זהו. היום סוף סוף נכנסים לפארק הלאומי הראשון שלנו בטיול! התגעגענו ושננדואה לא אכזב. שוב השלטים המוכרים, הריינג'רים החביבים, הגבלות המהירות וכל מה שקשור לפארק לאומי! כיוון שלנו דרומית לפרונט רויאל, נכנסנו אל הפארק מהכניסה האמצעית שלו, דרך העיירה לוריי. לינה הוזמנה מראש בסקיילנד ריזורט אבל כשהגענו בבוקר החדר עדיין לא היה מוכן אז רק נרשמנו והמשכנו מיד למרכז המבקרים בביג מדוז. שם צפינו בסרט וקיבלנו קרדיט עליו בחוברת הג'וניור ריינג'ר.
התיישבנו לעבוד על החוברות ובשעה שתיים הצטרפנו לריינג'ר סוזן למה שאמור היה להיות טיול רגלי מודרך בחלק משביל האפאלצ'ים שעובר בפארק. הטיול כלל אולי ארבע מאות מטר הליכה (הלוך ושוב), במקום שני מייל, כי מרחוק נשמעו רעמים מתגלגלים וריינג'ר סוזן אמרה שמסוכן מדי להיות על השביל בזמן סופת רעמים. לכן היא העדיפה להשאר קרוב לנקודת ההתחלה, והפעילות הפכה להיות סדרה של כמה צעדים, עצירה ושיחה על השביל וחוזר חלילה. רון מאד נהנה לשמוע על שביל האפלאצ'ים ועל איך מטיילים בו, כולל הדגמות של איך תולים תיק על ענף כדי להרחיק אותו מדובים. אותנו זה פחות עניין והיה לי חבל שלא הלכנו יותר בשביל. במקום זה בילינו שעה וחצי בעיקר בעמידה ביער.
חזרנו ונכנסו לביקתה שלנו. קטנה למדי, וקצת חשוכה, אבל מוקפת בעצים ושקט מסביב. צחי תכנן הרפתקה של ממש ליום המחרת, לעצמו בלבד – טיפוס על הר אולד ראג שבצידו המזרחי של הפארק. הוא ורון יצאו לטיול ערב לבדיקת תחילת הטרייל. אני ודן נשארנו בביקתה. הטיול של צחי ורון התארך למדי, ורק אחרי שלוש שעות הם חזרו, מאושרים עד הגג. תפס אותם גשם ואפילו ברד בדרך, אבל למרבה המזל הם מצאו מחסה במבנה סמוך. במשך שאר הערב, אני והילדים צפינו בסרט על הלפטופ, וצחי ארגן לו את התיק ליום המחר.
