רינו ולייק טאהו – ימים 27-30 לטיול

יום 27 – שבת ה-12 בספטמבר

ביום הקודם גילינו די במקרה שברינו, נבאדה, אליה הגענו, מתקיים פסטיבל בלונים פורחים. בטיול של שנת 2011 ביקרנו בפסטיבל הבלון פיאסטה, באלבקרקי ניו מקסיקו והיתה חוויה מדהימה. למי שרוצה להזכר, הנה הקישור לפוסט על הבלון פיאסטה. ידענו שכאן ברינו יהיה משהו "קטן יותר". רק 120 כדורים פורחים ולא 600, אבל בכל זאת, כדורים פורחים זה כדורים פורחים וסבא ואורי הרי לא היו אף פעם באירוע כזה. יסלחו לי הרינואנים, התיאור שלי את האירוע כנראה מושפע מהחוויה הגרנדיוזית של אלבקרקי.

התעוררנו בארבע לפנות בוקר ויצאנו מיד לדרך. באירועי כדורים פורחים יש תמיד הפרחה של כמה כדורים לפני הזריחה כדי לבדוק את תנאי הרוח ולכן כולם מנסים להגיע מאד מוקדם. התקרבנו עם הרכב ככל שמכוויני התנועה אפשרו לנו, ואז מצאנו חניה במגרש חניה סמוך. משם הצטרפנו לנהר האנשים שהתקדמו למגרשי האירוע. משפחות שלמות, עם תיקים, כיסאות וילדים על הכתפיים בכיוון אחד. הארגון לא היה מושלם, והכניסה למגרש הכדורים הפורחים היתה דרך נתיבים צרים מאד אל הפארק. כשאלפי אנשים מנסים להכנס בהם ביחד, זה לוקח הרבה זמן וכמעט פיספסנו את התחלת האירוע. מצד שני, זכינו לחוויה אנתרופולוגית של לראות אמריקאים עוקפים בתור, וזה לא קורה הרבה בארה"ב!

בסופו של דבר, הגענו אל המגרש. המראת הבוקר – ה-Dawn Patrol היתה מרהיבה כצפוי, ומרגשת מאד. יש משהו מדהים בלראות את הלוויתנים הענקיים האלו מופיעים להם בחושך ואז מתמלאים באור כשהמפעילים פותחים מבערים ברעש אדיר ומשיטים אותם אל על. אי אפשר לא להצטמרר ולהתרגש.20150912_054320 20150912_055459

האירוע המשיך מנקודה זו כשעוד ועוד כדורים פורחים מתמלאים באוויר ועולים לשמיים. כדורים פורחים שכמובן אינם בהכרח "כדוריים". פגשנו (שוב!) את דארת' ווידר הזכור לטוב מאלבקרקי, והפעם גם יודה הגיע להתעמת איתו.

20150912_071148

דארת' ווידר אפילו הביא איתו צוות של סטורם טרופרס שאפשר היה להצטלם איתם! בכלל, זו הנקודה בפוסט שאתן לתמונות לדבר קצת…

20150912_070923 20150912_071438 20150912_071657 20150912_072415 20150912_074722 20150912_074941 20150912_081328

לקראת השעה תשע, אחרי יותר מארבע שעות באירוע, עזבנו את המקום. חזרנו למוטל, עשינו צ'ק אאוט בנחת ויצאנו לדרך לכיוון לייק טאהו, שם הזמנתי מראש דירת נופש חביבה בסאות' לייק טאהו לארבעה לילות.

בדרך מרינו לטאהו, עצרנו בנקודה הידועה כ-Donner Pass. לאמריקאים השם מוכר מאד. דונר עמד בראש אחת הקבוצות של החלוצים שניסו להגיע לקליפורניה, באמצע המאה ה-19. היעד היה סן פרנסיסקו. בניגוד לקבוצות אחרות, הקבוצה של דונר החליטה לעשות "קיצור דרך" צפונית לטאהו ונתקעה שם במשך החורף הקשה. רוב חברי הקבוצה גוועו ברעב, אבל היו כמה ניצולות. את האירוע הקיפו שמועות רבות לגבי קניבליזם, או לפחות אכילת הגופות. במקום הוקם מרכז מבקרים חדש ומעניין שסוקר את האירוע וגם מספר את סיפורה של משלחת אחרת שחצתה באותו פאס, נתקעה גם היא, אבל הצליחה לחלץ בשלום את כל חברי המשלחת. התחלנו בסיור מודרך, בו למדנו הרבה, בעיקר על המשלחת שכן הצליחה. סיפור מעניין גם הוא, אבל לא החזקנו מעמד עד סוף הסיור. בכל זאת, עייפות של מי שקם בארבע בבוקר 😉

 

20150912_111507

רואים את האנדרטה שלידה עומד המדריך? גובה הכן מותאם לגובה השלג שהיה באיזור כשהמשלחת נתקעה. לתשומת לב מי שמתכנן טיול לאיזור בחורף.

20150912_113259

ממעבר דונר ירדנו דרומה, לאורך החוף המזרחי של לייק טאהו. הייתי רוצה לכתוב כאן איך התרשמנו עמוקות מהנוף, אבל האמת שהיה בעיקר אפור אביך מאד. עצרנו לרחצה בחוף Sand Harbor Beach. החוף מסודר, נקי ועם שירותים ומסעדה. יש דמי כניסה לרכב בסך $12 ובשבת החניה צפופה, אבל במזל מצאנו חניה מעולה, ממש קרוב למים. החוף נוח, חולי ונעים. צחי, עמוס ואורי גם דגמו את המים ונכנסו לשחות. דווחו על מים קרירים אך מהנים. אני בטוחה שביום עם ראות טובה יותר, הנוף מרשים מאד גם הוא.

20150912_135337 20150912_124215

אחרי כשעתיים בחוף, התארגנו והמשכנו דרומה. עצרנו לארוחת צהריים באפלביז שעל הגבול בין נבאדה לקליפורניה ומשם סוף סוף, לבקתה שלנו. הבקתה היתה נחמדה מאד, עם שלושה חדרי שינה, סלון ומטבח מרווחים ולמעלה לופט עם ספה ומערכת בידור עם ויי ונטפליקס. תוסיפו לזה קשר וויפיי וטוב ומבחינת הילדים, הגענו אל המנוחה ואל הנחלה.

אה, ובונוס! היה לנו סנאי, צ'יפמאנק בתוך הבקתה! כנראה שנכנס כדי לחפש מקום לטמון בו בלוטים. אחראית משק הבית שהתקשרתי אליה, ואחר כך גם בעל הבקתה, התנצלו עמוקות והציעו להשאיר את הדלת למרפסת קצת פתוחה בלילה ואולי גם לשים לו קצת אוכל על המרפסת. זה היה קצת מפחיד, היות ויש לא מעט דובים באיזור. למעשה, זו היתה יחידת הדיור עם אזהרות הדובים הכי חריפות שאי פעם ראיתי. מסתבר שכבר היתה להם פריצה של דב פנימה לתוך הבקתה בעבר ובכלל, יש בעיה של דובים שנכנסים לבתים באיזור. כמו כל שינוי בטבע, מאשימים את הבצורת שבקליפורניה גם בזה. אני שמחה לספר שבבוקר המחרת לא היה דב בסלון. מצד שני, גם הצ'יפמאנק לא יצא, והוא הבליח בזינוקים מרשימים מדי פעם לאורך השהות שלנו בבקתה.

בחוץ האובך רק התגבר ככל שנסענו דרומה. הסתבר שמדובר בעשן שמגיע משריפות הענק שבסיירה נבאדה והתחזית דיברה על לפחות שלושה ימים של אובך מעושן וריח של שריפה, עד שירד גשם ויטהר את האוויר.

ימים 28-29, ראשון ושני, בלייק טאהו

היומיים האלו הוקדשו למנוחה נינוחה מבחינתי ומבחינת הילדים. למעט גיחות לסופרמארקט ופעם אחת למסעדה, לא יצאתי יותר מדי. השתדלנו גם לשמור על חלונות סגורים, כדי שריח השריפה לא יחדור פנימה. צחי, אורי ועמוס, לעומת זאת, החליטו לא לתת לעשן להפריע להם ויצאו כל יום לטיול במסלול אחר. אחד מהם היה Mt. Tallac והשני, אינני זוכרת את שמו. נהנו מאד בשניהם, למרות השמיים האפורים.

20150913_084107 20150913_084127 20150913_105852 20150914_112733 20150914_112739

אירוע דרמטי שכן היה לנו ביומיים האלו כלל הגעה למיון המקומי בסאות' לייק טאהו. מעשה שהיה, כך היה. שלושה ימים קודם לכן, באיזור לאסן, דן התלונן על עקיצות מוזרות בכפות הידיים. לא נראו כמו עקיצות של פישפשים, אז הנחנו שמדובר בעקיצות יתוש כלשהו. ביום ראשון, בעודנו בבקתה בטאהו, תקף אותו כאב ראש חזק מאד והחום עלה. לא היו סימפטומים של גרון או נזלת, ובהתחשב בפריחה המוזרה בכפות הידיים, ובכך שהסתובבנו באיזורים של טבע פראי, קצת דאגתי. יש באמריקה כל מיני מחלות מוזרות והקרבה לבעלי חיים בפארקים לאומיים היא מקור להדבקות. ביוסמיטי דווח השנה על כמה מקרים של דבר, שאחד מהם הסתיים במותו של ילד. וכן, מי שמכיר אותי יודע שזה בדיוק סוג הדברים שאני אדע ואכיר 😉

החלטנו לא לקחת סיכונים מיותרים ולהגיע לרופא לבדיקה. מסתבר שבסאות' לייק טאהו לא היה מגוון של רופאים שפתוחים ביום ראשון למקרים דחופים. בית חולים או מיון, לא מצאתי בגוגל וגם מוקד הביטוח הרפואי (דרך כללית) לא הצליח למצוא מקום כזה. בתיאום איתם, פנינו למרפאת חירום קטנה שפתוחה בימי ראשון. קיבל אותנו רופא ותיק ומבוגר, שישב איתנו שעה ארוכה. אחרי בדיקות שונות ואחרי שהילד הקיא, הוא הפנה אותנו בכל זאת למיון, ליתר ביטחון. עם חשד לדלקת קרום המוח, לא פחות. הסתבר שכן יש בית חולים בסאות' לייק טאהו, למרות שלא אני ולא המוקד של הביטוח הצלחנו לאתר אותו (המוקדן הציע שניסע לבית החולים הקרוב ביותר שהוא מצא – במדינת נבאדה, ארבעים מייל מסאות' לייק טאהו, בכבישים הרריים…) איפה בית החולים? 500 מטר מהמרפאה שהיינו בה.

הזזנו את הרכב מחניה אחת לשניה, ונכנסנו למיון. מיון אמריקאי של עיירה קטנה. דבר ראשון, דן קיבל מסיכה רפואית יפה. דבר שני, קבלה תוך שלוש דקות, עם חיוך, וקיבלנו חדר משלנו, עם אחות נחמדה שהתחילה בתשאול ראשוני ובדיקות דם. בינתיים, נס רפואי, דן התחיל להחלים. החום ירד, כאב הראש נעלם ובאופן כללי, הפציינט רק רצה להגיע כבר למקדולנדס הקרוב, שאין סימן טוב יותר מזה לבריאות מדהימה. נשארנו בבית החולים להשגחה של שעתיים, במהלכם הרופא הנחמד והצעיר פרש בפנינו את כל האופציות לאבחנה אפשרית, והציע, רק אם נרצה, ניקור מותני, כדי לשלול בודאות דלקת קרום המוח. החלטנו שעם כמה שבית החולים הזה ממש נחמד, עדיף מקדולנדס על ניקור מותני. סיכמנו שהיות ואנחנו יודעים עכשיו בדיוק איפה בית החולים, ויש לנו עוד יומיים בלייק טאהו, ניסע לבקתתנו ואם חלילה וחס תהיה החמרה, מיד נשוב לבית החולים. בזה הסתכם הסיפור. כל זה קרה כאמור ביום ראשון, וביום שני היה לנו אפילו תירוץ נוסף לכך שאני והילדים נשארנו "לנוח בבקתה".

היום ה-30 לטיול – יום שלישי, ה-15 בספטמבר

סוף כל סוף ירד גשם בלילה וניקה את האוויר. התעוררנו לבוקר של שמיים כחולים. עדיין קצת ריח של שריפה אבל האוויר נקי יותר וכבר אין אובך. זה היום האחרון שלנו באיזור לייק טאהו, וכמובן שניצלנו אותו לטיול עם הילדים. אורי וסבא עמוס יצאו לטיול רגלי באחד ההרים ליד הביקתה, ואנחנו נסענו לאיזור Emerald Bay. הכביש לאמרלד ביי מקסים, ועובר בין לייק טאהו לקסקייד לייק, דרומית לו –

20150915_122304

איזור אמרלד ביי מקסים. למי המפרץ אכן יש צבע אזמרגד מיוחד מאד. טיילנו באחד המסלולים בפארק (מדובר בפארק מדינה) ועלינו לתצפית מההר אל המפרץ. אחר כך צחי והילדים ירדו אל החוף. אני נשארתי לשמור על הרכב עד שתתפנה חניה. מדהים היה לראות עד כמה המקום היה עמוס, ביום חול שאחרי לייבור דיי. זמן טוב לסיים את הפוסט עם תמונות מאיזור אמרלד ביי –

20150915_114059 20150915_113701 20150915_103757 20150915_100633 20150915_100603

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. ענת

    כן. בדיוק אותו הדבר. בכל מקרה, ממה שהבנתי מהנציג של הביטוח, כשמדובר במצבי חירום אף אחד לא מצפה מכם להתחיל לחפש מקום שכן או לא עובד עם יונייטד. הולכים ומקסימום מתחשבנים אחר כך. כשלא מדובר בחירום, אפשר ורצוי להתקשר למוקד בארץ, הם יכולים לעזור למצוא מקום שכן עובד עם יונייטד והם גם יכולים לתת לכם להתיעץ עם רופא שלהם כדי לראות לאן בכלל כדאי ללכת.

  2. רחל

    תודה! ומה לגבי פניה למיון? אותו הדבר, עם הכרטיס של הביטוח?

  3. רחל

    שלום ענת, מאוד נהנית לקרוא את הבלוג שלך ולומדת ממנו הרבה.
    הארוע הרפואי תפס את תשומת ליבי, שכן גם אנחנו מתכננים טיול ארוך עם ילדים בארה״ב, וילדים יודעים לבשל ארועים כאלה בלי התראה מוקדמת…
    אפשר לשאול איך זה מתנהל מבחינה כספית? שילמתם על הרופא והמיון שם מכספכם, ותבעתם החזר מהביטוח כאשר חזרתם לארץ? או שהביטוח כיסה את התשלום במקום?
    תודה רבה 🙂

    1. ענת

      אכן, גם ילדים וגם מבוגרים… בטיול הארוך הראשון, זכינו לחמישה וחצי חודשים "נקיים" מאירועים רפואיים. אף אחד אפילו לא הצטנן. בטיול של 2013 לעומת זאת, הגענו לרופא לפחות שלוש פעמים. הפעם היה לנו ביקור במיון. צוברים ניסיון!
      אני יכולה לחלוק לגבי ביטוח דרך כללית, שזה מה שעשינו. בארה"ב, הביטוח הוא דרך חברת United Healthcare. כשרוכשים את הפוליסה מקבלים כרטיס עם קוד מגנטי ומספר לקוח של United Healthcare. הכרטיס הוא בסה"כ קובץ שמדפיסים בבית. אפשר תמיד להדפיס מחדש בחו"ל.

      יונייטד היא מבטח גדול שעובד עם הרבה מאד מרפאות בחו"ל. אם צריך רופא, בודקים באתר שלהם איפה יש רופא קרוב שעובד איתם. אם צריך מומחה, אין צורך בהפניה, פשוט מחפשים באתר לפי תחום ההתמחות. לוקחים את רשימת הרופאים הרלבנטיים ומרימים טלפונים לקבוע תור. לפעמים יש רופאים עמוסים שאין להם תורים קרובים, ולפעמים מוצאים רופא עם תור לאותו היום או למחרת. כשהיינו צריכים מומחים למשהו לא סופר דחוף, הייתי מראש מנסה לאתר בעיר שנהיה בה כמה ימים אחר כך, כדי להקל בקביעת התור.
      רופאים שעובדים עם יונייטד מקבלים את תדפיס הכרטיס ומזינים במערכת. זה אומר שהתשלום הוא בין חברת הביטוח לבינם, אתם לא צריכים לשלם את עלות הביקור. לפעמים יש השתתפות עצמית של $30 ואת זה משלמים במקום.
      אם לא מוצאים רופא שבהסדר עם יונייטד, אפשר ללכת לרופא שאינו בהסדר. במקרה כזה, משלמים במקום ותובעים את הביטוח כשחוזרים לארץ. צריך לשמור קבלות וסיכום רפואי, כמובן.
      עוד משהו שגילינו – גם אם "משלמים" עם הכרטיס, עדיין חברת הביטוח יכולה לסרב לשלם אם הפנייה לא מכוסה בפוליסה. למשל, אם הביטוח לא כולל מצב קיים והפנייה כן בגלל מצב קיים, הם יכולים בדיעבד להודיע למרפאה שלא יכסו את התשלום. במקרה כזה, שולחים לכם את החשבון הביתה.
      עלות ביקור רופא בארה"ב לא בהכרח מאד גבוהה. אמנם יכולה להגיע לכמה מאות דולרים לרופא מומחה, אבל לרופא רגיל זה בסביבות $100-$150. עדיף שיהיה ביטוח שיכסה, כמובן, אבל לא צריך להלחץ מהאפשרות שתצטרכו לשלם במקום ורק אז לתבוע את הביטוח.
      מקווה שעוזר ושיהיה לכם טיול מעולה!

התגובות נעולות.