האדירונדאקס – סיבוב ראשון

אחרי בוקר חביב בסיראקוז, שכלל בעיקר ביקור במרפאה אורטופדית (עוד חוויה חיובית מאד ממרפאות אמריקאיות), נסענו אט אט צפונה. עצירות לקניות, סידורים והצטיידויות ורק בערב הגענו לעיר ווטרטאון, שנמצאת מערבית להרי האדירונדאקס. הרעיון היה להגיע עד פאתי האיזור ואז לנסוע בניחותא פנימה אל עבר מוטל שהזמנתי חודשים מראש, כי המחירים באיזור האדירונדאקס גבוהים וחשבתי לתומי שהמקום יהיה עמוס בעונה הזו.

בדיעבד, לא היה צורך להזמין חדרים מראש, שאר המוטל היה ריק. כל הנסיעה צפונה לווטרטאון (שהיתה בין היתר כדי "להעביר זמן" עד מועד הכניסה למוטל), היתה מיותרת ועדיף היה להכנס לאדירונדאקס מסירקוז. כותבת את זה למקרה שמישהו שקורא מתכנן טיול לאיזור.

כך או כך, ביום המחרת נסענו אל איזור העיירה וילמינגטון שם היה המוטל שלנו ממוקם. הנסיעה לוותה בספורט המקומי העונתי של חיפוש אחר עלים. התאריך קצת מוקדם בעונה אמנם, ה-20 בספטמבר, אבל פה ושם יש עצים שכבר החלו להחליף צבעים. ואנחנו, כראוי לתיירים מתלהבים, עצרנו כבר בעץ הכתום-אדום הראשון שראינו כדי לצלם –

IMG_6949

 

השאיפה שלנו, כמו של כל תייר היא לראות את ה-peak colors, אותה נקודה חמקמקה ובלתי מוגדרת בה הצבעים נחשבים בשיאם והעצים עדיין לא השירו את עליהם. כמובן שה-20 בספטמבר זה מוקדם מדי בשביל פיק, אבל מותר כבר להתחיל להתרגש.

האיזור אכן יפה מאד. בכלל צפון מדינת ניו יורק מפתיע לטובה בהיותו ירוק ויחסית דליל-אוכלוסיה (יחסית, כן, זה לא וויומינג ולא מונטנה, אבל זה גם לא ניו ג'רסי). אחרי עצירות מספר בדרך, כולל ארוחת צהריים בלייק סאראנק, הגענו אל המוטל שלנו. Grand View Motel שמו וכתובת אתר האינטרנט למתעניינים: http://grandviewmotel.net/. הוא נבחר בזכות המחיר הזול ($90 ללילה זה זול באיזורים האלו). היה נקי מאד, כלל כל מה שצריך, אבל החדר קטן ובעל הבית מוזר. לא שום דבר שהפריע, אבל מעין ניחוח ניו יורקי של אנטיפטיות בחדר הקבלה שהיה מלא בשלטים בנוסח "לא, אנחנו לא יכולים לעזור לכם בהוראות נסיעה" ודברים כאלו. ממש לא גישה מקובלת במידווסט או במערב… היתה תחושה של חוסר נדיבות, כשהיה צריך לבקש כל דבר, החל מקרח וכלה בכוס חד פעמית נוספת לחדר. הכל ניתן בלי בעיה ובאדיבות רבה, אבל רק אחרי שביקשנו ולא, כפי שמקובל במוטלים במחירים האלו, בנדיבות מראש ובלי הגבלה.

כך או כך, תקענו יתד בעיירה וילמינגטון לשלושה לילות ואת אחר הצהריים בילינו בטיול רגלי ובעיקר רביצה מול האגם המקומי – IMG_6985

למחרת, נסענו לבקר בלייק פלאסיד, בה עברנו יום קודם. התלבטנו קצת אם להכנס אל אתר הקפיצות האולימפי, אבל אחרי שהתקשרתי ונאמר לי שתהיינה קפיצות באותו היום, החלטנו ללכת על זה. אתר חביב מאד לביקור, אם כי לא זול ביחס לחוויה. עלינו ברכבל אל נקודת התחלת הקפיצות –

IMG_7003

 

הצטלמנו שם על הפודיום האולימפי

IMG_7008

 

ועלינו במעלית עד לראש מסלול הקפיצה, כדי להציץ ולראות איך זה מנקודת מבטו של הקופץ. כמובן שמהמקפצה הזו לא התבצעו קפיצות בזמן שהיינו שם.IMG_7009

אחרי שנמאס לנו מהרוח העזה למעלה, ירדנו למטה והתחלנו לצפות בקפיצות. למרבה המזל, למרות מזג האוויר הגבולי, המאמנים החליטו לקיים את הקפיצות והיה נחמד לראות את האימונים, כולל של ילדים בגילאים של רון ודן –

IMG_7039

 

אחרי הביקור בלייק פלאסיד, החלטנו לנסות לעלות לוויטפייס מאונטיין, פסגה מקומית שהומלצה לנו. התחלנו בנסיעה שהיתה חביבה מאד, עד שהגענו לנקודה בה עצרו אותנו וביקשו דמי כניסה לא נמוכים בכלל. משהו כמו $30 לכולנו. הרגיש לנו יקר מדי והחלטנו לוותר, בדיעבד החלטה נכונה, כי חזרנו למקום אחרי שבוע ואז זכינו לביקור הרבה יותר "שווה". במקום לעלות על ההר, הסתפקנו בטיול רגלי חביב במסלול ליד וילמינגטון וגלידה בגלידריה מקומית.

היום השלישי לביקורנו כלל ביקור במרכז החדש שנפתח באיזור טאפר לייק והתהדר בתצוגות חדישות ומשוכללות שמספרות את סיפור הטבע באדירונדאקס. גם כאן, כמנהג האיזור, דמי כניסה מכובדים של $17 למבוגר ו-$10 לילד. מחיר לא גבוה מדי למוזיאון היסטוריה של הטבע אז נכנסנו בחדווה. אבל אחרי שעברנו שני אולמות תצוגה, הסתבר שנגמר המוזיאון. המקום קטן מאד ולמרות שהוא חביב, הוא לא כזה מרשים. אפילו הקולנוע שבו היה, הפלא ופלא סתם קולנוע. בלי תלת-מימד, בלי אפקטים בלי כלום. אחד ה"סרטים" שראינו שם היה פשוט מצגת שקופיות של תמונות מהאדירונדאקס. הצלחנו לבלות שם כמעט יום שלם, אבל זה היה במאמץ גדול. פשוט בחוץ ירד גשם ולא היו הרבה אופציות נוספות. כך נשארנו לכל המופעים של בעלי החיים (ראינו נחש ותנשמת) ולכל הסרטים בערך (אחד היה סרט טבע באמת שווה על פרפרים). בזמן ההפוגה מהגשם הלכנו ברגל את כל המסלולים שבחוץ (משהו כמו חצי שעה הליכה). בקיצור, זה לא שהמקום מאד גרוע, הוא פשוט קטן וקצת מאכזב ביחס לתשלום. הוא ברמה של מרכז מבקרים בפארק לאומי ואלו הם בחינם כידוע.

זהו, בזה הסתכם אותו ביקור באדירונדאקס. יצאנו עם רושם כללי חיובי, אבל לא נפלנו, ממש לא. למרות ההתרגשות מעץ אדמדם פה ושם. הנה עוד תמונות מהאיזור –

 

 

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. תמנע

    נראה מדהים!!! תודה שאת ממשיכה לעדכן, איזה כייף!

התגובות נעולות.