולא במיילים. כשראינו שאכן עושים את זה ומגיעים עד דראמהלר, ניסיתי להזמין חדר במוטל שנראה שנותן את התמורה הטובה ביותר למחיר: Badlands Motel. האפליקציה של בוקינג הודיעה שכל החדרים הוזמנו אבל ניסיתי בכל זאת להתקשר ואכן, בעל המוטל אמר שנשאר לו חדר אחד אחרון. מסקנה: שווה להתקשר למוטל גם אם בוקינג אומר שנגמרו החדרים.
לקחנו את החדר והחלטנו להשאר בעיר ליומיים.
יום 8 – מטיילים בדראמהלר
דראמהלר שוכנת בלב איזור הבדלנדס של קנדה. מעין מדבר של בתרונות שמקיף את העיר. מסתבר שבמדבר של אלברטה יש עושר יוצא דופן של מאובני דינוזאורים ובדראמהלר הוקם מוזיאון טיירל שמתמחה בנושא.
העיר שהתחילה כעיירת כורי פחם הפכה להיות בירת דינוזאורים בינלאומית והיא מושכת אליה חוקרים ותיירים מכל העולם. בכל מקום בעיר רואים דינוזאורים. דינוזאורים יש בכל רחוב ראשי, על פנסי הרחוב ועל השילוט. בסופרמרקט המקומי ראש של טי רקס מבקיע את הקיר –
השיא הוא בפסל ענק של טי רקס בגובה 26 מטר שניצב במרכז העיר. הוא רודף לו אחרי טי רקס קטן יותר שרץ לפניו –
את הביקור שלנו התחלנו דווקא בעבר הרחוק של העיר, במכרה פחם שהיום הוא אתר היסטורי לאומי. ביקרנו במבנים ששימשו למגורי הכורים ונסענו בקרונות שהובילו כורים אל המכרה ומחוצה לו. הנסיעה ברכבת היתה בהדרכתה של בחורה צעירה ומלאת אנרגיה שגם נהגה ברכבת וגם סיפרה לנו הרבה על החיים והעבודה במכרה.
מהמכרה נסענו לאתר קרוב שנקרא Hoodoos trail. הודוס הם תצורה גיאולוגית של עמודי סלעים. קניון ברייס ביוטה הוא המקום בו אפשר לראות הודוס במלוא תפארתם. ההודוס של דראמהלר לא מרשימים במיוחד בהשוואה אליו אבל בכל זאת עשינו את המסלול הקצר. צחי המשיך הלאה וטיפס עד ראש הגבעה הסמוכה.
הנקודה הבאה שבה ביקרנו היתה הגשר התלוי הסמוך לעיר. גשר חביב שחוצה את נהר הרד דיר המקומי. לא להיט אבל חינמי ונחמד. עניין של עשר דקות לחציה ותצפית.
את אחר הצהריים הקדשנו למוזיאון טיירל שפתוח עד תשע בערב. המוזיאון הוא האטרקציה בהא הידיעה בדראמהלר וההמלצה היא לנצל את שעות הפתיחה המאוחרות כי בשעות היום המוקדמות יותר צפוף ויש הרבה ילדים רועשים.
הגענו בחמש ובדיעבד הצטערנו שלא הגענו מוקדם יותר. בארבע שעות בקושי הספקנו לסקור את כל התצוגות. המון המון תצוגות נפלאות שסוקרות את התפתחות החיים על פני כדור הארץ בצורה מעמיקה ומרתקת.
עושר עצום כזה של מאובני דינוזאורים לא ראינו באף מוזיאון. הכל מוצג בצורה פשוט נהדרת. לחובבי מוזיאוני מדע והיסטוריה של הטבע מומלץ להקדיש יום שלם למוזיאון הזה.
זהו. היום – היום ה-9 אם לא התבלבלתי בספירה – לא עשינו יותר מדי "תיירות". צחי יצא עם הילדים לטיולים רגליים בעיר ואני ניצלתי את הזמן לעבודה ולסידור מחדש של המזוודות. מחר יוצאים שוב לדרך, הפעם לפארק לאומי באנף הזכור לטוב.