סיכום ביקור בפאריז – מרץ 2017

כן, כן, "בגדנו" שוב בארה"ב ויצאנו לטיול קצר באירופה. כמו שציינתי כאן בעבר, אני לא רוצה להעמיס כאן פוסטים על מקומות אחרים – בכל זאת, זה בלוג טיולים לארה"ב – אבל אני עדיין משתמשת בבלוג הזה לתיעוד כל הטיולים שלנו, אז מדי פעם תאלצו לסבול קצת 😉

הטיול הזה נולד לפני יותר מחצי שנה, כשחברת Easyjet פתחה את הטיסות לחורף 2017. קיבלתי טיפ בזמן ונכנסתי לאתר שלהם ממש בשעה הראשונה אחרי פתיחת העונה, כשמחירי הכרטיסים מאד זולים. טיסה לפאריס במחיר של – תחזיקו חזק – עשרים דולר לאדם תפסה את עיני. זו היתה הטיסה האחרונה מבחינת התאריכים, כך שלא היתה לי אפשרות להזמין טיסת חזור, אבל הי, במחיר כזה אין ממש סיכון, נכון? בתמימותי, עוד התקשרתי לצחי כדי לשאול אם כדאי. בעשר הדקות שלקח לי לדבר איתו, המחיר עלה לנגד עיני לשלושים דולר לאדם. יאללה, סגרנו.

רק ארבעה חודשים מאוחר יותר נפתחו הטיסות של העונה העוקבת ויכולתי לחפש טיסת חזור. טיסות החזור מפאריס עלו יותר ממאתיים דולר. יקר מדי. התחלתי לחפש "באיזור" ומצאתי טיסות חזור מברלין בשבעים דולר לאדם. טיסה מפאריס לברלין עלתה ארבעים דולר. בסה"כ, $140 לאדם לטיול של עשרה ימים ושני יעדים: פאריס וברלין. (מי שרוצה לדעת עוד על השיטה להזמנת טיסות בזול, מוזמן לקרוא את הפוסט בנושא).

חיכינו וחיכינו, והתאריך הגיע בסוף וגם עבר ולפני שבוע נחתנו בארץ. בפוסט של היום: סיכום הביקור שלנו בפאריס. הסיכום ערוך לפי ימים, כשבסיום תיאור הביקור תוכלו למצוא תיאור וביקורת מפורטת לגבי הדירה שהיינו בה (וגם קישור להזמנה, אם תרצו).

יום חמישי – 23 במרץ – טיסה לפאריז

את רוב היום בילינו בארץ ורק אחר הצהריים נסענו במונית לשדה התעופה (גרים קרוב יחסית). ארבעה אנשים, שלושה טרוליז ותיק גב. תוך פחות מעשרים דקות מרגע שנכנסנו לטרמינל, סיימנו את כלל הביקורות והנהלים וחיכינו בגייט, מוכנים לטיסה. נתב"ג הפתיע אותנו לטובה בשירות יעיל, מהיר ואפילו ממש אדיב (חייכו אלינו כל הזמן!) התחלה נהדרת לטיול.

טיסת איזי ג'ט עברה בנוחות ובנעימים. טיפ: אל תקנו אוכל בנתב"ג אלא בטיסה עצמה. נתב"ג מאד יקר ואילו בטיסות איזי ג'ט יש אוכל נחמד במחירים סבירים מאד בהתחשב בעובדה שאתם בגובה 10 ק"מ מעל פני הקרקע. כוס שתייה חמה עולה כשני אירו. סנדוויץ' טוסט חם, בסביבות 5 אירו. המבחר לא עצום, אבל מספק. בעשרה אירו, אפשר לאכול ארוחונת ערב חביבה מאד. כמות דומה של אוכל עלתה לנו בנתב"ג לפחות כפול מזה.

נחתנו בשדה התעופה שארל דה גול בפאריז קצת לפני חצות ויצאנו ממנו קצת אחרי חצות. מונית דרך אפליקציית Uber ובחצות וחצי היינו במלון שהזמנתי מראש – Première Classe Roissy – Aéroport CDG – Le Mesnil-Amelot. זהו קישור ישיר לדף המלון בבוקינג (שימו לב שיש מלון של אותה רשת בתוך שדה התעופה והוא יקר יותר). בחרנו במלון מחוץ לשדה בגלל שמחירם של המלונות בתוך השדה היה יותר מכפול. גם עם תוספת של נסיעה של עשר דקות במונית, היה הרבה יותר זול ללון מחוץ לשדה, אבל בקרבתו. המלון היה סטנדרטי ובסיסי. נקי, מסודר ואפשר לנו לישון לילה בנוחות בלי לטרטר את עצמנו בנסיעה לתוך פאריס בשעות הקטנות של הלילה.

יום שישי – 24 במרץ – פאריז – מהנוטרה דאם למגדל אייפל ולשאנז אליזה

בבוקר, יציאה זריזה מהמלון ושוב מונית אובר. הפעם לתוך פאריז, לדירה שהזמנתי מראש דרך AirBNB. סיכום מפורט לגבי הדירה, כולל תמונות, בסוף הפוסט הזה. אחרי ששמנו את הדברים בדירה, יצאנו לתור את העיר המובטחת.

התחלנו בסיור מודרך של Sandeman. מדובר בקונספט לפיו לא משלמים מראש על הסיור. מצטרפים לסיור ובסיומו מחליטים כמה לשלם. בעיני זה נחמד כי במילא מדריכים מצפים לטיפ, אז לפחות הכל כלול באותו טיפ. המדריך שלנו היה בחור הולנדי בשם אונו שלקח אותנו מכיכר סן מישל, דרך הנהר עד לגשר פונט נף, העתיק בגשרי האבן של פאריס – 20170324_114555

20170324_115000

מעל לגשר עלינו לביקור באתר "מנעולי האהבה" שהוזז מגשר האומנות הסמוך לכאן –

20170324_115920

והמשכנו לחצר הלובר לסקירה של המוזיאון + טיפים לצילום תמונות עם הפירמידות ברקע…

20170324_125440

המשכנו כקבוצה עד גני טיולרי ושם נפרדנו מאונו אחרי ששילמנו כראות עינינו שלושים אירו (אחרי שאמרו לנו שהילדים לא נספרים בקבוצה, עשינו להם תעריף מוזל).

אחרי התלבטות קצרה, החלטנו לא להתעכב לארוחת צהריים "פורמלית", קנינו סנדוויצ'ים ושתיה והמשכנו בנסיעת אוטובוס למגדל אייפל. התור לעלייה למגדל היה ארוך, כצפוי, אז הסתפקנו בתור הקצר יותר לבדיקות בטחוניות, שהביא אותנו למרגלות המגדל בלבד. היה שווה בהחלט לראות מקרוב את הגודל.

20170324_144828

מכאן, חזרנו לדירה במסלול רגלי ארוך שכלל תצפית על האייפל מצפון לו –

20170324_152624

צעידה עד שער הניצחון –

20170324_171140

ומשם לאורך השאנז אליזה עד הלובר וחזרה לדירה, עייפים אך מרוצים.

יום שבת – 25 במרץ – ורסאי

את הכרטיסים לורסאי הזמנתי כבר מהארץ, במטרה להמנע מהתורים לקניית הכרטיסים. השכמנו קום ונסענו ברכבת לורסאי. בדרך, עצירה קטנה על הגשר לתמונה של הסיין – כמעט בזריחה.

20170325_085747

הסתבר שהרכבת לורסאי היא בתדירות של אחת לחצי שעה בלבד, מה שעיכב מעט את הגעתנו. בתשע הארמון נפתח ואנחנו הגענו בשעה תשע ורבע.

גילינו שלא רק אנחנו החלטנו להזמין כרטיסים באינטרנט. למעשה, רק בודדים בלבד לא הזמינו כרטיסים באינטרנט. אני יודעת, כי ניגשתי לקופות כדי לודא שהתור הארוך הזה הוא אכן התור למחזיקי הכרטיסים וראיתי שהתור לקניית כרטיסים היה של שני אנשים בממוצע. כלומר, בהחלט אפשר להגיע מוקדם, לקנות כרטיסים במקום ולעמוד בתור של מחזיקי הכרטיסים. מצבכם לא יהיה שונה מאלו שטרחו וקנו את הכרטיסים מראש באינטרנט. ככה נראה התור –

20170325_094130

אנחנו מאד לא אוהבים תורים ואלמלא כבר שילמנו על הכרטיסים, היינו כנראה מוותרים על הביקור בארמון. עשר דקות אחרי שהגענו, בזמן שאני ניגשתי לברר אם זה התור הנכון, התור הכפיל את עצמו וכבר היינו באמצע התור ולא בסופו. באשר עמדנו, עמדנו… בשעה עשר ורבע נכנסנו סוף כל סוף לארמון, אחרי כל בדיקות הביטחון המתבקשות. אני חייבת לאמר, שבסה"כ פנים הארמון היה קצת מאכזב, בפרט ביחס לאורך התור. למשל, אולם המראות שנחשב לשיא הדרו של ארמון ורסאי, היה מרשים אבל בעיקר עמוס וצפוף ובעיני פחות מרשים מהאולמות באופרה של פאריס (גם שם ביקרנו ותמונות בהמשך).

20170325_103820

שאר החדרים בהחלט מהודרים אבל גם כאן, קבוצות של אנשים בכל חדר גרמו לנו די לעבור את המסלול במהירות. 20170325_103130 20170325_103444

20170325_103610

בסיום המסלול ארב לנו בית קפה של אנג'לינה, מוסד פריסאי ותיק שידוע בשוקולטה הסמיכה שלו. ידעתי שהביקורות על הסניף בורסאי לא נלהבות, אבל החלטנו בכל זאת לעצור לקפה, שוקו, סנדוויץ' ועוגות.

20170325_110044h

שוקולטה של אנג'לינה לא דומה באמת לשוקו. זה משקה כל כך מרוכז שהוא כמעט חריף. הבנים שלנו לא התלהבו והגדולים נאלצו לעזור להם. העוגות לעומת זאת היו מצוינות. את הרעלת הסוכר ניסינו להדוף באמצעות יציאה להליכה בגנים הענקיים. זכינו ביום שטוף שמש ומקסים לטיול נינוח בגנים. 20170325_113151

הלכנו עד לאיזור ארמונות הטריאנון. הכרטיס שלנו כלל את כל הארמונות, אז נכנסנו לטריאנון הגדול. לטעמי, דווקא שם העיצוב היה מעניין יותר יותר.

20170325_122131

20170325_123144

בשלב הזה הרגשנו שהלכנו כבר די הרבה, אבל רציתי מאד לבקר גם בכפר הקטן של מארי אנטואנט. להוד מלכותה היתה פינה חמה בלב לחיים באיזור הכפרי בצרפת ולפיכך היא בנתה לעצמה בורסאי מעין כפר קטן, כולל כבשים, תרנגולות ואגם קטן עם דגים. האיזור הזה הפך לפינת חמד בגני ורסאי שבהחלט שווה להגיע עד אליו.

20170325_133421 20170325_133836

הדרך מאיזור זה ועד ליציאה מורסאי היתה ארוכה וכבר די התעייפנו מההליכה הרבה. מסתבר שמוניות לא יכולות להכנס לשם (ניסינו), אז פשוט גררנו את עצמנו עד העיר עצמה. היעד הבא שלנו היה ארוחת ערב משפחתית עם כל הנציגות הפאריזאית של המשפחה שלי. אנשים נהדרים שפגשתי בפעם האחרונה לפני יותר מעשרים שנה. לפי חישובי Google Maps היינו אמורים להגיע לדירה, באיזור האופרה של פאריס, בתוך שעה עד שעה ורבע.

הכרטיסים שרכשנו בבוקר כללו גם את נסיעת החזור. ראשית, רכבת מורסאי בחזרה לפאריס ואז החלפה בתחנת הרכבת של לה דפאנס לרכבת אחרת שתביא אותנו אל היעד. שלב א' הוכתר בהצלחה. ירדנו בלה דפאנס ומצאנו את קו ההמשך שלנו.

יורדים במדרגות הנעות אל השער לקו ההמשך וכאן הסתבר שהכרטיסים שלנו לא מצליחים לעבור במכונה שמובילה אל הרכבת הבאה (למרות שעדיין לא יצאנו באמצעותם ממתחם התחנה, היתה מכונה נוספת בדרך). ניגשנו אל שלושת האנשים החביבים במדי חברת הרכבות וביקשנו סיוע. כמובן שאף אחד מהם לא דובר אנגלית, אבל בסיוע הצרפתית הרצוצה שלי הסברנו את המצב. הם בחנו את הכרטיסים שלנו בעיון רב ופסקו שהכרטיסים בתוקף ואנחנו צריכים, ובכן, לעבור במכונה. ירדנו שוב במדרגות הנעות אל עבר המכונה האמורה ושוב, כמובן, הכרטיסים מסרבים לפתוח את השער. חוזרים אל אנשי הסיוע ששוב שוקלים את המצב ומוצאים פיתרון מקורי. במקום לרדת אל המכונה במדרגות הנעות, אנחנו צריכים לרדת במעלית שליד. מה ההבדל? לך תבין, ההבדל הוא כולו בצרפתית.

טוב, זה נשמע כמו וודו, אבל ניגשנו אל המעלית ועמדנו בתוכה עם נוסעים נוספים. המעלית מצידה החליטה שזה זמן מצוין להפסיק לעבוד בו. חזרנו אל אנשי הסיוע, והפעם צחי – באדיבות ובנחישות של מי שרואה כבר איך אנחנו מאחרים לארוחה שביקשו מאיתנו מאד לא לאחר אליה – אחז בידו של הסייען והוביל אותו איתנו, במדרגות הנעות, אל עבר המכונות. הסייען בלית ברירה לקח כרטיס והתכוון להדגים לחבורת הבורים מהלבאנט איך עוברים במכונת כרטיסים לרכבת. לא הצליח. ובכן, אולי תפתח לנו את השער וזהו? לא. מסתבר שהוא מחברת הרכבות X ואילו הקו הבא שייך לחברת רכבות Y בה אין לו סמכות כלל וכלל. הוא הציע לנו ללחוץ על כפתור הסיוע האדום ולבקש מהם שיפתחו עבורנו את השער, ואז נמלט מהאיזור ולא נראה שוב. לחצתי על הכפתור ובאופן מופלא, האישה שענתה ידעה אנגלית. הסברנו לה את המצב. הפיתרון שלה – ואני לא ממציאה את זה – לעלות שוב במדרגות הנעות ואז לרדת לשם שוב, אבל הפעם במעלית.

שקלנו לדפוק את הראש בשער עד שיפתח, אבל במקום זה רצנו במדרגות למעלה וניסינו שוב את המעלית. שעדיין לא עבדה. לחצתי בה על כפתור האינטרקום אבל שם כבר גם לא ענו בכלל. הזמן עובר ואנחנו ממהרים. החלטנו לוותר על הכרטיסים ופשוט לקנות כרטיסים חדשים. לא אייגע אתכם בכל הפרטים אבל מכונת כרטיסים מתאימה לא נמצאה ובאשנבים היו תורים ארוכים, כך שהחלטנו לצאת פשוט מהתחנה ולנסות לתפוס מונית. לפחות זכינו לראות גם את שער הניצחון החדש בלה דפאנס –

20170325_172926

למעשה, זכינו לתור את הכיכר הענקית כולה, כי לקח לנו זמן למצוא איך יוצאים משם לנקודת כביש שאפשר בכלל להזמין בה מונית באפליקציית אובר. יותר מעשרים דקות לקח לנו עד שעלינו למונית. בסה"כ לקח לנו יותר משעתיים להגיע מורסאי לאיזור האופרה בפאריס באופן מתסכל במיוחד. לפחות ארוחת הערב היתה הצלחה מסחררת ונהננו בה מאד.

יום ראשון – 26 במרץ – נפוליאון ומונפארנס

יום קצר הרבה יותר מבחינת התיאור. נסענו ל-Hotel Des Invalides, מוסד צרפתי מימי לואי ה-14 שהיה מעין בית חולים ומעון לותיקי הצבא הצרפתי עד לתקופתו של נפוליאון. כיום זהו בית למוזיאון הצבא הצרפתי וגם לארונו של נפוליאון. כאן פגשנו את ג'ני, אישה מרתקת שאני עובדת איתה באינטרנט. ג'ני היא כתבת צבאית בעברה ומומחית לצבא הצרפתי בכלל ולתקופת נפוליאון בפרט. סיירנו איתה במוזיאון וסיימנו בביקור בקבר של המצביא הדגול.20170326_135639 20170326_151837 IMG_20170326_122952 IMG_20170326_123216

את הפגישה סיימנו בארוחת צהריים מאוחרת בביסטרו צרפתי סמוך, שהסכים להכין עבורנו חביתות וצ'יפס למרות שהשעה היתה כבר אחרי שלוש (מסתבר שבשלוש המטבח נסגר) וגבה על כך מחיר שערורייתי למדי (מאה וארבעים יורו על שתי חביתות, מנת לזניה אחת, מנת צ'יפס אחת, שתיה וקינוח).

המשכנו בדרכנו אל הקטקומבות של פאריס. שוב הליכה ארוכה, הפעם ברובע מונפראנס. אפילו נכנסנו לסיור קצר בבית הקברות הידוע של הרובע. בקטקומבות היה תור ארוך מאד, שהקיף את הכיכר בה ממוקמת הכניסה לאתר, אז החלטנו לוותר ופשוט לנסוע בחזרה לדירה שלנו.

יום שני – 26 במרץ – מהרובע הלטיני אל האופרה ושיט על הסיין

את היום האחרון בפאריס החלטנו להתחיל דווקא ברובע הלטיני, שכבר טעמנו ממנו ביום הראשון. יצאנו מהדירה שלנו לכיוון מוזיאון קלוני לצרפת של ימי הביניים כדי לראות את החלקים העתיקים ביותר בעיר. בדרך עברנו שוב ליד הנוטרה דאם. שקלנו להכנס, אבל התור הארוך הרתיע אותנו אז הסתפקנו בתצפית מבחוץ.

20170327_100612

הרובע הלטיני פחות הרשים אותנו אבל המוזיאון עצמו היה חביב מאד. קצת מיושן בסגנון התצוגה אבל גם לא גדול מכדי שיעייף מדי. גולת הכותרת של המוזיאון היא סדרת עבודות ריקמה ענקיות שמתארות את "הגבירה עם חדי הקרן" –

20170327_104013

גם הויטראז'ים המקוריים במוזיאון מרשימים מאד –

20170327_112921

וכמובן, חדרי תצוגה עם שלל שיריונים, חרבות ופריטים מסוגים שונים, כולם מימי הביניים באירופה. בקומה התחתונה של המוזיאון, ירדנו אל האיזור שהוא בעצם המקום העתיק ביותר בפאריס: אולמות בית רחצה רומי בני אלפי שנים.

20170327_113307

בסיום הביקור, פנינו לאכול ארוחת צהריים במוסד מקומי: הקרפרייה של ג'ניה. לפי הביקורות, זהו אחד המקומות הטובים לאכול בהם קרפים עם מילוי מתוק או מלוח בפאריס, וגם אחד הזולים שבהם. הדיל הפופולרי של המקום מציע קרפ מלוח לבחירתך + קרפ נוטלה + שתייה בחמישה אירו לאדם. השיטה עובדת כך: נכנסים למקום הקטן, מזמינים את סוג הקרפ שאתם רוצים ומקבלים אסימון פלסטיק ועליו המספר שלכם. לוקחים את השתייה שלכם מהמקרר ועולים למעלה, שם יש איזור עם שולחנות וספסלים. כשעמוס, חולקים את השולחנות עם הסועדים האחרים, אבל כשהגענו לא היה עמוס כל כך. כשהקרפים שלכם מוכנים, המספר שלכם מוקרא ואתם אוספים את המנה ויושבים לאכול. הקרפים טריים מאד וטעימים, ובמחיר הזה, קשה לא להמליץ על המקום. רק קחו בחשבון שהשירות לא מהיר במיוחד. חיכינו לפחות עשרים דקות לכל סט של קרפים (קודם מגיעים המלוחים ורק אחר כך המתוקים). 20170327_132751

אחרי שמילאנו את הבטן בקרפים החלטנו ללכת ברגל עד ליעד הבא שלנו: האופרה של פאריס. טיול ארוך וכיפי בעוד יום חמים ונעים של שמש זורחת ושמיים כחולים עד למבנה המפואר שנקרא גם ארמון גרנייה. 20170327_151410

בשלב הזה, צחי והילדים החליטו שנמאס להם מארמונות צרפתיים. הם ישבו לחכות לי ואני נכנסתי לסיור זריז. כיוון שלא רציתי לעכב אותם, ויתרתי על המדריך הקולי, מה שהפך את הסיור למהיר מאד. כבר בכניסה הזהירו אותנו שאולם האופרה עצמו סגור לרגל חזרות של הופעת בלט ולפיכך לא נוכל להכנס. בפועל, לגמרי בטעות, נכנסתי בעקבות כמה תיירים מבולבלים אחרים, כך שזכיתי להציץ גם באולם (המאד מרשים!) אם כי לא הספקתי לצלם שם (מיהרו לנזוף בנו ולשלוח אותנו החוצה). גם שאר הארמון מפואר מאד. הרבה יותר מרשים מארמון ורסאי, לדעתי. 20170327_155955  20170327_155328 20170327_154834

אחרי הסיור בארמון, התיישבנו לנו על המדרגות בחזית בניין האופרה למנוחה. אווירה נהדרת בזכות הפעלת קריוקי ברחוב. כל מי שחלם לשיר באופרה של פאריז מוזמן להגשים את החלום. היו כמה שניסו, במידה זו או אחרת של הצלחה.

לקינוח הביקור בפאריס, החלטנו לצאת לשיט על הסיין. בחרתי בחברת Vedettes du Pont Neuf שהומלצה בטריפ אדוויזר כמי שנותנת את התמורה הטובה ביותר ביחס לעלות הכרטיסים. בהזמנה מראש באינטרנט – ללא התחייבות לשעה – אפשר לקנות כרטיסים בעלות של 10 אירו לאדם לשיט של שעה על הסיין, מה שנראה לנו הוגן בהחלט. את הכרטיסים רכשתי בעודנו יושבים על מדרגות האופרה. נסענו בתחתית לנקודת התחלת השיט ודאגנו כמובן לשבת בבית קפה לסעודה קלה לפני השיט… השיט היה חביב מאד, עם מדריך שהסביר על המקומות העיקריים בצרפתית ואנגלית. הספינה שטה מפונט נף אל מגדל אייפל ואז הסתובבה ושטה בחזרה עד נקודה מזרחית לנוטרה דאם ושוב בחזרה למעגן.

אקנח את סיכום הביקור בפאריס בכמה תמונות מהשיט ואז בהסבר מפורט יותר לגבי הדירה, למעוניינים. 20170327_185855 20170327_183133 20170327_181848

20170327_182052 20170327_191152

הפוסט הבא שלי בבלוג יסכם את הביקור שלנו בברלין. עד אז, למעוניינים, הנה ביקורת מפורטת לגבי הדירה שהיינו בה בפאריס.

לפני שאקשר לכם לדירה, כמה מילים לגביה כי היא לא מתאימה לכל אחד ובקושי התאימה לנו. נתחיל עם הדברים הפחות טובים בה. יש בה אמנם מקום ללינה לחמישה אנשים, אבל מדובר בסידור דירה לא טריביאלי. יש חדר כניסה ובו ספה שנפתחת למיטה זוגית, פינת קפה, מיקרוגל ומקרר קטן –
20170324_101147

עבורנו פתחו את הספה למיטה הזוגית כדי לאפשר מקום לינה נפרד לכל אחד מהבנים. מחדר הכניסה הזה, יש חדר שהוא בעצם מסדרון מאד רחב ובו יש מיטה נוספת –
20170324_101138
הוא מוביל לחדרון נוסף, שבו יש עוד מיטה זוגית –
20170324_101132

זה סידור שלא מאפשר פרטיות למי שלא ישן בחדר האחרון. במקרה שלנו, זה לא היה נורא כי הילדים ישנו במסדרון ובחדר הכניסה. אם נוסעים בפורמט של שני זוגות למשל, או סתם של כמה אנשים שפחות מתאים להם לעבור אחד בחדר של השני בדרך לשירותים, זה פחות מתאים.

בנוסף, מדובר בדירה ישנה. מצד אחד, יש לה סוג של "קסם" אותנטי מקומי. מצד שני, היא ממש לא מעוצבת בצורה מודרנית. הוילון שרואים שם בחדר הכניסה מכסה על שתי כונניות מדפים גדולות שבהן יש ערימות של ג'אנק לא מזוהה. הוילונות מכסים את זה, כך שזה נראה בסדר, אבל זה בהחלט פחות מוסיף לאווירה.

הבעיה העיקרית בדירה הישנה היא המקלחת. כשהדירה נבנתה, הצרפתים כנראה לא חשבו שמישהו ירצה להתקלח או ללכת לשירותים שם… לדעתי הסבו את המטבחון המקורי לחדר שירותים/אמבטיה. זה אומר חדר שיש בו מקלחת, שירותים, כיור וגם את המדפים עם הכוסות והצלחות שיכולים לשמש אתכם עם הקומקום והמיקרוגל שיש בחדר. לא אווירה הכי נעימה, לטעמי, אבל סביל. הבעיה האמיתית מבחינתי היתה שהמקלחון בגובה של יותר מארבעים ס"מ מעל הרצפה.

20170327_093034

זה משהו שכבר ראיתי בעבר הרחוק בפאריז, בדירה של קרובת משפחה, אבל אז הייתי צעירה בעשרים ומשהו שנים… בגילי הנוכחי, לדלג מדרגה ענקית בכניסה למקלחת ובעיקר ביציאה ממנה, היה לא טריביאלי בכלל. כמו שאתם רואים, גם רמת הגימור במקלחת לא להיט. זה לא שהיה מלוכלך, פשוט היה ממש ישן.

עד כאן המינוסים. אם עדיין לא הצלחתי להרתיע איתכם, יש לדירה גם כמה פלוסים. קודם כל, השירות וקבלת הפנים היו מצוינים. ההתכתבויות באימייל היו טובות וחיכה לנו Greeter מטעם השירות, שהיה אדיב, חביב ודובר אנגלית מעולה. בנוסף בעלת הדירה גרה דלת ממול והתכתבנו איתה תוך כדי בפתקים. מדובר באישה מבוגרת עם אנגלית מצוינת (באופן מפתיע) שהיתה מאד נחמדה. שנית, המחיר. בהשוואה למיקום של הדירה, המחיר היה מצחיק. פחות ממאה דולר ללילה לארבעתנו למשהו שהוא בכל זאת גדול יותר מחדר במלון ומרווח יותר, עם שולחן אוכל קטן, ופינה לכל אחד ללילה. לא מצאתי משהו שהתקרב לזה במחיר ביחס למיקום. וזה בעצם השוס של הדירה, המיקום שלה. היא נמצאת ברובע לה מארה האופנתי והמבוקש, ובצד שלו שהכי קרוב לנוטרה דאם ולמרכז. הנוטרה דאם עצמה היא במרחק שלוש דקות הליכה ברגל. רחוב ריבולי מהצד השני, במרחק שתי דקות הליכה. מתחת לבנין היו כמה מסעדות, מאפייה, בית מרקחת וכל מה שצריך. מיקום מושלם באחד האיזורים המבוקשים ביותר. אז הפשרה שלנו היתה בין מחיר ומיקום לאיכות הדירה. למעט ההפתעה עם המקלחון, היה בסדר גמור.

לדעתי הדירה נותנת תמורה טובה לקבוצה של 3-5 אנשים צעירים שמחפשים מקום זול במיקום מעולה. אם זה נראה לכם מעניין ואתם רוצים להזמין, תוכלו ליצור חשבון ב-AirBNB דרך קישור השותף שלי ולקבל בונוס של $41! ואחרי כל זה – קישור להזמנת הדירה ב-AirBNB.

זהו, מקווה שנהניתם לקרוא. כמו תמיד, אשמח לתגובות, הערות והארות, וגם לשיתופים בפייסבוק. תודה מראש!

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. סיכום מעולה. מתכננים טיול לפריז בקיץ והסיכום ממש עוזר

    1. הי רפי, שמחה שעוזר!

  2. טיפ קטן לגבי מגדל אייפל: ניתן להזמין מראש כרטיסים (לדעתי לפחות חודש מראש) לתאריך ושעה ספציפיים, זה אמנם מגביל את הגמישות בטיול, אבל זה חוסך תור ארוך מאוד בקופות הכרטיסים במקום, וגם מקצר משמעותית את התור לבדיקה הבטחונית לעלייה (יש תור נפרד למי שיש לו הזמנה לשעה המתאימה).
    היינו בפריס (5 ימים) באפריל שנה שעברה, ונכנסו ישירות לבדיקה הבטחונית מבלי להמתין בכלל בתור.

    לגבי הנוטר-דם, התור הארוך והמשתרך לכניסה פנימה אולי נראה מרתיע, אבל זז מאוד מהר, היות וזה רק תור לבדיקה בטחונית, התור שבאמת תמתינו בו הרבה מאוד זמן, הוא התור לטיפוס למעלה (התור נמצא בצד הבניין, לא בחזית) כיוון ששם הם מעלים אנשים בקבוצות קטנות, כלומר, יש להמתין עד שהקבוצות שלמעלה ירדו.

  3. אלף, האווירה היתה בסדר גמור. לא הרגשנו בשום בעיה מבחינת הביטחון האישי או משהו דומה. היו הרבה פחות חיילים ושוטרים ברחובות בהשוואה לרומא. הרושם שלי היה שהם עושים מאמץ לא לבלוט בשטח. רק כשהתיישבנו איפשהו והסתכלנו טוב, ראינו חיילים פה ושם.
    התורים אכן בעייתיים. אנחנו החלטנו לוותר על דברים כמו הלובר, העלייה לאייפל והקטקומבות בגלל התורים. לא בדקנו את ד'אורסיי אבל במקומות אחרים שהיינו בהם לא היו תורים בכלל, כך שלדעתי זה עניין של מקומות מאד ספציפיים. אפשר לדעתי לארגן טיול נטול או מועט תורים ולהנות מהאווירה ברחובות, מוזיאונים פחות עמוסים וכד'. דווקא רומא הרגישה לנו יותר עמוסה, בשנה שעברה וזה היה גם אוף סיזן. לונדון בקיץ זה עמוס מדי (אוף סיזן היה בסדר גמור) וברלין היתה כמו לונדון בערך (גם אוף סיזן). אני חושבת שבעיקרון כדאי להמנע מהקיץ באירופה, גם מבחינת עומסים וגם מבחינת מזג האוויר, אבל פריז לא היתה פחות נעימה מהבירות האחרות שהיינו בהן.

  4. תודה על סיכום הטיול.
    המתבגרת שלי מאוד רוצה לנסוע לפריז ואני חשה חוסר רצון עז – איך היתה האווירה ברחובות?
    הייתי בפריז כמה פעמים בצעירותי, בפעם אחרונה ב-2000… אז היה מקסים אבל בשנים האחרונות אני שומעת סיפורים לא נעימים.
    גם התורים שחוויתם שם בכל מקום מאוד מרתיעים.

    אולי המתבגרת שלי תצטרך לחכות שהיא תוכל לנסוע לבד (בינתיים לקחנו אותה לאתונה, ברלין, רומא, אמסטרדם ולונדון – אז אולי בכל זאת אנחנו לא כאלה הורים רעים שאנחנו "מונעים ממנה" את פריז)

  5. תענוג לקרוא אותך. ממתינה לסיכום הטיול בברלין, היינו שם באותה תקופה ויהיה מעניין להשוות חוויות 🙂

    1. הי שרית ואתי, כיף לראות את שתיכן כאן! תודה! הפוסט של ברלין יגיע בקרוב (בתקווה שמה שעומד ליפול עלי בעבודה לא יקרה בימים המאד קרובים).

  6. תמיד כיף לקרוא אותך. אנחנו עברנו בדיוק את אותה חוויה בארמון וורסאי, רק שהגענו מאוחר יותר ועמדנו בשמש קופחת. הצפיפות בארמון אחרי שצלחנו את התור פגמה בהנאה מאוד.

  7. יפה מאד טוב שלא הצטרפתי כל כך הרבה הליכה \חבל שלא הייתי במפגש

כתיבת תגובה

סגירת תפריט