ימים 44-45 בדרך בחזרה ללוס אנג'לס

יום 44 לטיול 29 ספטמבר 2015

יום לא מסעיר במיוחד. מריחים את הסוף וחוצים את קליפורניה מאיזור לייק טאהו לכיוון לוס אנג'לס. את כל הדרכים באיזור כבר דגמנו בעבר. כביש 5 וכביש 101 וכמובן כביש 1. יש לנו רק יעד תיירותי אחד על הדרך, פארק לאומי פינאקלס.

הסיבה העיקרית שעד לטיול הזה לא ביקרנו בפארק לאומי פינאקלס היתה שהוא לא היה בביקורנו הקודם בקליפורניה. האיזור הוכרז כפארק לאומי רק לפני כשנתיים. אז אם שמו לנו פארק לאומי חדש על הדרך, מן הראוי שנבקר בו, מה עוד שהעונה מתאימה.

לפינאקלס יש שתי כניסות, מזרחית ומערבית, ואין חיבור כביש באמצע. התלבטנו באיזה מהצדדים להכנס ולבסוף הפור נפל על להגיע לאיזור מונטריי ללינה ומשם למחרת בבוקר להכנס לפארק. מונטריי כבר מרגישה לנו בית שני (אני חושבת שבמצטבר בילינו במקום המקסים הזה יותר משבוע), כך שאיננו לחוצים להגיע לעיר עצמה, ומקדישים את היום לשופינג באאוטלט על הדרך –

20150929_143838

בערב, לינה במוטל סיקס ליד מונטריי וארוחת ערב בדני'ס הצמוד. דני'ס זו רשת שפחות אהבנו בביקורים קודמים היות והילדים לא אהבו את הגרסה שלהם לצ'יקן סטריפס בארוחת הילדים. בטיול הנוכחי השלמנו עם דני'ס, גילינו את הצ'יקן סטריפס הנכונים בתפריט ואת כלל תפריטי ההנחות המדהימים שלהם. מי שמחפש מקום להשמין בו מנחת במחיר סביר, בהחלט מומלץ.

20150929_200151-1

יום 45 לטיול 30 ספטמבר 2015

בבוקר יצאנו לכיוון פארק לאומי פינאקלס. הדרך אל הפארק יוצאת מיישוב קטן בשם Soledad שבהחלט היה זוכה לכינוי שכוח אל. הדרך צרה, מפותלת ולא קצרה, אבל לא קשה במיוחד לנהיגה, בפרט כשאנחנו הרכב היחיד על הכביש… אחרי כמה קילומטרים של נסיעה מגיעים אל מרכז המבקרים הצנוע של הפארק. יתכן שבצד המזרחי יש מרכז מבקרים מרשים יותר, זה שבצד המזרחי חביב וקטן. הריינג'ר שמח לגלות מבקרים בפארק, מקרין בפנינו את הסרט של הפארק ונותן לנו לבקשתנו חוברת ג'וניור ריינג'ר. אחרי התיעצות איתו, אנחנו מחליטים להכנס לפארק ושם להתפצל. צחי יצא למסלול חוצה פארק, כדי להגיע בשביל עד הצד המערבי של הפארק. אנחנו נסתפק בשביל צנוע יותר, ונצא למסלול מעגלי Balconies Cliffs-Cave Loop, ארבעה קילומטר שאמורים לקחת אותנו גם בקטע יפה שעובר בתוך מערה.

בדרך עד לנקודת המסלול, אנחנו נעצרים לא פחות משלוש פעמים כדי להמנע מלדרוס טרנטולות על הכביש! זו העונה של הזכרים של הטרנטולות שיוצאים לחפש נקבות.

20150930_091946 20150930_100835-1 20150930_100923-1

אחרי המפגשים המרגשים, מגיעים לחניון, כל אחד מתארגן עם תרמילו ואנחנו יוצאים לדרך. מלווים את צחי לכיוון אחד, ואחרי שנמאס לנו והוא מתחיל לטפס, אנחנו חוזרים לאחור ומתחילים את המסלול שלנו.

הנוף מרשים וכולל צוקי סלע גדולים וצמחיית צ'פארל יבשה למדי. השבילים נוחים ומסודרים ואני והילדים נהנים לנו מהמסלול שלנו.

20150930_113258

אחרי כשלושה וחצי קילומטרים, אנחנו מגיעים לנקודה בה אמורים להכנס אל תוך המערה. המעבר במערה יהפוך את המסלול שלנו למעגלי ויקצר לנו מאד את הדרך בחזרה. כבר בכניסה למערה, ברור שמדובר בהרפתקה –

20150930_124033

בפנים, אנחנו מטפסים על סלעים גדולים ומפלסים לנו דרך (כן, גם אני!) אל פאתי המערה החשוכים.

20150930_124156

מדליקים פנס ו… אין לנו מושג לאן ממשיכים. מחפשים ומחפשים ולא מצליחים למצוא את המעבר הלאה, פנימה. אחרי דקות ארוכות של חיפושים מתסכלים, אנחנו מרימים ידיים ומחליטים, בתיסכול רב, לחזור על עקבותינו. עד היום אני לא יודעת איך ולמה לא מצאנו את המעבר. אולי זה היה מעבר קסמים שנעלם בדיוק כשהגענו, או שסתם לא הצלחנו למצוא את הסימון. כך או כך, המסלול שלנו התארך למדי וחזרנו לכשעומת כשבאנו, די מאוכזבים.

כשהגענו לחניון, מי מגיע מאחורינו בשביל? צחי, כמובן! מסתבר שהוא חצה את הפארק לרוחבו, הלוך ושוב, חזר לחניון, ויצא בעקבותינו במסלול שלנו, אבל עשה אותו בכיוון ההפוך. הוא הצליח לעבור במערה בכיוון ההפוך ללא קושי וכמעט הצליח להשיג אותנו בדרך לרכב.

עלינו על הרכב כשאני מרוצה לפחות מהתיזמון המצוין, וצחי מרוצה מכך שהספיק שני מסלולים בפארק ונסענו בחזרה לכיוון מרכז המבקרים. הספקנו לעשות חלק מחוברת הג'וניור ריינג'ר (לא קשה מאד), אבל כשעצרנו במרכז המבקרים, הסתבר שהריינג'ר עזב, והתחנה שוממה. כך פיספסנו את התג של פארק לאומי פינאקלס…

לסיכום, מדובר בפארק לאומי קטן. למישהו בכושר לא קשה בכלל לחצות אותו מצד לצד, במסלול הכי נחשב שלו ומספיק חצי יום כדי למצות אותו. מבחינת יופיו, לפחות בעונה בה ביקרנו, לא התרשמנו עמוקות. חביב, אבל ראינו פארקי מדינה ומוניומנטים לאומיים מרשימים יותר.  מבחינתנו, לא נורא אם פינאקלס ישוב למקומו הראוי כנשיונל מוניומנט. משם, נסענו הלאה בכביש 5 לכיוון לוס אנג'לס. עצרנו צפונית ללוס אנג'לס ללינה משעממת בעליל ושופינג אחרונים בוולמארט האיזורי. לפנינו ארבעה ימים בלוס אנג'לס, עיר יחסית נטולת וולמארטים, לכן ניצלנו את הערב לקנות את כל הדברים שרצינו להביא הביתה מוולמארט. אסיים את הפוסט בתמונות מהסיור של צחי, חוצה פארק פינאקלס –

20150930_12202620150930_113651

כתיבת תגובה

סגירת תפריט