יום 87 – קרינה גרעינית ופני הירח באיידהו

מחר אנחנו עוזבים את וויומינג, מדינת הקאובויים, ועוברים דרך יוטה לקולורדו. בינתיים, אני ממשיכה בסיכומים שעדיין לא העליתי לבלוג.

ביום ה-87 לטיול, עזבנו בבוקר את העיירה סלמון לכיוון עיירה נידחת עוד יותר בשם ארקו. לפני שעזבנו, לא התאפקתי והצצתי בתערוכת הקווילטים, אותן שמיכות טלאים יחודיות, שהתקיימה בעיר. כמו שאתם רואים בתמונה, השמיכות נתלו לתצוגה במוטל מקומי (עוד תמונות מהתערוכה בגלריה שבסוף הפוסט) –

IMG_5462

משם נסענו נסיעה ארוכה וחצינו את איידהו דרומה. הדרמה היחידה היתה לא בנוף, אלא בצבאים שקפצו אל הכביש ממש מולנו. הזהירו אותנו שבאיזור סלמון צריך להזהר מהצבאים, ואין אלא להזהיר אחרים. הצבאים האלו רציניים. כמה שלא השתדלתי לשים לב לשולי הכביש, אחד מהם הצליח לזנק ממש בהפתעה מבין השיחים ולגרום לנו לבלימת חירום מרשימה, עד עצירה מוחלטת. מולנו רכב אמריקאי ענק עשה את אותו הדבר ולא נותר אלא לברך הגומל על כך שלא התנגשנו, לא עם הצבי ולא עם הרכב שממול. היה קרוב מאד.

למרבה המזל, שאר הדרך לא בורכה בשיחים והיתה משעממת להפליא. מרחבים ריקים ריקים, ואפילו לא שדה תפוחי-אדמה אחד. את ההרים המרשימים של הרוקיז של איידהו יכולנו לראות מצד ימין, אבל הם היו אפופים באובך כבד, תוצאה של השריפות באיזור. ככה זה נראה כמעט כל הדרך –

IMG_5484

אחרי כשלוש שעות נסיעה הגענו אל מחוז חפצנו. עיירה קטנטנה באיידהו בשם ארקו. לארקו מגיעים בשביל שתי אטרקציות תיירותיות – פארק קרייטרס אוף דה מון (מכתשי הירח) וכור גרעיני היסטורי. פתחנו בכור, שחשיבותו ההיסטורית היא בהיותו הכור הראשון בארה"ב להפקת אנרגיה גרעינית. הוא הוקם באיזור זה בגלל החששות הרבים. במקרה של אסון גרעיני, לא יפגע שום מקום (חוץ מארקו, אבל זה לא נורא).

הכור פתוח היום לציבור וניתן לבקר בו בסיור עצמי. מדובר למעשה במוזיאון טוב למדי, המציג את פעילות הכור, בהקשר המדעי וההיסטורי. באופן אירוני למדי, המדריכה במקום היא אוקראינית עם מבטא רוסי כבד. האווירה במקום קצת הזויה, עם ריהוט תקופתי (שנות ה-50) ושלטים שמזהירים לא רק מפני קרינה, אלא אפילו מפני זיהום בוירוס האנטה בבוטק'ה של השומר.

IMG_5493

צחי וארנון נהנו מאד מהביקור ונשארו בכור שעה ארוכה. את הילדים כל העסק קצת הפחיד, אז אחרי סיור קצר יצאתי איתם וחיכינו ברכב.

עברנו במוטל בו הזמנתי חדרים מראש בארקו, לקחנו מפתחות לחדרים והמשכנו הישר אל פארק קרייטרס אוף דה מון – Craters of the Moon National Monument. לפי התרגולת הקבועה, התחלנו באיסוף חוברות ג'וניור ריינג'ר ובדיקת מטלות. באופן מרשים מאד, הילדים היו ממוקדים במשימה: סרט, תשובות לשאלות, פעילות ריינג'ר ומסלול בפארק. תק תק תק ותוך שלוש שעות היה לנו פץ' יפה של לונאר ריינג'ר, הגרסה של הפארק לג'וניור ריינג'ר.

בפארק מדגישים מאד את הקשר לירח. כמובן שבין התצורות הגיאולוגיות המרתקות, תוצאה של פעילות געשית אינטנסיבית לפני אי אלו אלפי שנים, ובין הירח עצמו, אין קשר ישיר. הקשר נוצר בזכות העובדה שנאס"א בחרה באיזור הפארק כאיזור אימונים לאסטרונאוטים, כיוון שגם בירח יש תצורת קרקע מוזרה (מסיבות אחרות כמובן).

נהננו מאד מהפארק המיוחד הזה. היה קצת חם, אבל הרבה פחות חם ממה שחששתי, ובשילוב עם רוח נעימה ואוויר יבש, לא היתה שום בעיה לטייל בפארק. עיקר הטיול שלנו היה רכוב, אבל בהחלט עצרנו בנקודות עניין לסיורים קצרים בכל מקום. תמונות תוכלו למצוא בשפע בגלריה שבסוף הפוסט.

סיימנו את היום בארקו, בארוחה במסעדת המלפפון החמוץ המיתולוגית. מה להם ולמלפפונים חמוצים, לא ברור, אבל הם הקפידו להדגיש בשילוט שמדובר במלפפון חמוץ כשר. מה שעושים לו, ממש לא כשר בעיני. הם מגישים אותו מטוגן! לא ניסינו את מנת הבית הזו, והסתפקנו בהמבורגרים, מי בשרי ומי טבעוני. כמובן, ההמבורגר קרוי פה "המבורגר אטומי" ומוגש כשאת ראשו מעטרת פטריה (אחת או יותר). מול המסעדה קשה שלא להבחין בתופעה מוזרה. את צלע ההר ממול מעטרים אינספור מספרים לבנים ענקיים –

IMG_5575

בילינו זמן מה בהעלאת השערות לגבי פשר המספרים, אבל שילוט במקום גילה לנו שמדובר במסורת מקומית, בה כל מחזור של בוגרי תיכון מקומי מטפס ומוסיף את ספרות השנתון שלו לצלע ההר.

זהו – עוד תמונות מדרום איידהו:

כתיבת תגובה

סגירת תפריט