ימים 51-52 – פארק לאומי וויאג'רס, מינסוטה

\ אחרי לינה בעיירונת אור (Orr) נסענו בבוקר למרכז המבקרים העיקרי בפארק הלאומי הצפוני ביותר ארה"ב (חוץ מאלסקה כמובן). פארק לאומי וויאג'רס מורכב ברובו ממים והוא מכסה מספר אגמים והשטח שמחבר ביניהם בצפון מינסוטה, בסמוך לגבול עם קנדה. באיזור זה פרח בעבר הרחוק סחר בפרוות בונים ושייטים אמיצים התמודדו עם האיזור המבודד והשיטו את הפרוות בסירות קאנו מאיזור זה עד האוקיינוס, לאורך האגמים הגדולים. על שמם קרוי הפארק.

הגענו למרכז המבקרים רייני לייק וכמובן, התבייתנו קודם כל על חוברות הג'וניור ריינג'ר. חוברות לא קשות יחסית בפארק הזה, אבל עם דרישה למסלול טיול ברגל או פעילות בהנחיית ריינג'ר. התחלנו בסיור רגלי\במסלול הקרוב למרכז המבקרים שנחשב קל יחסית. קל להליכה אולי, מהר מאד גילינו שהוא גם עמוס בחרקים עוקצים מסוגים שונים. מזל שקנינו ספריי דוחה חרקים יום קודם! השביל עובר ביער ומוביל לכמה זנקודות תצפית על האגם הסמוך. היער לא מאד מרשים והחיות העיקריות שרואים בו מעופפות ועוקצות, אז השתדלנו לא להתעכב יותר מדי וחזרנו די מהר למרכז המבקרים. רון היה מותש מהמסלול, שהיה גם חם ולח, כך שישבנו לצפות בסרט על הפארק ואז יצאנו אל העיירה הסמוכה, אינטרנשיונל פולס, לארוחת צהריים במסעדת דיירי קווין. שם, בחסות המזגן והגלידה, סיימנו את חוברות הג'וניור ריינג'ר וחזרנו לפארק.

הילדים הושבעו לריינג'רים של וויאג'ר וקיבלו גם תג פלסטיק וגם תג בד, מה שנקרא גם בדג' וגם פאטץ'. יצאנו אל המרפסת של מרכז המבקרים וגילינו שם ריינג'ר עם טלסקופ שמדריך תצפית כתמי שמש. הטלסקופ מיוחד לצפייה בשמש כמובן, והיו גם משקפי שמש מיוחדים לצורך זה. היה מעניין מאד, והתגלגלנו גם לשיחות עם הריינג'ר ועם מבקרים אחרים.

אחד הדברים שמאד רצינו לראות בארה"ב זה בונים ושמענו במרכז המבקרים שיש לודג' פעיל של בונים ליד מרכז מבקרים אחר בפארק. החלטנו שהולכים על זה ונסענו אל מרכז המבקרים ההוא, למרות שידענו שזה קצת יאריך לנו את הדרך מערבה. את הלודג', אותו מבנה שהבונים מקימים, מצאנו בקלות, אבל לא ראינו בונים. לפי מה שהסבירו לנו, הפעילות מתחילה סמוך לשקיעה, וכמובן, אין ערבות לכך שנראה משהו.

חיכינו וחיכינו וחיכינו ליד הלודג' של הבונים. ראינו צבאים חוצים ליד, צב מים וסרטנים, אבל בונים לא. פגשנו זוג נחמד שהגיע לפארק כדי להיות ריינג'רים מתנדבים ויחד איתם ישבנו וחיכינו לבונים ושוחחנו שעות ארוכות על הא ועל דא. השמש כבר שקעה כמעט לגמרי והשעה היתה עשר בלילה כשהחלטנו שזהו, כבר אי אפשר לחכות עוד לבונים ונוסעים הלאה.

איפה נישן? לא ידענו בדיוק. הג'י.פי.אס. טען שיש כמה מוטלים כעשרים מייל בכיוון הנסיעה שלנו, באיזה יישוב זעיר על הדרך, אז לשם כיוונו. הנסיעה בשעות הללו איטית מאד, כי חייבים להזהר מחיות שחוצות את הכביש. אם מדובר בצבי, ההתנגשות תהיה מאד לא נעימה. באיזורים האלו יש גם מוסים ואלק, שהתנגשות בהם היא פשוט קטלנית. אז נסענו לאט לאט ובזהירות והגענו אחרי אחת-עשרה למוטל. הוא היה סגור כמובן… היה מספר טלפון על הדלת, אבל למי יש קליטת סלולר באיזורים האלו? עלינו לרכב והמשכנו הלאה. אחרי חצות החלטנו שזהו, אנחנו עייפים וכבר לא בטיחותי לנהוג ככה בלילה. עצרנו בצומת שכוח אל ופשוט הלכנו לישון באוטו.

לידינו היה שלט מואר גדול ולאורך הלילה צפיתי בזוג שועלים שעשו תורנות זלילת חרקים על השלט. כל כמה זמן מגיע אחד מהם וטורף עשים גדולים שהצטברו על השלט. צילמתי כמה תמונות מוצלחות. גם צבאים ביקרו אותנו בלילה ולפחות ארבעה ספרתי ליד הרכב. כמו שאתם מבינים, לישון הרבה לא הצלחתי… אבל לפחות היה ספארי לילה מעניין.

עם צאת החמה יצאנו גם אנחנו לדרך. שעות מצוינות לצפיה בחיות וחוץ מהרבה צבאים, ראינו לצד הדרך גם תרנגולי הודו בר ואפילו שני עיטים קרחים, הסמל הלאומי של ארה"ב! בדרך חצינו לא פחות מאשר את נהר המיסיסיפי, שמקורותיו מתחילים בצפון מינסוטה. מוזר לראות את אותו נהר רחב שחצינו בלואיזיאנה כשכאן הוא ערוץ נחל קטן שכמעט אפשר לדלג מצד אחד שלו אל הצד השני…
למרות השינה הטרופה, הצלחנו ביחד לנהוג אל תוך צפון דקוטה עד הבירה ביסמארק, כאן עצרנו למנוחה של יום.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. עמוס

    רית עם 5 תנועות שונות ?
    תרמיל לניר טואלט ?
    מסימני הניקוד העברי שהוא דג על האש
    כששומעים את שמו חושבים שאבא שלו נביא

  2. סבתא חגית

    איזה כיף על הבוקר לקרוא הרבה פרקים, ולחוות איתכם סיפורים יפים.
    כפרה על הנכדים שלי שנהנית ועליכם הזוג המדהים שבעולם
    .אצלנו הכל כרגיל, ולמזלי אני עובדת במקום שאני אוהבת ומתאקלמת.
    היום 9 באב, הכל סגור ואי אפשר להשתעשע שזה בלבד עושה עצוב כמצווה.
    אז תמשיכו תהנו ותשמרו על עצמיכם
    אוהבת סבתא נשיקות חיבוקים וגעגועים

התגובות נעולות.