אכן כן, בפוסט אחד, לא ארוך במיוחד, אכסה תשעה ימים מהטיול. קולורדו אירחה אותנו לתשעה ימים נינוחים למדי. היומיים הראשונים הוקדשו לטיולים, חמישה ימים אחרים בעיקר למנוחה/עבודה בדירת נופש והשאר בדנבר, בעיקר בפגישות עבודה ומנוחה.
נתחיל בנקודה בה סיימתי את הפוסט הקודם, הגעתנו לאספן. באספן שהינו לילה אחד, מפאת יוקר המחיה וצפיפות האוכלוסין בסוף השבוע של הלייבור דיי. קמנו בבוקר מוקדם יחסית, נפרדנו מהמוטל שהיינו בו (מקום זול ודי שווה, אז אזכיר את שמו לטובת המטיילים באיזור : Tyrolean Lodge) ויצאנו לעבר המארון בלס, Maroon Bells, פסגות הרים מהידועות בארה"ב הטוענות לכתר "ההרים המצולמים ביותר בארה"ב". בטיול הקודם רצינו להגיע ולא הצלחנו, בין היתר כי סידורי הכניסה למארון בלס הרתיעו אותנו. אם לא מגיעים מוקדם בבוקר, אי אפשר להכנס עם רכב ואז צריך להתנייד עם תחבורה ציבורית, שנראתה לי בשעתו כפחות נוחה. בדיעבד, מדובר במעין שאטל פנימי כמעט, קצר מאד, כך שמי שרוצה להגיע שלא יתן לזה להרתיע אותו. לא נסענו עם השאטל, אלא הקפדנו להגיע לפני תשע בבוקר לאתר ונכנסנו עם הרכב בלי קושי. אפילו ויתרו לנו על דמי הכניסה (עשרה דולר לרכב), בזכות כרטיס הפארקים הלאומיים.
האיזור אכן מאד יפה, ואני מתארת לעצמי שבאביב, כשיש שלג על הפסגות, הן אפילו יותר מרשימות.
יש מסלול הליכה לא ארוך שגם בתחילת ספטמבר היה ירוק יחסית ומעוטר בפרחים והיה גם נחל נחמד, וכמובן, חורשות של עצי אספן. 
באתר היו אזהרות לגבי מוסים שנצפו באגם, אבל לא ראינו שום חיה גדולה. חיות קטנות דווקא ראינו לא מעט. באגם היה סכר בונים מרשים, ולמרות שאת הבונים לא ראינו (נדיר לראות בונים בשעות היום), היה שם סמור קטן שאולי בא לבדוק אם הבונים בבית –
במסלול פגשנו גם marmots, משקיפות ממרום סלעים או עושות דברים אחרים כמו לחפור באדמה –
ואנחנו חושבים שהחיה הזאת היא פיקה:
כמובן, כל בעל חיים שפוגשים בדרך הוא סיבה לחגיגה, כך שנהננו מאד מהטיול. שעתיים אחרי כן כבר יצאנו לדרך אל עבר היעד הבא שלנו, דירת נופש שהזמנו ליד העיירה פריסקו. הנסיעה מאספן לפריסקו יפה ומעניינת. היא עברה גם באינדפנדנס פאס הידוע. ככה הוא נראה שנתיים וחודשיים קודם לכן, בטיול הקודם שלנו –
כך אותו השלט נראה בסוף אוגוסט 2013 (בתמונה מדגמנים זוג תיירים, אני רק צילמתי הפעם) –
הפעם, ללא ערימות השלג שחסמו את השביל בביקור הקודם, יכולנו לטייל קצת ולראות את הנוף באיזור –
לקראת אחה"צ, אחרי קניות והצטיידות בפריסקו, הגענו לדירת הנופש והתמקמנו לחמישה ימים. המקום היה מאד גבוה, כעשרת אלפים פיט מעל גובה פני הים, ולמרות שבילינו את הקיץ ברוקיז הרגשנו את הפרשי הגבהים. הרוקיז של קולורדו הם הגבוהים ביותר בארה"ב ומרגישים בהבדל. אני והילדים העדפנו להשאר בקונדו שלנו, כשאני עובדת רוב הזמן והם נהנים מהטלביזיה והאינטרנט. צחי הצליח להתגבר על מחלה הגבהים הקלה וטייל בכל זאת באיזור. כמעט וטיפס את אחד הפורטינרים באיזור, אבל הסתפק ב-13,000 פיט וקצת. פורטינר, Fourteener, הוא הכינוי בקולורדו לפסגה מאד גבוהה. יש לא מעט כאלו באיזור וטיפוס לפורטינר נחשב למאתגר במיוחד ודורש הכנה מתאימה מבחינת הציוד (קר מאד בפסגה ושינויי מזג אוויר עלולים להיות מסוכנים). אז אין לנו תמונות מפורטינר, אבל צחי הגיע מאד קרוב –
הגיחות המשותפות כללו כל מיני סידורים, רופאים, בנקים ושאר מרעין בישין. לא אירועים דרמטיים, וכן קצת טעימה מהחיים באיזורים האלו של קולורדו. יום אחד הקדשנו לטיול בעיירה ברקנברידג', עיירת סקי טיפוסית שמנסה להראות כמו כפר סקי באלפים. מטופחת מאד, עם מחירי דיור בהתאם. מתקני הקיץ היו סגורים (אחרי לייבור דיי) ושלג עדיין לא היה, אז הרבה מה לעשות שם לא מצאנו, אבל תוכלו לראות כמה תמונות ממנה בגלריה.
לקראת סוף השבוע, ארזנו את מטלטלנו ונסענו לדנבר. הנסיעה בכביש 70 בואכה דנבר היתה מעניינת מאד. יורדים מאד בגובה ועוברים בפאס רציני בהרים, כולל בתוך מנהרה ארוכה. השילוב בין כביש אינטרסטייט מהיר, לפאס מאתגר, לא טריביאלי וצריך לשים לב לנסוע בהילוך נמוך בירידה, אבל לשמור על מהירות מתאימה לכביש מהיר.
בדנבר חילקנו את הביקור שלנו ליומיים בצפון דנבר, בעיירת הפרבר לואיסוויל (ליד בולדר) ועוד יומיים בדרום דנבר. דנבר היא ענקית ושטוחה, ולנסוע מקצה לקצה יכול לקחת שעה ויותר (תלוי בפקקים), על כן הפיצול. הכבישים היו אכן איטיים בעקבות נקודות רבות של עבודות בכביש. אגב, שלושה ימים אחרי שעזבנו היו שטפונות אדירים בצפון דנבר וחלק מהכבישים האלו נסחפו לגמרי… עיקר הביקור שלנו בדנבר כלל פגישות עבודה וגם כמה פגישות חברתיות, כולל עם זוג מקסים שהתארחנו אצלם בקאוץ' סרפינג בטיול הקודם (הם מקולורדו ספרינגס). יום אחד הוקדש לבילויים ולבקשת הילדים העברנו אותו בגן החיות. גן החיות של דנבר היה מקסים ואחרי ארבע שעות עוד לא הרגשנו שמיצינו. מומלץ.
זהו, כך עברו עלינו תשעה ימים בקולורדו. מדינה חביבה שבטיול הקודם בילינו בה שלושה שבועות. נקנח בגלריה עם עוד קצת תמונות מהמארון בלס, ברקנרידג' וגן החיות בדנבר –
תודה! חשוב לי להעלות את הכל על הכתב, כדי שלא נשכח… שמחה לשמוע שגם אחרים נהנים לקרוא ולראות 🙂
איזה כייף לקבל עדכונים, למרות שאת כבר הרבה אחרי הטיול.
תמונות מקסימות!!!