שלכת מתחילה להציץ בורמונט

מההרים הלבנים חזרנו מערבה לכיוון ורמונט. המזרח מרגיש לנו "קטן" ביחס למרחבים של מונטנה ווויומינג והמרחקים מרגישים "קצרים", כך שממש לא הטריד אותנו שבורמונט כבר עברנו כמה ימים קודם לכן. הפעם הגענו לאירוח קאוץ' סרפינג אחרון לטיול. כיוון שרוב הטיול היה הפעם ברוקיז דלילי האוכלוסין לא עשינו הרבה קאוץ' סרפינג וקצת התרגשנו שוב להתארח אצל משפחה מקומית.

הפעם הגענו למליסה ופיטר ושני ילדיהם בני ה-12 ו-8, שגרים בבית שבנה פיטר במו ידיו בלב יער בורמונט. הדרך לבית היתה מקסימה בפני עצמה –

IMG_7376

אחרי נתיב הכניסה המרשים מגיע בית בין שתי קומות, בנוי לעילא ולעילא כי מסתבר שפיטר הוא בנאי בתים במקצועו. בבניית בתים הוא עוסק בקיץ, כי בורמונט אי אפשר לבנות בחורף. בחורף, פיטר עוסק בפינוי שלג, מקצוע מבוקש מאד בעונה.

היה ביקור מעניין ונחמד מאד. הילדים התחברו בקלות והאנגלית שלהם שוטפת לגמרי כך שממש לא זקוקים לנו. בילו את היום במשחקים בחצר, כולל ירי בקשת מקצועית למדי שהבן הצעיר קיבל ליום ההולדת מסבתא. את הערב העברנו ביחד בארוחה משותפת ודיבורים אל תוך הלילה. מרתק לדבר ולשמוע על הדימיון וההבדלים באורח החיים של משפחה דומה לשלנו מבחינות רבות.

למחרת, יצאנו עם מליסה והילדים לטיול באיזור כדי לחפש קצת צבעי שלכת. נסענו כולנו ברכב של מליסה, כשאת דן וחברו החדש מיילס אפסנו בבגאז':

IMG_7378

הטיול היה מקסים וגילינו בו תופעה מעניינת: צבעי השלכת מתחילים מלמעלה. בהליכה בין העצים הם נראים ירקרקים למדי –

IMG_7387

 

אבל כשרואים את אותם העצים מהצד השני של האגם, פתאום נפתחים הגוונים –

IMG_7399

 

שפע של תמונות נוספות מהאגם הזה תוכלו לראות בגלריה. באמת ציורי מאד וקשה להפסיק לצלם. צהריים אכלנו עם מליסה והילדים במסעדה בעיירה הסמוכה ובערב הכנו יחד עם פיטר ארוחה שארגנו ממה שהיה בבית (מליסה היתה בעבודה).

למחרת, יום ראשון בשבוע, פיטר, מליסה והילדים הצטרפו איתנו בנסיעתנו מערבה לכיוון האדירונדאקס. הם לא התכוונו לצאת מורמונט, אלא לבקר איתנו במוזיאון הפתוח שבעיר שלברן. מוזיאון חביב שיש בו שלל מבנים היסטוריים, כולל ספינה אחת ורכבת אחת, שהגיעו אליו לשימור. הרוב מאד מקומי והמוצגים משתנים ברמתם. חלקם מאד מעניינים, חלקם היסטוריים וחלקם אומנותיים יותר (בדגש על אומנות ולא על אמנות). נהננו גם מהדגמות שהיו, במיוחד של הנפח ששאלותיו של דן מצאו חן בעיניו עד כדי שנתן לנו במתנה איזמל כבד מברזל שהכין במקום. מתנה מיוחדת, אבל לא מאד פרקטית כשאצלנו בראש בעיקר כבר חישובים לגבי משקל המזוודות, אז העברנו את המתנה הלאה לילדי המשפחה המארחת ששמחו בה מאד.

אחרי הביקור במוזיאון המשכנו בדרכנו מערבה. רצינו לחצות את לייק שאמפליין במעבורת, כדי לגוון, אבל איכשהו ה-GPS לקח אותנו דרך הכביש הצפוני לאגם במקום על המעבורת והיינו עסוקים מדי בפיטפוטים בדרך מכדי לשים לב. לא נורא. את הלילה העברנו בפלאטסברג שבניו יורק, באחד המוטלים באיזור.

זהו, גלריית ורמונט ואחריה יבוא הפוסט האחרון של הטיול… באיחור של חמישה חודשים…

 

 

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. נועה, אם התכוונת למוזיאון הפתוח, הוא נמצא בשלברן –
    https://shelburnemuseum.org/

    אם התכוונת לאגם שטיילנו בו, אין לי שם, לצערי. יש המון מקומות כאלו בורמונט. המקומיים לקחו אותנו לשם, ואני לא חושבת שמדובר באתר שמהווה מוקד משיכה לתיירים.

  2. אני צריכה לעשות עבודה על ורמונט וצריכה לכתוב על מקום מעניין שם, המקום פשוט מ ד ה י ם (אם אהיה בארה"ב זה המקום הראשונה שאסע לטייל בו) אך לא הזכרת היכן הוא נמצא בורמונט.
    אשמח לתשובה בימים הקרובים:) יום נהדר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט