אחרי הטיול המפרך של היום הקודם, צחי וארנון ביקשו יום מנוחה לרגליים. החלטנו לנצל את המיקום שלנו בבאב, על כביש 89 ולנסוע לפארק ווטרטון הקנדי, שיחד עם גליישר מהווה פארק בינלאומי ולא רק לאומי. קנדה קרובה להפליא לבאב, ותוך פחות מחצי שעה הגענו למעבר הגבול. אחרי תשאול קצר והחתמת דרכונים, חצינו את הגבול צפונה. הסתבר שלא חצינו במעבר האידיאלי לפארק ווטרטון, ולכן נאלצנו לנסוע דרך העיירה הקנדית קרדסטון ומשם לפנות מערבה אל הפארק. לקראת הצהריים הגענו לפארק הקנדי, וקצת חששתי שאולי התעכבנו יותר מדי ולא נספיק הרבה. למרבה המזל, הסתבר שלא רק שהפארק הקנדי קטן יותר, הדרך העיקרית מבין שתי הדרכים בפארק סגורה. עצרנו ביישוב התיירותי שבלב הפארק לתצפית במפלים יפים –
משם יצאנו אל הדרך שנותרה פתוחה, אל ערוץ הסלע האדום. הערוץ האדום, כשמו כן הוא, ערוץ אדום יחודי ובו זורם נחל.
אחרי תצפית על הערוץ, החלטנו לנסות לאתגר את הרגליים של ארנון במסלול הליכה קצר של כקילומטר בכל כיוון ויצאנו לראות את המפלים שבהמשך השביל. מפלים נחמדים מאד, ובכלל אווירה של רוקיז קנדיים, כולל אגמים בגווני טורקיז בלב הפארק. בכל זאת, אין מה להשוות לצד של גליישר שהוא גדול בהרבה, מגוון יותר ועשיר בפעילויות של רשות הפארקים האמריקאים. לקנדים יש נופים מדהימים, אבל יש להם גם הרבה מה ללמוד לגבי ניהול פארקים.
בנסיעה בחזרה על הכביש היחיד הפתוח בפארק, הבחנו ברכב עומד ואישה לידו מצלמת על חצובה. חושי הדובים שלנו התעוררו לפעולה, עצרנו ושוחחנו איתה, ואכן, היא צילמה דב שחור שעבר בין שיחי התותים השונים וטעם טעימות. האישה היתה קנדית מאלברטה, מנוסה בהלכות דובים, והיא הסבירה לנו שבעונה זו, מי שרוצה לראות דובים פשוט צריך למצוא שדה מנוקד בשיחי תותים ולחכות. בשעה שהמתינה שם, הספיקה לראות כבר חמישה דובים. צילמנו קצת גם אנחנו והפנמנו את הטכניקה החדשה.
משם המשכנו בחזרה לצד האמריקאי. אחרי המתנה קצרה בגבול, עד שיסיים השוטר להעביר אוטובוס מלא, ותשאול קצר, חזרנו בשעה טובה לארצות הברית. הנסיעה ממעבר הגבול הזה, הפעם המעבר ה"נכון", היתה איטית למדי. לא רק שהדרך איטית ומפותלת, אלא שהיא היתה מנוקדת לכל אורכה בפרות שרעו לצד הדרך ומדי פעם החליטו לצאת לסיבוב על הכביש.
חזרנו מוקדם יחסית לחדר, ואחרי שכמעט טיפסנו על הקירות, בלי אינטרנט ועם ערוץ יחיד ומשעמם בטלביזיה, נזכרנו שאנחנו בגליישר, ויש אחלה סרט טבע ממש לידנו. עלינו על הרכב ונסענו לאיזור מאני גליישר. הפארק לא אכזב גם הפעם. שיירה של מכוניות חונות לצידי הכביש, והפעם… גריזלי!
הגריזלי הראשון שלנו בטיול, בהופעה מלכותית של שיטוט ואכילה משיחי התות שלצד הכביש! אחרי חצי שעה מרגשת במיוחד, הגריזלי פסע סוף סוף אל בין עצים מרוחקים, ואנחנו המשכנו בדרכנו וחזרנו למוטל. עוד תמונות מיום זה, כולל של הגריזלי זולל תותים, בגלריה –
אילו תמונות מדהימות!!!!!!!!!
המשך טיול נהדר!!