שישה ימים באלפים הצרפתיים – סיכום טיול

כן, אני יודעת, זה בלוג טיולים לארה"ב. מילא שאפשר למצוא פה סיכומי ביקורים בלונדון וברומא, שהיו זנבות של טיולים ארוכים בארה"ב, אבל סיכום של טיול שהיה כולו אירופה? ובכן, כן. תצטרכו לסבול הרים מושלגים, גבינות ובגטים הפעם, פשוט כי זה בלוג הטיולים המשפחתי שלנו 😉 אשתדל כן לתת קצת תובנות השוואתיות בין טיול בארה"ב לטיול באירופה, אבל קודם כל, סיכום ביקור קצר, עם קצת תמונות כדי לשטוף את העיניים.

יום שלישי, ה-24 במאי

טיסת איזי ג'ט מנתב"ג לשדה התעופה בג'נבה, היתה קלה ונעימה. לא היו תורים בערך בשום מקום. לא בנתב"ג, ולא בנחיתה. הכל זרם על מי מנוחות. הטיסה ארכה פחות מארבע שעות ונחתנו בנמל התעופה הקטן שבשוויץ. עולים קומה אחת ונכנסים לאיזור הצרפתי של שדה התעופה (הוא מחולק בין צרפת לשוויץ), שם אספנו את הרכב שלנו, פיז'ו 508 אוטומטית ומפנקת (עוד על הרכב והבחירה בו, בהמשך). את הלילה הראשון העברנו במלון קטן בכפר שנקרא Crozet, שם מצאתי את הדיל הכי זול, במרחק הכי נכון לנו לקורות היום הבא.

יום רביעי, ה-25 במאי – ביקור בסרן

את היום התחלנו בביקור במאיץ החלקיקים בפרוייקט סרן. את הסיור המודרך הזמנתי שלושה שבועות מראש. יש ביקוש רב לסיורים המודרכים וממש היה צריך "לשבת על האתר" בבוקר של פתיחת התאריך ולהזמין מיד. תוך כשעה כבר נגמרו המקומות בסיור לתאריך הזה. היה שווה את המאמץ. הגענו לסרן כבר בשמונה וחצי בבוקר, עם הפתיחה ופתחנו בביקור בתצוגות שבמקום (אליהן לא צריך להזמין מקום והן פתוחות למבקרים מזדמנים). שתי תצוגות, מצוינות ומעניינות. שתיהן מספרות גם על פיזיקה של חלקיקים וגם על הפרוייקט בסרן, באמצעים אינטראקטיביים, סרטונים ועוד.

בשעה אחת-עשרה התחיל הסיור המודרך בהנחייתו של רמי, בחור אוקראיני נלהב שהוא בעצמו ד"ר לפיזיקה וראש משמרת באחד הפרוייקטים בסרן. היה סיור מרתק (לחובבי הז'אנר, כמובן). רמי הוביל אותנו אל תוך האיזורים שתיירים לא יכולים להכנס אליהם בלי ליווי, כששיא הביקור היה בחדר הבקרה של פרוייקט אטלס, שם גילו את חלקיק הבוזון היגס. הכל לווה בהסברים מעמיקים ככל שרק רצינו (והיו בינינו מי שרצו…)

מאיץ החלקיקים בסרן תצוגה בסרן

סיימנו את הסיור בשעה אחת וחצי ומיהרנו לנסוע אל עבר הכפר בו הזמנתי עבורנו את דירת הנופש. הצלחנו קצת להתברבר בניווט ולרדת ביציאה הלא נכונה באחד הכבישים (מה שעלה לנו בחצי שעה וכעשרה אירו) וכמעט איחרנו למעמד קבלת הדירה. למרבה המזל, קת'רין, שאמורה היתה לפגוש אותנו נתנה לנו חלון זמנים והצלחנו להגיע בדקות האחרונות שלו.

נכנסו לדירה, וכהרגלנו בקודש, די התמקמנו בה והילדים העדיפו לא להמשיך בטיול משמעותי באותו היום. הסתפקנו בשיטוט בכפר החדש שלנו – Saint Gervais – ובהגעה לסופרמרקט. מסתבר שגם ללכת 500 מטר ברחוב מניב נופים עוצרי נשימה, כשאתה באלפים 🙂 הצטיידנו באוכל לכמה ימים והתפעלנו ממזג האוויר, שאמנם היה מעונן, אבל בהחלט לא קר. יש אור עד מאוחר מאד וצחי ניצל את זה כדי לצאת לטיול ערב מאומץ מאד ברגל, עד לקו השלג מעל הכפר.

בדרך למכולת...
בדרך למכולת…
20160525_165913
הנוף בכפר סן ג'רמן
20160525_170440
הדירה שלנו היתה בקומה השניה בבניין הנחמד הקרוב יותר בתמונה

יום חמישי ה-26 במאי – פארק מרלה

התכנית שלי ליום זה כללה מסלול טיול ארוך שכיכבו בו השמות Conflans, Bourg Saint Maurice, Lac Du Roselend, Beaufort. אני כותבת אותם כאן, לטובת מי שירצה לשחזר את המסלול. הוא באמת אמור להיות יפה. התחלנו בנסיעה דרומה והדרך מתפתלת ומתפתלת בין הכפרים וההרים. המראות ציוריים, אין ספק –

בדרך לכפר Megeve
בדרך לכפר Megeve

אבל הדרך מפותלת, כבר אמרתי? כלומר, כבישים צרים מאד, דו-סיטריים, עם סיבובים חדים מאד כשמולך יכולה בהחלט להגיע גם משאית דוהרת. הרכב היה מעולה ולי לא היתה בעיה לנהוג את זה בכיף, אבל הנוסעים פחות נהנו, ובפרט דן שלנו, שדיווח על מחלת נסיעה שהלכה והתגברה, עד שעצרנו כדי שלא יקיא באוטו.

חיכינו עשרים דקות עד שיתאושש, והוחלט שאם כך, אין טעם לענות אותו בשלוש שעות נוספות של נסיעה בכבישים הללו. בכלל, הנוסעים די התרעמו על המסלול וציינו שהם מעדיפים בהרבה ללכת ברגל ולא לנסוע ברכב. טוב… מחשבים מסלול מחדש. חזרנו על עקבותינו ונסענו לכפר קרוב הרבה יותר, שנקרא לזוש – Les Houches. גם שם נסענו בדרך עקלתונית ומתפתלת, אבל בסופה הגענו לפארק מדהים שנקרא Parc Du Merlet. בפארק הזה יש מעין ספארי פתוח, עם כל מיני עיזי הרים, איילים ויעלים, אבל מה שבאמת מרשים בו אלו הנופים המדהימים. הוא יושב ממש מול הרכס של המון בלאן וקשה לי לדמיין מקום בעולם עם נוף יפה ממנו לטיול רגלי.

המסלולים בפארק קלים מאד, רק טיפ למבקרים: נסו לעלות עם הרכב עד מגרש חניה מספר 1. יש חמישה מגרשי חניה כאלו, ומי שמגיע בקיץ וחונה באחרונים, כדאי שיהיה בכושר של תריאטלט, כי יצטרך לעלות כשני קילומטר בעלייה תלולה. אנחנו חנינו בחניון 2, כך שעלינו רק 800 מטר מאותו השביל. לצחי ולבנים זו לא היתה בעיה, אבל אני כמעט נפחתי את נשמתי בדרך. לפחות הנופים הצדיקו את המאמץ. טיפ נוסף: אין ברזיות עם מים לשתייה בפארק. מוכרים מים בחנות, במחיר לא ממש מוזל. עדיף פשוט להגיע עם בקבוקי מים מלאים מהרכב. אה, וכשכתוב בצרפתית eau non potable אז אל תשתו מהמים, כי הם זורמים דרך מערך של שקתות לבעלי החיים. מצד שני, אנחנו יכולים להעיד ששבוע אחרי ששותים את המים האלו, עדיין נשארים בחיים (ותודה לצחי שבחן את הנושא). אני מקווה שהתמונות מעבירות את עוצמות הנוף. מסתבר שלא פשוט לצלם הרים מושלגים בתור רקע.

20160526_122140 20160526_131816 20160526_133829 20160526_140237

דן התלהב מאד מההרים וביקש לנסות לטפס על המון בלאן. בקרוקס, כמובן. סיכמנו שבתור התחלה, הוא ואבא שלו יגיעו לקו השלג.

יום שישי ה-27 במאי

יצאנו בבוקר של יום שמש נעים לכיוון העיר אנסי (Annecy), במרחק של כשעה נסיעה מהכפר שלנו. הנסיעה באוטוסטרדות קלה ונוחה. במתכונת הרגילה, אני נוהגת וצחי מנווט בקלות אל היעד הראשון שלנו, צפונית לאנסי עצמה: Gorges Du Fier. מדובר בקניון עמוק בסלע, עם מסלול תלוי יפהפה שעובר בתוכו. קצת כמו המסלול שיש בבניאס, רק ארוך הרבה יותר וקניון מרשים יותר. אתן שוב לתמונות לדבר, למרות ששוב, במציאות זה הרבה יותר מרשים-

20160527_103613 20160527_104017  20160527_104625 

מהמקום המקסים הזה המשכנו לאנסי. חנינו בחניון העיריה (hotel de ville) שהתגלה כספירלה ענקית של חמש קומות. מצאנו חניה רק בקומה התחתונה ביותר, עלינו במעלית בחזרה למעלה ופתחנו בסיבוב בעיר. מזג האוויר המקסים הוציא המוני צרפתים וגם לא מעט תיירים לרחובות ולפארקים, והעיר היתה המקום הצפוף ביותר שראינו בטיול. בשאר המקומות היתה אווירה של off-season אבל באנסי היו לא מעט אנשים. לא צפוף מדי, אבל ברמה שגרמה לי לתהות אם נעים לטייל פה בקיץ, בשיא העונה.

באנסי הלכנו במסלול רגלי שעבר באתרים העיקריים של העיר. בניתי אותו מראש בגוגל מפס, אבל הוא כולל גם את משרד התיירות כיעד ראשון. בגדול, הם המליצו בערך על אותן אטרקציות, אבל גם נתנו ברושורים עם מסלולים מוצעים אחרים. למי שמעוניין, הנה קישור למסלול שאנחנו עשינו. אנסי מקסימה. אגם טורקיז למרגלות הרים, נהר צלול וירקרק, מבנים עתיקים מתקופת ימי הביניים וביניהם תעלות מים ומדרחובים. אפילו טירה קטנה יש להם. נכנסנו לסיור בטירה, שהיה יחסית מאכזב כי לא היו בו שום המחשות של ההיסטוריה של הטירה. היו תצוגות חביבות לגבי איזור האגמים ותערוכת אומנות באחד המבנים. בילינו באנסי כשלוש שעות והנה כמה תמונות –

20160527_123908 20160527_123915 20160527_133037 20160527_133045  20160527_181556

יום שבת ה-28 במאי

הבוקר הזה, צחי ודן יצאו לממש את פנטזיית העלייה לשלג. לא טיפסו על המון בלאן, אבל עשו טיול מאומץ של כמה שעות טיפוס, כולל הליכה בשבילים מושלגים באחד מהמסלולים הרבים שיוצאים מהכפר שלנו.13307245_10208944440039962_6652205563307562440_n 13308487_10208944360637977_6650121434046513797_o

באותו הזמן, אני ורון נהננו משלוות הכפר ושוטטנו בין הסמטאות. הפריחה בגינות בעיצומה ובהעדר תיירים, האווירה רגועה ונעימה ופסגות מושלגות נשקפות מכל עבר. אחר הצהריים, אני וצחי יצאנו שוב אל הכפר והפעם ביקרנו במוזיאון קטן ששוכן במבנה של מגדל שמירה מהמאה ה-12 ועוסק בטיפוס הרים ובגבורתם ועוז רוחם של מדריכי טיפוס ההרים מהכפר "שלנו" סן ז'רבה שמסתבר שאין כמותם בחורים כארז והם הרבה יותר "שווים" מהמדריכים של שאמוני. יום שקט ונעים.

יום ראשון ה-29 במאי

זהו. עוזבים את הדירה ואת האלפים. נציגת בעלת הדירה הגיעה בבוקר בשעה שקבענו מראש (תשע וחצי) לאיסוף המפתחות. היתה ממש נחמדה ודיברה אנגלית טובה כך שפיטפטנו קצת וסיפרנו לה כמה נהננו מהדירה ומהאיזור. מזג האוויר כבר פחות טוב. עננות סמיכה נצפית מחלונות הדירה ואני תוהה מה יהיה לגבי היעדים שרציתי לבקר בהם היום. הראשון שבהם הוא שוב נקיק (גורג') ונראה שיש ערפל במקומות הנמוכים.

יצאנו לדרך וכשירדנו בכבישים הסתבר שיש גובה מאד ספציפי לעננים, ומתחתיו דווקא הראות בסדר גמור ואין ערפל. לפיכך נסענו לנו שוב אל Les Houches (כעשרים דקות נסיעה) וירדנו לבקר ב-Gorges de la Diosaz. האתר נפתח למבקרים רק יום קודם לכן והוא כולל מסלול יפהפה, לאורך נקיק הנחל. גם כאן, המסלול "תלוי" וחוצים גשרים מעל המים. שונה מאד מהגורג' הקודם שהיה צר ודרמטי יותר, אבל מצד שני כאן זרימת המים גבוהה יותר ויש אשדות שוצפים מכל עבר.

20160529_102946 20160529_102957 20160529_103055 20160529_103749

היעד הבא שלנו היה שמורת הטבע Sixt-Fer-à-Cheval. מזג האוויר הלך ו"התסגרר" ותהינו אם יהיה אפשר בכלל לטייל ברגל. כולם היו כבר רעבים והוחלט לנסוע לכיוון השמורה, בדרך לעצור לארוחת צהריים ואז לראות איך ממשיכים. איפה נאכל? מבחינת הילדים, אוכל צרפתי זה French Fries ומה שבאמת הם רצו זה איזה אפלבי'ס או דניס אמריקאים, אבל אנחנו בצרפת. החלטתי לנסות לשאול את גוגל מפס איפה יש diner והסתבר שיש. לא רק זאת, אפילו יש אחד מומלץ ופתוח והוא אפילו ממש על הדרך לשמורה – Lhotti's Diner התגלתה כמסעדה עם עיצוב של דיינר משנות החמישים (במובן הטוב והרטרו של המילה) ואוכל לא רע בכלל. אפילו מאד טעים, אם כי המחירים לא אמריקאיים. 4 מנות עיקריות + שתיה + שני קינוחים + שני קפה עלו לנו 72 אירו. לא נורא במונחים ישראליים.

עד שסיימנו לאכול, ראינו שהגשם לא מפסיק והערפל לא מתפזר ואין טעם להמשיך לשמורה. לפיכך פשוט המשכנו ליעד הבא שלנו, בית המלון שבכפר פרני-וולטייר ליד שדה התעופה. כדי להמנע מעלייה לאוטוסטרדות השוויצריות (אין לנו מדבקה מתאימה) צחי ניווט לנו בתוך פרברי ג'נבה ואחרי כשעה וחצי הגענו למלון.

זהו, אין עוד הרבה מה להוסיף. טיילנו קצת ברגל בפרני-וולטר אחר הצהריים, אבל לא משהו מיוחד ולמחרת בחמש בבוקר עזבנו את המלון ועלינו לטיסה איזי ג'ט בשבע בבוקר. בשתיים-עשרה וחצי בצהריים כבר היינו בבית.

סיכומי מנהלות ועלויות

הטיול הזה נולד לפני כמה חודשים, כשבשיטוטים אקראיים באתר Kayak Explore (מין הרגל מגונה שכזה), מצאתי טיסות לג'נבה ב-$88 דולר לאדם. מדובר היה בתאריכים מאד מסויימים, השבוע האחרון של מאי, וסה"כ שבוע, כולל ימי הטיסות. קצת התלבטנו, אבל לא יותר מדי. טיסות לארבעתנו בפחות מארבע-מאות דולר? על זה אומרים בימינו, shut up and take my money. בסופו של דבר, הוספנו גם מקומות מסומנים בטיסה ומזוודה אחת, בעיקר כדי לקחת בה מקלות הליכה. בסה"כ, כרטיסים עם מקומות מסומנים לארבעה עלו לנו 379$ והמזוודה עלתה עוד $61.20. אלמלא מקלות ההליכה, אפשר היה לגמרי לוותר על המזוודה הגדולה, בפרט אם היינו אורזים פחות בגדים חמים (מה שהיה חסר לנו בפועל היו סנדלים ובגדים קצרים!).

רק אחרי הזמנת הטיסות התפניתי לבדוק מה בכלל יש לעשות בג'נבה. הסתבר שלא יותר מדי, אבל שכן יש ממש ליד את הרי האלפים. אנחנו הרי חובבי הרים, מפלים ויערות, כך שהאיזור סומן כיעד.

השלב הבא כלל שכירת רכב שהיה ברור שנצטרך מהנחיתה ועד הסיום. האירופאים נוהגים במכוניות ידניות משום מה, כך שהיה מבחר של רכבים ידניים במחירים לא רעים בכלל. בכל זאת, ידעתי שאני מעדיפה לנהוג ברכב אוטומטי ושזה יהיה בטיחותי יותר מבחינתי (ואמנם כך היה, לא הייתי רוצה לעשות את כל הנסיעות האלו בכבישים המפותלים ברכב ידני). הקלאס המינימלי שיש בו רכב אוטומטי הוגדר כמרצדס בי קלאס. בפועל, קיבלנו פז'ו 508 אוטומטית וחביבה מאד עם כמה אלפי קילומטרים בלבד על השעון. הייתי מרוצה מאד מחווית הנהיגה ברכב והוא היה מרווח גם מבחינת תא המטען וגם עבור הנוסעים. שכרנו הפעם דרך סיקסט והרכב עלה 1624 ש"ח לשבעה ימים. זה מחיר שמקביל למחיר שאנחנו נוהגים לשלם בארה"ב עבור מיני ואן. מחירי הדלק בצרפת היו בערך כמו בארץ, ובכל מקרה, אפילו לא ניצלנו מיכל מלא של דלק (הנסיעות לא היו ארוכות).

מבחינת לינות, ידעתי שאני רוצה דירת נופש לרוב הימים. הביקור בסרן תוכנן מראש ובהתאם לימי הביקור האפשריים שם, היה ברור שזה יכול להיות רק ביום הראשון לטיול ולפיכך את הלילה הראשון כדאי לעשות ליד שדה התעופה. אחרי הרבה מאד השוואות מחירים (ג'נבה יקרה!) מצאתי את המלון Relais CROZATI דרך בוקינג.קום עם חדר לארבעה במחיר של 84 אירו. היה נחמד ונוח, עם מיטה זוגית ושתי מיטות יחיד, ספה קטנה, שולחן אוכל, טלוויזיה ואינטרנט. החיסרון הוא מיקומו של החדר בקומה השלישית (בלי מעלית).

לגבי הלילה האחרון התלבטתי אם "למשוך" לילה נוסף בדירת הנופש, או להזמין לילה ליד שדה התעופה. מצד אחד, דירת הנופש היא במרחק של "רק" שעה ורבע מהשדה, ואין עומסי תנועה בארבע לפנות בוקר, מצד שני, לקום בשלוש בבוקר זה די משמעותי וגם לעזוב דירה זה תהליך שלוקח יותר זמן מיציאה מחדר במלון. לי גם קשה לנהוג בלילה וגם לנווט לא קל. בקיצור, הוחלט על לילה אחרון ליד השדה. בדיעבד, החלטה מוצלחת מאד. איפשרה לנו לנהוג עד השדה בנחת, בניווט לא פשוט בפאתי ג'נבה ולקום בשעה רבע לחמש בבוקר לטיסה. המלון האחרון היה Campanile Geneve ­Ferney­ Voltaire שהוזמן דרך בוקינג בעלות של $95 ללילה. חדר קטן אבל נקי וסטנדרטי והשירות בקבלה היה ידידותי ועזרו לנו בכל מיני שאלות ובקשות. היתה גם פינת קפה ותה בחדר, מה שהיה שימושי ונחמד בבוקר הטיסה.

את הדירה בחרתי אחרי שבחנתי כמה וכמה אופציות דרך שני אתרים: Vrbo.com ו-airbnb.com. כבר כמעט סגרתי עם אחת הדירות באתר הראשון אבל מהחוזה ששלחו לי באימייל הבנתי שהדירה לא כוללת מצעים ומגבות. מסתבר שזה די סטנדרטי בצרפת, והצרפתים אוהבים להביא מהבית את הסדינים והמגבות שלהם. אפשר להוסיף קיטים של מצעים ומגבות מגורם אחר באותו הכפר, אבל העלות היתה כזו שכבר העדפתי לוותר. למזלי, באתר airbnb מצאתי דירה מקסימה, עם ביקורות מצוינות ובמחיר אטרקטיבי במיוחד.

תמורת 1153 ש"ח (פחות משלוש מאות דולר) לארבעה לילות קיבלנו דירה של שני חדרי שינה, סלון/פינת אוכל קטנים ומטבח מצויד במקרר, מיקרו/תנור וכיריים וכמובן, כל הכלים הנדרשים לבישול והגשה. בחדר האמבטיה היתה מקלחת מרווחת וגם מכונת כביסה ומייבש. המיקום היה מצוין, בכפר בשם Saint-Gervais-les-Bains. הדירה נמצאת בקומה שנייה, אבל מי שלא מפריע לו לעלות שני גרמי מדרגות, אני ממליצה עליה. הנה הקישור לדירה. אם עדיין אין לכם חשבון באתר airbnb, אשמח אם תרשמו דרכי. כך תקבלו הנחה של $28 להזמנה שלכם ואני אצבור גם הנחה להזמנה הבאה שלנו. הנה קישור הרשמה שכולל הנחה בשבילכם!

מבחינת עלויות נוספות, הן היו סבירות מאד. אוכל קנינו בעיקר בסופרמרקטים ובמאפיות והוא היה זול יותר או שווה בעלותו למחיר בישראל. לגבי האיכות, ובכן, לחמים מעולים וגבינות צרפתיות מצויינות, עם קצת ירקות ופירות, היוו את עיקר התפריט שלנו,פשוט כי זה היה ממש טעים. הילדים דבקו בתפריטי הפסטה, שניצל (קפוא ומוכן מהסופר) והצ'יפס בתנור שלהם אבל נהנו מהבגטים והקרואסונים.

ישבנו בבתי קפה כמעט כל יום. ברוב המקומות היה הרבה יותר זול מאשר בישראל. כוס קפה (אספרסו משובח) עלתה פחות משני אירו (כשבעה ש"ח). אייס קפה מעולה עלה שלושה אירו (כ-14 ש"ח). מילק שייק, גלידה, קרואסון, עוגה, כולם עולים בין חצי לשלושת-רבעים ממחירים בישראל.

זהו. תם ונשלם. עד שהתרגלנו לצרפת, כבר חזרנו. מאד מוזר לנו הקונספט של טיול קצר כל כך, אבל הטיסה באמת היתה קצרה וקלה, ובסה"כ זו היתה חופשה זולה יותר מכל חופשה מקבילה שיכולנו לעשות בישראל (אפילו בתנאי בית ספר שדה), כך שזו אופציה מעניינת מאד כחלופה לחופשות בארץ. בהחלט אמשיך לחפש "מציאות" כאלו של טיסות מוזלות ליעדים באירופה, אם כי העיניים והראש כבר בקיץ 2017 בארה"ב…

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. מעין

    היי,
    רציתי לשאול האם את יודעת אם בספטמבר גם יש שלג על פסגות ההרים?

    1. ענת

      הי מעין, כן, באלפים הצרפתיים יש glaciers, כלומר איזורי שלג וקרח שלא נמסים בקיץ. לא יודעת אם בכל פסגת הר, אבל בשאמוני בטח יש שלג על הפסגה של המון בלאן גם בספטמבר.

  2. אמא סבתא חגית

    ממש כיף ויפה שמחה שנהניתם, כולכם . התמונות יפות והנןף מדהים

התגובות נעולות.