בבוקר ה-14 באוגוסט, צחי יצא למסלול אל עבר אגם אייסברג. המסלול היה ארוך מדי בשביל בני תמותה כמונו, 16 ק"מ עם עלייה משמעותית, אבל לצחי זו לא בעיה, מה עוד שמדובר היה בקצב איטי, כחלק מקבוצה בהדרכת ריינג'ר.
הקפצתי אותו אל הפארק מוקדם בבוקר ונהניתי מאד מהמראות של הפארק הרענן בשעות הבוקר –
חזרתי לארגן את הילדים לקראת טיול משלנו. צחי שכנע אותנו לצאת במסלול לאגם גרינל, אותו הוא ביקר יום קודם, וכך עשינו. מדובר במסלול של 11 ק"מ, כך שבהחלט מדובר היה בטיול ארוך מבחינתנו. צחי אולי עושה אותו בשעתיים וחצי, אבל לנו הוא לקח כמעט שש שעות. רוב המסלול עובר ביער מוצל, וספריי הדובים היה איתנו הפעם (כיוון שצחי יצא עם קבוצה). אני חייבת לציין ששיחי התות הרבים לאורך המסלול, ממש על הטרייל, לא הרגיעו אותי, ומדי פעם בהחלט שלחתי יד לוודא שספריי הדובים בהישג יד. יש בגליישר 17 סוגים של berries למיניהם שמהווים מרכיב עיקרי בתזונת הדובים, ואפשר לראות רבים מהם בטרייל הזה.
דובים לא ראינו, אבל כן הגענו לאגם יפהפה, אליו נשפכים מפלים מקרחון גרינל. גן עדן קטן של גווני ירוק, טורקיז ולבן של שלג עם פסקול של מפלים סוערים.
בדרך ראינו מוסית בין העצים, רועה בתוך אגם. בדרך חזור היא הואילה בטובה לזוז לנקודה שגם הצלחנו לצלם אותה ממנה. מי יודע, אולי זו אותה מוסית שראינו ערב קודם באגם סוויפטקרנט?
דובים לא פגשנו, לשמחתי, אבל ראינו ממש על הטרייל שלוש ציפורים מוזרות, שממש לא מפחדות מבני אדם. הנה אחת מהן –
כשסיימנו את המסלול שלנו, אספנו את צחי שחיכה לנו במרכז המבקרים. הוא חלק רשמים נלהבים מאגם אייסברג, שכשמו כן הוא, אגם גבוה, גדול מאד (ברוחב של כקילומטר), ומכוסה גושי קרח צפים.
דובים הם לא ראו בדרך, אם כי למדו אודותם רבות מהריינג'ר. מה כן ראו? מוס! אכן, ימים עמוסים במוסים. המוס שהם ראו היה זכר בעל קרן אחת בלבד, איש אינו יודע מדוע ולמה.
מותשים למדי, לפחות אנחנו, חזרנו למוטל למנוחה וארוחת ערב בדיינר שממול המלון. ארנון, צחי ורון יצאו לסיור ערב באיזור סיינט מרי, במטרה לראות בונים. את סכר הבונים הם מצאו וצילמו, אבל בונים לא ראו. מי שכן חצה את הגשר היה קויוטי חביב, שניסה לעבור בין הרכבים לצד השני.
ועוד תמונות מהיום הזה –
איזה נופים מדהימים!
ממש עושה חשק…