ימים 6-7 – רדוודס בצפון קליפורניה

סוף סוף, אינטרנט טוב וקצת זמן לעידכונים! בימים האחרונים היינו במסע לאורך החוף, מסן פרנסיסקו ועד צפון אורגון. הרבה נסיעה, הרבה טיולים, מעט זמן ואנרגיה בסוף היום, בשילוב עם אינטרנט חלש למדי במוטלים בהם לנו, התרגמו לעיכובים משמעותיים בפוסטים. אז הנה הזמן להשלים. הפעם, פוסט מפורט ועתיר תמונות, מוקדש באהבה לסבתא חגית, שמתגעגעת אלינו ואנחנו אליה. מה שלא מספיקים לספר בטלפון, יסופר כאן.

יום 6 לטיול (יום שישי ה-21 באוגוסט)

יצאנו בבוקר מפטאלומה ונסענו בנופים היפים צפונית לסן פרנסיסקו: גבעות תלולות מכל עבר מכוסות בפסיפס של ירוק כהה וצהוב עז. עצירה ראשונה היתה, איך לא, בוולמארט, הפעם ב זה היה הוולמארט הראשון בטיול עבור סבא וסבתא כך שהביקור היה נינוח וארוך. בסיומו המשכנו בנסיעה צפונה על ה-101. עצירה נוספת אחרי שעה וחצי לקפה, שירותים ותדלוק בתחנה בה האטרקציה היתה בית קטן שעשוי כולו מגזע יחיד של עץ סקויה –

20150821_124021

הכניסה לעץ בתשלום, כמו בכל האטרקציות הקטנות בארץ הסקויות אבל ויתרנו והמשכנו הלאה. לאחר כשעה וחצי נסיעה עברנו מכביש ה-101 לכביש המקביל לו, הגביש הנופי העובר בפארק האמבולדט ומכונה Avenue of the giants.

בצפון-מערב ארה"ב משתוללות שריפות רבות בימים אלו. אף אחת מהן לא היתה בשטח הפארק אבל ריח השריפה הורגש היטב בפארק. לכן הגבלנו את הביקור לשני מסלולים, חורשת גולד וחורשת פאונדרס. בשתיהן כבר ביקרנו בעבר, והיה נחמד לשוב ולראות איך גזע הסקויה של הדיירביל ג'יאנט, העץ שהיה הגבוה ביותר בפארק עד ליום נפילתו, עדיין שם, מצמיח צמחים חדשים על גופתו.

בסיום הביקור חזרנו ל-101 והמשכנו בנסיעה עד ארקטה. סדר גודל של חמש שעות נסיעה היום.  מחר עוד יום עמוס, היות ואנחנו בלוחות זמנים קצרים. אני מזכירה שזה הביקור השני שלנו באיזור. אנחנו בקצב של טעימות חוזרות. בהחלט מומלץ למבקרים כאן לראשונה לעשות את זה בקצב איטי יותר.

wpid-wp-1440217285581.jpg
נסיעה בכביש Avenue of the Giants

 

20150821_154339
שורשיו של עץ סקויה שנפל. העץ המת הופך לחממה לצמחים חדשים, כולל עצים. כאן רואים עץ צעיר שצומח על העץ הנפול. לקנה מידה. אם היינו מעמידים אדם בוגר וגבוה ליד השורשים כאן, הוא היה מגיע בקושי עד אמצע גוש השורשים, שקוטרו כארבעה מטרים.
20150821_155735
קשה להעביר בתמונה את גודלן של הסקויות. חייבים אנשים בתמונה כדי לתת קנה מידה.

20150821_153621 20150821_144133 20150821_144325

אחרי שטיילנו בפארק האמבולדט, סיימנו לנסוע ב-Avenue of the Giants והתחברנו בחזרה ל-101. ה-101 היא לא סתם הייויי, אלא דרך היסטורית ונופית. בחלקים צפוניים יותר שלה, היא אינה נופלת ולדעתי אף עולה על כבישים נופיים "נחשבים" כמו כביש 1 בקליפורניה. גם כאן, היא מרשימה ביותר, ועוברת דרך יערות עבותים. הדרך מתפתלת בקטעים רבים, מה שמוסיף ליופיה אבל מאט קצת את הנהיגה.

את היום סיימנו בעיירה ארקטה, Arcata, הפעם במלון קווליטי אין שהוזמן מראש. בכלל, בינתיים ההזמנה מראש מוכיחה את עצמה. אוגוסט חודש עמוס והמחירים גבוהים. גם מוטל 6, מהקצה הזול של המוטלים, עולה כמעט 100 דולר לחדר, ובמוטלים רבים בדרך השלט בערב מראה No Vacancy. בינתיים, המוטלי סיקס שהתארחנו בהם כולם משודרגים לסטנדרט החדש של מוטל סיקס, כך שהעיצוב בהם זהה ולטעמי, נעים ונוח –

20150817_193152

אין טענות גם לקווליטי אין. היה נקי ונעים מאד. השירות לבבי, כמו ברוב המקומות. קפצנו לסופרמרקט סייפווי המקומי להביא אוכל לילדים (שניצלונים, לא זולים בכלל) ואחר כך יצאנו לטייל באיזור המוטל. עיירה אמריקאית, לא שכונת פאר ולא שכונה של עוני, ליד הים. רגוע, שקט, אוויר מדהים ונקי מעשן, רק קר קצת. אוגוסט, ובחוץ היה בסביבות 16 מעלות בשש בערב…. למי שמחפשים המלצות למסעדות, סבא וסבתא דגמו את המסעדה המקסיקנית הסמוכה למלון ודיווחו שהיא חביבה מאד.

יום 7 לטיול – שבת ה-22 באוגוסט

 

התעוררנו לארוחת בוקר בקווליטי אין, משהו שבמוטל סיקס אין. ביצים, בייקון, טוסטים, פירות, יוגורטים, דגנים וכמובן, מכונת וואפל. אנחנו דגמנו את האוכל בצורה חלקית מאד ויצאנו לדרך. היעד להיום הוא פארק Prairie Creek שהוא חלק מפארק לאומי רדוודס ויש בו שילוב של חוף, סקויות ואיזורי יערות מסוגים אחרים. בטיול הקודם רצינו להגיע לכאן, ובפרט למקום הידוע כקניון השרכים – Fern Canyon שזוכה לשבחים רבים. באיזור זה צילמו סצנות לפארק היורה והוא בעצם קניון גבוה שקירותיו מכוסים שרכים ענקיים, מה שמעניק לו מראה פרה-היסטורי. לפני ארבע שנים, הכביש לקניון היה חסום בגלל בוץ ולא יכלנו לטייל בו, אז הגענו לנסות שוב.

עצירה ראשונה שלנו באיזור היתה ספונטנית מאד. עדר איילי האלק הגדולים של השמורה הפתיע אותנו לצד הדרך. כמו כולם, עצרנו. נשמרנו לנפשותנו ונשארנו בעיקר ברכב, אם כי ראינו כאלו שלא צייתו להנחיות והסתכנו בהתקרבות רבה מאד לעדר. האיילים הזכרים בהחלט יכולים לתקוף וחשוב לשמור על מרחק ראוי מהם. היות והם היו מאד קרובים לרכב, במקרה שלנו, זה היה עניין של להשאר ברכב –

20150822_091736-1 20150822_091459-1

המשכו למרכז המבקרים הסמוך, שם קיבלנו אישור לכך שאפשר אכן לבקר בפרן קניון! הידד! חשבתי שמעוד חוברת ג'וניור ריינג'ר נהיה פטורים (כבר יש לילדים סיכת ג'וניור ריינג'ר של פארק הרדוודס) אבל דן שאל, והסתבר שאפשר לעשות משימות מסוג אחר ולקבל פאטץ', שזה מעין תג רקום מבד שאפשר לתפור לבגד או במקרה של דן, לכובע. לשמחתי הרבה, מדובר היה בקווסט פשוט לחיפוש מילת קוד ביער, בשביל פריירי קריק.

קודם כל, פרן קניון. נסענו עם הרכבים לתחילת המסלול. למרות שזו לא פעם ראשונה שלנו בנקודה הזאת, משום מה לא נרשם אצלי בראש שמדובר בדרך עפר. כבושה היטב, מתויירת היטב, אבל לא סלולה באספלט. לתשומת לב מי שמקפידים על כללי השכרת הרכב. אני חושבת שכן מותר לנסוע בדרכים כאלו אבל את שאלת הקיטבג הספציפית  הזאת טרם יצא לי לשאול, אז על אחריותכם בלבד. יתרה מזאת, חשבו את זמני הביקור בהתאם. אני הנחתי נסיעה במהירות רגילה של 30-40 מייל בדרך הזו, ובפועל זחלנו על דרך לא סלולה.

הדרך מאובקת היטב ומתפתלת בין עצים ושרכים. חבל שלא השארנו את הרכב הקטן יותר בתחילתה והצטוותנו לרכב אחד, אבל כבר נכנסנו אז המשכנו. למען האמת, שקלנו להפסיק באמצע ולהסתובב. למזלנו, זוג אמריקאי עצר מאחורנו, וכשצחי ניגש לרכב של סבא וסבתא להתיעצות, הם התערבו ואמרו  שעל פרן קניון לא מוותרים. הם הבטיחו לנו שהמון רכבים רגילים (לא שטח) נוסעים בדרך הזו ולא קורה להם כלום והתעקשו שאנחנו חייבים להמשיך. אז המשכנו. הדרך נראית מוזרה מאד, אגב, השרכים והעצים בה מכוסים באבק לבן מהדרך, וכן, בסיום הנסיעה, גם הרכבים שלנו היו מכוסים בשכבה אבקתית לבנה –

20150822_100232-1

רק אחרי הרבה מאד פיתולים הגענו לנקודת התשלום. 8$ לרכב, היות ומדובר כאן ספציפית בפארק מדינה של קליפורניה (פארק הרדוודס מורכב מארבעה פארקי מדינה, וגבולות הגזרה בין הממשל הפדראלי לקליפורני לא ברורים לי כאן עד הסוף). לידיעה כללית, כן מכבדים כאן את כרטיס הפארקים הלאומיים, אבל כזה טרם קנינו והוא לא נמכר כאן בקיוסק או באף מרכז מבקרים בפארק. דווקא ניסיתי לקנות במרכז המבקרים של הרדוודס, אבל הסבירו לי שפארק הרדוודס חינמי, ולכן הם לא מוכרים.

כך או כך, כאן כבר לא יעזור להצטוות לרכב אחד. רכב שעבר את פיתולי הכביש נחשב כמי שכבר נהנה ממנעמי מדינת קליפורניה ומחויב בתשלום. הקופאית בבוטקה הציעה לנו לחזור אחורה עם שני הרכבים, להחנות אחד בנקודת הכניסה לדרך העפר ואז לחזור עם כל הנוסעים ברכב הגדול יותר, אבל העדפנו לשלם על שני הרכבים ולהמשיך הלאה, במקום לבזבז שעה על אחורה וקדימה בדרך המשונה.

אם חששנו קצת מהדרך עד כאן, עכשיו בכלל הרגשתי מלכת המדבר. לא סתם פיתולים בין העצים, אלא חציית נחלים! פעמיים! זה לא הרכב שלנו, אבל ככה זה נראה –

20150822_122348-1

בשעה טובה ומוצלחת צלחנו את הנחלים, הגזעים שחסמו את הדרך ואריות ההרים (לא באמת, רק שני נחלים, שאר הדרך היתה בסדר גמור) והגענו לחניון. השביל לקניון השרכים לא ארוך. תוך 150 מטר אתם בקניון ובהחלט היה שווה. קירות הקניון מתנשאים לגובה כעשרה מטר מכל צד, ונשפכים מהם שרכים ענקיים. טפטוף מים מהקירות מצטבר לנחל שעובר במרכז וגשרי עץ קטנים ומתנדנדים עוזרים לחצות אותו לאורך המסלול (כמעט) בלי להרטיב את הרגליים. ניתן לתמונות לדבר קצת –

20150822_111819 20150822_112632

20150822_111205 20150822_111526 20150822_112626 20150822_113200

השביל היה סביר מאד עד נקודה מסוימת, בה הופיעו גזעי ענק על השביל (אפשר לראות אותם בתמונות) והקשו על המעבר. הילדים נהנו מהאתגר, של בחירת נתיב, על, מתחת או ליד הגזעים. בשלב הזה, חלקנו (לא נזכיר שמות) פרשנו לאחור, ואילו צחי והילדים המשיכו עוד כבר דרך. דיווחו שהשביל משתפר בהמשך.

אחרי שכולם מיצו את קניון השרכים, שבנו לרכב וחזרנו לאחור, כולל חציית הנחלים והדרך המאובקת. יוזמה פרטית מוצלחת היתה להקים בקצה השביל תחנה לשטיפת רכבים. משם נסענו לתחילת המסלול של Prairie Creek Trail, שנמצא בתחילת דרך נופית שעוברת בתוך הפארק, במקביל לכביש ה-101. מסלול מקסים ולא ארוך מדי. הלופ כולו אורך כחמישה ק"מ. אנחנו עשינו הלוך ושוב, עד נקודת סיום הקווסט ובחזרה, עקב התקפת רעב בלתי נשלטת של הילדים שהלכו בין העצים הענקיים ופינטזו על צ'יפס ושניצלים. המסלול מקסים, לא צפוף בכלל (קצת חששתי היות ומדובר בסופ"ש), קל ועביר להפליא (חלקו גם לעגלות) ועובר בין עצי סקויה ענקיים, שרכים ונחלים. תמונות ממסלול הפריירי קריק – 20150822_133156 20150822_133602 20150822_134400-1 20150822_133324 20150822_133330 20150822_133724 20150822_141534

במקור תכננתי לבקר גם בחלק הצפוני יותר של פארק הרדוודס ביום זה, באיזור ג'דדיה סמית'. שילוב של עייפות, רעב ובעיקר העובדה שהחלק הראשון של היום לקח יותר זמן מהצפוי, גרם לנו לוותר. לא נורא, כבר ביקרנו באיזור הזה בטיול של 2011. הוא מומלץ מאד, אבל קיבלנו מנה גדושה של סקויה באיזור פריירי קריק. עצרנו בקרסנט סיטי, עיירת חוף המכונה בירת הצונאמי של ארה"ב (מקסימה ומומלצת, שהינו בה חמישה ימים בטיול של 2011), להאכיל את הגוזלים ומשם, אחרי עצירה מתחייבת בוולמארט (בכל זאת, יום שלם לא היינו שם), נפרדנו מקליפורניה לשלום, חצינו את הגבול לאורגון ועצרנו ללינה בעיירה Brookings. הפעם מלון מקומי, לא ברשת, בניהול זוג פיליפינים מבוגרים וחביבים. נקי, מרווח, עם מיקרוגל ומקרר והכל בפחות משבעים דולר ללילה. השם הוא Pacific Sunset Inn ולמעט האינטרנט הרעוע, אנחנו ממליצים. שוב, להזמין מראש באוגוסט. לא היו מקומות פנויים, למעט בהזמנה מראש.

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. היי איזה תיאורים מקסימים. תודה על האינפורמציה המדהימה שבודאי נשתמש בה ממש בקרוב. תמשיכו להנות.

  2. מרגש מאד לקרוא שאתם נהנים. לחזור למקומות אהובים זה מושך כמו שפושע נמשך לחזור לזירת הפשע. למרות השעות הרבות שהשקענו באזור טיולכם, למיטב ידיעתי את ה FERN CANYON החמצנו. התמונות שלכם משם כמו קוצים בישבננו. אולי נשוב לאזור.
    מאידך כאשר קראתי בפוסט הקודם שאתם עומדים לישון בפטלומה, חשבתי שתקדישו למקום הזה קצת זמן. ההיסטוריה שלו מאד מענינת. יש בו מוזיאון הסטורי קטן אך מאד מיוחד. באזור התישבו חקלאים יהודים רבים והוא היה מרכז גידול התרנגולות בארה"ב בראשית המאה העשרים. פריטי ציוד רבים שקשורים ללול פותחו שם. אם עדין יש לולנים בפרדס חנה, כאשר תחזרי שאלי אותם על תרנגולת הלגהורן, פאר הלול הישראלי בשנות הארבעים של המאה הקודמת. היא יובאה לארץ מפטלומה בסיוע ה"קשר היהודי".

  3. איזה יופי, איזה מקומות נהדרים…
    Fern Canyon נמצא ברשימת המקומות שאני מאד רוצה להגיע אליהם – חברה שלי שגרה בקליפורניה אמרה שהזמן המומלץ לטייל שם זה דוקא נובמבר, שאז יש – בנוסף לשרכים הנהדרים – המון פטריות בכל מיני גדלים וצבעים, וזה פשוט נפלא.
    אני מאד נהנית לעקוב אחרי הטיול שלכם!

  4. עושה חשק לנסוע, כל הירוק הזה…
    תמשיכו ליהנות 🙂 .

  5. בקר טוב איזה כיף לקום בבוקר ולמצוא סיפור לסבתא, ולשמוע שאתם ככה נהנים ולראות בתמונות שכיף לכם, צחי סוף סוף בתמונות נראה שאוכל טוב כפרה עליך עינים שלי,
    תהנו יקרים שלי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט