יום 91 – יריות במערב הפרוע

בבוקר יום זה חצינו שוב את ילוסטון, הפעם בדרכנו מזרחה אל עיירת הבוקרים קודי. ערב קודם הודיעו שהכביש בין צומת פישינג ברידג' לקניון נסגר, מה שהיה עלול להאריך את הנסיעה. למזלנו, בבוקר התעדכנו אצל הריינג'רית בתחנת הכניסה ש"בינתיים" הכביש פתוח. היא ציינה שהוא עלול להסגר מחדש בכל שעה, בכפוף למצב השריפה.

מיהרנו, עד כמה שאפשר למהר בפארק לאומי, ואכן הספקנו לעבור בכביש. בהחלט ניתן היה לראות את השריפות באופק. גם הביזונים של עמק היידן בלטו בהעדרם.

IMG_5691

אחרי שפנינו מזרחה בצומת פישינג ברידג', הרשינו לעצנו להאט קצת ולעצור לצפייה בנופי האגם. אפילו הרשנו לעצמנו טיול רגלי קצר במסלול שהוביל אל האגם עצמו. לא נרשמו תצפיות מיוחדות, למעט עקבות מרשימים בבוץ שליד האגם, אלק? ביזון? ובעקבותיהם כנראה דב.

אחרי האגם עברנו בכביש שמשני צידיו תזכורת לנוף שנוצר אחרי השריפה. יש לו יופי משלו, וחשוב לזכור שהשריפות האלו הן חלק ממחזור החיים של היערות באיזור.

IMG_5705

משם התפתלה הדרך בסילבן פאס, שהפתיע בנופי צוקים יפהפיים ומרחבים מיוערים, עד שהגענו לסכר באפלו ביל. באפלו ביל, הוא וויליאם קודי, הוא דמות המפתח באיזור. באפלו ביל היה סייר אגדי שבשלב כלשהו עבר לעסקי השעשועים והפיק מופע ענק של קאובויים ואינדיאנים בכיכובו. המופע של באפלו ביל סייר ברחבי ארה"ב ואירופה ועיצב במידה רבה את הדימוי התרבותי של המערב הפרוע. העיירה קודי נקראת על שמו וכך גם הסכר שבדרך אליה.

קודי עצמו היה זה שהגה את הרעיון להקים שם סכר, אם כי הקמת הסכר התרחשה אחרי מותו. את כל זה למדנו במרכז המבקרים המעמיק שליד הסכר (מעמיק מדי, אם תשאלו אותי). אחרי הביקור בסכר, הגענו סוף כל סוף אל קודי ועשינו צ'ק אין במוטל ביג בייר המקומי. לא נכנסנו לחדרים, כדי לא לאבד מומנטום ופשוט נסענו פנימה אל האיזור ההיסטורי של העיירה.

אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה שכולה מוקדשת לנושא המערב הפרוע, מבחוץ ומבפנים –

IMG_5740 IMG_5743

אחרי הארוחה, הסתובבנו ברחוב הראשי של קודי, מתרשמים משלל החנויות למגפי בוקרים, פלצורים ואוכפים, עד שהגיעה השעה למופע המרכזי: קרב יריות אל מול מלון האירמה.

מלון האירמה עצמו הוא המבנה הראשון שהוקם בקודי, על ידי מי אם לא באפלו ביל בכבודו ובעצמו. הוא עדיין מתפקד כמלון ומסעדה, ומדי ערב, בשעה שש, מתקיים מולו מעין מחזה היתולי על שודדים וקאובויים, המלווה כמובן ביריות לרוב. הילדים נהנו מאד מההצגה ורק בסיומה חזרנו למוטל וסגרנו את היום.

תמונות מהדרך לקודי ומקודי עצמה –

כתיבת תגובה

סגירת תפריט