ולקינוח… סיום של שלכת באדירונדאקס

נותרו לנו עוד שלושה ימים לטיול, או ארבעה. לא היה ברור לי לחלוטין באותו יום שני בו קמנו בפלאטסברג במדינת ניו יורק ושמנו פעמינו לעבר האדירונדאקס. משהו קצת התבלבל לי בתאריכים, אבל יצא לי ארבעה ימים, אז זרמתי עם זה.

אל האדירונדאקס חזרנו בעקבות דיווחים באתרי האינטרנט של השלכת שהצבעים הקדימו באיזור ויש peak! שבוע קודם לכן ויתרנו על העלייה לוויטפייס מאונטיין והפסדנו יצא בשכרנו, כי הוא טרח והשתדל כדי לפתות אותנו לחזור. הפעם שילמנו את דמי הכניסה בשמחה וטיפסנו על ההר עם הרכב. כבר בדרך עצירות ולידינו חובבי שלכת מקומיים שסיפרו לנו שאכן, זה הפיק באדירונדאקס. יותר צבע מזה אין, כי אחר כך העצים מתחלים להשיר את עליהם. אנחנו עם מומחים מקומיים לא מתווכחים… אכן, את המרבד הבוער של השלכת רואים יפה כבר מנקודות התצפית במעלה ההר, מנוקד בירוק הכהה שי ירוקי העד –

 

ככה זה נראה במבט מקרוב יותר עם הזום של המצלמה –

 

למעלה, החננו את הרכב והתפצלנו. הילדים ואני עברנו במנהרה ארוכה החצובה בסלע אל המעלית שלקחה אותנו לפסגה. צחי טיפס ברגל בשביל היפה הזה –

 

מהפסגה, הצבעים כבר מאבדים קצת את המשמעות, אבל היום בהיר ויפה והנוף מקסים ופתוח (תגדילו את התמונה כדי לראות את הפנורמה) –

 

מהר וויטפייס ירדנו ועשינו את דרכנו לכיוון ניו יורק, באיטיות ועם הרבה עצירות לצילום עוד ועוד עצים שעולים באש. הצבעים אכן מדהימים בעוצמתם, זהובים, כתומים ואדומים שקשה להאמין שעץ יכול להפיק.

 

ככה זה נראה ממושב הנהג במבט במראת הצד:

 

עוד הרבה תמונות צילמנו באדירונדאקס ותוכלו לראות את רובן בגלריה. כשירדנו מהאדירונדאקס הצבעים הוריקו שוב, אם כי פה ושם הבליחו עדיין עצים נשירים בצבע יפה. נסענו דרומה עד שהגענו לאיזור אולבני, שם עצרנו ללינה במוטל מקומי.

למחרת, יום שלישי, המשכנו דרומה, כשעל הפרק ביקור בווסט פוינט, הגעה לאיזור ניו יורק וביקור חברים על ההדסון, ביקור בפסל החירות, עוד קצת קניות וטיסה הביתה ביום שישי. באותו שבוע החלה שביתה פדראלית רחבת היקף בשל עניינים הקשורים באישורי תקציב. הבנו שפסל החירות יחכה לנו לפעם אחרת אבל מה שלא חשבנו עליו הוא שגם מרכז המבקרים של ווסט פוינט הוא פדראלי… הגענו עד אליו, הצצנו בחנות המזכרות ונסענו משם. מה שכן, התרשמנו מאד מהנופים של עמק ההדסון, הירוק והיפה. התמקמנו במוטל בעיירה ניאק שעל ההדסון, ליד החברים והעברנו את שאר היום בהתחלת משימת הסיום לטיול: שופינג. לידנו קניון ענק עם מגוון חנויות כך שלא שעמם לנו.

לא אלאה אתכם ביומיים הבאים, בהם עשינו קניות, הלכנו לסרט בקניון, ביקרנו חברים ובילינו בבריכה של הקומפלקס שלהם, על הנהר ובעיקר, ניצלנו בנס מהחמצת הטיסה. איפשהו ביום רביעי בערב נפל לי האסימון שלא סתם לא הייתי בטוחה במספר הלילות שנותרו לנו… אכן, יום שישי טיסה, אבל ביום זה הטיסה מסתיימת בישראל…. ההמראה היא ביום חמישי מניו יורק! במזל, קלטתי את זה בזמן, כך שהנזק הסתכם בהתנצלויות רבות לחברים שהיינו אמורים לפגוש בחמישי בערב…

זהו. ביום חמישי, אחרי אריזות רבות, כולל בשני תיקים שקנינו ערב קודם, יצאנו בצהריים לשדה התעופה. חצינו את ניו יורק, קצת פקקים ונהיגה אגרסיבית שמזכירה לנו לאן חוזרים וזהו, הופ למטוס והביתה. טיסה ישירה ללא מעללים רבים ואח שמחכה בשדה עם הרכב שלנו ותם ונשלם פרק נוסף בארה"ב. תודה לכל מי שהיתה לו סבלנות לעקוב אחרינו עד פה. עוד אכתוב מפעם לפעם, תובנות, טיפים, רעיונות למסלולים ובעיקר… את סיכומי הטיול הבא! אה, וכמעט שכחתי, גלריית האדירונדאקס בשלכת –