ימים 22-23 מוושינגטון למזרח אורגון

ושוב איתכם. למי שלא יודע, אנחנו בארץ מזה שבועיים. את העידכונים הפסקתי בחלק הראשון של ספטמבר, היות והפעם היה לי פחות זמן לעדכן בזמן אמת. שילוב של מסלול טיול אינטנסיבי יותר, קבוצה גדולה יותר של מטיילים ומטלות עבודה תוך כדי, גרם לי לעצור מעידכונים מהשטח. אבל אל חשש, אני מבטיחה להמשיך בסיכומים, גם אם זה כבר בדיעבד ונעשה מהארץ. אני לא מוכנה לותר על הזכרונות ומבחינתי הדרך הטובה ביותר "לקבע" אותם היא בסיכומים בבלוג.

אז ממשיכים מהנקודה בה עצרנו.

יום 22 לטיול – יום שני ה-7 בספטמבר

עזבנו את פורט אנג'לס ואת הדירה הנחמדה שהיתה לנו שם ושמנו פעמינו לכיוון דרום-מזרח. החשש מפני פקקים של היום האחרון של לייבור דיי גרם לנו לצאת די מוקדם, אבל בסה"כ לא נתקלנו בפקקים משמעותיים וחצינו את איזור פורטלנד די בקלות, בנסיעה ישירה אל עבר מאונט הוד.

הגענו לאיזור מאונט הוד בצהריים, מוקדם ממה שתכננתי במקור, וניסינו למצוא מקום לינה לאותו היום. צחי ואורי רצו כמובן לנסות לטפס על ההר.  לא לכבוש את הפסגה, שדורשת ידע טכני וציוד מתאים, אבל כן לנסות ולעלות אל הנקודה הגבוהה ביותר האפשרית בשבילים הרגילים. החלטנו קודם כל לנסות להתמקם. הסתבר שלמרות שטכנית אנחנו כבר במוצאי לייבור דיי, המחירים באיזור עדיין גבוהים. אחרי שבדקנו כמה אופציות, גילינו שהמקומות הזולים יותר והרחוקים יותר כבר מלאים. בהתיעצות עם הגברת הנחמדה ממרכז המבקרים, הסכמנו לשלם קצת יותר ממאה דולר לחדר ושכרנו לנו שני חדרים בפונדק מקומי בשם Huckleberry Inn שיתרונו היה במיקום בתוך עיירונת הסקי Government Camp. החדרים היו סבירים, ובהחלט לא גדולים מדי, אבל היה קשר וייפיי טוב ומבחינת הילדים זה הספיק.

אחרי שהתמקמנו, צחי, אורי וסבא עמוס יצאו לטייל וחזרו עם תמונות יפות מאחד השבילים שעולים אל ההר –

יום 23 לטיול – יום שלישי ה-8 בספטמבר

בהתאם לתכנון, יצאנו לדרך לכיוון העיר בנד כשלפנינו מספר עצירות נחמדות. ראשית כל, אגם מקסים בעל שם מקסים גם הוא: אגם טריליום Lake Trillium. האגם קרוב מאד לעיירה בה לנו לילה קודם והיה יעד מצוין למסלול בוקר רגלי שארך כשעה. המסלול מקיף את האגם וכולל קטע של מעין ביצה מעניינת, הליכה ביער והליכה לחופי האגם כשברקע משקיף לו תמיד מאונט הוד המושלג. זכינו למזג אוויר מצוין ולנופים נהדרים –

מאגם טריליום המשכנו בנסיעה דרומה. העצירה הבאה שלנו היתה בפארק מדינה קטן בשם The Cove Palisades. בפארק יש אגם מלאכותי גדול מאד, עם צוקים גבוהים שסוכרים אותו מכל עבר. עצרנו שם לשחייה קצרה ונעימה מאד וכדי להתרשם מהנופים –

רצינו לנסות להגיע לבקר בפארק מדינה נוסף באיזור והחלטתי לכוון לעבר פארק Smith Rock שהאורגוניאנים מחשיבים כאחד המקומות היפים במדינה. בעודנו נוסעים לכיוונו, חצינו נקיק עמוק ומרשים מאד וכמובן שעצרנו מיד לתצפית. מסתבר שהגענו לפארק מדינה (נוסף!) בשם Peter Skene Ogden State Park. מדובר בפארק שעיקרו תצפית על הקניון העמוק ועל גשר הרכבת שחוצה אותו. בהחלט מרשים, עד כדי כך שבילינו במקום כמעט חצי שעה.

בקיצור, עד שהגענו לסמית' רוק, כבר עברו אי אלו שעות מאז שיצאנו בבוקר. נכנסנו לפארק, הצצנו בסלעים והחלטנו שאין לנו כוח לעוד טיול ברגל עכשיו. אז הנה ההצצה לתחילת המסלול הרגלי ותו לא –  

נסענו לנו לבנד, שם הזמנתי מראש חדרים במוטל זול במיוחד. $45 ללילה לחדר. די חששתי וממש הופתענו לטובה. מלון מהטובים שהיינו בו. נקי מאד, מרווח מספיק, עם המון פינוקים קטנים של מוטלים, מגבות מקופלות בקפידה, סטים של סבונים ושאר "קישקושים" שאולי לא ממש נחוצים אבל העידו על השקעה בחדר שבהחלט הערכנו אותה. הוויפיי היה טוב, השירות היה ידידותי ובסה"כ אין ספק שזה המוטל שנתן את התמורה הטובה ביותר לכסף, אני חושבת שאי פעם בכל ההיסטוריה שלנו במוטלים בארה"ב. אני לא תמיד טורחת לציין שמות של מוטלים, אבל לזה בהחלט מגיע – Dunes Motel. את אחר הצהריים והערב העברנו בשופינג, גם לאוכל וגם לדברים אחרים. ההמשך מבנד ודרומה, יבוא בפוסט הבא.