צחי השכים קום וכבר בשש בבוקר יצא מן הבקתה אל עבר אולד רג מאונטיין. Old Rag הוא מסלול ידוע בוירג'יניה והפופולרי ביותר בפארק. מדובר בטיפוס מאתגר אל פסגת הר, כולל טיפוס על בולדרים. אין צורך בציוד מקצועי, אבל כן צריך כוח ידיים. תחילת המסלול איננה בתוך הפארק, אלא במרחק כשעה נסיעה ממנו. התכוונתי להסיע את צחי לנקודת ההתחלה, אבל הוא העדיף פשוט לצעוד אליה הישר מהבקתה שלנו (הדרך קצרה יותר מאשר ברכב, כיוון שהיא "חותכת" דרך ההרים. בסה"כ מסלול של 24 ק"מ והפרשי גובה של 1800 מטר. שאפו.
אנחנו התעוררנו בסביבות שמונה, אל מזג אוויר סגרירי מאד. טיפות גשם לא מפסיקות לרדת בעדינות. החלטנו בכל זאת לנסות וללכת באחד המסלולים שביננו ובין ביג מדוז, התארגנו ויצאנו עם הרכב. כשהגענו לתחילת המסלול, הגשם לא פסק אלא אף התגבר, ולכן החלטנו להמשיך עוד קצת ולהגיע למרכז המבקרים, להתרכז בחוברות הג'וניור ריינג'ר ולקוות שעד שנסיים אותן הגשם יפסק. ממרכז המבקרים צפינו בגשם המתחזק ובערפל סמיך הנכנס אל האיזור. בינתיים ישבנו וסיימנו את החוברות, וריינג'ר סוזן מהטיול של אתמול בדקה אותן והשביעה את הילדים. אפילו ניסינו באומץ להתחיל מסלול קצר, שמתחיל סמוך למרכז המבקרים, אבל אחרי כמה מטרים הבנו שבלי חליפות גשם, או לפחות פונצ'ואים רציניים, לא נוכל להמשיך. חזרנו אל הבקתה שלנו, שם התחברנו לטאבלטים וללפטופים, כשבחוץ הגשם ממשיך ללא הפוגות. לקראת השעה שתיים צחי חזר, כולו רטוב אבל מאושר. עשה את המסלול כולו, עד הסוף וכולל כל הטיפוסים, ונהנה מאד. לפחות מישהו מאיתנו נהנה מטיול רגלי מאומץ בפארק שננדואה!
צחי הלך לישון לכמה שעות (הישג מרשים, בהתחשב שכולנו היינו בביקתה. מזל שיש טאבלטים לילדים!) רק בשש בערב הגשם הפסיק והפך להיות תערובת מוזרה של ערפל וזמנים של שמש. יצאתי לטיול קצר בחוץ וחזרתי כדי לגרור את כולם איתי למסלול (אני מפחדת לבד, דובים וכל זה…) השמש לא שוקעת לפני תשע בערב, כך שהיה לנו שפע של זמן ועלינו בכל זאת כולנו לפסגת הר סטוני מן, הפסגה השנייה בגובהה בהרי פארק שננדואה. היה שווה – מפסגת ההר נשקף נוף מדהים, שטוף שמש ונקי מגשם.
נתן, בכנות, היינו בוחרים במערב… אבל אם חייבים להשאר במזרח, אז עדיין אין לנו אפשרות להשוות יותר מדי (רק הגענו לקונטיקט), אבל נראה לי שהרבה תלוי בעונה ובמזג האוויר. בשננדואה היה גשום אבל לפחות היה קריר. כאן נראה שחם הרבה יותר, ומבחינתנו זה פחות נעים. חוץ מזה, הרבה ירוק, גם פה וגם שם. ליבנו במערב… חולמים על הרוקיז ואולי גם נקצר במזרח בכל זאת ו"נחתוך מערבה"…
שלום ענת , עכשיו לאחר שסיימתם את איזור וושינגטון ושנדואה ובהשוואה לאיזור קונקטיקט שאתם נמצאים , אם היית צריכה להחליט בין שני האיזורים במה היית בוחרת לטייל אם היתה לך אפשרות בחירה אחת ?
שאלה אולי מוזרה אבל אני מתלבט עדיין במה לבחור .
נהדר לקרוא על חויותיכם, זכרונות לכל החיים, כשצחי לטיפס לראש ההר ,הסתבר שהיתה קליטה טובה לנייד, אז מה עושים? מתקשרים,תודה צחי,תמיד מצפה לשיחות האלו – אין כמוך. רונצוק ודן – סבתא מתגעגעת …..אספו הרבה סיפורים ודן אולי אולי נוציא לאור אוסף ונרוויח קצת?
חיבוקים ונשיקות , אוהבת
שמחה שאתם נהנים
הנוף מדהים והתמונות משגעות