יום 81 – גליישר! (הפעם עם סימן קריאה!)

קמנו בבוקר בהתרגשות רבה. סוף סוף, גליישר! כלומר, כבר טיילנו בצד המערבי יום קודם לכן, אבל אין כמו ההרים של מזרח הפארק. את החלק המזרחי והמערבי מחברת דרך נופית יפהפיה שנקראת Going to the Sun Road ששיאה במעבר הקרוי לואגן פאס וחוצה את פסגת הקונטיננטל דיוויד.

התכנית היתה להוריד את צחי ואת ארנון בלוגן פאס כדי שיטיילו ברגל לאורך הקונטיננטל דיוויד עד שנאסוף אותם באיזור מאני גליישר, אי אלו מיילים צפונית מזרחית לנקודת ההתחלה. השביל הזה קרוי הייליין טרייל וחלקו הדרומי, ליד לוגאן פאס, גם נקרא גרדן וול – חומת הגן. ידענו שזה אחד הטריילים ה"שווים" במערב והיה ברור שצחי ילך אותו ברגל. לא היינו סגורים על הקילומטראז, או מיילאז' בלשון הנייטיבז, וכיוון שלא היה לנו אינטרנט כמה ימים גם לא יכולנו לבדוק. אני זכרתי 12, אבל לא ידעתי אם מדובר ב-12 מייל או 12 ק"מ. לפי המפה, צחי העריך את המסלול בכ-18 ק"מ, מה שדי תאם ל-12 מייל. החלטנו להסכים על הערכת המרחק הזו וכך התפתה ארנון ללכת את הטרייל עם צחי, מה עוד שצחי הבטיח שמדובר בטרייל שטוח, ללא הפרשי גבהים. אז הבטיח.

את חלקו הראשון של הטרייל ראינו בעין כבר בטיול הקודם. קשה לא לראות אותו, כיוון שהוא על תוואי הכביש צפונית-מערבית למרכז המבקרים בלוגאן פאס. הוא מרחק כשני מטר מהכביש, אבל בהפרש גובה של כמה עשרות מטרים… השביל חובק את ההר כשלצידו תהום עמוקה שמגיעה אל הכביש. אם תיפול, רוב הסיכויים שגופתך גם תידרס על ידי רכבים חולפים.

הייליין טרייל - שימו לב איפה המטיילים ברגל ואיפה המכוניות..
הייליין טרייל – שימו לב איפה המטיילים ברגל ואיפה המכוניות..

למרות שהשביל נראה מפחיד, החלטנו להתחיל את המסלול בהרכב מלא. אני והילדים הלכנו כחצי קילומטר פנימה, בערך את כל הקטע המפחיד והתלול באמת. שם נפרדנו מארנון וצחי ואני והילדים חזרנו, כשאני כמובן מתרה בהם כל הדרך להזהר ולהצמד אל צלע ההר.

IMG_4913

אגב, בתחילת המסלול ראינו שלט שציין את המרחקים הצפויים. התסבר שמדובר בטרייל של 26 ק"מ עבור צחי וארנון, אבל ארנון החליט באומץ רב להמשיך.

אני והילדים חזרנו אל מרכז המבקרים בלוגאן פאס, שלמרבה הצער היה נטול שלג ועיזי הרים הפעם. בביקור הקודם, שהיה באמצע יולי, אחרי חורף מושלג במיוחד, היה שלג בגובה של כשני מטר בכל אזור מרכז המבקרים, ועיזי הרים טיילו בנחת ממש בין המכוניות החונות. הפעם, אמצע אוגוסט, שלג ראינו רק מרחוק בפסגות, וגם עיזי הרים לא ראינו. הפיצוי היה בדמות פריחה יפהפייה שיכולה להופיע רק אחרי שהשלג נעלם, וכיסתה את מדרונות ההרים. עוד הרבה תמונות של פרחים יש בגלריה בסוף הפוסט.

IMG_4943

 

עיזים אולי לא ראינו, אבל אפשר לסמוך על גליישר בתחום הדובים. בעודנו נוסעים בדרך מזרחה, מכוניות עומדות בכביש הבהירו שיש "אירוע דב", ואכן, דובה שחורה וגור לצד הדרך. האמת שראינו בעין רק את הגור, עצרנו בשמחה את הרכב בנתיב שלנו (שלא היה "בצד של הדובים") ומיד שלפתי מצלמה והתכוונתי לגשת לצד השני של הכביש לצלם. מזל שהיתה ריינג'רית בשיירת הרכבים שמולנו, שמיד הוציאה ראש מהרכב ופקדה עלינו (גם דן כמעט יצא), להכנס מיד בחזרה אל הרכב. אחרי כמה שניות הבנתי למה… הגור אולי היה במרחק כמה מטרים טובים מהכביש, אבל אמא דובה הסתתרה בתעלה ואם הייתי יוצאת לצד הכביש לצלם, הייתי מוצאת את עצמי במרחק של פחות מחמישה מטרים ממנה… לא נעים. הדובה התגלתה כשיצאה מהתעלה והספקנו לצלם כמה תמונות, די בלחץ, האמת, אחרי שהבנתי כמה היינו קרובים לתקרית מהסוג הפחות נעים.

IMG_4954

המשכנו בדרכנו אל עבר איזור מאני גליישר, שנחשב האיזור היפה ביותר בפארק. בטיול הקודם הזמנתי למעלה מחצי שנה מראש חדרים באיזור זה של הפארק. הפעם הטיול תוכנן מאוחר יותר, וכשניסיתי למצוא לינות בחודש מאי, ארבעה חודשים מראש, הכל היה מלא. הרבה אופציות ללינה אין באיזור ורוב אלו שכן יש, במלון מאני גליישר ובסיינט מרי, יקרות מדי. למזלנו, מצאתי מוטל נטול אתר אינטרנט בעיירונת באב שבכניסה לאיזור מאני גליישר ושם הזמנתי לינות לנו ולארנון. שקלתי להגיע עם הילדים קודם למוטל, אבל היה קצת מוקדם מדי לכניסה לחדרים ובכל מקרה, צחי העריך את משך הטיול שלו ב-3-4 שעות, אז נסענו פשוט למאני גליישר, לנקודה בה קבענו להפגש. וחיכינו. וחיכינו. ידעתי כבר שהערכת המרחק היתה שגויה, ובירור קצר במאני גליישר העלה שגם בהחלט לא מדובר במסלול שטוח, אלא בעליות משמעותיות בחלק מהדרך. הבנתי ש-3-4 שעות היתה הערכה אופטימית גם לצחי לבדו. 5-6 שעות למי שבכושר ומאוקלם לגבהים היתה הערכה ריאלית יותר. ארנון המסכן שהגיע פחות או יותר משולחן המחשב בגובה הים, יזדקק ליותר שעות אפילו. אני גם מתורגלת כבר בהמתנות לצחי בטריילים, כך שנשארתי רגועה. אישרתי לילדים לשחק בטאבלטים (בדרך כלל אסור להם בתוך פארק לאומי), וישבנו כמעט שש שעות בלובי של סוויפטקרנט מוטור אין. אינטרנט אין, אלא אם כן אתה אורח רשום, כך שפשוט העברנו את הזמן במשחקים לילדים וסריגה עבורי.

בשבע וחצי בערב, במקום בשלוש, הגיעו השניים, עייפים ורצוצים (או לפחות עייפים ורצוץ). דובים הם לא ראו, אבל מרמוט שמנמן ורגוע חצה את השביל שלהם בלי להתבייש (זו החיה בתמונה, שנדמה לי שקוראים לה מרמיטה בעברית).

SAMSUNG
משם נסענו אל המלון שלנו לארבעת הלילות הבאים, מוטל ת'רונסון בעיירונת קטנה בשם באב (Babb). באב היא עיירה קטנטנה שמורכבת בערך מהמוטל והחנות שלו, ומסעדה ממול. שמחתי לגלות שמדובר בחדרים נקיים וגדולים למדי, הגם שהילדים התאכזבו לגלות שלא רק שאין אינטרנט, גם הטלביזיה מוגבלת לערוץ אחד בלבד. נסיים עם תמונות מה-GTTS ובעיקר מהטיול של ארנון וצחי לאורך ההייליין טרייל. אצלנו אין כבר ספק, גליישר הוא הפארק היפה ביותר בארה"ב. ארנון מסכים, וטוען שהמסלול של ההייליין טרייל הוא יפה גם מטרקים שהיה בהם באלפים ונפאל. תסתכלו בתמונות ותראו בעצמכם –

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. היי ענת,
    עושה חשק לגמרי הגליישר פארק. אנחנו אמורים להיות בו לקראת סוף ספטמבר והפריחה בתמונות שלכם כבר בטח תעלם. בכל זאת, הסיפורים שלכם והטריילים של צחי, מאד מאד מפתים וכבר אין לנו סבלנות לחכות. בינתיים עסוקים באריזות ובספירה לאחור. יום ראשון הבא, ממריאים.
    עד אז, נשתמע ונמשיך לעקוב אחריכם,
    את הקישור לבלוג הצנוע שלי (ממש לא מתקרב לרמת ההשקעה שלך) אעביר לך בהמשך,
    תמשחכו להנות מהנופים ובכלל מהביחד,
    הדר

    1. הדר, קחו בחשבון שה-Going to the Sun Road נסגרת לקראת סוף ספטמבר. בהחלט תקופה בה אתם יכולים לתפוס גם שלג. אל תוותרו על הפארק בגלל זה. אם הדרך תהיה סגורה, סעו לאיזור מאני גליישר ותהיו שם יומיים-שלושה לפחות.
      איזו התרגשות לכם – תהנו מכל רגע!

  2. נהדר כיף ככה להתעורר ולקרוא את כל הסיפורים
    אולי תעדכני קצת לאן עכשו? האם ארנון נשאר איתכם עד סוף הטיול?
    נראה כאילו אחרי ה"טיול" עם צחי ישאר לבלות איתך והילדים.
    הזמן חולף פה די מהר והנה כבר שוב יום ששי,מחכים ומתגעגעים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט