הימים עוברים עלינו בנעימים כאן בביג סקיי. נשארו לנו רק עוד חמישה ימים ב"ביקתה" שלנו ואני מקווה להספיק לעדכן הכל לפני שנצא שוב לדרך ביום חמישי. למרבה המזל, אין הרבה מה לעדכן. נכנסנו לשגרה כשבימים האחרונים, אני וצחי מטיילים ברגל בבוקר ואת שאר היום מעבירים עם הילדים בדירה. מדי יומיים אנחנו יוצאים כולנו ביחד, לפעמים לקפיצה אל העיר ה"גדולה" בוזמן, לקניות, סידורים וקצת טיולים, ולפעמים ממש לטיול. אם כבר טיול ונסיעה, הכיוון המועדף הוא כמובן ילוסטון. בינתיים בילינו כבר שלושה ימים כאלו בילוסטון (מחר מתוכנן עוד אחד), ואנסה לסכם אותם כאן, לפחות בתמונות.
ביום ה-61 יצאנו לכיוון ילוסטון. נסענו דרומה מביג סקיי, אבל במקום לפנות ישירות אל ווסט ילוסטון והכניסה לפארק, פנינו דווקא מזרחה, לביקור בקוויק לייק, אגם רעידת האדמה. מדובר באגם שנוצר לפני כמה עשרות שנים בצורה דרמטית מאד. רעידת אדמה חזקה הפילה חלק מהר הישר על נהר מדיסון. ליד גדת הנהר היה קמפגראונד שנמחק כליל תחת עשרות מטרים של עפר וסלעים, על כל שוכניו. החסימה בנתיב הנהר גרמה לצונאמי שמוטט בתים נוספים ליד הנהר. הכביש שעבר במקום התמוטט גם הוא אל תוך הנהר. במקום נוצר בתוך שעות ספורות אגם של ממש שנמצא שם עד היום.
מרשים מאד לראות את האגם עם צמרות העצים מציצות מתוכו, ולדעת שבפנים יש בתים ומכוניות –
צלע ההר החשופה ברקע היא המקום בו נפלה חתיכה מההר. שימו לב בתמונה הבאה לשרידי הכביש (שהמשכו צלל למים):
מעניין לראות איך הטבע מנכס לו בחזרה את הכביש כשלא נוסעים עליו יותר. הנה רון עומד על חתיכת האספלט האחרונה לפני האגם:
המשכנו משם לעבר ילוסטון. האמת שכבר כיצאנו הרגשתי לא כל כך טוב, עם סינוסים כואבים וחולשה כללית. זה לא התפתח למשהו משמעותי יותר, אבל די ניטרל אותי בבוקר. אחרי שעזבנו את האגם, עצרנו לרגע בצד כדי להתחלף בנהיגה ו…הפתענו כבש ביגהורן צעיר שעמד שם וליחך את הכביש –
צילמנו שוב ושוב, ואז התקדמנו קצת כדי להתחלף בנהיגה בלי להפריע לכבש.
אחרי עצירה קצרה בווסט ילוסטון לביקור במקדולנדס, נכנסנו סוף סוף אל הפארק. כיוון שלא הרגשתי טוב, בחרנו לא ללכת במסלול ארוך מדי, אבל בהחלט עצרנו בכמה אגנים גיאו-תרמיים ונסענו עד אולד פיית'פול. מבחינת תצפיות בעלי חיים, היו רק עדרים ענקיים של אלקים, אבל לא הביקור שלנו התמקד באיזור של נהר מדיסון, אז גם לא ציפינו להרבה יותר. אז אסיים בגלריה מיום זה – תהנו –
אני מסכימה עם הדר,
רואים שאת המערב את אוהבת יותר
נהנת מהסיפורים שלכם, תמשיכו להנות ותחזרו בשלום