21 בספטמבר יום שני – היום ה-36 לטיול
מבחינתי ומבחינת הילדים זה היה יום מנוחה, אבל צחי, אורי וסבא עמוס עטו על פארק זאיון בחדוה. אנג'לס לנדינג והנארוס ביום אחד, זה לא דבר של מה בכך!
יצאו עם הרכב השכם בבוקר וטיפסו במעלה Angels Landing שנחשב מהמסלולים המאתגרים יותר בפארק ובכלל. מסלול של ארבעה קילומטר, כולו בעלייה, שמסתיים בשביל חצוב על פסגת הצוק, כשמשני עברי הפסגה תהום. כבר היו מי שקיפחו חייהם בשביל בעבר, ובעיקרון הוא לא מומלץ לילדים קטנים (לא החלק האחרון והמפחיד, בכל מקרה).
לצחי זה היה הטיפוס השני בשביל. הפעם הראשונה היתה בביקורנו בפארק בשנת 2011. הוא רצה שגם אני והילדים נעלה, אבל בחרנו לוותר הפעם. סבא עמוס לעומת זאת, לא ויתר, ושעט וטיפס אל על. הגיע עד הסוף (לא דבר של מה בכך, שנה לפני יום הולדתך ה-90!)
אבל זה כמובן לא מספיק ליום אחד והחבורה העליזה המשיכה שוב עד קצה השאטל, למסע נוסף בתור הנארוס, הקניון הצר שבסוף הפארק. טיילו שם כשלוש שעות וכשנמאס, שבו על עקבותיהם.
הטיילים חזרו בשעות אחר הצהריים, התרעננו וביקשו מיד לשוב ולצאת ולתור את הארץ.
הפעם נסענו כולנו אל העיר הסמוכה סיינט ג'ורג', במרחק כעשרים דקות נסיעה מביתנו שבהוריקאן. חנינו ברחוב המורשת המורמונית, או שם דומה, והלכנו ברגל לאורכו. לא היו הרבה אנשים, אבל כן היו הרבה פסלים ומבנים מעניינים. העיר נראתה מטופחת ונעימה מאד. אין לי הרבה תמונות מוצלחות, כי השמש כבר התחילה לרדת והתאורה היתה מוגבלת.
שירכנו דרכנו עד המקדש של המורמונים, אחיו הקטן של המקדש שבסולט לייק סיטי.
להפתעתנו, פתוחים שם עד תשע בערב, אז כמובן שנכנסנו והסתובבנו במרכז המבקרים. תצוגה עשירה על המורמונים ועל דבר האלוהים. ביקשנו ובשמחה הכניסו אותנו לתצוגה המיוחדת של "התכנית האלוהית". ציפיתי למשהו אקזוטי מאד, אבל האמת שהיה סבבה. מסתבר שהתכנית האלוהית, לפי המורמונים, היא שנאהב את בני משפחתנו ונדאג זה לזו. מסתבר שנושא המשפחה הוא תימה משמעותית מאד בדת המורמונית. זה הזכיר לי את הסיפור שמספר סטיבן פריי לגבי הביקור שלו בסולט לייק סיטי. בסיור בכנסייה המורמונית, המדריך הסביר שמורמונים טובים זוכים להתאחד עם בני משפחותיהם אחרי המוות. מובטח לך, כמורמוני, שתפגוש שוב בכולם, סביך, סבותיך, דודיך, דודותיך, וכל שאר המשפחה. סטיבן פריי שאלה בנקודה זו אם הדבר מוגבל רק לחוטאים רציניים, או שכולם צריכים לסבול ככה. בזה הסתיים הסיור עבורו.
בכל מקרה, אנחנו לא רבנו עם המורמונים, והיינו מבקרים מנומסים. כשסיימנו, צחי קירב את הרכב ונסענו בחזרה הביתה. לבקשת הקהל, עצרנו לארוחת ערב בדיינר מקומי של הרשת המשותפת A&W ו-KFC. היה מאכזב מאד מבחינת איכות וגודל המנות ביחס למחיר והחלטנו שפעם אחת בטיול ברשת הזו זה מספיק.
22 בספטמבר יום שלישי – היום ה-37 לטיול
החלטנו שהיום כולנו הולכים לפארק ואף אחד לא נשאר בבית. יצאנו מוקדם יחסית ובשמונה וחצי מצאנו חניה ועלינו על השאטל לתוך הפארק. חזרנו למסלול המוכר והאהוב של בריכות האזמרגד. התפצלנו בדרך, כשדוד אורי, סבא עמוס ודן שועטים קדימה, צחי ורון בקצב נינוח באמצע ואני די נשרכת מאחור. לאט אבל בטוח! המפלים היו רטובים והבריכות יפות כתמיד –
המשכנו במסלול הארוך יותר, אל התחנה הבאה של השאטל. נופים מרהיבים של הפארק מלמעלה. 
במערה בחגוי הסלע דן הבחין באייל –
בתום המסלול, נסענו בשאטל בחזרה לחניון, עלינו לרכב ונסענו לחלק בפארק שעדיין לא יצא לנו לראות – קניון קולוב. מדובר באיזור צפוני לקניון זאיון, עם כניסה נפרדת. מומלץ בחום, למבקרים בזאיון ברכב. בהחלט מקום מרשים מאד. כל הנסיעה היתה מלווה ב"וואו" אחד אחרי השני. לא סתם מחליטים לסלול כביש בפארק לאומי, כנראה… קשה קצת להעביר את העוצמה בתמונות, אבל ננסה.
בקצה הכביש, עצרנו למסלול רגלי קצר, שמגיע עד קצה השלוחה, למבט מלמעלה על הקניונים –
פארק ציון
אולי תוכלי לעזור לי בהתלבטות שלי לגביו.
אנחנו אמורים לטייל באיזור בקיץ, סוף יוני-תחילת יולי, עם שני ילדים (10,6).
אני מאוד מתלבטת לגבי פארק ציון, בגלל מזג האוויר. אתרי מזג האוויר מדברים על טמפרטורה *ממוצעת* של 35 מעלות בציון ביולי. נשמע שזה בערך כמו לטייל ביולי בהרי אילת… חוויה מפוקפקת, עקב החום הכבד, לא משנה כמה הנופים יפים.
אז לגבי ברייס אני כבר סגורה שכן נטייל, כי בגלל הגובה הרב, יחסית לא חם שם גם ביולי (לפחות לפי הנתונים באתרי מזג האוויר. בממוצע פחות מ 30 מעלות). אבל זיון – אני ממש מתלבטת האם לכלול אותו במסלול או לוותר הפעם (בתקווה שמתישהו נגיע לאיזור בעונה אחרת. אין ערובה כמובן מתי זה יקרה 🙂 ). מה את אומרת? אני צודקת או מגזימה בחששות שלי מהחום? יצא לך לשמוע אולי איך חווית הטיול באיזור בשיא הקיץ?
סליחה על העיכוב בתשובה – שבוע עמוס עבר על כוחותינו 🙂
שאלה טובה. גם אנחנו מהנרתעים מהחום ולכן לא הגענו אף פעם ליוטה ביולי-אוגוסט. אומרים שדווקא בחום הקיץ, כיף לטייל במסלול של ה-narrows בזאיון, אז אם זה מסלול שאתם שוקלים לעשות, אולי זה דווקא יתאים. סוף יוני יכול להיות יותר טוב? אישית, בגלל הרתיעה מחום, ביולי-אוגוסט תמיד סחבנו צפונה וגבוה… לרוקיז. קולורדו. ילוסטון, מונטנה וקנדה. לא יודעת אם זה רלבנטי מבחינתכם.
Wow, so cool to see all these finally! Terrific stuff!!