איך לראות דובים בצפון אמריקה ולהשאר בחיים

במהלך הטיולים שלנו עד כה ראינו למעלה מחמישים דובים בטבע ואני רוצה לחלוק כמה טיפים, ובעיקר כללי זהירות, לגבי תצפיות דובים.

דובים זו חיה מסוכנת. לפני שנכנס להבדלים בין גריזלי לדב שחור, חשוב לזכור שכל הדובים עלולים להיות מסוכנים מאד אם הם מרגישים מאויימים או מנסים לטרוף אתכם. לדובים יש כפות מרשימות, לסתות חזקות ושיניים של חיה טורפת. אתם לא רוצים להיות מושא ההתקפה של דב.

הבשורות הטובות הן שהתקפות קטלניות מצד דובים הן נדירות. בכל צפון אמריקה, מדי שנה, מתועדים בממוצע מקרים ספורים כאלו. בטיול שלכם לארצות הברית, כדאי שתחששו הרבה יותר מתאונות דרכים מאשר מדובים (סעו בזהירות בבקשה!) אפילו הסיכוי לחטוף מחלה אקזוטית בביקורכם בפארקים הלאומיים גבוה יותר מאשר הסיכוי שלכם להפגע מדב. יתרה מזאת, ברוב ההתקפות הקטלניות, מדובר באנשים ש"עשו שטויות" שאפשר להמנע מהן בקלות. מי שמפעיל קצת שיקול דעת וזהירות בסיסית, אין לו מה לחשוש מדובים.

שמרו מרחק. תיכף אפרט קצת יותר לגבי מה ואיך, אבל הכלל הכי חשוב שצריך לזכור הוא לשמור מרחק. בכלל, שמרו מרחק מחיות הבר. לפחות 100 מטר מדובים וחיות טרף. לפחות 25 מטר מבעלי חיים אחרים, כמו איילים וביזונים (בבקשה אל תזלזלו גם בהם, גם הם יכולים להיות מסוכנים).

סוגי הדובים בצפון אמריקה – האם רק הגריזלי מסוכנים?

בהנחה שאתם לא מצפינים מאד באלסקה אל עבר ים הקרח הצפוני (שם יש דובי קוטב לבנים), מבחינתכם יש שני סוגי דובים בצפון אמריקה: הדב השחור והדב החום, הידוע גם כדב גריזלי. אין שום קשר בין השם לבין הצבע במציאות. דב שחור יכול להיות גם "בלונדיני" ודב גריזלי יכול להיות כהה מאד. בין שני הסוגים יש הבדלים אחרים לגמרי. הרי לכם, באדיבות מושל מדינת וושינגטון בארה"ב, אילוסטרציה לגבי ההבדלים בין שני סוגי הדובים:

הבדלים הכי בולטים הם ב"דבשת" שיש לגריזלי מעל כתפיו, ובצורת הראש השונה. לדב השחור יש אוזניים בולטות וחרטום יותר מחודד. לגריזלי יש פנים יותר עגולים עם אוזניים קטנות יותר.

האמריקאים משקיעים לא מעט בחינוך ובהסברה לגבי דובים. בכל פארק לאומי שיש בשטחו דובים משני הסוגים, יש סדנאות והרצאות מטעם הריינג'רים במהלכן מסבירים לגבי ההבדלים בין הדובים ומשננים את כללי ההתנהגות במקרה של מפגש עם דב. מומלץ בחום לעשות סדנה כזאת. אנחנו עשינו לפחות שלוש פעמים, כל פעם בפארק אחר, במסגרת פעילויות הג'וניור ריינג'ר של הילדים. לומדים הרבה על דובים ומרגישים בטוחים יותר בשבילי הפארק.

חשוב לי לפוגג כאן מיתוס לגבי הדובים השחורים. דב שחור עלול להיות מסוכן בדיוק כמו גריזלי. דובים שחורים הורגים גם הם אנשים מדי שנה. בבקשה, גם אם אתם מזהים בודאות שמדובר בדב שחור, אל תזלזלו בכללי הבטיחות ואל תתקרבו.

איך להמנע ממפגש קרוב עם דב

כאמור, הכלל הכי חשוב הוא לשמור מרחק מהדובים. רשויות הפארקים ממליצות על מרחק של מאה יארד (כמאה מטר, 91 מטר אם אתם רוצים לדייק) מדובים וחיות טרף אחרות (כמו קויוטים, זאבים ופומות). רוצים לצלם דב מקרוב? תגיעו עם עדשות מצלמה עם זום רציני. אל תתקרבו בעצמכם.

גם אם הדב נראה לכם מאד רגוע, עדיין שמרו מרחק. רוב הסיכויים שהדב לא יתקיף אתכם גם אם תהיו במרחק חמישים מטר ממנו, אבל מה שקורה במצב כזה הוא שאתם מרגילים את הדב לנוכחות בני אדם. חשוב עבור הדובים שיפחדו וירתעו ממגע קרוב עם בני אדם. דב שמתרגל לבני אדם, בסופו של דבר יומת על ידי רשויות הפארקים כי הוא הופך למסוכן מדי. בקיצור, בשבילו ובשבילכם, הקפידו על שמירת המרחק.

כשאתם הולכים בשביל, אתם צריכים להמנע ממפגש פתאומי ומסוכן עם דב. יש מספר כללים לצמצם את הסיכון –

1. בררו מראש במרכז המבקרים איפה יש פעילות דובים. הריינג'רים בפארקים הלאומיים בארה"ב יודעים איפה יש דובים ומתי. הדובים מגיעים לאיזורים ספציפיים בחיפוש אחרי מזון (לרוב עשב או תותים). בפארקים עם מעט דובים והרבה אנשים, כמו ילוסטון, הריינג'רים סוגרים איזורים מסויימים בעקבות פעילות גריזלי כדי לצמצם את הסיכון למפגש קרוב. בררו מראש ושימו לב לשילוט בתחילת המסלול.

2. אל תלכו לבד. לבד אתם שקטים ופחות מרתיעים. רצוי ללכת לפחות בזוגות, ואם אתם באיזור שיש בו פעילות גריזלי, בקבוצות של ארבעה. אם אתם ממש חוששים ואין לכם פרטנרים, כדאי להצטרף לסיור בהדרכת ריינג'ר (מומלץ במיוחד בפארק לאומי גליישר, מרובה הדובים).

3. שמרו על עירנות. הסתכלו מסביב ושימו לב לסימנים המעידים על פעילות דובים. סימני שריטה על עצים, טביעות רגל טריות וגללי דובים. אתם צריכים לשים לב לנוכחות הדב ולא להיפך. דובים הם יצורים עסוקים מאד מטבעם וסביר להניח שתראו אותם לועסים עשב במרץ או עטים על שיחי תותים. הם בהחלט עלולים להיות עסוקים מכדי לשים אליכם לב, לכן אתם צריכים להיות אלו שערניים.

4. שימו לב לעיקולים בשביל ומקומות בהם אין לכם שדה ראיה. דובים חובבים שבילים בדיוק כמוכם ועשויים להשתמש בהם. אם אתם מתקרבים לעיקול ואין שדה ראיה, תצעקו בקול גדול "דב, אני מגיע!" מותר לגוון בטקסט 😉 אבל לא להתבייש ולצעוק. זה מקובל ולא תהיו היחידים שעושים את זה.

5. המנעו מהליכה בשעות המוקדמות מאד של הבוקר או המאוחרות מאד בערב, בפרט בימים חמים. אלו השעות בהן דובים, בפרט גריזלים, פעילים יותר. אלו גם שעות עם פחות אור מה שאומר שלכם יהיה קשה יותר לראות את הדב בשביל שביער.

6. התרחקו מפגרים. נתקלתם בפגר של אייל או חיה אחרת? תפסו מרחק. דובים נוטים לחזור אל אותו הפגר במשך כמה ימים עד שהם מסיימים לאכול אותו. הם מאד רכושניים לגבי פגרים כאלו ובהחלט עלולים לתקוף את מי שמנסה להתקרב אליו. אל תשכחו לדווח על הפגר לריינג'רים בסוף הטיול כדי שיוכלו לטפל במפגע ולהרחיק אותו מהשביל אם צריך.

7. שמרו על הדברים שלכם והקפידו על הוראות אחסון המזון בפארק. אם אתם עושים קמפינג בפארק לאומי, הקפידו על ההוראות ואל תחזיקו מזון או פרפומריה באוהל או במקום שאינו מאובטח מפני דובים. אל תשאירו תרמיל בשביל כדי "לבוא לאסוף אותו אחר כך". הפרה של חוקי הפארק בנושאים האלו נחשבת חמורה מאד וגם אם לא תפגשו בדב, אתם עלולים לפגוש בריינג'ר ולצאת עם קנס של כמה אלפי דולרים.

8. ראיתם דב מרחוק? בבקשה, אל תתקרבו. הכי פשוט בעולם והכי ראיתי אנשים, כולל ישראלים, שמפרים את הכלל ההגיוני והפשוט הזה. לא, אל תתקרבו כדי לצלם את הדב מקרוב. אל תקראו לדב, ובוודאי ובוודאי שאל תשליכו לעברו מזון ואל תאכילו אותו. דב שמאכילים אותו חשוב כמת. אם זרקתם לדב שאריות מזון, הרגתם אותו. ככה פשוט ואכזרי.

A fed bear is a dead bear.

מה לעשות במקרה של מפגש קרוב מדי עם דב

ניסיתם לשמור מרחק אבל פתאום מצאתם את עצמכם במרחק כמה עשרות מטרים מדב? בלי פאניקה. שמרו על הכללים הבאים –

1. לא לרוץ! בשום פנים ואופן לא להסתובב ולרוץ. אם יש אתכם ילדים, לתת להם יד ולודא שהם לא בורחים.

2. לעמוד זקוף. לא לצעוק. לא להפחיד את הדב ולאט לאט ללכת אחורה.

3. אם יש לכם ספריי דובים, זה הזמן לשלוף אותו מהכיס או הנרתיק. כמובן, אם החלטתם להצטייד בתרסיס מהסוג הזה, הוא צריך להיות זמין במהלך הטיול ולא קבור במעמקי התרמיל. אם אתם מול דב קרוב, זה הזמן לשלוף את הנצרה ולהיות מוכנים. אל תרססו אלא אם כן הדב ממש מסתער ומתנפל עליכם.

4. שימו לב לשפת הגוף של הדב. אם הדב עומד על רגליו האחוריות זה לא אומר שהוא תוקפני. הוא רק מנסה להריח אתכם ולהבין מה אתם. אם הוא מתחיל לנקוש בשיניו, "לנבוח" ולבטוש בקרקע, זה אומר שהוא מאויים מקרבתכם. שוב, לאט לאט ללכת אחורה ולהתחיל ליצור מרחק מתאים ביניכם. ברוב המקרים זה ירגיע את הדב.

5. אל תטפסו על עצים. דובים שחורים מטפסים בקלות על עצים וגם גריזלים יכולים לפעמים לטפס על עצים. סביר להניח שיותר טוב מכם.

6. אם הדב מסתער… בלי פאניקה. קל להגיד וקשה ליישם, אבל בגלל זה כדאי לקרוא ולהתכונן מראש. רוב ההסתערויות של דובים על בני אדם לא מסתיימות בהתקפה. מדובר ב-bluff charge ורוב הסיכויים שהדב יעצר כמה מטרים לפניכם ויחזור לאחור. הוא רוצה להפחיד אתכם (מה שבטוח, שזה יצליח!). בשום פנים ואופן אל תרוצו במצב כזה! תעמדו במקום ואל תזוזו. אם יש לכם ספריי דובים, זה הזמן לרסס, כשהדב מגיע למרחק 10-20 מטרים מכם.

7. אם כלו כל הקיצין והדב החליט להסתער באמת… גם את זה מלמדים בפארקים וטוב לדעת. ההנחיה היא להעמיד פני מת. לשכב עם הפנים לקרקע, רצוי עם התרמיל שלכם על הגב (כך שיגן עליכם) והידיים על הראש. לא לעשות קולות ולא לזוז. הרעיון הוא לשכנע את הדב שאתם לא מסוכנים יותר. הסטטיסטיקות מראות שב-75% מהמקרים, התקפה כזאת מסתיימת בפציעות מינוריות בלבד, כשהמותקף נוקט בטקטיקה הזאת. לעומת זאת, מי שניסה להאבק עם דב, לא סיים טוב כל כך. שימו לב שהטכניקה של play dead רלבנטית רק ממש כשדב תוקף ויוצר מגע פיזי. שנייה לפני שהוא נוגע בכם, זה הזמן ליפול לקרקע ולהכנס לתנוחה. עד אז, הניחו שמדובר בהסתערות שווא ועמדו זקופים.

8. יש מקרה חריג שבו ההנחיה היא כן להאבק בדב. ההנחה עד כה היתה שהדב תוקף כיוון שהוא חושש מפניכם. הרבה פעמים מדובר בדובה עם גורים שהתקרבתם מדי לגורים שלה. אתם לא מעניינים אותה כטרף או כמקור מזון והיא רק רוצה לודא שהאיום מנוטרל ולהרחיק את הגורים שלה. יש מקרים חריגים ונדירים של דובים שמתייחסים לאנשים כאל מקור מזון. איך מבדילים? שואלים את הדב 😉 וברצינות, אפשר להבדיל לפי שפת הגוף, אבל מן הסתם זה דורש ידע ומיומנות מסוימת. בגדול, אם דב מנסה לגנוב לכם אוכל מהתרמיל ונראה סקרן יותר מאשר מפוחד, זה דב שאם הוא תוקף, צריך להאבק בו. ההנחה היא שאם תשארו פאסיביים, הוא פשוט יאכל אתכם. אם תאבקו, זה יבהיר לו שלא מדובר במקור מזון קל וזמין והוא יוותר.

זהו. זה מבחינת מה עושים כדי שדב לא יטרוף אתכם. זה מלחיץ, אני יודעת, אבל אלו דברים שכן חשוב לדעת אם מטיילים באיזורים שיש בהם דובים. ושוב, תזכרו שמבחינת הסיכון הכללי שלכם בטיול, חשוב הרבה יותר שתקראו את הפוסט על נהיגה בארצות הברית, למשל. בכל מקרה, הקפידו על הכללים באיזורים שיש בהם דובים ואל תתקרבו מיוזמתכם לדב.

ועכשיו, הכי חשוב וכנראה מה שבאמת יהיה לכם רלבנטי לטיול –

איך אפשר לראות דובים?

כי עבור רובנו, לראות דב בטבע זה היילייט של הטיול. אחרי שראינו עשרות דובים, יש לי כמה טיפים לחלוק –

1. הגיעו לאיזור שיש בו הרבה דובים. אם מאד חשוב לכם לראות דב, סעו לפארק לאומי גליישר במונטנה. לדברי הריינג'רים שם, זהו האיזור עם ריכוז הדובים הגבוה ביותר בצפון אמריקה. כמחצית מהדובים בפארק הם דובי גריזלי. אנחנו ראינו לפחות עשרים דובים בפארק הזה, אם לא יותר. רואים אותם בכל מקום, בשבילים, ובצידי הדרכים. במזרח ארצות הברית, ראינו כמעט עשרה דובים במהלך ארבעה ימים בפארק הרי הסמוקיז.

2. חפשו מכוניות לצד הדרך. אין דרך טובה יותר לראות בעלי חיים. ברגע שמישהו מבחין בדב, הוא עוצר בצד וכל מי שמגיע מבין שיש דובים. לפעמים לא מדובר בדב, אלא במוס או באלק גדול במיוחד. עדיין שווה עצירה.

3. תגיעו עם משקפת או עם עדשה מקרבת במצלמה. לרוב, התצפיות הן ממרחק של כמה מאות מטרים. שמרו על בטיחות ואם הדב נמצא קרוב יותר ממאה מטר מהרכב, אל תצאו מהרכב!

4. חפשו שיחי תותים! באנגלית זה נקרא berry patch. מדובר בקבוצת שיחי תותי עץ (יש המון סוגים שלהם) בשטח עשבוני. בעונה של התותים (אוגוסט-ספטמבר) הסיכוי לראות שם דב אוכל תותים מאד גבוה. אם אתם מחליטים לטעום בעצמכם תותים, תעשו לעצמכם טובה ותבדקו טוב טוב אם יש דב באיזור. כבר יצא לצחי לקטוף תותים מעץ ולגלות שמהצד השני של חלקת התותים עמד גריזלי שעשה את אותו הדבר בדיוק.

דובים זה אחלה! חיה מדהימה, ענקית ויפהפיה! שמרו על כללי הבטיחות ואני מאחלת לכם הרבה תצפיות דובים בטיולים שלכם!